מקום העולם הבא
- ו - 564 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ (שֶׁנָּשִׁיב) עַל הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהוּא הַמַּאֲמָר בִּמְקוֹם אֵלֶּה הַגְּמוּלִים וְהָעֲנוּשִׁים, כֵּיוָן שֶׁהֵם אָדָם גּוּפִים וּנְפָשׁוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלִי מָקוֹם יָנוּחוּ בוֹ, וּמַקִּיף שֶׁיַּקִּיפֵם, יִבְרָא לָהֶם הַבּוֹרֵא וִישַׁכְּנֵם בָּם. וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה מֵבִיא אֵלָיו צֹרֶךְ הַנִּבְרָאִים, וְעִם זֶה שֶׁסִּפְרֵי הַקֹּדֶשׁ זָכְרוּ אוֹתָהּ, אַךְ קְרָאוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ לְהַקְרִיב אֶל הֲבָנָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים כִּי אִם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ (ישעיה סו, כב): כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. 565 וְאֹמַר בְּשַׁעַר זִכְרוֹן הַמָּקוֹם, מָה אָפְנֵי הַחָכְמָה בְּשָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, וְלָמָּה לֹא גְמָלָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה* הַיָּדוּעַ? וַאֲבָאֵר וְאֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ לֹא הוּכְנָה כִּי אִם לְצָרְכֵי הַמָּזוֹן, וְעַל כֵּן יֵשׁ בָּהּ שָׂדוֹת לִזְרֹעַ וְגִנּוֹת, וּנְהָרִים וַאֲפִיקִים לְהַשְׁקוֹת הָאִילָנוֹת וְהַבְּהֵמוֹת, וְהַיָּם וְהַנְּחָלִים לְמָטָר וּלְשֶׁטֶף, וּמִדְבָּרוֹת לְמִרְעֵה הַחַיּוֹת, וּדְרָכִים לַהוֹלְכִים. וְהֻצְרַכְנוּ לַמָּדוֹר הַזֶּה לְכָל אֵלֶּה הַמּוֹתָרִים כֻּלָּם, בַּעֲבוּר צָרְכֵנוּ לְמָזוֹן וּלְקִנְיָן, אֲבָל מָדוֹר הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא מָזוֹן וְלֹא קִנְיָן, וְאֵין צֹרֶךְ לְשָׂדוֹת וְלֹא לְצֶמַח, וְלֹא לִנְהָרוֹת וְלֹא לְהָרִים וְלֹא לִנְחָלִים, וְלֹא לְכָל מַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה, וְאֵין צָרִיךְ לִבְנֵי אָדָם בָּעֵת הַהִיא, כִּי אִם מִתְקָע* וּמַקִּיף בִּלְבַד, יִבְרָאֵהוּ לָהֶם כְּפִי אֲשֶׁר יִרְצֶה, וְהוּא הַמּוֹשָׁב וְהַמַּקִּיף אוֹתוֹ. 566 וְאֵין דּוֹמֶה פֵּרוּשׁ כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם (שם), וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ (שם סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, כָּל הַפָּסוּק הַהוּא בְּעֵת הַיְשׁוּעָה*, וּכְאִלּוּ חִדֵּשׁ לָהֶם הָעוֹלָם עַל דֶּרֶךְ הַמָּשָׁל, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָמַר אַחֲרָיו (שם יח): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׁ, וְאֵינֶנּוּ רוֹצֶה שֶׁיְּחַדֵּשׁ בְּרִיאַת יְרוּשָׁלַיִם, אֲבָל יְחַדֵּשׁ לָהּ הַשִּׂמְחָה, כִּי הַשְׁלָמָתוֹ גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׁ, וּכְאִלּוּ בְּרָאָם בְּשִׂמְחָה. 567 כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַבָּא, הוּא מָקוֹם וּמַקִּיף בֶּאֱמֶת, יִבְרָאֵם לִבְנֵי אָדָם, וְיִמְחֶה הַמִּתְקָע הַזֶּה* וְהַמַּקִּיף הַזֶּה, וִישִׂימֵם לְאַיִן, כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ שָׁם (תהלים קב, כו-כט): לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם, הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ, בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ. וְאָמְרוֹ יִשְׁכּוֹנוּ, אַחֲרֵי הִמָּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מְחַיֵּב בְּרִיאַת מָקוֹם אַחֵר יִשְׁכְּנוּ בוֹ. 568 וְעוֹד, בַּעֲבוּר הָאֲוִיר* אֲשֶׁר בֵּין שְׁתֵּי קְצָווֹת הָאֵלֶּה*, כְּבָר הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ גּוּפוֹתֵינוּ, מַה שֶּׁהִצְרִיכָנוּ אֶל תְּמוּרָה תַּחְתָּיו מֵהַמָּזוֹן, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַבָּא אֵינָם צְרִיכִים מָזוֹן, הִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה הָאֲוִיר לָהֶם שֶׁלֹּא כְּטֶבַע הָאֲוִיר הַזֶּה, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אֶל הַמָּזוֹן, וְכַאֲשֶׁר יִהְיוּ שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת בַּטֶּבַע הָאֵלֶּה כָּזֶה, שֶׁהָאֲוִיר הַמְמֻצָּע בֵּינֵיהֶם אֵינֶנּוּ זֶה הָאֲוִיר וְלֹא בְּטִבְעוֹ.

