בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ברית מילה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך הספר "מאור המילה"

הלכות מילה- סימן רס"ד

undefined

הרב מאור צוברי

18 דק' קריאה
הטור וב"י סע' א:
א. מי כשר למול :
עבודה זרה כז. :
"מנין למילה בגוי שהיא פסולה? דארו בר פפא משמיה דרב – 'ואתה את בריתי תשמור'. רבי יוחנן –'המול ימול' המל ימול. מאי בינייהו? אשה, למאן דאמר ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא, ולמאן דאמר המל ימול איכא דאיתתא כמאן דמהילא דמיא"
נחלקו הראשונים כמי לפסוק:
o רי"ף, רא"ש, טור והרמב"ם – אשה יכולה למול.
o הגהות מרדכי, סמ"ק [הובא בדרכ"מ 1 ] – אשה לא יכולה למול.
עבד ידוע דדינו כאשה . וקטן עדיף מעבד ואשה שהרי עתיד לבוא לכלל מצוה.
עוד בגמ' לכו"ע – ישראל ערל כשר למול. וביארו 2 , דווקא שמתו אחיו מחמת מילה אבל אם מתכוון להפר ברית לא 3 . כמו כן גוי ואפילו ערבי מהול הסקנו בגמ' שלא יכולים למול.
וכתבו הראשונים – שבכל המקרים דלעיל אם יש ישראל גדול שיודע למול קודם לכולם ואם אין גדול ימול אחד מאלו 4 .
האור זרוע - צריך לחפש אחר יהודי טוב להיות סנדק כדי שיבוא אליהו וישב אצלו. וצריך לחפש גם אחר המוהל שיהא יהודי טוב .
ב. מה הדין בדיעבד אם נכרי מל :
o הטור – נחלקו בזה הרמב"ם והסמ"ג : לרמב"ם - אם מל א"צ לחזור ולמול פעם שנייה 5 . ולסמ"ג - צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית.
o ב"י – ניתן לבאר שגם לרמב"ם אמנם א"צ לחזור ולמול, אך צריך לחזור ולהטיף דם ברית, דלא עדיף מקטן שנולד כשהוא מהול שצריך להטיף דם ברית.
ג. הרשב"א - קטן שהצריכוהו רופאים בקיאים למולו תוך ח' מפני הסכנה ויש שם מוהל ישראל ומוהל גוי, כל שמלו אותו קודם ח' אין זו מילה אלא חתיכת בשר בעלמא ואין הבדל בזה בין גוי לישראל. ואם לא גמרו את המילה כגון שנשארו עדיין ציצין המעכבין או שלא פרעו יחזרו לאחר שיתרפא ויטלו ציצין ויפרעו על ידי מוהל ישראל.
ד. בדין הבטחה למוהל וסנדק, האם ניתן לחזור מהבטחה זו :
o המהר"ם המובא במרדכי בגיטין וכן בשו"ת המהר"ם – אין בית דין יכולים לעכבו מלחזור בו אבל אם חוזר בו עובר משום 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב' ומותר לקרותו רשע. והטעם שאסור לחזור בו – דלא גרע ממכירי כהונה ולויה דפרק כל הגט (ל.) חשיב להו כאילו אתא לידייהו ואמרינן בהזהב (מט.) ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, ואפילו רבי יוחנן מודה בה כיון דמתנה מועטת היא דאין לישראל בו אלא טובת הנאה סמכה דעתיה דלוי ולא יכול לחזור בו הכי נמי אין לו במילת בנו אלא טובת הנאה ולא יכול לחזור בו מהבטחתו להם ולתת לאחר 6 .
o הגהות מרדכי בשבת – אינו יכול לחזור בו כלל וב"ד כופין אותו על זה , והוי כקנין שאף שעדין לא בא לעולם הואיל ומנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים גם כאן צריך לקיים. וראיה מדאמרינן בבבא מציעא (עד.) האי סיטומתא קניא [ומיהו רבינו יחיאל אומר דאם הוא מתנה בעודה מעוברת אינו כלום דהוי דבר שלא בא לעולם דלא דמי לסיטומתא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין הילכך מועיל המנהג להחשיבו כקנין גמור אבל דבר שלא יועיל [קנין] כמו בדבר שלא בא לעולם לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור 7 ].
o הרא"ש - בלא תקיעת כף או בקבלת חרם אין כופין אותו לקיים. ואפילו כבר נולד הבן והקנה לו בקנין שיהיה בעל ברית יכול לחזור בו דקנין דברים בעלמא הוא 8 .
