בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אמונות ודעות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

ח' אדר ב' התשע"ו

מאמר שלישי חלק כ'

undefined

רבנים שונים

ח' אדר ב' התשע"ו
4 דק' קריאה
סיכום הספר
י - 224 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּעִנְיְנֵי הַבִּטּוּל בְּמַה שֶּׁזְּכַרְתִּיו, וְזָכַרְתִּי הָעִרְבּוּבִים הָעוֹלִים עַל הַלְּבָבוֹת בַּעֲבוּר מוֹת הַנְּבִיאִים וַאֲכִילָתָם וּשְׁתִיָּתָם וּמִשְׁגָּלָם וְהֶחָמָס הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, לְחַבֵּר אֶת הַלְּבָבוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁיִּפָּסְדוּ בַּעֲבוּרָם, וְזָכַרְתִּי עוֹד מֵהַסִּפּוּרִים הַנּוֹפְלִים עַל הַבּוֹרֵא בְּהַרְחָקַת הַדְּמוּת וְשַׁעַר הַחָכְמָה וְהַיְכֹלֶת וְהַתְּאָרִים, אֲשֶׁר אִם הָיִיתִי סוֹבְלָם*, הָיִיתִי יָרֵא שֶׁיִּכְפְּרוּ בְּנֵי אָדָם, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲחַבֵּר אֲלֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר עִנְיָנִים, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם לֹא אֲדַבֵּר עַל אֶחָד מֵהֶם יִתְבַּלְבְּלוּ לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם וְתִפָּסֵד אֱמוּנָתָם, וְכַאֲשֶׁר נְבָאֲרֵם, יָסוּר שִׁלְטוֹן סְפֵקוּתָם וְיָבֹרוּ* הַלְּבָבוֹת מֵהֶם כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרְרוּ מִן הָרִאשׁוֹנִים.

מחסור בפירושי המצוות בתורה
225 וְאֹמַר: אוּלַי קְצָת בְּנֵי אָדָם מְקַצְּרִים לְהַחֲזִיק בַּסֵּפֶר הַזֶּה*, בַּעֲבוּר שֶׁאֵין פֵּרוּשֵׁי הַמִּצְווֹת מְבֹאָרִים בּוֹ. וְאֹמַר: כִּי אֵינֶנּוּ לְבַדּוֹ הֶמְשֵׁךְ לְתוֹרָתֵנוּ, אַךְ יֵשׁ לָנוּ זוּלָתוֹ* שְׁנֵי מְשָׁכִים* אֲחֵרִים, אֶחָד מֵהֶם לְפָנָיו וְהוּא מַבּוּעַ הַשֵּׂכֶל, וְהַשֵּׁנִי אַחֲרָיו מוֹצָא הַקַּבָּלָה. וּמַה שֶּׁלֹּא מְצָאנוּהוּ וְהִשְׁלִימוּ בָּהּ הַמִּצְווֹת בְּכַמּוּתָם וְאֵיכוּתָם בָּזֶה.

החושבים שיש סתירות
226 וְהַשֵּׁנִי אוּלַי אַחֵר מְקַצֵּר מֵהַחֲזִיק בּוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְתִירָה, כְּאָמְרוֹ בִּשְׁמוּאֵל (ב' כד, ט) וַיְהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א' כא, ה) וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ. 227 וְאֹמַר כִּי קָרוֹב לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הָיוּ כְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַמֶּלֶךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְכָל חֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם כז, א) לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, וְהִפִּילוּ* מִן הַנְּבוּאָה הָאַחַת הַכְּתוּבִים, וְנִכְתְּבוּ בָּאַחֶרֶת.

החושבים שיש שקרים
228 הַשְּׁלִישִׁי אוּלַי יְבִיאֵהוּ לָזֶה מֵחָשְׁבוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַגָּדָה שֶׁהִיא שֶׁקֶר, שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן גָּדוֹל מִן הָאָב שְׁנָתַיִם, כִּי יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֵת וְהָיוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְעָמַד אֲחַזְיָה בְּנוֹ תַּחְתָּיו, וְנִכְתַּב בִּמְלָכִים (ב' ח, כו) שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (ב' כב, ב) שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים* שָׁנָה. 229 וְאֹמַר כִּי מִנְיַן שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְחַיָּיו, וּמִנְיַן הַשְּׁנַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְחַיֵּי אִמּוֹ, וְהָיְתָה הָעִלָּה בָּזֶה כִּי בַּעֲבוּרָה* מֵת. 230 וְאִם יִתְבָּעֵנוּ תּוֹבֵעַ: אֵיךְ יִחֲסוּ הַבֵּן אֶל מִנְיָן שֶׁהָיָה קֹדֶם הֲוָיָתוֹ? וְהִנֵּה חָקַרְתִּי עַל עִנְיָן זֶה, וּמְצָאתִיו שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבַקֵּשׁ הַבֵּן וְנוֹדֵר נֶדֶר קֹדֶם שֶׁיּוּחַן* אוֹתוֹ בְּשָׁנִים, וְכַאֲשֶׁר יוּחַן אוֹתוֹ יִקְרָאֵהוּ בֶּן נִדְרִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי לא, ב) מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי. וְכֵן מַעֲמִיקִים מְבַקְשֵׁי הָאֱמֶת עַל הָעִנְיָנִים עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לָהֶם הַדֶּרֶךְ.
________________________
סוֹבְלָם – לא מגיב לטענות אלו. וְיָבֹרוּ – ויתנקו. בַּסֵּפֶר הַזֶּה – בתורה. זוּלָתוֹ – חוץ מהתורה שבכתב. מְשָׁכִים – המשכים, מבארים. וְהִפִּילוּ – והחסירו. שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים – במולכו. בַּעֲבוּרָה – בגלל השפעתה השלילית. שֶׁיּוּחַן – שיחוננו אותו.


