בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

לשחק מחבואים עם הבורא

האדם חש שהבורא מתחבא ממנו והוא יוצא לדרך החיפוש אחרי אלוקיו; זוהי דרכו של הבורא; יש והוא מתרחק מן האדם דווקא כדי לגרום לו לחפש אחריו ולבקש אותו; חז"ל מלמדים אותנו כי האמהות היו עקרות משום שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים.

undefined

הרב אריה הנדלר

כסלו תשס"ה
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הנער יחיאל מיכל, שיחק עם נער אחר במשחק המחבואים. הוא התחבא היטב וחיכה שחברו יחפשהו. כשחיכה זמן רב יצא ממחבואו, אבל חברו לא נראה בשום מקום. עתה הבחין יחיאל, שחברו לא חיפש אותו כלל וכלל. פרץ בבכי ובא במרוצה מתוך בכייה אל חדר סבו והתאונן לפניו על חברו הרע. זלגו עיני רבי ברוך דמעות ואמר: "כך אומר גם הבורא: אני מחביא את עצמי, אבל אין איש רוצה לחפשני".

הטיפול בסיפור שלפנינו מצריך ראשית כל התייחסות לאחד היסודות במשנת החסידות. הכלל המרכזי של תורת החסידות מקופל במשפט "לית אתר פנוי מיניה" כלומר אין מקום פנוי ממנו יתברך. המציאות כולה מלאה את הנוכחות האלוקית. כך ניתן בעצם למצוא את הנוכחות הזו בכל מצב, בכל דבר, בכל דיבור ובכל מחשבה. הבעש"ט אמר שבתחילה היה לו קשה לשבת עם אנשים שדברו על ענינים של חולין, אולם משלמד את סוד היחוד הגדול הזה האומר כי בכל דיבור ודיבור ואף דיבור של חולין יש הארה מנוכחותו יתברך, שוב אין הוא מתקשה לשבת ולהאזין לשיחות החולין של הסובבים אותו, שכן הם מדברים דיבורים סתם, והוא שומע משמעויות עמוקות העולות מתוך הדיבורים. זוהי התפיסה בה מקשיב ר' ברוך לדברי נכדו. הבכי על כך שהוא התחבא ואיש אינו מחפש אותו, איננו נשאר בתחום הקונקרטי של צערו של ילד במשחקו, אלא הופך להיות לצער הבורא על שאין מחפשים אחריו.

לאור הגישה הזו נבחן את הדברים הפשוטים בדרך מעמיקה מתוך הבנה כי הדברים שלכאורה נראים כדברים חוליים ופשוטים יכולים לפתוח בפנינו פתח להארה עמוקה הרבה יותר. הסיפור שלנו חושף נקודה עמוקה ביותר במשחק המחבואים. הגישה הפשוטה אל המשחק הזה אומרת שהמתחבא רוצה דבר אחד, והוא שלא יתפסו אותו. השקפה עמוקה יותר מגלה כי למרות שהמתחבא רוצה שלא יגלו אותו, הוא נהנה מן העובדה שהאחר מחפש אחריו. העובדה שלמישהו אכפת היכן אתה נמצא היא עובדה מחמיאה. יש כאן מעין התרחקות שבסיסה מונח הרצון והתשוקה לחזור ולהתאחד שוב. בכיו של הנער על כך שחברו כלל איננו טורח לחפש אחריו, מביע פגיעה עמוקה, כביכול כלל לא אכפת לו ממנו. מצידו של החבר הרע, יכול המתחבא להמשיך ולהשאר במחבואו לעולמים והוא, האמור לחפש אחריו, כלל לא יתגעגע אליו. הפגיעה היא גדולה. הילד בוכה.

ר' ברוך איננו משאיר את הדברים ברמה הפשוטה שלהם. הוא משליך את כל שראו עיניו להבנות עמוקות הרבה יותר. הפסוק המונח בבסיס ההבנה הזו הוא "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". יש כאן הסתר בתוך הסתר. ההסתר הראשון הוא הסתר בו המחפש חש עדיין כי הבורא מסתתר מפניו. הסתר שכזה הוא בבחינת הצבת אתגר לכל מבקש ה'. האדם חש שהבורא מתחבא ממנו והוא יוצא לדרך החיפוש אחרי אלוקיו. זוהי דרכו של הבורא. יש והוא מתרחק מן האדם דווקא כדי לגרום לו לחפש אחריו ולבקש אותו. חז"ל מלמדים אותנו כי האמהות היו עקרות משום שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים. הקב"ה יוצר את החסר, על מנת לגרום לאדם לצאת מעצמו, להפוך את העולם ולחפש אחר הפתרון, לבקש להתחנן ולהתפלל לחזרה למצב של גילוי פנים. מצב זה של הסתר פנים עם כל הקושי שבו הוא עדיין מצב בעל משמעות גדולה לקירבה שבין האדם לאלוקיו שכן דווקא הריחוק יוצר את הרצון להתקרבות.

המצב הקשה עליו מדבר הפסוק הוא "ואנכי הסתר אסתיר". מדובר כאן על הסתר בתוך הסתר. כשיש הסתר בתוך הסתר משמעות הדבר שהמחפש כלל איננו יודע שעליו לחפש. כאן נוצר נתק. הקב"ה מסתיר את עצמו מאתנו אולם הפרשנות שאנו נותנים להסתר הזה היא שעלינו להפסיק לחפש. לצערנו הגדול קורה לעיתים שאנשים הנפגשים עם ההסתר הנוראי של בורא עולם מאיתם, מגיעים למסקנה שאין שוב אחרי מי לחפש. השאלות מסתיימות, הויכוח מסתיים, ואפילו קריאות התיגר כלפי בורא עולם הולכות ונחלשות. והבורא, הוא שהסתיר את הפנים כדי שיטרחו אחריו לבקשו נכנס לחדריו הפנימיים ובוכה, למה באתי ואין איש קראתי ואין עונה. עלינו לרדת לעומקו של משחק המחבואים העולמי. להבין כי מאחורי ההסתר הגדול קיימת קריאה גדולה לקראת חיפוש שיביא בסופו של דבר לחשיפה ולהתחברות.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il