בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת וארא תשע"ו

גאולה מתוך עין טובה, תיקון שובבי"ם – דיבור נכון

*בתקופה הזאת עם ישראל יוצא ממ"ט שערי טומאה ושיעבוד לגודל הרוחני של מעמד הר סיני. כשאנחנו קוראים את הפרשות הללו, אנחנו יכולים לצאת מאותם חלקים קטנים של טומאת מצרים שייתכן ועדיין נמצאים בתוכנו *בימים אלה צריך לאמץ את דרכו של דוד המלך בתהלים. לחשוב רק טוב. לראות רק בעין טובה. לדבר רק בלשון הטוב. לציין לעצמנו את כל הטוב שעשה ה' בחיינו והטוב שהשפיע על מדינתנו.

undefined

הרב שמואל אליהו

כ"ג טבת תשע"ו
14 דק' קריאה 60 דק' צפיה
סור מדיבור רע
תקופת השובבי"ם היא התקופה שבין פרשת "שמות" לפרשת "משפטים" (שובבי"ם – שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים). בתקופה הזאת עם ישראל יוצא ממ"ט שערי טומאה ושיעבוד לגודל הרוחני של מעמד הר סיני. בכל שנה כשאנחנו קוראים את הפרשות הללו, אנחנו יכולים להמשיך את התהליך הזה בתוכנו. לצאת מאותם חלקים קטנים של טומאת מצרים שייתכן ועדיין נמצאים בתוכנו. כדכתיב: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
אחד ממ"ט שערי הטומאה של מצרים הוא דיבור הרהב, הכפירה והשקר שפרעה התמחה בו. חלק מהיציאה ממצרים היא התנקות משיירי הטומאה הזו. על כן נהגו בימים אלו לעשות לפחות פעם אחת תענית דיבור לזכך את הדיבור שלנו שיהיה נקי וטהור מלשון הרע, רכילות, "וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (זכריה פרק ז י).
עשה דיבור טוב
חלק מתיקון הדיבור שתיקן הרה"ג יצחק אלפייה זצוק"ל הוא לעסוק ביום תענית דיבור בקריאת תהלים, ויש מהדרין לקרוא אותו שלוש פעמים באותו יום. אחת המעלות של קריאת תהלים היא אימוץ דרכו של דוד המלך, שהיה שר ומנגן בכל חייו לאלוקים. למרות שבילדותו הוא נוּדה ממשפחתו, "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי", הוא אומר שירה: "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד" (תהילים סט, ועיין שם בכל המזמור). כשנמשח למלך על-ידי שמואל, הוא נרדף על-ידי שאול, וגם על כך הוא אומר מזמור, "בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה". ומה הוא אומר? "נָכוֹן לִבִּי אֱלֹקִים, נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה". ולא עוד, אלא שאומר שם: "אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲ-דֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים: כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ" (תהילים נז, ועיין שם).
כשכבר נבחר דוד להיות מלך, בנו אבשלום מורד בו. על כך אומר דוד מזמור מיוחד: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ: ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי" (תהלים ג). ובגמרא (ברכות ז ע"א) הקשו: "'מִזְמוֹר לְדָוִד' - קִינָה לְדָוִד מִבָּעֵי לֵיהּ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב. קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ, שָׂמַח. אַף כָּאן דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ' (ש"ב יב), הָיָה עָצֵב. אָמַר, שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא, דְּלָא חַיִיס עָלַי? כֵּיוָן דְּחָזָא דְּאַבְשָׁלוֹם הוּא, שָׁמַח, מִשּׁוּם הָכִי אָמַר, 'מִזְמוֹר'". נדרש כישרון גדול והתבוננות מיוחדת למצוא את הטוב בשעה שבנו של אדם מורד בו ורוצה להרגו ולרשת אותו. ואת הכישרון הזה אנחנו מאמצים לעצמנו בימים אלו של שובבי"ם. לראות את הטוב שבכל דבר ולומר עליו שירה.
תחשוב טוב – יהיה טוב
המשנה באבות (ב, ט) מספרת כי כך הדריך רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו: "אָמַר לָהֶם: צְאוּ
וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם".