זמן העולם הבא
569 אַךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַזְּמַן אֲשֶׁר הוּא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הָרְבִיעִית? אֹמַר כִּי זְמַן כֻּלּוֹ אוֹר בְּלִי חֹשֶׁךְ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, לַיְלָה וָיוֹם, כִּי הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם אָפְנֵי הַחָכְמָה כְּשֶׁהִשְׁכִּינָה בְּנֵי אָדָם בָּאָרֶץ, בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיוּ בְּמַסַּע הַשֶּׁמֶשׁ וּתְנוּעָתָהּ, לִהְיוֹת הַיּוֹם לְהִתְעַסֵּק בּוֹ בְּמִחְיָתָם וְדַרְכֵיהֶם, וְהַלַּיְלָה לִמְנוּחָה וּלְהַשְׁקֵט וּלְמִשְׁגָּל וּלְהִתְבּוֹדֵד בְּעֵצוֹת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מִכָּל זֶה מְאוּמָה, וְאֵינֶנּוּ צָרִיךְ אֲלֵיהֶם בְּלִי סָפֵק לְלַיְלָה וְיוֹם, וְכֵן לִמְנוֹת הַחֳדָשִׁים וְהַשָּׁנִים, כִּי זֶה אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם כִּי אִם לְחֶשְׁבּוֹן, וְלִשְׂכִירוּת, וּלְצֶמַח הָאָרֶץ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, אֶלָּא שֶׁחֵלֶק מָה* מֵהַזְּמַן יִהְיֶה לוֹ אוֹת, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם בּוֹ עֲבוֹדָה כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר.
___________________________
בַּמָּקוֹם הַזֶּה – בעולם הזה. מִתְקָע – מקום להיות בו. בְּעֵת הַיְשׁוּעָה – בימות המשיח שהם בעולם הזה. הַמִּתְקָע הַזֶּה – עולם הזה. בַּעֲבוּר הָאֲוִיר וכו' – (ראה פירוש אור עציון). בֵּין שְׁתֵּי קְצָווֹת הָאֵלֶּה – השמים והארץ. מָה – מסוים.


ביאורים
564 -ו- המקום והזמן של העולם הבא
לאחר שעסקנו במהות השכר ובמהות העונש, נעסוק בשאלה השלישית ששאלנו, מהו המקום בו יהיה גמול השכר והעונש. מכיון שבעולם הבא השכר והעונש לגוף ולנפש, חייב להיות מקום פיזי בו הוא יתקיים, מפני שגוף האדם, כמו כל דבר גשמי, צריך מקום. ולכן ה' יברא מקום חדש להיות מקום הגמול. אף שה' יברא מקום חדש, שיתכן והמציאות הפיזית שלו שונה מהמוכר לנו, הנביאים תיארו אותו במושגי העולם הזה, כמו: "ארץ" ו"שמים", כמו שאומר ישעיה (סו, כב): "כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה", בגלל שאלו המושגים היחידים שאנו מכירים כמגדירים מקום, ולכן קרבו זאת לשכלנו.
