בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

על מוסר, חינוך ילדים ויחס בין אישי

undefined

הרב יוסף כרמל

תשע"ו
3 דק' קריאה
פרשת חיי שרה עוסקת בעיקר ביצחק, בנם של אברהם ושרה. כבר בפרשת וירא, התברר לנו כי שאלת חינוכו של יצחק הייתה בראש מעייניה של שרה.
הורים רבים מחפשים כל דרך, כדי להבטיח חינוך מעולה לילדיהם. הם מוכנים להשקיע הרבה במוסדות חינוך טובים, הם משקיעים בדאגה לחברה טובה ומשתדלים להגן על פרי בטנם, מפני כל רוח רעה הנושבת בחוץ. דא עקא, כנראה שהדבר החשוב ביותר בחינוך הילדים הוא הדוגמא האישית שההורים נותנים לילדיהם.
הגמרא במסכת נדרים מחדשת לנו חידוש עצום. לפי דברי רבי לוי התנהגותם של ההורים, גם קודם ליצירת הולד, משפיעה על טיב חינוכם. וז"ל :
'וברותי מכם המורדים והפושעים בי' - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, ..., בני שנואה, ..., בני שכרות, בני גרושת הלב" (דף כ ע"ב).
לפי דבריו, הורים שאינם מקפידים על יחסים המבוססים על אמון, מוסר וצדק, פוגעים פגיעה אנושה בחינוך ילדיהם בעתיד.
המחבר בשולחן ערוך - אבן העזר, פוסק כך בשתי הלכות:
א. אסור לאיש שהחליט לסיים את הקשר עם אשתו ולהתגרש ממנה, לחיות עמה חיי אישות, זו ההלכה גם לגבי האישה שהחליטה.
ב. אסור להורים לחיות חיי אישות, אם אחד מהם שיכור (סימן כה סע' ח-ט).
הסיבה לכך ברורה. החיים המשותפים הם ערך נעלה שמבוסס על אימון הדדי, כבוד הדדי וקירבה ללא מחיצות. אדם שמסתיר את כוונתו להתגרש וממשיך בחייו כאילו לא קרה דבר, מועל באימון ההדדי, שהוא הבסיס המוסרי לכל חיים משותפים. גם מי שמנצל את בן זוגו ללא ידיעתו, מועל ובוגד בערכים אלה.
ננסה להביא לכך מקור מדברי הנביאים.
בספר שמואל, (פרק כה) מוקדש פרק שלם לבירור השאלה: מה קובע את מעמדו של מועמד למלכות כמלך? אביגיל, שהכתוב מכנה אותה "טוֹבַת שֶׂכֶל", וחז"ל מונים אותה כאחת משבע נביאות (מגילה דף יד ע"א) והגדילו אף והגדירו אותה כצדקת (משנה סנהדרין פ"ב מ"ד), היא זו שלימדה את דוד פרק זה בהלכות מלכים ומלחמותיהם. אף על פי כן, לא זכתה אביגיל להיות "אמה של מלכות", בנה לא נבחר לשבת על כסאו של דוד אחריו, ולא זו אף זו, הכתוב ממשיך לכנות אותה "אשת נבל הכרמלי" גם אחרי נישואיה לדוד (עיינו שמו"א פרק ל',ה שמו"ב פרק ב', ב פרק ג' ג).
בסוגיא במסכת מגילה (דף יד ע"א/ע"ב) מוסבר כי אביגיל ניבאה את נבואתה שאכן דוד יהיה מלך, לאחר מות שאול ונבל, בתנאי שלא יקח את המלכות בכוח, אלא יחכה בסבלנות. לאחר מכן, ניסתה להבטיח את עתידה כמלכה, על ידי שרמזה לדוד כי היא תהיה מוכנה להיות אשתו, לאחר מות בעלה. וז"ל הכתוב:
"וְהֵיטִב יְקֹוָק לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ".
דוד הודיע לה כי הוא הבין את כוונתה:
"וְלָהּ אָמַר עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂא פָּנָיִךְ".
חז"ל ביארו את העניין בצורה ברורה ביותר: "אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי: איתתא בהדי שותא פילכא (עם שהאשה מדברת היא טווה, כלומר, עם שהיא מדברת עמו על בעלה - הזכירה לו את עצמה, שאם ימות ישאנה- רש"י). איכא דאמרי: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי (צופין למרחוק- רש"י).
מיד לאחר מכן מבאר הכתוב:
"וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד ...".
אביגיל חזרה לביתה ומצאה את אישה נבל, שיכור. הביטוי: "וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל" אומר דרשני. בכל מקום בו מדובר על יחסי אישות בין איש ובין אישה הכתוב נוקט לשון של: "ויבא אל".
נביא כמה דוגמאות: "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר" (בראשית ט"ז ד), "וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיה" (בראשית כ"ט כג), "וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל" (בראשית כ"ט ל),
לפי זה, משמעות הכתוב היא שאביגיל הייתה עם נבל, גם אחרי שתכננה את חתונתה בעתיד, עם דוד. אביגיל שחיה עם נבל השיכור, גם אחרי שגמרה בליבה להתחתן עם אחר, נענשה גם כשהכתוב מכנה אותה אשת נבל, כשהיא כבר אשת דוד ונענשה שוב כשבנה מדוד, לא נבחר להיות הממשיך את שושלת בית המלכות - בית דוד.

אם כך, מצאנו מקור בכתובים, למאמרו של רבי לוי בסוגיא במסכת נדרים ולפסקיו של מרן המחבר בשולחן ערוך אבן העזר.

הבה נתפלל כי עם ישראל יזכה לבנים ובנות שימצאו חן בעיני אלקים ואדם,
בזכות הורים שהקשר שביניהם מבוסס על אדני המוסר והיושר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il