אם אדם יכול לעשות תענית דיבור בימי השובבי"ם ולקרוא את התהלים כפי שנהגו, תבוא עליו ברכה גדולה. גם אין לו אפשרות לעשות תענית דיבור, הוא צריך בימים אלו במיוחד לאמץ את דרכו של דוד המלך. לחשוב רק טוב. לראות רק בעין טובה. לדבר רק בלשון הטוב. לציין לעצמנו את כל הטוב שעשה ה' בחיים שלנו, בעבודה, בלימודים. לראות את הטוב שעשו לנו ההורים. לראות את הטוב של בני הזוג, של הילדים. לראות את גודל הטוב שאלוקים השפיע על המדינה שלנו. לחשוב טוב, לראות טוב, לכתוב את הטוב הזה ולומר עליו תודה גדולה.
המציאות בעין של אמונה
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה
דבר זה הוא לא מעלת חסידות בלבד. המשנה בברכות (ט, ה) אומרת כי זו חובה, ואנחנו מזכירים אותה לעצמנו פעמיים בכל יום, בקריאת שמע: "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ'. 'בְּכָל לְבָבְךָ' - בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. 'וּבְכָל נַפְשְׁךָ' - אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. 'וּבְכָל מְאֹדֶךָ' - בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר 'בְּכָל מְאֹדֶךָ' - בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד".
הגמרא שם הסבירה כי הברכות על טובה שונות בנוסחן מהברכות על רעה. ההשוואה ביניהן היא רק בדרך שעלינו לקבל אותן. "אָמַר רָבָא, לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקַבְּלִינְהוּ בְּשִׂמְחָה".
כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב
ובהמשך הגמרא שם: "אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'". כל מה שעושים מן השמים, לטוב עושים. והגמרא מביאה מעשה מפורסם: "כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ חַמְרָא וְתַרְנְגוֹלָא וּשְׁרָגָא. מָטָא הַאי דּוּכְתָא, בָּעָא אוּשְׁפִּיזָא, וְלָא יְהָבוּ לֵיהּ. אָמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'. אָזַל בָּת בְּדַבְּרָא. אָתָא אַרְיֵה אַכְלֵיהּ לְחַמְרֵיהּ. אָתָא שׁוּנְרָא אַכְלָה לְתַרְנְגוֹלָא. אָתָא זִיקָא כַּבְיָהּ לִשְׁרָגָא. אָמַר, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אָתָא גַּיְסָא שַׁבְיֵהּ לְמָתָא. אָמַר לְהוּ, הַיְנוּ דְּאַמְרִי, 'כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא – לְטָב'".
רבי עקיבא הלך בדרך עם תלמידיו והיו אתו חמור, תרנגולת ונר דולק. ביקש להתארח בעיר מסוימת ולא נתנו לו. הלך וישן בסביבות העיר. בא אריה וטרף את החמור, חתול טרף את התרנגול ורוח כיבתה את הנר. אמר באותה שעה: "כָּל דְּעָבְדִין מִן שְׁמַיָּא - לְטָב". בלילה באו גייסות רומאים והחריבו את העיר, אמר לתלמידיו ראו כמה חסד גמל אתנו הקב"ה שגירשו אותנו מהעיר, שנטרפו החמור והתרנגול וכבה הנר, כך ניצלנו מהגייסות.
וצריך לדייק כי אנשי העיר שגירשו את רבי עקיבא נענשו, כי מבחינתם עשו רע. רבי עקיבא בחר בכל חייו לראות איך מפיקים מכל דבר את הטוב. להסתכל על הצד האלוקי שבכל דבר. המשנה אומרת שזו לא חסידות של רבי עקיבא בלבד, זו חובה במסגרת "ואהבת את ה' אלוקיך – בכל מאדך".
יד ה' בהכבדת לבו של פרעה
אחד הדברים שחוזר על עצמו בפרשיות אלה פעמים רבות הוא הנושא של הכבדת לב פרעה: "אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". הכתוב מזכיר 15 פעמים שה' מכביד את לב פרעה, מחזק אותו או מקשה אותו. במקביל הוא דורש ממשה לעשות כל מה שביכולתו על מנת להוציא את בני ישראל ממצרים.
