מאמר שביעי חלק ח'

שירת האזינו
- ו - 480 וְאַחַר כֵּן הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּתּוֹרָה בַּשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׂמָהּ לְעֵד לוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים לא, יט): לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמָצָאתִי בָּהּ זִכְרוֹן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, וְהוּא מְבִיאָהּ עַל סֵדֶר. 481 סִפֵּר תְּחִלָּה חַסְדּוֹ עַל עַצְמוֹ* בְּאָמְרוֹ (שם לב, ו): הֲלוֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, עַד וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (שם יד). וְאַחַר כֵּן סִפֵּר בָּעֳטָם וְכַחֲשָׁם (שם טו): וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, עַד (שם יט): מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וְאַחַר כֵּן סִפֵּר קִצְפּוֹ עֲלֵיהֶם וְעָנְשׁוֹ לָהֶם בְּאָמְרוֹ (שם כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם וגו', אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (שם כו). 482 וְאַחַר כֵּן סִפֵּר חֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם בִּגְבוֹר הָאוֹיֵב עֲלֵיהֶם וְהִתְרוֹמְמוֹ בְּאָמְרוֹ (שם כז): לוּלֵא כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, וּמַה שֶּׁעָתַד לָאוֹיֵב מִן הַנְּקָמָה וְהַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ (שם לד): הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, וּמֵרַחֲמָיו עַל עַמּוֹ בְּעֵת רֹב חֻלְשָׁתוֹ* וּמִעוּט יְכָלְתּוֹ בְּאָמְרוֹ (שם לו): כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, עַד יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה (שם לח). 483 וְאַחַר כֵּן יָעַד בְּהִגָּלוֹתוֹ לְהַצִּילוֹ וְלִגְאֹל אוֹתוֹ, בְּאָמְרוֹ (שם לט): רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וְהֵשִׁיב* בָּזֶה עַל אַרְבַּעַת מִינֵי הַמַּכְחִישִׁים, הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר כִּי אֵין בּוֹרֵא הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר שֶׁהוּא בּוֹרֵא אַךְ שֻׁתָּף עִמּוֹ, הֵשִׁיב עָלָיו: וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. 484 וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁהִכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. וּבַעֲבוּר שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר, כִּי רוֹצֶה בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, שֶׁהוּא מֵמִית דּוֹר וּמְחַיֶּה דּוֹר אַחֵר אַחֲרָיו, חִבֵּר אֵלָיו: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, לְבָרֵר אֶצְלֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר הַנִּרְפָּא הוּא אֲשֶׁר מָחַץ, כֵּן הַמְחֻיֶּה הוּא אֲשֶׁר הֵמִית. 485 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ*, הֵשִׁיב עָלָיו בְּאָמְרוֹ: וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. 486 וְאַחַר כֵּן סִדֵּר שְׁאָר עִנְיְנֵי הַיְשׁוּעָה בְּאָמְרוֹ: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי (שם מא), אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם (שם מב), הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ (שם מ). וְכָל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי וּבֵאַרְתִּי:
___________________________
עַל עַצְמוֹ – של ה'. חֻלְשָׁתוֹ – של עם ישראל. וְהֵשִׁיב – דחה. הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ – השכר והעונש.


ביאורים
480 -ו- תחיית המתים מוכחת מן התורה
לא רק בנביאים ובכתובים מופיעה ההבטחה לתחיית המתים, אלא גם בתורה עצמה. בשירת האזינו, עליה נאמר בספר דברים (לא, יט): "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", מוזכרת תחיית המתים.
481 בתחילה הקב"ה מספר על החסד אשר עשה עמנו (דברים לב, ו-יד): "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור... ודם עינב תשתה חמר". בהמשך השירה מסופר על המרידה של עם ישראל (פסוקים טו-יט): "וישמן ישרון ויבעט... מכעס בניו ובנותיו", ולאחר מכן התורה מספרת על העונש שה' יביא עליהם (פסוקים כ-כו): "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם... אשביתה מאנוש זכרם".
482 לאחר פסוקים אלו, התורה כותבת את רחמיו של ה' על עם ישראל כאשר האויבים יתגברו עליו (פסוק כז): "לולא כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו...", את הנקמה והשלום עם אומות העולם (פסוקים לד-לה): "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם...", ואת רחמי ה' על עם ישראל כשהוא יהיה חלש (פסוקים לו-לח): "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...".
483 אחר כך מבטיח ה' שיתגלה כדי להציל את ישראל ולגואלם (פסוק לט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל". בפסוק זה הקב"ה עונה על ארבעה סוגי כפירה: א. כנגד מי שאומר שאין בורא לעולם נאמר: "ראו כי אני אני הוא", ב. כנגד האומר שה' הוא הבורא אך יש עימו שותף לבריאה נאמר: "ואין אלהים עמדי".
484 ג. כנגד מי שאומר שאין תחיית המתים, נאמר: "אני אמית ואחיה". מכיון שאפשר לטעון, שכוונת הפסוק שה' ממית דור אחד ומחייה את הדור שאחריו, נאמר מיד: "מחצתי ואני ארפא" שנבין שכשם שהרפואה היא למי שנמחץ, כך התחיה היא למי שהומת.
485 ד. כנגד מי שאינו מאמין בשכר ועונש, נאמר: "ואין מידי מציל", כלומר ה' רואה את כל הנעשה בעולם, והחוטא צפוי לקבל עונש ואין מי שיצילו מיד ה'.
486 לאחר מכן המשיך בתיאור הגאולה (פסוקים מא-מג): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם: אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר, מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", כל הניסים האלו יהיו בעולם הזה, כמו שנאמר לעיל.