- שבת ומועדים
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
נטיעת אילנות - הקץ המגולה
בדורות האחרונים של תקופת התחייה היווה ט"ו בשבט בשורה חדשה - וסימל את הנטיעה בארץ ישראל. נציג משפט אחד או שניים של מתיישבים ביסוד המעלה בשנת תרמ"ד, כתב ר' אלעזר פישל סלומון אל חותנו:
הוא ממשיך ובזה הוא רואה מין שליחות 'כי האדם הוא עץ השדה':
התאריך שבו נכתבה האיגרת היה כ"ב בשבט, 'ובשבוע העברה' - כלומר בט"ו בשבט - נטעו את האילנות. אם כן הנטיעה הייתה בשבילם הביטוי להשתרשות מחדש כמו שאנו אומרים בתפילה "וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ".
הנטיעה והמשיח
נוסיף לכך מדברי רבן יוחנן בן זכאי, שבדמותו הוא מציין את המעבר מן הארץ אל הגלות. 'תקנות רבן יוחנן בן זכאי' נועדו להזכיר את ארץ ישראל, להזכיר לעם את ציון גם בהיותו על אדמת נכר. רבן יוחנן בן זכאי היה זה שביקש בעת החורבן את יבנה וחכמיה, כדי לשמר לדורות הבאים את מסורת התורה שבעל פה, והנה מהאמור ב'אבות דרבי נתן' משתקפת לנו תמונה אחרת של אחרית הגולה לקראת ארץ ישראל:
בדברים קצרים אלה מציג לנו רבן יוחנן בן זכאי את הבעיה העתידה להתחדש בסוף הגלות, בעת שייעורו ישראל לתחייה. כאשר "הנטיעה בתוך ידך" - כשמפעל התחייה יהיה בעיצומו תוצב בפנינו השאלה החמורה - הנה המשיח מגיע מה לנו בקטנוּת זו שבחולין, בעבודת אדמה, בגאולת קרקע, במעשים פעוטים וחומריים? הרי לנו משיח, אורו של עולם, רוחניות נפלאה מי ראה כזאת מי שמע כאלה?!
התגובה הספונטנית עלולה להיות זריקת הנטיעה וביטולה, וזלזול במעשים החומריים הפעוטים המתגמדים כביכול, מול המשיח. עונה לעומתם רבן יוחנן בן זכאי - בוא ו"נטע את הנטיעה ואחר כך צאו והקבילו", הנטיעה ויישוב ארץ ישראל אינם ניגוד למשיח אדרבה הם משלימים את החיזיון ומכשירים את הדרך אליו.
צמיחת עצי פרי על אדמת הקודש מפריחה מחדש את אמונת המשיח ומשמיעה את בשורת הגאולה ודברי הנביא "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר" (ישעיה נב, ז) הם ה'קץ המגולה' כשהרי ישראל מניבים פרותיהם אליו נשואות העינים כאלפיים שנה לכונן עפרות הארץ ולהקים את עם ה' עליה. אין להשליך את הנטיעה מהיד אלא לנטוע תחילה - לבנות את העם בארצו, כחלק בלתי נפרד מהגאולה אשר תפקידה "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (ישעיה נא, טז), כשם שהגאולה נוטעת שמים - כן היא יוצרת ארץ, ורגלי המבשר על הרי ציון הן הבסיס לכל הגילויים הגדולים שיבואו מהשמים על הבסיס האיתן של העולם הארצי.
מכאן הפתח להבין את תורתם של גאוני עולם אשר פעלו לחדש את פני היישוב בארץ בימי אתחלתא דגאולה, אלה שדרשו את ציון פשוטו כמשמעו - אשר עברו בשערים ופינו את הדרך לגאולת העם, כל אלה יישרו את המסילה וסיקלו את האבנים בדרכו של העם לגאולה. וכך אומר המדרש:
נשים-לב, ההכרזה על השכר תושמע מראש ההרים שם רגלי המבשר, שם הרי ארץ ישראל מניבים את פרותיהם.
שיר
נסיים בשיר לט"ו בשבט ששורר ש' שלום, שהיה נצר מגזע חסידים. השיר הוא:
בַּחֲמשה עשר בִּשְבט
בְּבֹא אביב אלינו
יורד מלאך, פנקס בַּיד
ורושם כל ציץ, כל עץ, כל בד
וְכל נִטְעֵי גַננוּ,
מֵעיר לְעיר מִכְּפר לִכְפר
נישא הוא קל כנפים,
חוקר בגיא בודק בהר
עובר בִּיעף את המדבר
ושב אל השמים.
וּכְשהפִּנקס יהיה מלא עץ וָציץ וָשיח
כְּשהמדבר יהפׂך שׂדה,
כל ארצנו, גן, נָוֶה -
יופיע המשיח.
"בשבוע העברה נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה יותר מחמש מאות אילנות נטיעות מהם שבע מאות ושמונה אתרוגים, ומאה רימונים.
זאת נטענו בשבוע העברה, ובשבוע זו אם ירצה ה' ניטע עוד חמש מאות זיתים או יותר וכארבע מאות תאנים וכו' וכו'".
זאת נטענו בשבוע העברה, ובשבוע זו אם ירצה ה' ניטע עוד חמש מאות זיתים או יותר וכארבע מאות תאנים וכו' וכו'".