שמא יאמר משה: אם אתה ה' גם שולח אותי וגם מקשה את לבו, למה אני משתדל לריק? על כך אומר ה' כי התהליך הזה הוא לא לריק. משה יעשה את תפקידו, והוא ינהיג את העולם כפי הבנתו. לפעמים אלוקים מגלה את דרכו לבני-אדם ולפעמים לא. במקרה הזה ה' מגלה למשה את מטרת התהליך: "כי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וכו' וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
כשמשה יודע מה התהליך, הוא לא מתייאש מעקשנות פרעה ומרמאותו. הוא יודע שבבוא הזמן ה' ירכך את לב פרעה. הוא מתמלא ביטחון ואמונה כי בסופו של דבר תבוא הגאולה. "וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים".
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת
בערב לפני שחלה, בשביעי של פסח, דיבר מרן הרב אליהו זצוק"ל על כך שהתהליך של הגאולה בימינו דומה לתהליך של יציאת מצרים. כמו שאומר הנביא מיכה (פרק ז טו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". גם בימינו צריך להבין את ההתנהלות של אומות העולם כתוכנית של ה'. למשל ביחס לערביי ארץ ישראל, שנאמר עליהם: "לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" (שמות כג כט. דברים ז כא).
אם אנחנו יודעים שמאת ה' הערבים עדיין יושבים בארץ ישראל, אנו גם יודעים את הסיבה ואת דרך הפתרון. עוד עלייה לארץ. עוד בניין הארץ. עוד משפחות. כל עולה שעולה - מסלק אותם מהארץ. כל ילד שנולד – מגרש אותם מהארץ. ואינינו כואבים או מתייאשים חלילה.
וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ
הזוהר (חלק א קיט/א) מגלה לנו חלק ממה שקורה באחרית הימים ומסביר כי בסיום הגלות נאמר: "וזכרתי את בריתי יעקוב" (ויקרא כו מב), בכתיב מלא, ולא יעקב. מסביר הזוהר כי יש פה רמז לכך שהגאולה תבוא באלף השישי. אז "יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְּאַרְעָא דְגָלִיל". "וּקְרָבִין יִתְעָרוּן בְּעַלְמָא לִסְטַר צָפוֹן, וּתְרִין מַלְכִין יִפְּלוּן בְּאִנּוּן קְרָבִין. וְיִזְדַּוְּוגוּן כֻּלְּהוֹן עַמְּמַיָא עַל בְּרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב לְאִדַחְיָיא לָהּ מֵעָלְמָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב 'וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ'" (ירמיה ל).
שני מלכים ממלכי האומות יעשו קרב גדול בצפון, ושניהם ייפלו בו. וכל אומות העולם ינסו לנצל את ההזדמנות בכדי לעקור את עם ישראל מהעולם. על הזמן הקשה הזה נאמר "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּהּ יִוָּשֵׁעַ" עם ישראל. ונראה כאילו דברי הזוהר נכתבו במיוחד לדור הזה שבו יצאנו ממלחמת העולם השנייה והשואה ובאנו לישועה גדולה בארץ ישראל.
יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ
ממשיך הזוהר ומדבר על מה שקורה היום ואומר: "וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל זְמִינִין בְּהַהוּא זִמְנָא לְאַתְעָרָא עִם כָּל עַמִּין דְּעַלְמָא לְמֵיתֵי עַל יְרוּשָׁלֵם דִּכְתִיב: 'וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַם לַמִלְחָמָה' וְגו' (זכריה יד). וּכְתִיב: 'יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ'" (תהלים ב). בני ישמעאל יכינו את עצמם לכבוש את ירושלים בעזרת אומות העולם. כל מטרתם היא לעצור את גילויו של משיח וגילוי כבוד השם. אבל באמת מה כוחם של אלה מול הקב"ה? עליהם נאמר: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ".
כשאדם קורא את דברי הזוהר הללו, קורא את דברי הנביאים ורואה את המציאות, הוא מבין שהעולם מתנהל בהתאמה לתוכנית ולברית שאלוקים כרת עם האבות, והוא מתמלא ביטחון ושמחה והודאה לה' בכל כוחו ומאודו.
בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ
פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפּץ יַטֶּנּוּ
אחד הדברים המיוחדים שהיו ביציאת מצרים ומתרחשים גם בדורנו הוא הסכמת הגויים לגאולה. משה יכול לצאת ממצרים במכת חושך, שבה לכל ישראל היה אור במושבותם. ה' יכול להכות את פרעה במכת דֶּבֶר ולהוציא את בני ישראל בעל כורחו. אבל משה מחכה להסכמת פרעה. הוא אומר לפרעה: אני לא יוצא בלי רשותך. "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא" (יא ח). פרעה נענה למשה ושלח עמהם זבחים ועולות וגם הלך ללוותם. ובאמת יש לשאול: למה משה צריך את ההסכמה של פרעה? אולי כי בזכותה אפשר לדעת את רצון ה', כדכתיב בספר משלי: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפּץ יַטֶּנּוּ".
כתב הרב חרל"פ: "וסדר הגאולה ממצרים, הוא התבנית לסדר הגאולה האמיתית והשלמה של העתיד" ("מעייני הישועה" עמ' כ"ט. וראה מלבי"ם משלי כא, לא. מהר"ל גבורות ה', פרק ע"ב). כי גם בגאולה העתידה אנו צריכים לדעת מתי הקב"ה מפר כעסו עמנו. כך נאמר בשיר השירים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ".
ובגמרא (כתובות קיא ע"א) הסבירו שה' השביע את בני ישראל לא לעלות יחד ביד חזקה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. ואיך נדע מתי ה' חפץ לגואלנו, שנוכל לעלות יחד ביד חזקה ולבנות חומות ירושלים? עונה האדמו"ר מסוכוטשוב כי בשעה שאנו שומעים את מלכי אומות העולם אומרים לנו קומו צאו, נדע כי גם הקב"ה חפץ בגאולתנו. "אם יותן רשות לכל ישראל לעלות, לא ייחשב שעולין בחומה" (שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנד ס"ק נו. וכן בסי' תנ"ו).
ועידה להחזרת עם ישראל לארצו
כן כתב בעל "האור שמח" על הרמב"ם: "כי מאז וועידת האומות בסן רמו, סרה אימת השבועות" (אגרת שפורסמה ב"התור", תרפ"ב גליון ג'). ועידת האומות התכנסה בסן רמו שבצפון איטליה בסיום מלחמת העולם הראשונה (1920). ישבו בה מנהיגי המדינות שניצחו במלחמה ודנו על סדרי העולם החדשים. שם הוחלט כי במקום האימפריה הטורקית יוקמו מדינות ערביות כגון סעודיה, סוריה, עירק וכד'. במקביל נתנו מנהיגי העולם דאז לבריטניה מנדט על עבר הירדן המערבי והמזרחי לממש את הצהרת בלפור ולהקים בית יהודי לעם ישראל. וכך כתבו: "בעלת המנדט תהיה אחראית להגשמת ההצהרה שממשלת בריטניה פרסמה ביום 2 בנובמבר 1917, ושנתקבלה על ידי ממשלות ההסכמה האחרות, לטובת ייסוד 'הבית הלאומי' לעם היהודי בארץ-ישראל".
החלטת ועידת סן רמו הייתה בז' באייר תר"פ והיא ייצגה את רוב מעצמות בעלות הברית. בי"ד בתמוז תר"פ הצטרפה אמריקה להחלטת סן רמו. בכ"ח בתמוז תרפ"ב אישר אף חבר-הלאומים (שכלל 51 מדינות) את החלטת ועידת סן רמו, אלא שבאופן שרירותי כרתו את עבר הירדן המזרחי מן המנדט והמציאו את מדינת "ירדן" שלא הייתה מעולם.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה
החזרה הזאת שחזרו בהם במקצת דומה מאוד ליציאת מצרים. הנה ראינו כי בתחילה נתנו המצרים לבני ישראל לצאת ביד רחבה. "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (יא ג). "וה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וכו'". הגמרא (ברכות ט ע"ב) אומרת שהמצרים היו מעמיסים מתנות לרוב על ישראל. יהודייה מבקשת משכנתה המצרית בגד אחד, והיא נותנת לה עשרה בגדים. מבקשת צמיד אחד, ונותנת לה גם שרשרת ועגילים וטבעות. אחר כך מתהפכים המצרים ורודפים אחרי בני ישראל. "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה".
