בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך קרוב אליך גליון 107

למצוא ניצוץ טוב

undefined

רבנים שונים

תשע"ו
5 דק' קריאה
האם רק בכפירה החילונית אנחנו יודעים למצוא ניצוץ טוב, ואילו ב"כפירה" וב"מרד" של נוער הגבעות איננו יודעים, מסוגלים או רוצים לעשות זאת?


אהבה. הלוואי שנזכה.
הרב אביחי רונצקי ראש ישיבת איתמר
אני חי באיתמר ואלון מורה למעלה משלושים וחמש שנים. לכן אפשר לומר שאני קצת מכיר את האנשים ואת ה'תופעה'. "נוער הגבעות" הוא נוער עם בריאות חיים, שקשה לו להביא לידי ביטוי את הרוח שלו במסגרות הרגילות. הם נאמנים ליישוב הארץ במידה בלתי רגילה, גם במקומות שאנשים אחרים אינם מוכנים לגור בהם, ללא תנאים, על ההרים והגבעות, לעבוד את האדמה. זה מהלך מאוד חיובי שהמדינה עצמה צריכה לעודד אותו ולסייע לו. הדבר גם יביא להם גושפנקה רשמית, וגם סיוע של ממש בצרכי היום־יום במצווה החשובה.
מדובר בדור צעיר (אף שלחלקם יש כבר משפחות וילדים) שרובו טוב, עם כוחות אדירים שפשוט מכוונים לעתים למקום הלא־נכון. במקום שהמדינה תתמוך בהם, חוויתי על בשרי את העובדה שהממסד לא רואה את התופעה בעין יפה. חלקם מוצא את עצמו מחוץ למערכת בעל כורחם, למרות שיש להם רצון לקחת חלק בדרכם שלהם בממסד, כולל גיוס לצבא. בעיני ראיתי בשנים האחרונות את הנערים האלה, שהצבא לא רוצה, ולבסוף התגייסו עם מוטיבציה אדירה ליחידות הכי מובחרות בצה"ל.
התקשורת כדרכה מנפחת את התופעה, וגם רבנים ומנהיגים בציבור הדתי יוצאים בשצף קצף נגדה. אך הביקורת הזו נובעת לרוב מחוסר היכרות ומידיעות לא מבוססות. בתוך קבוצות שכאלה - חבר'ה צעירים עם התלהבות מוגברת ונפש סוערת, שנמצאים מחוץ למסגרות ומחפשים את החיבור האישי והטבעי לחיים - עלולות להתפתח גם תופעות חריגות של אלימות, או הפניית האנרגיות למקומות לא חיוביים. אך חשוב לשים לב שכל דור צעיר מורד במסגרת, וחטא ההכללה נכון גם לגבי "נוער הגבעות".

מצוקת הקודש
הרב שמחה שטטנר
כאשר ניצוצות של קדושה חוששים להיפגע או להיחלש, פעמים שהם עוטפים את עצמם בקליפה עבה שתגן עליהם. קליפה זו פעמים מכה ותוקפת את סביבתה בצורה קשה ביותר, ולא נותנת לשום דבר להתקרב אליה. התוכן הפנימי מבקש לשמור על טהרתו וקדושתו, אך פעמים שמחיר השמירה הוא כבד ומזיק ביותר.
כאשר ישנה אהבה בוערת שאינה מגיעה לכלל מימוש, פעמים שהיא מתפרצת בצורה של מלחמה; כשמדכאים בריאות פורצות מחלות קשות. כדי להחליש את הקליפה לא יועיל המשך הדיכוי, לא יועילו הגינויים. אדרבה, זה רק יחזק את עוצמתה ויגביר את מלחמתה. כדי להחלישה יש לחזק את נקודות הקודש והאמת, על מנת להחליש את מצוקתו של הטוב והבריא, וממילא לא יהא צורך בקליפות.
יש להגדיר את נקודות האמת ולתת להן חיזוק אמיתי מעשי על־ידי המדינה, על־ידי הרבנים וכל מנהיגי הצבור האמוני. כל אחד על־פי תפקידו ומרכזיות מעמדו. לא די לדבר גאולה, יש לחיות גאולה. לחזק את הגאווה הלאומית, את מרכזיותה של התורה הקדושה. לחזק באופן מעשי את ריבונותנו על כל חבלי ארץ ישראל. להגדיר את האויב ולהלחם בו ללא פשרות, ולעצור את הזילות בחיי יהודים משיקולים זרים. חולשות אלו ועוד נוספות, הן הגורמות את מצוקת הקדושה הפנימית ואת הפחד הגדול, המודע והבלתי־מודע, מחיסולה. מתוך המצוקה צומחות הקליפות הקשות והמסוכנות. אולם הסיכוי האמיתי למנוע את הבאות, הוא לא על־ידי דיכוי וגינויים, רדיפות וחרמות, אלא להביט בעוז ולראות את נקודות האמת ולחזקם ללא משוא פנים.
,