565 ויש לשאול, למה ה' בורא לצורך הגמול מקום חדש ולא גומל לאדם בעולם הזה? הסיבה לכך היא אופיו של העולם הזה. העולם הזה נברא כדי לספק לבני האדם מזון ומשקה, ולכן יש בו שדות לזריעה ואדמות לגנות, נהרות ונחלים לספק שתיה לבני האדם, ושישקו את הצמחים ובעלי החיים, מדברות למרעה ודרכים ללכת וכו', והכל נועד לספק מזון ושאר צרכי הגוף של האדם. בעולם הבא, שאין בו אכילה ושתייה ושאר הצרכים הגופניים, אין האדם צריך בו מרחבים עצומים, ולא ימים, נהרות, שדות וכו' אלא רק מקום להתקיים.
566 אף שהסברנו בפסוק "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה" שה' יברא בעתיד עולם חדש בו ישכנו הצדיקים וכו', אין להסביר את הפסוק (ישעיה סה, יז): "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" שהובא לעיל במאמר ח פרק ו בדרך זו, מפני שהפסוק הזה עוסק בזמן המשיח והגאולה, שיהיו בעולם הזה. דבר זה מוכח מהפסוק הסמוך (פס' יח): "כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש", שמובן שאין הכוונה בו שהק יברא ירושלים חדשה, אלא הכוונה שבני ישראל ישמחו בירושלים כאילו נבראה עיר חדשה.
567 הפסוק: "כי כאשר השמים החדשים..." מדבר על העולם הבא, ומתפרש כמשמעו ולא כמשל, כמו שנאמר בתהילים (קב, כו-כט): "לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד... ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, בני עבדיך ישכונו" כלומר מכיון שיאבדו השמים והארץ הקיימים בעולם הזה, בהכרח יברא ה' ארץ חדשה ושמיים חדשים, כדי שיהיה מקום לצדיקים לשכון בו.
568 המדע העתיק סבר, שבני האדם זקוקים למזון כדי לחדש חוסרים בגוף הנוצרים מהאוויר המכלה את כוחם. ע"פ זה מסביר רס"ג, שבעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, חייב להיות אוויר אחר, שלא דורש מן האדם אנרגיה ומזון, ומכאן שהעולם הבא הוא בריאה חדשה.
569 ועתה נשיב לשאלה הרביעית, מה יהיה אופי הזמן בעולם הבא? בעולם הבא לא תהיה חלוקה ליום ולילה כי תמיד יהיה אור, משום שרק בעולם הזה אנו זקוקים ליום ולילה, היום נועד לכל הפעולות שהאדם צריך בהם אור כמו עבודה, הליכה בדרכים וכדו', והלילה מיועד למנוחת הגוף, התייעצויות וכו'. בעולם הבא אין צרכים גופניים, לכן אין צורך בלילה ותמיד יהיה אור. כמו כן לא תהיה חלוקה לחודשים ושנים, כי החלוקה הזו נועדה לצורך חישוב השכר עבור מלאכה, תשלום שכירות וכיו"ב, ובעולם הבא, שהוא רוחני לחלוטין, לא יהיו כל אלו.

לב הדברים
מקומות שונים יש בעולם: יש מקום שמתאים לגידול גפנים ויש מקום המתאים לבננות, ולהבדיל, יש מקום שמתאים לרוח הקודש ולנבואה ויש מקום שמתאים לשכר העולם הבא. מקום לגידול צמחים זקוק לתנאים פיזיים מדויקים, ומקום לשכר רוחני צריך מרחבים רוחניים מתאימים. לכן יש צורך לברוא מקום רוחני – כלומר 'מרחב רוחני' חדש – שבו יוכלו הצדיקים לקבל שכר על מעשיהם הטובים בעולם הזה.
באותו מובן יש להבין גם את הזמן שיהיה בעולם הבא. את הזמן בעולם הזה אפשר למדוד בכלים מתמטיים וכמותיים, לפי הצרכים שיש לנו כיום. למשל, גוף שיזדכך כל ימות העולם לא יוכל לזכות למעלת הנפש, מפני שיש לנו צורך בגוף שאוכל ושותה לצורך הקיום. במציאות הרוחנית שתהיה בעולם הבא, הזמן יבטא רק את שינוי המצבים, בלי תלות בצרכים שמשתנים במשך הזמן שחלף, וכך, למשל, הגוף יתרומם וישתנה להיות במעלת הנפש באותו הזמן. במקום זמן יהיו בעולם הבא שינויי מצבים המחליפים את צרכינו הגשמיים.