על זה שואל הרב חרל"פ: למה רק אחרי שפרעה רודף אחריהם נאמר בהם שהם יוצאים ביד רמה? ועונה כי עד הרגע שפרעה חוזר בו, הם משועבדים במקצת לפרעה, שהרי הם יוצאים ברשותו. רק אחרי שפרעה חוזר בו והם יוצאים בלי רשותו מתקיים בהם: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה". רק אז זכו לאור הגדול שנגלה עליהם בעברם את הים, רק אז זכו להיות נביאים בערכו של משה, להתנבאות ב"זה", ואמרו "זה אלי ואנוהו אלוהי אבי וארוממנהו". כל זה הוא משום שגאולה הבאה בעזרת הגויים אינה עצמאות גמורה. בכדי להשתחרר מהם לגמרי יש צורך שהגויים יחזרו בהם במעט מהסכמתם הראשונה ואז נצא לחרות אמיתית.
מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת – הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ
ממשיך הרב חרל"פ ואומר: "וכן לעתיד, מקודם ירשו האומות לישראל להיאחז בארצם, וזה יהיה אך לגאולה של יציאה מהגלות. ואולם כשיגיע תור גילוי הגאולה בכל הוד כליל תפארתה וקודש שלמותה, אזי יהפכו כל העמים לרודפים, ויבואו על ה' ועל משיחו".
חכם עדיף מנביא, והנה אנו רואים כי בתחילה חזרו בהם ולקחו את עבר הירדן המזרחי, אחר כך עשו "חלוקה" והחליטו לקחת ממנו חצי ולתת לנו רק חצי מעבר הירדן המערבי. מספר הרה"ג צבי יהודה זצוק"ל כי לו ולנזיר היה צער גדול בהחלטת החלוקה, עד שיצא מפי שניהם: "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ". הם הבינו שברעה הזאת יש טובה גדולה, אע"פ שהיא לא מובנת להם באותה שעה, וצריך להודות על כך.
הרב חרל"פ זצוק"ל מסביר כי בשלב שהאומות חוזרות בהן מתגדל שם ה' באמת. על השלב הזה נאמר ביחזקאל (לח): "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה". ממש כמו שביציאת מצרים אומות העולם הכירו בגדולת ה' רק אחרי שפרעה חוזר בו נכנס לים וטובע, כך גם בגאולה העתידה. ועל זה צריך לכוון בכל קדיש כשאומרים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" בזמן ש"יצמח פורקניה ויקרב משיחה".
אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם
התהליך הזה, שבו מנהיגי האומות נראים כאילו עצמאיים וחופשיים להחליט וה' מקשה את לבם או מביא להם רוחב לב כלפינו, הוא סוג של משחק. כך ממש היה עם פרעה שנאמר בו: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". רש"י מסביר את המילה "התעללתי" – שחקתי. כן כתוב בתהלים (ב): "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד, עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ: נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ". והגמרא (ע"ז ג ע"ב) אומרת שהפסוק הזה נאמר בעיקר על ימות המשיח.
אולי על-פי זה ניתן להבין את הגמרא (שם) שאומרת כי הקב"ה משחק עם הלוויתן בכל יום שלוש שעות. "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהילים קד). הלוויתן שהוא הנחש והוא התנין (בבא בתרא צה), חיה גדולה (בראשית א'). מתגלה בפרעה שנקרא תנין: "דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלוקים: הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט ג). ידיעת כללי המשחק מאפשרים לנו לדעת מי באמת מנהל את העולם.
