בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס 108

הרצון יכבוש את העולם

undefined

הרב שבתי סלביטיצקי

שבט תשע"ו
4 דק' קריאה
"אני פורע חוק!" הכריז הרבי בבכי, והסנאטור נמס לחלוטין >>> כשגילו הילדים את אבא שוכב בקבר עם בקבוק יין בפה, הם התייאשו ממנו >>> תסכולים מרובים נובעים מחוסר הצלחה שנובעת מרצון רפה וחלש. לא צריך לסמן מטרות חדשות אלא רק להניע את המנוע האדיר שמסוגל להוביל אותנו לכל יעד שנרצה
הרבה אנשים אומרים – "אני רוצה להיות טוב", ובכל זאת, לא תמיד זה הולך. אנחנו באמת רוצים להשתפר, אז למה כל־כך מסובך להגיע לזה?
אבא של משפחה אחת היה מכור לאלכוהול. למרות מחאותיהם של בני הבית, הוא היה מוציא בקביעות סכומים גדולים על שתייה חריפה. פעם נגמר לו הכסף, אך זה לא עצר אותו. הוא הוציא את כל החסכונות שלו מהבנק והשתמש בהם לממן את הקניות שלו. כשגם החסכונות נגמרו, הוא מכר את הרהיטים. הילדים ראו שאבא עוד מעט ימכור גם אותם... והחליטו לקחת פיקוד על העניין. הם חשבו על מעשה קצת קיצוני, אבל קיוו שהוא יושיע את אביהם ואת כל המשפחה ולכן החליטו ללכת על זה.
הם הזמינו את האבא לסעודה משפחתית משובחת ביותר, ערכו שולחן חגיגי עם הרבה יין איכותי, ודאגו שהוא ישתה מהכל. כשהאב השיכור נרדם מרוב יין הם לקחו אותו לבית הקברות, חפרו בור באדמה והכניסו אותו לשם. הם חשבו שכאשר הוא יתעורר וימצא את עצמו קבור באדמה, הוא יזדעזע מספיק בשביל שייעצר ויחשב מסלול מחדש...
ממש באותם ימים הגיע לעיר סוחר יין מצליח. הוא ניסה והצליח להתחמק מתשלום המכס, אך חשש שהמשטרה בעקבותיו. בכל מקום היו פזורים מחסומי דרכים ושוטרים, ולכן החליט למצוא מקום מסתור בו יוכל להחביא את הסחורה המוברחת. חשב וחשב, ולבסוף הגיע למסקנה – מהו המקום הבטוח ביותר, בו איש לא יעז לחפש? בית הקברות! באמצע הלילה הגיע הסוחר לבדו אל בית הקברות החשוך. הלילה היה כה אפל, עד שאי אפשר היה לראות שום דבר. לפתע הוא הבחין בפתח באדמה, והחליט להניח בתוכו את כל הבקבוקים שהביא עימו. בבור הזה, כפי שניחשתם, שכב לא אחר מאשר אותו אב שיכור.
עם זריחת החמה התעורר האב, אולם במקום להתעורר לתשובה, כפי שציפו בניו, הוא הביט לצדדים וראה – בקבוק משקה משובח. ואז עוד אחד, עוד אחד ועוד אחד... "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". בשבח והודיה לבורא עולם הוא התחיל לשתות בקבוק אחרי בקבוק, ושכב כך בבור חצי מעולף. כשהילדים הגיעו בהמשך היום לראות מה קרה, הם לא האמינו למראה עיניהם. במקום למרר בבכי על מצבו, אבא שלהם שוכב מוקף בקבוקים ריקים מכל עבר ועוד אחד בפיו, מאושר מהחיים. הילדים ראו את המחזה והגיעו למסקנה שאין ברירה ואין עצה. נצטרך להשלים עם כך שאבא שלנו הוא שתיין.
זה לא סיפור כל־כך חינוכי, אבל ככה הוא מסתיים. כל אחד מבין שזה סיפור עם סוף לא טוב. איזו מין הדרכה זו לחיים – האם הוא בא ללמד אותנו איך להתייאש?
הסיפור הזה מוכיח ש"בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו". אם אתה רוצה להשתכר, ה' יתן לך. אם אתה רוצה לרדת מהדרך, תראה שגם בזה עוזרים לך מהשמיים. "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". זהו הכוח העצום של הרצון. והסיפור אומר: מה נקרא רצון? לא לשבת על הכסא ולרצות, לא לשכב במיטה ולדמיין. רצון זה להקריב, לשלם מחיר, להשקיע. השיכור הזה באמת השקיע במה שהוא רצה מכל הלב, לשתות - הוא מאוד רצה! וכשהרצון כל־כך חזק, יש כוח אפילו לצדדים השליליים.
