קיום הגוף בעולם הבא
557 וְאִם יִדְרֹשׁ דּוֹרֵשׁ לְהַמְשִׁיל לוֹ אֵיךְ יִהְיֶה גּוּף בְּלִי מַאֲכָל וּבְלִי מִשְׁתֶּה תָּמִיד? נַמְשִׁיל לוֹ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר הֶחֱיָהוּ הַבּוֹרֵא אַרְבָּעִים יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בְּלֹא מַאֲכָל וּבְלֹא מִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וגו'. אַךְ הָיָה* בְּאוֹר אֲשֶׁר בְּרָאוֹ לוֹ וּנְתָנוֹ עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כט): וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. 558 שָׂם זֶה אוֹת וְהַקְרָבָה אֶל שִׂכְלֵנוּ, שֶׁנַּעֲמֹד עַל חַיּוּת הַצַּדִּיקִים בְּאוֹר לֹא בְּמָזוֹן, וְכֵן אָמַר לוֹ (שם י): נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת וגו'. וְזֶה כְּאָמְרוֹ לַצַּדִּיקִים (ישעיה סד, ג): וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. 559 אֲבָל אֵיךְ יְחַיֶּה הַבּוֹרֵא הֶעָנוּשׁ תָּמִיד הָעוֹמֵד נֶצַח בָּאֵשׁ? 660 לֹא מָצָאנוּ בְּמַה שֶּׁקָּדַם מִי שֶׁאֵרַע לוֹ כָּזֶה שֶׁנַּמְשִׁיל בּוֹ, וְכַאֲשֶׁר לֹא נִמְצָא, זְכָרוֹ הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ וְאָמַר (ישעיה סו, כד): כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה. וְזֶה הַמַּאֲמָר מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ נַפְשׁוֹתָם שְׁמוּרוֹת בְּגוּפָם בְּעִנְיָן דַּק חוּץ מִן הַחֹם הַמַּכְאִיב, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַחֹם הַמַּכְאִיב עֹנֶשׁ לָהֶם וְיִסְבְּלוּהוּ. 561 וְיִישַׁר עוֹד* שֶׁיִּשְׁמֹר נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בָּעִנְיָן, עַד שֶׁתִּהְיֶה הָאוֹרָה הַמַּגַּעַת אֲלֵיהֶם מֵעֲרֵבוּת מַתְמֶדֶת, חוּץ* מֵהָעִנְיָן אֲשֶׁר בּוֹ יַעַמְדוּ. אֶלָּא שֶׁהַצֹּרֶךְ לְהַאֲמִין בְּזֶה הָעִנְיָן הַדַּק הַשּׁוֹמֵר, הוּא בְּשַׁעַר הָעֲנוּשִׁים יוֹתֵר צָרִיךְ*, מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ בְּשַׁעַר הַגְּמוּלִים. 562 הֲלֹא תִרְאֶה שֶׁהַמְּלָכִים, כְּשֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲנֹשׁ הָאָדָם זְמַן אָרֹךְ, נוֹתְנִים לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלַם בּוֹ חֶפְצָם מִן הָעֹנֶשׁ, כִּי הֵם עוֹשִׂים זֶה מִתַּחַת הַטֶּבַע. אֲבָל הַבּוֹרֵא עוֹשֶׂה מִמַּעַל לַטֶּבַע, יַעֲמִיד וְיִשְׁמֹר בְּלֹא מַאֲכָל. 563 וְנִקְרָא הַגְּמוּל גַּן עֵדֶן, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּעוֹלָם יוֹתֵר נִכְבָּד מִן הַגַּן, וְהוּא אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בּוֹ הָאָדָם. וְנִקְרָא הָעֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם, מִפְּנֵי שֶׁהַכָּתוּב קְרָאוֹ תָּפְתֶּה. וְהוּא שֵׁם מָקוֹם קָרוֹב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ (ירמיה ז, לב): יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם, וְנֶאֱמַר לוֹ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (טו, ח): גֵּיא הִנֹּם. וְעַל גַּן שֶׁשָּׁכַן בּוֹ אָדָם נוֹשְׂאִים הַמָּשָׁל הַנִּכְבָּד, בְּאָמְרוֹ (יואל ב, ג): כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו, וְעַל מְקוֹם הַתֹּפֶת נוֹשְׂאִים הַמָּשָׁל הַפָּחוּת*, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה יט, יג): וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים.
___________________________
הָיָה – חיותו. וְיִישַׁר עוֹד – וייתכן גם. חוּץ – האור יהיה הגורם המענג בלבד, ולא ישמש כמקור הקיום של הצדיקים. צָרִיךְ – נצרך. הַמָּשָׁל הַפָּחוּת – המקום המגונה, מקום העונש.