עלייה וקוץ לגויים בה
דוגמה למשחק הזה הייתה בקום המדינה, כשמנהיגי הערבים אמרו לכל ערביי ישראל במלחמת השחרור לברוח מארץ ישראל כדי שהם יוכלו להשמיד בקלות את היהודים שנשארו בה. כמה ברכה הביאה ההחלטה החשובה הזאת. כולנו יודעים כי מיד אחרי הקמת המדינה עלו לארץ מאות אלפי יהודים. תוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1.3 מיליון תושבים. ודבר זה היה פלא. כי במשך שנים נלחמו הבריטים והערבים נגד עלייה של יהודים. איך פתאום באה רוח טובה לשליטי מדינות ערב, וכולם פותחים את שעריהם בתיאום ונותנים רשות ליהודי עירק, מרוקו, לוב ותימן לעלות לארץ ישראל בלי רכושם?
הסיבה היא שה' נתן בלבם מחשבה כי ריבוי כזה של עולים יגרום למדינה הצעירה והענייה לקרוס כלכלית, וכך הם יוכלו לכבוש אותה. ובאמת היה קושי כלכלי עצום למדינת ישראל לקלוט כל כך הרבה עולים. לא היה נפט ופחם למדינה. הוצאות הביטחון היו גבוהות. לא היו מגורים לכל העולים והם גרו בפחונים, באוהלים, במתקני הצבא הבריטי ובבתי הערבים שפונו על-ידי הערבים. על כל הצרות האלה נאמר: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". התוכניות של הערבים להרע לנו נתהפכו לטובת בניין עם ישראל וארץ ישראל. מימוש קיבוץ הגלויות כמו שהבטיח הקב"ה לעמו ישראל בברית בן הבתרים.
בחירה בכי רע
על זה שואלים הרמב"ם והרמב"ן: אם הקב"ה מחליט בשביל המלכים הללו ולבם בידו, איפה אם כן הבחירה החופשית? הרי יש בחירה חופשית מוחלטת לכל אדם לבחור בטוב או ברע. ואם הוא פעל בלי בחירה – איך הענישוהו? הרמב"ם משיב על כך, כי פרעה זרק את ילדי ישראל ליאור, על כן נענש ונלקחה ממנו הבחירה. הרמב"ן מדייק כי במכות ראשונות נאמר שפרעה מקשה בעצמו את לבו. רק במכות האחרונות כתוב שה' הקשה את לבו.
ומסיים הרמב"ן כי כך יהיה גם בימות המשיח. "כענין שכתוב: 'וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה" (יחזקאל לח כג)". ה' מקשה את לב האומות להילחם בנו פיזית וכלכלית, וכך הוא מסובב את העניינים כדי שעם ישראל ייבנה וארץ ישראל תיבנה, העם יהיה עצמאי ועם ישראל יהיה בארצו. ועל כך צריך רק להודות לו כל הזמן.
ויהי רצון שנזכה לאורו של משיח שממשיך את דרכו של דוד המלך, את העין הטובה שלו ואת השמחה שלו שבאים לידי ביטוי דרך התהלים, שבו הוא מודה לה' על הכול מתוך אהבה ושמחה. ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה. אמן ואמן.

סיפור
רב עם עין טובה
דמותו של הרב אליהו זיע"א זוהרת ומאירה לכולנו מהו סוד האחדות של כל האברים הרוחניים השונים. מי שקורא אודותיו רואה איך מצד אחד היה פוסק עצום, ומצד שני היה רגיש לכל צרה, עד שהיה יכול לבכות בכייה רבה לאחד דיבור עם ילד יתום שאין לו אבא. מצד אחד היו מוטלות על כתפיו שאלות לאומיות ועולמיות עצומות, ומצד שני היה מוצא פנאי ונחת לדבר עם כל אדם ולהשיב בנועם על כל שאלה, ולכבד כל אחד כאילו הוא יחיד בעולם עבורו. החשיבות העצומה לכל סעיף בהלכה לא גרם לו טשטוש בכבוד האדם ורגישות כלפיו. ההעמקה בתורת הסוד לא מיעטה את הערך של עולם המעשה, וכוח הסגולות לא הכהה את חשיבות תיקון הנפש והמידות. הרוך ועדינות לא החלישו את הנפש שלא לבוש בפני המלעיגים עליו, ולא לגור בפני איש. ועוד ועוד שילובים וחיבורים עד אין מספר.
