בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

אותיות נצחיות

כל מי שקרא את הסיפור אמר לרחל כי מדובר בסיפור שעליה לפרסמו. אך היא הסתפקה: האם יעניין אנשים שאינם בני משפחה?

undefined

עודד מזרחי

אדר ב תשע"ו
3 דק' קריאה
בגיל שישים החליטה רחל לוברמן להפסיק לעבוד במקצועה כעורכת דין, ולהתחיל להגשים חלומות.
את חלומה ללמוד גמרא הגשימה במת"ן ירושלים, ואת חלומה ליצור ניסתה להגשים בקורס לכתיבה יוצרת של האוניברסיטה הפתוחה בתל אביב.
לימוד הגמרא היה מרתק כפי שחשבה, ובאשר לכתיבה יוצרת - כאן ציפתה לה הפתעה.
רחל מצאה את עצמה כותבת אודות אמה שנפטרה לפני עשר שנים, ודווקא על ימיה הראשונים ולא האחרונים. מיד הבינה כי הצורך לכתוב את סיפור חיי אמה כמעט בלתי נשלט, למרות שהמידע שבידיה היה דל מאוד. בכאב לב חשבה כי כשהיה לה ממי לבקש לספר, לא עניין אותה הנושא. ועכשיו, כשהנושא בוער בעצמותיה, לא נותרו עוד מבני דורה של אמה כדי לענות על שאלותיה...
בצר לה פנתה לקרובי המשפחה הצעירים יותר וניסתה לשאוב מהם מידע שקיבלו מהוריהם. להפתעתה נוכחה כי בנוסף לסיפורים המעטים בעל פה, יש גם "תורה שבכתב" - אבותיה ואמותיה הרבו לכתוב זה לזו וזו לזה וגם כתבו יומנים. חלק נכבד מהמכתבים וחלק קטן מהיומנים נשמרו, והקריאה בהם הייתה מרתקת ומסעירה. נפרש לפניה עולם שלפני למעלה ממאה שנה היה חי ותוסס, ואילו עתה נעלם ואיננו.
מצוידת באוצרות אלו החלה רחל לכתוב בקדחתנות. חייה היומיומיים הפכו לשוליים ואילו מציאת התיעוד ההיסטורי והכתיבה הפכו לעיקר, לדבר שנפלא לקום בשבילו בבוקר!
יותר מכול ריתקה אותה דמות סבה, אבי אמה, שאודותיו שמעה מעט מאוד מפי אמה, מכיוון שאפילו היא כמעט לא הכירה את אביה. שמו היה צבי-הירש בן צבי-הירש. כאשר נולד, אביו כבר לא היה בין החיים. גם הוא לא האריך ימים. בהיותו בן 25, והוא אב לילדה בת שלוש ולתינוק כבן שנה, הלך לטפל בסבתו שחלתה בטיפוס. סבתו הבריאה בזכות טיפולו המסור, אך הוא עצמו נדבק, הדביק את בנו התינוק ושניהם נפטרו ביום אחד.
לרחל לא הייתה תמונה של סבה, אבל היו לה פרקים מיומנו שנכתב ביידיש ומכתבים שכתב לאביו, לאמו ולאשתו האהובה. מכל אלו הצטיירה דמות של אדם חם, אוהב, רגיש, מוכשר מאוד ובעל כושר ביטוי יוצא דופן. ככל שהכירה אותו יותר כך הצטערה על מותו הטראגי, על שמעולם לא שאלה את אחיו ואחותו אודותיו, ועל שאין לה מזכרת ממנו. היא שיתפה את קרובי משפחתה בצערה.
אחד מהם, הרב יהושע לוין, סיפר לה כי סבתו ע"ה, שהייתה אחותו הצעירה של הסבא צבי-הירש, שמרה כל השנים במזנון בביתה שבירושלים את תיק התפילין שלו, אבל לאחר פטירתה נמסר כנראה התיק לגניזה. רחל הצטערה מאוד על כך, אך לא אמרה דבר כי את הנעשה אין להשיב.
היא המשיכה בכתיבת סיפורה של אמה ומשפחתה. פרק ועוד פרק יצרו סיפור ארוך. כל מי שקרא את הסיפור אמר לרחל כי מדובר בסיפור מרגש במיוחד שעליה לפרסמו, אך היא הסתפקה: האם יעניין אנשים שאינם בני משפחה? האם הוא כתוב יפה? ובעיקר, האם היא רשאית לחשוף את חיי אמה בפני אחרים? למרות שהספקות לא הותרו שלחה רחל את כתב היד לספריית בית אל. להפתעתה, כעבור מספר ימים התקשרה אליה העורכת הראשית, מרים הופמן, ובישרה לה כי הם אהבו את כתב היד.
באותו היום קיבלה הודעה טלפונית נוספת, מרגשת לא פחות ואולי יותר.
הרב יהושע לוין סיפר לה כי מצא בבית הוריו את תיק התפילין של סבה, וכי אביו ישמח לתת לה אותו, למרות שבשבילו זו מזכרת יקרה מאוד מאמו ע"ה. הוא זוכר אותה מנשקת את התיק ובוכה, כשהיא מספרת אודות אחיה האהוב שנפטר בדמי ימיו.
זה היה שיאו של מסע החיפושים והתגליות. התיק, העשוי קטיפה שחורה, רקום ברקמת עבודת יד משני צדדיו, נשמר במצב מדהים בהתחשב בעובדה שמלאו לו מאה ושמונה שנים. על שני צדיו נשמרה רקמת פרחים צבעונית. בצד אחד נרקם "צבי נ"י" ומתחת "ירושלם עהת"ו". בצד השני נרקם "תרסח" - שנת בר המצווה של צבי-הירש.
נרגשת, הראתה רחל את תיק התפילין לבני משפחתה וסיפרה להם על רצונה למסגר את התיק בין שני לוחות זכוכית, כדי שאפשר יהיה לשמרו מפני פגעי הזמן, אך גם לראותו משני צדדיו. בנה הציע: "אמא, שניים מנכדייך יגיעו בשנה הבאה לגיל מצוות. אולי תיתני למישהו לעשות להם תיקים לתפילין בדוגמת התיק של הסבא צבי-הירש. ואם לא אכפת לך גם אני אשמח לקבל תיק תפילין כזה".
הרעיון להכין לנין ולבני הנינים תיקי תפילין כדוגמת זה שהיה לסבא רבא, מצא חן בעיניה. האם יש משהו שמסמל יותר את המשכיות הדורות? אבל מי יוכל לקחת על עצמו את מלאכת השחזור?
חברה יעצה לה לפנות למפעל 'אותיות' המתמחה ברקמה ממוחשבת על פרוכות. כאשר הראתה רחל לבעל המפעל את תיק התפילין וסיפרה לו את סיפור, התלהב והבטיח להשתדל מאוד. ואמנם הם הוציאו מתחת ידם מלאכת מחשבת של שילוב הדגם העתיק של התיק עם שיטת העבודה הממוחשבת.
העבודה על התיק ארכה כמה חודשים, במקביל התקדמה הוצאתו לאור של הספר שכתבה רחל. לבסוף הספר שנקרא 'שלכם, אסתר' יצא לאור במקביל להשלמת תיקי התפילין.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il
מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il