הוא ממשיך ובזה הוא רואה מין שליחות 'כי האדם הוא עץ השדה':
"וראשית עסקנו בנטיעות כי כן הורה לנו בורא העולם, בטרם כל, לעסוק בנטיעות כי גם הוא עשה כן כמו שכתוב 'וַיִּטַּע ה' אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן'".
התאריך שבו נכתבה האיגרת היה כ"ב בשבט, 'ובשבוע העברה' - כלומר בט"ו בשבט - נטעו את האילנות. אם כן הנטיעה הייתה בשבילם הביטוי להשתרשות מחדש כמו שאנו אומרים בתפילה "וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ".
הנטיעה והמשיח
נוסיף לכך מדברי רבן יוחנן בן זכאי, שבדמותו הוא מציין את המעבר מן הארץ אל הגלות. 'תקנות רבן יוחנן בן זכאי' נועדו להזכיר את ארץ ישראל, להזכיר לעם את ציון גם בהיותו על אדמת נכר. רבן יוחנן בן זכאי היה זה שביקש בעת החורבן את יבנה וחכמיה, כדי לשמר לדורות הבאים את מסורת התורה שבעל פה, והנה מהאמור ב'אבות דרבי נתן' משתקפת לנו תמונה אחרת של אחרית הגולה לקראת ארץ ישראל:
"הוא היה אומר (רבן יוחנן בן זכאי) אם היתה הנטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי משיח בא, נטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילו". (אבות דרבי נתן, פרק לא)
בדברים קצרים אלה מציג לנו רבן יוחנן בן זכאי את הבעיה העתידה להתחדש בסוף הגלות, בעת שייעורו ישראל לתחייה. כאשר "הנטיעה בתוך ידך" - כשמפעל התחייה יהיה בעיצומו תוצב בפנינו השאלה החמורה - הנה המשיח מגיע מה לנו בקטנוּת זו שבחולין, בעבודת אדמה, בגאולת קרקע, במעשים פעוטים וחומריים? הרי לנו משיח, אורו של עולם, רוחניות נפלאה מי ראה כזאת מי שמע כאלה?!
התגובה הספונטנית עלולה להיות זריקת הנטיעה וביטולה, וזלזול במעשים החומריים הפעוטים המתגמדים כביכול, מול המשיח. עונה לעומתם רבן יוחנן בן זכאי - בוא ו"נטע את הנטיעה ואחר כך צאו והקבילו", הנטיעה ויישוב ארץ ישראל אינם ניגוד למשיח אדרבה הם משלימים את החיזיון ומכשירים את הדרך אליו.
צמיחת עצי פרי על אדמת הקודש מפריחה מחדש את אמונת המשיח ומשמיעה את בשורת הגאולה ודברי הנביא "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר" (ישעיה נב, ז) הם ה'קץ המגולה' כשהרי ישראל מניבים פרותיהם אליו נשואות העינים כאלפיים שנה לכונן עפרות הארץ ולהקים את עם ה' עליה. אין להשליך את הנטיעה מהיד אלא לנטוע תחילה - לבנות את העם בארצו, כחלק בלתי נפרד מהגאולה אשר תפקידה "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (ישעיה נא, טז), כשם שהגאולה נוטעת שמים - כן היא יוצרת ארץ, ורגלי המבשר על הרי ציון הן הבסיס לכל הגילויים הגדולים שיבואו מהשמים על הבסיס האיתן של העולם הארצי.
מכאן הפתח להבין את תורתם של גאוני עולם אשר פעלו לחדש את פני היישוב בארץ בימי אתחלתא דגאולה, אלה שדרשו את ציון פשוטו כמשמעו - אשר עברו בשערים ופינו את הדרך לגאולת העם, כל אלה יישרו את המסילה וסיקלו את האבנים בדרכו של העם לגאולה. וכך אומר המדרש:
"עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת כל מי שפעל עִם אֵ-ל יבא ויטול שכרו". (תנחומא אמור פרק ז)
נשים-לב, ההכרזה על השכר תושמע מראש ההרים שם רגלי המבשר, שם הרי ארץ ישראל מניבים את פרותיהם.
שיר
נסיים בשיר לט"ו בשבט ששורר ש' שלום, שהיה נצר מגזע חסידים. השיר הוא:
בַּחֲמשה עשר בִּשְבט
בְּבֹא אביב אלינו
יורד מלאך, פנקס בַּיד
ורושם כל ציץ, כל עץ, כל בד
וְכל נִטְעֵי גַננוּ,
מֵעיר לְעיר מִכְּפר לִכְפר
נישא הוא קל כנפים,
חוקר בגיא בודק בהר
עובר בִּיעף את המדבר
ושב אל השמים.
וּכְשהפִּנקס יהיה מלא עץ וָציץ וָשיח
כְּשהמדבר יהפׂך שׂדה,
כל ארצנו, גן, נָוֶה -
יופיע המשיח.
חיבת הפירות
הרב נתנאל יוסיפון | טו בשבט תשע"ב
כוחו של געגוע
הרב נתנאל יוסיפון | ט' שבט תשפ"א