הגאולה השלמה איננה מוותרת על שום מעלה ושום בחינה. אי אפשר לדבר על אהבת ישראל ולהתפשר על דקדוק במצוות. אי אפשר להתחסד בקיום מצוות ולהרחיק את לבבו מחלקים בעם ישראל. אי אפשר לשקוע בעולם הקבלה בלי לדקדק בהלכה. אי אפשר להגות בתורה בלי לזכך את הלב לתפילה עמוקה ולשמור על טהרת העיניים והמחשבות. אי אפשר להיכנס לעולם התורה בלי להשקיע בפיתוח העולם הזה ובניית ארץ ישראל. הגאולה היא שלמות של הכול. שלמות הארץ, שלמות התורה, שלמות האהבה והאחדות, שלמות ההלכה, שלמות הטהרה, שלמות המידות הטובות, שלמות תורת הסוד, שלמות האנושיות והרגישות. לגאולה אנו מייחלים, ולשם כך אנו צריכים להיות מאחדים את כל העולמות, בלי לזלזל ולהזניח שום מקצוע ותחום בתורה ובחיי עם ישראל. איש ההלכה ואיש האמונה, איש מעשי ואיש רוחני, כולם כאחד צריכים להיות אוהבים זה לזה ומקבלים זה מזה. אין שלמות אצל אדם אחד ולא אצל ציבור אחד. השלמות היא רק בתוך כללות ישראל כולם ממש, והגאולה השלמה תבוא על ידי אחדות מוחלטת של כל עם ישראל, בכבוד והערכה הדדית, ובעין טובה לראות את הטוב אצל חברו ולקבל ממנו, ולהעניק לו בשמחה מהטוב שיש אצלו.
(מתוך ההספד של הרב חיים כהן, "החלבן", את הרב זצ"ל)


תשובה כהלכה

שובו בנים שובבים. 1. האם בתקופת השובב"ים עדיף צום מאוכל או תענית דיבור? 2. איך עושים תענית דיבור? 3. מה ראוי לאדם לכוון לתיקון בכל פעם שהוא בתענית דיבור, הן בבחינת כלל ישראל והן בחינת האדם עצמו? 4. על מה כן מותר לדבר בתענית דיבור?
1.תלוי בכוחו. 2. אם אתה בתענית דיבור שעושים בבית כנסת, קוראים שלוש פעמים תהילים או מה שמספיקים. אם אתה בישיבה - ללמוד רגיל בלי דיבורים של חול. 3. ראוי לשמור על ברית הדיבור ולתקן כל דיבורים שלא נכונים בלשון הרע, שקר, חנופה, דברים בטלים, דברי איסור. ללמוד לשלוט על הפה. לדעת שהוא בשליטתך ולא אתה בשליטתו. כמו כן לחשוב טוב, לראות טוב ולדבר טוב. 4. דברי תורה.

יום בעייתי. האם יש משמעות להתחדשות השנה האזרחית?
האמת היא שהיינו צריכים לשמוח ביום הזה כדי להיות שותפים בשמחתם של אחרים. אבל לצערנו היום הזה כרוך בכל כך הרבה כאב וסבל שהגויים הנחילו לנו ביום הזה דווקא. כמה יהודים נשרפו דווקא לכבוד החג הזה. כמה נשים נאנסו לכבוד החג הזה. כמה עלילות נוטפות שנאה נאמרו ונרקמו בחג הזה. קשה לנו לשכוח את הכול. אם הגויים היו מבקשים סליחה על כל מה שעוללו לנו בחג הזה כל השנים, היינו אולי סולחים. אבל הם ממשיכים עם האנטישמיות שלהם בצורה קצת מוסתרת והרבה גלויה. לכן איננו יכולים לשמוח אתם בשמחתם. במיוחד שהיא ציון דרך ללידתו של האיש שהוא בשבילם אלוהים. זה אומר כי בשבילנו זה עבודה זרה. למזלנו יש מהם שאומרים שהוא כבר לא אלוהים, בכל מקרה הם בהתקדמות ואנחנו בבעיה עם היום הזה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il