כוכב ממקום אחר
הרב דניאל הכהן רב הישוב בת עין
בתחילת ספר שמות, רש"י מספר לנו שאנחנו כוכבים - הזכרת שמות השבטים שוב לאחר מיתתם באה ללמד שלא רק שהם חביבים, אלא שהם כוכבים. נראה לי שאמרה זאת קריטית לפני שעת השעבוד והשקיעה בטינופת ובקושי של מצרים. כאילו לומר: אתה תעבור את זה רק אם תזכור שבעצם אתה לא מפה, אתה אור עליון, משהו זך וטהור. במהלך החיים זה רק יתנוצץ לך, אך לאחר מיתתך האור יהיה ברור יותר. זאת האמת שלך. כמה שידרשו ממך להתפשר, להתכופף, להיכנע, להתייפות, להצטלם יפה, ליישר קו עם העולם... אל תשכח, אתה כוכב שבא ממקום אחר.
יש משהו בשיחת הילדים/נערים מהחברה המדוברת שמזכיר לי את דרישת השלמות, הרצון לתיקון האחרון, עמדה שלא מתייפה. היא מעלה בי אבחנה ובחינת הצדדים שבי, ששמים לפעמים יותר מדי דגש על שמירת חוקיות החיים בדרך של פשרות, רכּוּת מוגזמת, סלחנות יתר לאי־דיוקים וחוסר נכונות להתמסר. בתרכובת הזאת שנקראת חיים, המוהלת יחד אידיאל ותהליך, שלמות וויתורים, שאיפה לקץ והחומר ולבנים שבבנייה האיטית של הדרך, טוב לי לפעמים להיזכר שאני כוכב שבא, בעצם, ממקום אחר.

דווקא בגלל האהבה!
הרב ארל'ה הראל ראש בית המדרש הקהילתי בעפרה
"קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות".
כל־כך הרבה נכתב ונאמר בשבועות האחרונים על הנערים הנפלאים מלאי העוז, המכונים נערי הגבעות, עד שאינני יודע מה ניתן להוסיף. העלו על נס את מסירותם ועוצמתם, ביקרו את חוצפתם ועזותם; חיבקו אותם וסטרו על לחייהם; ניסו לתקן אותם אך גם ללמוד מהם מה שניתן; ובעיקר, הוציאו את כולנו קצת מבולבלים.
חשבתי, אם כך, לחזק רק דבר אחד שצריך חיזוק בימים אלו – אהבה, אהבה עזה, ולא כמוות, כי אם אהבת חיים:
אהבה לכל אחד מן הנערים המתוקים הללו, גם אם לחלקנו נראה שהם קצת נסחפים מדי פעם (דווקא בגלל האהבה איננו יכולים לשתוק כאשר הם מגזימים)!
אהבה לארץ הקודש הנבנית על ידי כל בניה־מיישביה לסוגיהם, כל אחד בדרכו!
אהבה לכל עם ישראל, ימין ושמאל כאחד!
אהבה לנוכרי אשר בקרבנו, שהרי חיבה יתירה נודעת לו לפני המקום (כלשונו של רבי עקיבא רואה הנסתרות בפרקי אבות)!
אהבה לחיילי צה"ל העושים ימים כלילות לשמירת חיינו וישיבתנו במרחבי יהודה ושומרון - עומדים חשופים לקור, לרוח ולגשם בטרמפיאדות שעות רבות, מגנים עלינו בגופם!
אהבה לשרות הביטחון הכללי, אשר אילולא פעילותו לא היינו מתקיימים כאן אף לא לרגע קט (ושדווקא בגללה אנו זועקים מרה על חציית הקווים האדומים שלו ברדיפה אחרי כל נער עטור פאות ועל הפגיעה הלא־מידתית בחשודים)!
ומעל הכל - אהבה לבורא עולם, שהביא אותנו לכאן והשיבנו לארץ, גם אם היינו כחולמים לגאולה חלקה יותר, נטולת סיבוכים ומורכבויות, אך כנראה שלא כך צריכה להראות תחייתנו, אלא מלאת מהמורות ובורות, מהם עלינו להיחלץ כל העת.

"כי נער ישראל ואוהבהו"
הרב דודו בן נתן ישיבת פרי הארץ, רחלים
הרב קוק כותב באורות הקודש על כך שיש "קטנות וגדלות סוּגִית" – יש כלב שהוא גדול וחזק, ולעומתו גור אריות שעכשיו הוא עוד קטן, אך בעתיד יגדל ויהיה חזק בהרבה מהכלב. כך גם בנשמות: יש תלמידי חכמים ואנשים גדולים אשר שייכים לסוג קטן, ויש נערים צעירים שאולי קטנים בתורתם (ואולי גם בשיקול דעתם), אך הם שייכים לסוג אחר לגמרי. הם נשמות של גאולה, נשמות של חופש ודרור, של כיסופים ורצונות. הם אינם מוכנים לקבל עליהם חוקי בשר ודם ואפילו לא את הממסד התורני - הם רוצים להיות משועבדים רק לה' לבדו. הם חולמים משיח, רוצים להיות שותפים בהבאתו, רוצים מקדש ונבואה. הם מרגישים שהארץ משתוקקת לבניה, אך יש כאן זרים "המטילים את כסותם בין ארי ללביאה בשעה שמזדקקים זה לזה".
הדור הישן הקים ישובים והמשיך בצעדיהם של חלוצי הקיבוצים, ואף היו שותפיהם בתחילת הדרך. ואלו הנערים ממשיכים את אברהם אבינו ואת יהושע בן נון. הם כאן לא כדי לחפש מפלט לאומי ולא כדי לעשות "ציונות", אלא כדי לעשות את רצון ה' ולקיים את מצוותיו.
אמנם, כשנער בוחר את דרכו העצמאית הוא בועט לפעמים בדור הישן, הוא לא רוצה להקשיב והוא לא תמיד מכוון ומדויק, אך זאת משימתנו. במקום "להתנער" מהם, אולי נתנער מקיפאוננו? מחוסר המעש שלנו? נהיה גם אנחנו "נערים" עם להט בעיניים, אותו הם רוצים לראות בעינינו.
בדור הקודם הלכו הרבנים האמיצים ל"מסע המושבות". קומו רבני ישראל ל"מסע הגבעות"! בואו עם סיר חם, הקשיבו לרחשי הלב וכך נוכל לכוון יחד את האנרגיה הקדושה הזאת למלכות ישראל מתוקנת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il