מאמר שביעי חלק י"ב

חשיבות תחיית המתים לאומה
- ט - 506 וְכַאֲשֶׁר עָמַדְתִּי עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רְצִיתִים בְּלִבִּי לֶאֱמוּנָה, וּכְתַבְתִּים עַל סֵפֶר לִהְיוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִטָּחוֹן*, וְהוּא שֶׁרָאִיתִי שֶׁהָאֻמָּה תִּתְיַשֵּׁב בָּהֶם* בַּעֲבוּר שִׁבְעָה דְבָרִים. 507 מִפְּנֵי שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים אוֹת גְּדוֹלָה מֵאוֹתוֹת הַבּוֹרֵא הַנִּגְלוֹת, וּבְבִטָּחוֹן בִּהְיוֹתָהּ תּוֹסֶפֶת בְּהַאֲמִין בִּיכָלְתּוֹ, וְכִי כָּל הַנְּבִיאִים מִתְקַבְּצִים בָּהּ, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם מִתְאַוִּים לִרְאוֹת אֶחָד מֵהֶם, כָּל שֶׁכֵּן כֻּלָּם, וְכָל הַמְּלָכִים הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים מִתְקַבְּצִים בָּהּ, עוֹד אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נִכְסָפִים לִרְאוֹת אֶחָד בָּהֶם, וְשֶׁקְּרוֹבֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר הִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם וְדָאַג לָהֶם, יְחַבְּרָם וְיִרְאֶה הַבֵּן אָבִיו, וְהָאָח אָחִיו, וְהָאוֹהֵב אוֹהֲבוֹ, וְהֶחָכָם תַּלְמִידוֹ, וּשְׁאָר הַקְּרוֹבִים. וְהַרְבֵּה לְדִבְרֵי הַנֶּפֶשׁ* אֲשֶׁר הַנְּפָשׁוֹת תְּלוּיוֹת בָּהֶם, יְגַלּוּ לָנוּ כְּשֶׁיִּחְיוּ. וִיסַפְּרוּ לָנוּ מַה שֶּׁעָבַר וּמַה שֶּׁהָיָה, מֵאֵיכוּת עִנְיַן מוֹתָם וּשְׂכָרָם וְקוּמָם. וְשֶׁכָּל דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם הָרְבָבוֹת אֲשֶׁר הִקְדַּמְתִּי זִכְרָם יָבוֹאוּ יַחַד, וְיִהְיֶה לְקִבּוּצָם הַהוֹד וְהֶהָדָר הַגָּדוֹל. וְשֶׁהוּא סִבָּה מְחַיֶּבֶת לְהַאֲמִין בָּעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר, שֶׁנֹּאמַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְקַיֵּם זֶה הַמּוֹעֵד, יִתְקַיְּמוּ כָּל מוֹעֲדֵי הָעוֹלָם הַבָּא, וְנִקְנֶה אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הַבְּחִינָה*, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה כה, ט): בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ. וּמַה נִּכְבָּד מוֹעֵד, יִתְקַבְּצוּ בּוֹ כָּל אֵלֶּה הַטּוֹבוֹת הַגְּדוֹלוֹת. וְאֵלֶּה הַטּוֹבוֹת חִיְּבוּ אוֹתִי לְקַיֵּם אֲמִתָּתוֹ, וּלְהוֹעִיל לָאֻמָּה וּלְהַיְשִׁירָהּ בּוֹ. וּבַקָּשָׁתִי שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מִן הָרוֹאִים בִּחְיוֹת אוֹ בְּהַחֲיוֹת גְּמוּל עַל הֵישִׁירִי, וְיִתְבָּרֵךְ הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּמוֹעֲדָיו וְיִשְׁתַּבַּח:
___________________________
לְבִטָּחוֹן – לחיזוק. תִּתְיַשֵּׁב בָּהֶם – תתחזק אמונתם. לְדִבְרֵי הַנֶּפֶשׁ – בירור אמונה (וראה פירוש אור עציון). וְנִקְנֶה אוֹתָם עַל דֶּרֶךְ הַבְּחִינָה – האמונה בעולם הבא תיקבע במבחן הניסיון (שהתקיימה ההבטחה בתחיית המתים).


ביאורים
506 -ט- הטובות לאומה מתחיית המתים
אלו הם היתרונות של תחיית המתים, שכל אחד יכול להתחזק מהם:
507 א. תחיית המתים היא הנס הגדול מכל ניסי ה'.
ב. כשיגיע זמן תחיית המתים נזכה לראות את כל הנביאים יחד, דבר שמעולם לא זכינו לו.
ג. נזכה לראות את המלכים, הצדיקים והחכמים הגדולים.
ד. כל אחד יוכל לראות את קרוביו המתים, אב יוכל לראות את בנו והבן את אביו, ואנשים יוכלו לראות את אחיהם שמתו.
ה. האנשים שיקומו לתחייה יזכרו את כל מה שעבר עליהם, כמו שכתבנו לפני כן, ויספרו לאחרים מהו המוות, להיכן מגיעים, איזה שכר ועונש מקבלים, וכן עוד ועוד שאלות שאין לנו היום שום מושג מהן התשובות עליהן.
ו. קיבוץ כל עם ישראל שהיו בכל הדורות.
ז. תחיית המתים מחזקת את האמונה בחיי העולם הבא, כמו שתחיית המתים התקיימה, כך יתקיימו כל הייעודים שהקב"ה הבטיח לנו ביד נביאיו, כמו שנאמר (ישעיה כה, ט): "ביום ההוא הנה אלהינו זה קיוינו לו ויושיענו".
הרחבות
%תחיית המתים הלאומית
מִפְּנֵי שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים אוֹת גְּדוֹלָה מֵאוֹתוֹת הַבּוֹרֵא הַנִּגְלוֹת. על תחיית המתים מנבא הנביא יחזקאל: "ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות[...] ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה'. ונבאתי כאשר[...] ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד. ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" [יחזקאל לז, ג-יג].
רבי יהודה הלוי מבאר שנבואה זו אינה רק על תחיית המתים, שבה יקומו המתים לתחייה, אלא גם על תחייה לאומית של עם ישראל: "אמר החבר: כן הוא, כאשר אמרת, ועוד ולא גוף, אבל (עם ישראל בגלות הוא כ-) עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל" [כוזרי ב, ל-לג]. רבי יהודה הלוי מחדש שאין הנבואה מדברת רק על תחייה פרטית – שכל מת יקום לתחייה, אלא גם על תחייה לאומית – עם ישראל, שבגלות הוא כאדם מת, כמו עצמות יבשות, יקום ויחיה, ישוב ויעלה עצמות וגידים. בחזרתו לארץ ובבניינה בגשמיות וברוחניות – תתקיים בו תחיית המתים הלאומית.