בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל

מכירת יוסף, יהודה ותמר ופיענוח צופן ההיסטוריה

מעטות הן הפרשיות בתורה שנראות כמו חסרות פשר מצידן הנגלה והן עמוסות תובנות עומק מהיסודיות ביותר מצידן הנסתר; המבט בכפול; קורא הדורות מראש.

undefined

הרב יחזקאל פרנקל

כסלו תשס"ה
3 דק' קריאה
פרשיה מוצנעת וסודית
מעטות הן הפרשיות בתורה שנראות כמו חסרות פשר מצידן הנגלה והן עמוסות תובנות עומק מהיסודיות ביותר מצידן הנסתר. כזו היא פרשת מלכי אדום המסיימת את הפרשה הקודמת - וישלח.

על מנת להאיר אור רחב על פרשתנו הנוכחית ועל עוד פרשות רבות מאז, יש מקום להציץ מעט בארמונות אותם המלכים. על פניה, אין בה באותה פרשה יותר מאשר המשך הרשימה הארוכה, המרתיעה, של צאצאי עשו, אלופיו ומלכיו. חז"ל וגדולי הקבלה, מהזוהר הקדוש ועד הגן המופלא שבו 'עץ החיים' של רבינו האריז"ל והלאה בהמשך הדורות, הפליאו והעמיקו בהסברת שורשיותה של פרשת 'מיתת המלכים', שמלכו ומתו לפני מלוך מלך לבני ישראל.

על פי דברם הקדוש, פרשה זו מהווה את ההיסטוריה הקודמת לעולמנו והיא תיאורה של 'תקופה צפופה' בה פרצו ניצוצי אורות של תהו את המציאות - פרצו, נצצו ודעכו. אורות של דין היו, אורות 'אדומים' תולדות מלכי אדום, חסרי הלובן של בנין החסד. ומדעיכתם ועד הנה, ישראל והעולם על ידי התורה והמצווה מקימים וסומכים נופלים, מבקשים ומלקטים ניצוצות. תולדותינו כולן לוחשים בעלי הסוד, הינן הדי קולות מאותם אורות דקיקים שהתנפצו מכתרי המלכים שמלכו ומתו בלא עת - וניתנו לשוב למלוך באופן ממוזג וממותק בחסדים על ידי ישראל המתקנים את העולמות שנפלו.

כיון שכן, אנו מוצאים שוב ושוב איך חוזרת התמונה התורנית לתאר בקשת ניצוצות דוקא במקומות חשוכים.

נפילות וכשלונות, חטאים ועבירות, ירידות וגלויות, כל אלו הינם אבני דרך במעלה ההיסטוריה הבוקעת משברי השברים של האורות הנפולים המבקשים את תיקונם - מלמטה, עד יאירו נתיבות התורה את התיקון השלם.

המבט הכפול
כך מוארת פרשת ירידת בית יעקב למצרים.
במקביל לאזהרת חז"ל לאבות שלא לשנות בן בין הבנים, כיון שבעבור שינוי קל ששינה יעקב את יוסף משאר אחיו נתחייבנו לגלות למצרים - במקביל לכך ובאותה מסכת שבת קובעים חז"ל כי יעקב אבינו היה חייב להגיע למצרים - כך או אחרת: 'רָאוּי הָיָה יַעֲקב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֵל'.

כל אחד משני המקורות מציב אותה תמיהה: בגלל 'שני סלעים מילת', סכום זעום של כסף מוריד הקב"ה את כל ישראל מצריימה, נשאל על המקור הראשון? וכן לגבי השני, וכי אין בחירה חופשית? מדוע אין כל דרך אחרת אלא שיגיע יעקב למצרים? וכי תאמר, מפני שכן אמר הקב"ה לאברהם, 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם', אם כן אדרבא! השאלה רק מתחתרת עמוק יותר - מדוע כך נגזר על זרע אברהם כולו? לארבע מאות שנה? ועוד: מכל מקומות העולם, דווקא למצרים, ערוות הארץ? וכי אין מקום 'יותר סימפטי' מבחינה רוחנית?

אין זאת כי אם מספר פנים יש לה להסברה של חז"ל, מהן מוקטנות, אחוזות בסיבתיות מוסרית כגון כתונת הפסים העודפים של יוסף, ומהן הבאות בהסברה של פנים מאירות גודל, רוחב והקף - מראשית עד אחרית.

ושני נתיבי ההסברה מאותו מעיין יונקים, ושניהם מרווים צמאים במי דעת טהורים.

קורא הדורות מראש
אותם 'דפי הקדמה' שקדמו לעולם מהוים תקציר של הכתוב כולו. המאמר הקדוש 'יהי אור' בא לאחר שכבר כתוב שהארץ 'היתה' כבר, 'היתה תהו ובהו'. והקב"ה קורא את קורות הדורות מעל גבי ספר הדורות, והדברים נקראים למעלה ונעשים למטה, ומתחתרים לאטם ליעדם הנשגב בעתידות הפלא של עם עולם. 'מעולמים רחוקים, מעולמים קיימים ומעולמות נחרבים - העבר כולו זורח עלינו, מגדל אותנו' (מרן הרב זצ"ל, סוף אורות הקודש חלק ב')

ואכן, האדם מוצא את גבהותו מתגמדת משהו עקב הדברים דלעיל, במה שנראה כהנמכת הבחירה החופשית.

אכן, תוים מלנכוליים מעין אלו בוקעים לעתים מעומק עיונם של בעלי הסוד. אמנם, המאזין המעמיק מפתח אוזן המבקשת הרמוניה כה רחבה, שגם אם צלילו שלו נבלע בין קולות מים רבים - טוב לו על כי מקולות אלו עולה ניגון ערב: 'אדיר במרום א-דני'. ואילו צלילו של היחיד לבדו לו ישמע במנותק מכל צלילי ההוויה יצרום את אזנו ואת לבו. האדם הפרטי אכן מונמך, אך האנושות מוגבהת, האדם הכללי מתנשא להיות ממשמשי עליון, ממוציאי אל הפועל את כל עומק וכל גובה. לא עוד הוא וסד בחירתו הצר, הטובה אם רעה הוא המשחק יחיד על בימת ההיסטוריה כי אם מחשבת העליון על כל היא הדוחפת את החיים מפנימיות ההוויה להופיע את עצמם על במת החיים. וכל החיים, דוקא כולם - יודוך סלה.

לכן בין אם ממצרים גאלתנו, בין אם מפגש מכאיב בין יהודה לתמר מוליד ניצוץ משיח, ובין אם מחורבות סדום נזרע הזרע שיוציא לעתיד רחוק את נשמת דוד - 'אורות מאופל אמר ויהי'.

'לית אתר פנוי מיניה' לימדנו הזוהר הקדוש וחופש גדול מאיר על פני כל החיים, ובו ה' קורא לנו ליטול אחריות, ובתמימות חכמה, בענוה מאמינה - לפעול עם אל, גם ממעמקים, 'עד שיפוח היום ונסו הצללים'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il