ברוך ה', יש לנו כלל: מרובה מידה טובה ממידת פורענות. אם לרצון שלילי שלנו יש כח כל־כך גדול, על אחת כמה וכמה שיש למידת הקדושה. אפשר להיות טוב, תלוי רק כמה נרצה את זה באמת. לרצון שלנו יש המון כוח, אך לא תמיד אנחנו יודעים להעריך אותו ולהשתמש בו. אם נמשיך לרצות, ולרצות באמת, נצליח.
שיכרות היא דבר מסוכן, כי היא משכיחה ממך את הרצון האמיתי שלך. לכן הנזיר שרוצה להתקדש מצווה לא לשתות מן היין, וגם הכהנים בבית המקדש צריכים להתרחק ממנו בזמן עבודתם. כשרוצים להתקדם, צריך לשים לב שלא מחליפים רצון אמיתי בחוויה מטופשת. הרצון הוא הדבר היקר ביותר שיש לנו! הוא המנוע שגורם לנו לזוז, ככל שהוא עצמתי יותר – אנחנו מתקדמים יותר, וגם ה' יתברך מתנהג עימנו באותה מידה ודוחף אותנו לאותו כיוון אליו אנו משתוקקים.
הרבי מבובוב, רבי שלמה הלברשטם, ניצל בנס מהשואה, ולאחריה הוא נסע לאמריקה. כשהוא הגיע לשם הוא שמע שלהמון היהודים שנותרו במזרח אירופה אין כלום - לא אוכל, לא ביגוד ולא מחסה. מרוב מחסור, הם נכנסו לדיכאון, וחלק ממש רצו לאבד את חייהם. המון יהודים ביקשו להגר לאמריקה – ארץ השפע, אך לרוע המזל, האמריקאים לא הסכימו לקבל פליטים חסרי־כל שיפלו עליהם כמעמסה כלכלית. הדבר מאוד הפריע לרבי מבובוב, והוא חשב מה עליו לעשות. באותה תקופה, יושב ראש הועדה האחראית על ההגירה לאמריקה היה סנאטור יהודי בשם בלום, שהיה ידוע בתור שומר חוק גדול. כל מה שדיברו איתו לא עזר. "זה החוק, אסור להביא פליטים", אמר לכל הפונים אליו.
אחרי הרבה מאמץ, הצליח הרבי מבובוב לקבוע איתו פגישה בוושינגטון. הוא הגיע יום לפני הפגישה לעיר, אך לא היה לו איפה לישון. הוא נכנס לבית הכנסת וישן שם. תארו לעצמכם איך הוא הגיע מוקדם בבוקר לפגישה, וחיכה מחוץ למשרד של סנאטור בלום, בבגדים בלויים ושחוקים. הקצו לו רק חמש דקות לפגישה, ולאחר המתנה ארוכה הוא נכנס. הסנאטור אפילו לא הסתכל עליו. רק אחרי כמה דקות הוא הרים את הראש ושאל, "מי אתה"?
הרבי מבובוב, צדיק שלא נשארו לו חסידים, חשב לעצמו: אם אומר לו את האמת, הוא יזרוק אותי מכל המדרגות. מה אני אומר לו? אך הרצון העז שלו לעזור ליהודים עזר לו, נתן לו כוחות, ופיו התחיל לדבר מעצמו: "אני רוצה לומר לך שאני אדם פורע חוק". הסנאטור בלום מיד הרים את הראש בסקרנות. "אני בא ממקום שהחוק שלו קבע שאת כל היהודים צריך להכניס לאושוויץ. החוק אמר ששם צריך להעביד אותם עבודת פרך, וכשהם כבר לא יכולים יותר לעבוד, זורקים אותם למשרפות. החוק גם אומר שאסור לברוח משם, אסור להתחבא, אסור לקחת אוכל ואסור לעזור לאף אחד. באתי אליך כדי לשאול אם גם אתה מוכן להצטרף אלי ולהפר חוקים. אני יודע שהחוק של ארצות הברית אוסר להכניס פליטים. אבל אם החוק הזה גורם לאנשים למות, גורם שלאנשים לא יהיה עתיד ולילדים קטנים לגווע – זה חוק אכזרי שצריך להפר אותו". כך אמר, ופרץ בבכי. לאחר שנרגע, הרים הרבי מבובוב את העיניים וראה שסנאטור בלום מביט בו. בלום קם מהכסא, לחץ לו את היד ואמר: "אני מצטרף אליך". ואכן אותו סנאטור ארגן ליהודים דרכונים, אסף כסף והפעיל לחץ כדי להכניס המוני יהודים לאמריקה.
מה קרה פה? הרבי מבובוב כל־כך רצה לעזור ליהודים המסכנים, עד שהרצון הזה פתח לו את הלב. ולא פחות מכך, הרצון שלו הצליח לסחוף את בלום, לגבור על הרגלי החשיבה ולכבוש את הרצון של הסנאטור להיות נאמן לחוקים ולכללים. זה נקרא רצון חזק! ואין דבר העומד בפני הרצון! לחיים לחיים!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il