"כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלקינו" (לב, ג)

בגמרא אמרו חז"ל 1 וז"ל: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלהינו", ובהמשך הגמרא 2 למדו מזה ששלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, הרי שלמדו ממקרא זה חיוב ברכה הן על התורה והן על המזון, וזה בא להורות שברכת התורה היא בבחינת ברכת הנהנין וכמו שכתב הלבוש 3 שכשלומד תורה צריך שירגיש הנאה, והברכה על התורה היא כמו שמברך על כל הנאותיו (ועיין בהקדמת האגלי טל שמדבר בענין זה).

---