ביאורים
557 הנס שבקיום הגופות לעולם הבא
במאמר השביעי הוכח, שהנשמה תחזור לגוף ושניהם יחד יקבלו את השכר והעונש, ואילו בתחילת מאמר זה נאמר, שבעולם הבא אין אכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף, אם כך כיצד יתקיים הגוף ללא אכילה ושתיה? אך אין זו קושיה, כי כבר ראינו כעין זה בעולם, שהרי משה רבנו התקיים שלוש פעמים ארבעים יום ללא אכילה, שתיה שינה ושאר צרכי הגוף, כמו שנאמר (שמות לד, כח): "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה", וקיבל את חיותו מאור ה', כמו שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן אור פניו".
558 ה' עשה נס זה למשה, כדי שנבין שיכולה להיות מציאות בה האדם חי על ידי האור של ה', ללא מזון ומים, לכן ונאמר לו (שמות לד, י): "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים", וכך נאמר על הצדיקים (ישעיה סד, ג): "ומעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו".
559 עונשם של הרשעים
ועדיין יש לשאול על עונשם של הרשעים, כיצד יתקיים גופם תמיד כאשר הוא נשרף באש, הרי מה שנשרף סופו להתכלות?
560 דבר זה באמת נוגד את הטבע, ובניגוד לשכר, לא ראינו תופעה כעין העונש בעולם, אך הפסוקים מדגישים שכך יהיה עונשם של הרשעים בגיהינום (ישעיה סו, כד): "כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה", ומזה אנו יכולים ללמוד שהגוף יישאר אך האש לא תכבה והם יסבלו ממנה באופן תמידי.
561 גם לצדיקים הקב"ה עושה נס ומחזק את גופם שיוכל להתקיים בעונג התמידי.
562 אין לתמוה על כך שה' מקיים את הרשעים על ידי נס כדי שיוכלו לקבל את העונש, כי אנו רואים כעין זה במציאות האנושית, שמלך ב"ו הרוצה להעניש אדם זמן ארוך, מאכילו ומשקהו בתחילה, כדי שגופו יעמוד בעונש. אומנם יש הבדל בין הקב"ה למלך בשר ודם, שהמלך פועל בעולם הטבע, מאכיל ומשקה, והקב"ה עושה זאת בדרך נס, בלא אכילה ושתיה.
563 מקור השם גן עדן וגיהינום
המקום בו ינתן השכר נקרא "גן עדן", מפני שגן עדן הוא המקום המובחר ביותר בעולם, ובו השכין ה' את האדם כשנברא. והמקום בו הרשעים ייענשו נקרא גיהינום, כי הנביא ישעיה (ל, לג) קרא למקום העונש תפתה, שאמר: "כי ערוך מאתמול תפתה", ותפתה הוא מקום הקרוב לבית המקדש הנקרא גם תופת וגיא בן הינם, כמו שנאמר בירמיה (ז, לא): "ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש". וכן הוא נקרא גם "גי הנם" בספר יהושוע (טו, ח). ואנו רואים שהמקום המעולה מכונה גן עדן, כמו שאמר יואל (ב, ג): "כגן עדן הארץ לפניו", ואילו למקום הרע קוראים גיהינום ומקום התפת כמו שנאמר: "והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התפת טמאים" (ירמיה י"ט, י"ג).

לב הדברים
בזמן תחיית המתים נזכה לכך שהדבקות והאורה אל הקב"ה יהיו בעצמה כזו גדולה, שלא יהיה צורך בכלי הגוף ובתפקודיו השונים. משה רבנו משמש כאות וכסמל ליכולת של האנושות להתעלות לרמה כזו, שבה מתקיים בו ובנו אחריו: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" – כלומר, מי שדבק בה' הוא זה שחי באמת. החיים בעולם הזה בתוך גוף שאוכל ושותה קשורים כל הזמן ליוצר החיים, לקב"ה. לכן, בגן העדן, שבו הקרבה הזו גלויה, הגוף שסחב את האדם דרך כל עמל החיים יזכה לשכר הרוחני הגדול ביותר, להיות דבק בה'.
בעולם הבא הגוף יתקיים באופן על-טבעי כדי שתוכל הנשמה לקבל את התיקון ואת השכר הרוחני שלהם היא נדרשת. הנשמה הנתונה בתוך כל יהודי הִנה טהורה בפנימיותה, אלא שלפעמים צריך לנקות אותה. בגיהינום עוברת הנשמה ניקוי מהחטאים שלקתה בהם במשך חייה, כדי שתוכל להתקרב לקודש ולקדושה, למקום המקדש. בגן עדן זוכים ליהנות ממעלת הנשמה, לקבל את הטוב שישנו במצוות שקיימנו בעולם הזה, ולהמשיך להתרומם ממדרגה רוחנית אחת למדרגה נוספת עד בלי די.