כבר הוכחנו בעבר כי נדרשה יותר מפגישה אחת עם משה, כדי לשכנעו לקחת על עצמו את המשימה של הוצאת בני ישראל ממצרים. הפגישה הראשונה מתוארת כנראה בפרק ו' של ספר שמות, בתחילת פרשת "וארא", פגישה מאוחרת יותר מצויה כנראה בפרקים ג'-ד'. ההבדל ביניהן הוא שתחילה נצטוה משה להוציא את בני ישראל בכח האמונה הנובעת משמיעת הדיבור האלקי ולבסוף סוכם על התחלה בדרך של שכנוע בכוחם של אותות ומופתים 1 ומעבר רק בשלב השני להנהגה ברמה של "דיבור". ננסה היום לברר מה היו השלבים השונים בפגישות עם פרעה.

אחד הפסוקים ה"אומרים דרשני" במעמד הסנה הוא:

נעיר על שני קשיים, הראשון מה גרם למשה להמשיך ולהתעקש שלא לצאת למשימה אחרי כל ההוכחות שקיבל במעמד זה? השני, מה גורם למשה להשתמש בביטוי הלא נפוץ "גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם "?

ננסה להציע את הפתרון הבא לעיונם של הקוראים. המשימה להוציא את ישראל ממצרים הייתה קשה ומורכבת. מדובר היה בתהליך ארוך שהיה צורך לנווט בו, בו זמנית בשני מסלולים. המעבר לתחנה הבאה בכל מסלול הותנה בהשלמת המשימה הקודמת.
שתי המטרות העיקריות היו:
א . לשכנע את בני ישראל ולהביאם למצב רוחני בו הם יהיו מוכנים, ראויים ורוצים לצאת מבית העבדים-מצרים.
ב . לשכנע את פרעה או לחילופין להכריחו לשתף פעולה ולשחרר את העם.

בתהליך המורכב הזה אמורים להשתתף בנוסף למשה ואהרון גם הזקנים והשוטרים, כשלכל אחד מהם התפקידים שלו.

השוטרים כדוגמא שלמו מחיר יקר על ניסיונם להגן על העם מפני גזרותיו והתעמרותו של פרעה. כמו שמפורש בכתוב

שכרם בהתאם גם הוא היה גדול. על פי המדרש הם זכו ל:
1. נבואה וז"ל "אמר הקב"ה: הן לקו עליהם - לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתנבאו נביאים עליהם" )שמות רבה פרשה ה ד"ה ה, כ ויכו).
2 . נשיאות וז"ל "הם נשיאי המטות הם שהיו ממונים עליהם במצרים (שמות ה) ויכו שטרי בני ישראל" (במדבר רבה פרשה יב ד"ה טז ויקריבו נשיאי"
3 . חברות בסנהדרין (עיין ברש"י על אתר).

לעומתם הזקנים לא עמדו במשימתם. הזקנים שהשתתפו בצורה פעילה בהליכה במסלול השכנוע של העם כמו שנאמר:

מביא רש"י:

ובמקביל לשוטרים אבל בכיוון הפוך הם קיבלו "כגמולם" כדברי רש"י

מדוע חזרו הזקנים לאחוריהם?

ננסה לענות על כל השאלות בתירוץ אחד. על פי העקרון שהצבנו בתחילת דברינו, המעמד ליד הסנה היה מעמד מאוחר. למעמד זה קדמה פגישתם של משה ואהרון עם פרעה המתוארת בפרק ה' (אותה פגישה שהזקנים נשמטו ממנה). תוצאותיה של פגישה זו היו איומות ונוראות. פרעה לא רק שלא הסכים לקבל את בקשתם של משה ואהרון אלא, הכביד את עולו על העם ונתן פקודה כפולה

תוצאה זו הבאישה את ריחם של משה ואהרון בציבור והוא התריס כלפיהם:

הביטוי המנחה של פרשיה זו הוא "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" (שלש פעמים). לפי זה, משה רבנו במעמד הסנה חוזר על סירובו לקבל את המשימה ומעלה לדיון את התוצאות של הנסיונות הקודמים. נסיונות שלא רק שלא קידמו את התוצאה המבוקשת אלא אף החמירו את מצב העם. לכן הוא משתמש באותו ביטוי "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה ... בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם".
אם כך "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" הוא סיפור ישן.

---