רם היה טייס בחיל האוויר. כמה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל, לאחר שרות של שנים ארוכות, הוא החליט לצאת עם אשתו יעל ועם שלושת ילדיהם לטיול של שנה מסביב לעולם. הם טיילו במשך כמה חודשים בדרום אמריקה ואחר כך הגיעו למזרח.
הם הגיעו אלינו לעונג שבת, ורם קם וסיפר: "אולי מאז בר־המצווה שלי לא היה לי כל קשר לדת, ורק עכשיו בטיול נכנסתי לכמה בתי חב"ד ודווקא הרגשתי טוב עם זה והתחברתי מאוד לאווירה ולכל מה שמסביב. בימים שלפני שבת פרשת בראשית התעוררתי בבוקר ופתאום באה לי מחשבה על כך שפרשת בראשית היתה הפרשה בבר־המצווה שלי. הרגשתי משהו פנימי שאומר לי ללכת לבית־הכנסת ולקרוא את הפרשה שלי. פתחתי את התנ"ך שהיה אתנו וראיתי שאני עדיין זוכר את הפרשה. יעל בדיוק נכנסה לחדר ואמרתי לה שאני רוצה ללכת לבית חב"ד לקרוא את הפרשה, היא מאוד התרגשה.
"הלכנו לבית חב"ד וסיכמנו עם הרב שנגיע לבית הכנסת, הוא שמח מאוד אך אמר לנו שעדיין מוקדם מדי להתלהב כי כבר שתים־עשרה שבתות שלא היה להם מניין; ואם לא יהיה מניין, לא נוכל להוציא ספר תורה. אמרנו לו שאנחנו נעזור ונדאג שיהיה מניין.
"בליל שבת הגיעו כעשרים ישראלים לסעודה, וממש ביקשנו מכל מי שהיה שם שיעשה מאמץ לבוא בבוקר לתפילה. בשבת בבוקר הגעתי לבית חב"ד, היינו שבעה אנשים, התחלנו להסתובב ברחוב ומצאנו עוד אחד, אחרי כחצי שעה הגיע עוד אחד, תשעה אנשים מחכים למניין... אחד הבחורים קם ואמר: "אני יודע איפה ישן בחור ישראלי". הוא רץ ואחרי עשרים דקות חזר עם בחור חצי ישן. התפללנו וזו היתה תפילה באמת מרגשת, כשכל אחד מאתנו הבין כמה הוא חשוב למניין. קראתי בתורה כמובן ושמחתי מאוד שהצלחנו, ומאז אני ממש מרגיש רצון להתחבר בחזרה ליהדות שלי".
כשרם סיים את סיפורו קמה יעל ואמרה: "אני רוצה להמשיך את הסיפור, ואולי לחדש גם לרם משהו שהוא לא יודע. כפי שרם סיפר, אנחנו מטיילים כבר כמה חודשים ובמשך החגים היינו בכמה בתי חב"ד וחגגנו את החגים כהלכתם; ממש נהניתי שהצלחנו לחגוג את כל החגים. כשהסתיים חג שמחת תורה נחה עלי עצבות. זהו זה, חוזרים לימי החול והשגרה בלי הרוחניות שתהיה כל כך חסרה לי. רציתי להציע לרם שנלך לבית הכנסת גם בשבת הבאה, אבל חששתי מהתגובה שלו. יצאתי למרפסת ופניתי לאבא שבשמיים, אמרתי לו: "ריבונו של עולם, אני כל כך רוצה שכמשפחה נתחבר אליך יותר ונתקרב יותר, בבקשה תעזור לי שאצליח לגרום גם לבעלי לרצות את זה". כך ישבתי ושפכתי דמעות. כשסיימתי, נכנסתי לחדר ובעלי אומר לי "מה דעתך שנלך לבית כנסת בשבת ואני אקרא את הפרשה של בר־המצווה שלי?", הייתי בשוק אבל לא רציתי להגיד לו שבדיוק על זה התפללתי.
"ברוך ה', מאז אותה השבת אני מרגישה איך שבעלי ואני, ושנינו יחד, מטיילים עם הילדים משבת לשבת ומבית חב"ד לבית חב"ד. עכשיו, כשבעלי נעמד לספר את הסיפור שלו, הרגשתי שזה הזמן לספר לו על התפילה שלי".
ברוך שומע תפילה.