על הארץ ועל פירותיה
הרב משה לייב שחור זצ"ל | ט שבט תשס"ח

זהירות מחרקים בשבעת המינים
מכון התורה והארץ
רבנים שונים | ט"ו בשבט תש"ע

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
ר"מ בישיבת "מרכז הרב"

הפקעת שערים בהלכה

תפילתו של הכהן הגדול

תעניות בה"ב

גשמים בחודש תמוז
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
תהיו חמים!
איך נהנים כשעובדים קשה?
סדרת החינוך של הטבע!
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
מסירות או התמסרות?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
איך ללמוד אמונה?
אוי ויי!
הלכות עירובין
הרב אליעזר מלמד | שבט תשע"א
הדלקת נרות שבת
הרב אליעזר מלמד | שבט תשע"א

ואתחנן נחמו התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אב תשע"ח

שירת המחוללות בט"ו באב
הרב דוד דב לבנון

פרק עשירי- ערב
בבא בתרא דף קעג ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | אב תשפ"ב

ראש השנה יום הדין על מה?
לקראת שנת השמיטה
הרב משה פנחס ליפשיץ | תשרי תשפ"ב
זו ארצנו
לנתיבות ישראל - מאמר "והנצח זו ירושלים" "מאמר כותלנו"
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א אב תשפ"ב