ביאורים
224 -י- שתים עשרה קושיות על עיקרי הדת ודחייתם
לאחר שהוזכרו בספר הזה: טענת ביטול התורה ודחייתה, היות הנביאים בני אדם הזקוקים לאכילה ושתיה, עלולים להפגע מאחרים ואף למות, היווצרות העולם יש מאין, תארי הבורא, שלילת הגשמות וכו', ישנם עוד שנים עשר דברים שעלולים לבלבל בני אדם ולהביאם לידי כפירה, ולכן ראוי לברר אותם, ואלו הם:
225 קושיה ראשונה - ישנם אנשים הנמנעים מלעסוק בתורה שבכתב מפני שפרטי המצוות אינם מבוארים בה, ולכן הם חושבים שעדיף ללמוד את פרטי המצוות בפני עצמם ועל ידם נדע לקיים את מצוות האל, אולם הם צריכים לדעת שהתנ"ך אינו עומד בפני עצמו אלא יש לנו עוד שני מקורות שאנו מסתמכים עליהם בשביל להשלים את דתנו, והם השכל והמסורת, וכשנצרף את שלושתם יחד נגיע להבנה שלמה של מצוות התורה.
226 קושיה שניה – ישנם הנמנעים מלעסוק בתורה מפני שיש בה סתירות לכאורה. למשל כאשר דוד מצווה למנות את העם, על פי ספר שמואל (ב כד, ט) תוצאת המניין היא – "ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש חיל", ואילו בדברי הימים (א כא, ה) מופיע מספר אחר: "ויהי כל איש ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש", זאת אומרת מליון ומאה אלף חיילים. בין שני המספרים קיים הפרש של שלוש מאות אלף חיילים!
227 אלא שלדוד היה צבא קבע שמנה שלוש מאות אלף חיילים והיו לו עוד עשרים וארבע אלף חיילים שהתחלפו כל חודש במשך שנים עשר חודשים, כמו שנאמר (שם כז, א): "הבאה והיֹצאת חֹדש בחֹדש לכל חדְשי השנה המחלֹקת האחת עשרים וארבעה אלף". בשמואל נמנו חיילי המילואים של דוד שמנו קצת יותר משמונה מאות אלף חיילים (ובאופן מדויק שמונה מאות שישים וארבעה אלף), ובדברי הימים נמנה כל הצבא שמנה מליון ומאה אלף חייל.
228 קושיה שלישית - סתירה אחרת מופיעה אצל אחזיה מלך יהודה - במלכים ב (ח, טז) נאמר שהמלך יהורם אביו של אחזיה מת בן ארבעים שנה ואז מלך אחזיה בנו תחתיו כשהוא בן עשרים ושתים שנה, ואילו בדברי הימים ב (כב, ב) נאמר שאחזיה היה בן ארבעים ושתים שנה כשמלך - "בן ארבעים ושתים שנה אחזיה במלכו", ואיך יתכן שהוא היה גדול מאביו שנפטר בן ארבעים שנה.
229 אולם ניתן להסביר קושי זה, שבמלכים כתוב גילו האמתי - עשרים ושתים שנה, ואילו מה שנאמר בדברי הימים הוא גילה של אימו עתליהו בת עמרי, וכתבו את גילה מפני שהוא שמע לעצותיה הרעות, כמו שנאמר (שם שם, ג): "גם הוא הלך בדרכי בית אחאב, כי אימו היתה יועצתו להרשיע" ובגללה לא האריך ימים אלא מלך רק שנה אחת.
230 ואם נשאל, הרי בדברי הימים נקבו זמן שהוא ארוך מזמנו של אחזיה שהרי הוא היה בן עשרים ושתים ואמו בת ארבעים ושתים, ואיך יתכן למנות לאדם שנים מתאריך שקדם ללידתו? התשובה היא שמצינו דברים כאלה לפעמים, למשל כאשר אין לאדם ילדים במשך זמן רב והוא נודר נדרים כאשר נולד לו ילד לאחר זמן הוא קורה לו על שם הנדר, כמו שמופיע במשלי (לא, ב): "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי", ומונה מזמן זה את ימיו. כך גם כאן נקרא אחזיה על שם אימו בגלל שמלכותו נפלה בגללה. כך אנו צריכים להשתדל להעמיד את פסוקי התורה על פי אמיתותם.

לזרע של קימא עבור יוחנן אוריאל בן לאה מרלן ורבקה ג'ואן בת ג'וסלין שמחה הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il