ה. רבינו טוביה - אין כח לאשה ליתן לאחר למול מאחר שלא שייכא במצות מילה.
שו"ע סעיף א:
"הכל כשרים למול אפילו עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה 9 . ואם יש ישראל גדול שיודע למול, הוא קודם לכולם. (וי"א דאשה לא תמול (סמ"ק והגהות מרדכי), וכן נוהגין להדר אחר איש). אבל עובד כוכבים 10 , אפילו הוא מהול, לא ימול כלל. ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית. הגה: וי"א דחייבים לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. (טור בשם סמ"ג). וכן עיקר. מומר לכל התורה כולה, או שהוא מומר לערלות, דינו כעובד כוכבים 11 (כ"מ בש"ס פ"ב דע"א ובטור וב"י בשם הר' מנוח וב"ה וד"מ שבא"ז מסתפק). תינוק שהוצרכו למולו תוך ח', מפני הסכנה, אין חילוק בין ישראל לעובד כוכבים, דכל תוך ח' לא מיקרי מילה. מיהו אם נשארו ציצין המעכבין המילה, או שמל ולא פרע, יגמור הישראל המילה לח' או לאחר שיתרפא 12 13 (רשב"א). ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק (א"ז). ואם נתנו לאחד, אסור לחזור בו. מיהו אם חזר בו, הוי חזרה (מרדכי ס"פ כל הגט). ואין מועיל בזה קבול קנין 14 . (הגהות מרדכי דשבת ותשובת הרא"ש כ"ב). אבל אם נשבע לו, כופין אותו שיקיים (שם בהרא"ש). ואם נתנו לאחד ולא היה בעיר, ואב היה סבור שלא יהיה שם בזמן המילה ושלח אחר אחר ובתוך כך בא הראשון, ימהלנו הראשון, דודאי לא חזר מן הראשון (ב"י בשם תשו' ר"מ ומהרי"ק שורש ע"ו). אשה אינה יכולה ליתן לאחר למול, דהרי אינה שייכה במצות למול את בנה (שם בתשובה בשם ר"ט).
א. האם אשה יכולה למול :
o מרן – יכולה למול כ רוב הראשונים 15 .
o רמ"א – הביא את הסמ"ק שלא יכולה למול.
ב. גוי לא ימול ואם מל מה הדין :
o מרן – אי"צ למול פעם שניה.
o רמ"א – יש לחזור ולהטיף דם ברית 16 .
השאגת אריה – פסק שא"צ לחזור ולהטיף דם ברית 17 .
ג. ערל שלא מתו אחיו מחמת מילה אלא מתכוין להפר ברית לא כשר למול 18 .
ד. נחלקו האחרונים במומר לערלות שאינו להכעיס האם כשר למול 19 .
ה. הדין שקטן כשר למול, זה רק דווקא שיודע לאמן את ידיו דלא גרע משחיטה 20 .
ו. לגבי הבטחה למוהל – נקט הרמ"א כדעת המרדכי בגיטין שאסור לחזור בו, אך אם חזר בו הוי חזרה, וכשיטת הרא"ש [דלדעתו לא חולקים 21 ] שאין מועיל בזה אף קיבול קנין, אך אם נשבע כופין אותו שיקיים.
ז. אם הבטיח למוהל אחד ואח"כ נזדמן לו מוהל שהוא אוהבו או צדיק ואנן סהדי דאלו היה שם בשעה שנתן להראשון למול היה נותן לזה - אין כאן משום דבר כזב ומותר לחזור בו. ומכל מקום אם נשבע לראשון לא סמכינן על סברא זאת אם לא שיתירו לו השבועה 22 .
ח. הרמ"א הביא דברי תשובת הרשב"א דלעיל, כמו כן הביא דברי האור זרוע שיש לחזר ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק.
ט. הרמ"א הביא דברי רבינו טוביה שאשה אינה יכולה ליתן לאחר למול את בנה.
י. נחלקו הפוסקים האם אבי הבן יכול למנות שליח למהול ועיין בהערה 23 .
יא. אם התחילו אלו מהכשרים [אך לא ישראל גדול] למול בעוד שלא היה שם גדול וכשהתחילו למול בא גדול שיודע למול מחוייבים להפסיק באמצע החיתוך ויגמור הגדול 24 .
יב. כל הפסולים למול, אם התחילו לחתוך ולא גמרו, וגמר הכשר למול שפיר דמי 25 .
יג. שני מוהלים שנתכבדו למול אחד לחתוך ואחד לפרוע, יכול לומר אחד לחבירו 'נטיל גורל בינינו או אני אזכה בכל המצוה או אתה' ולא הוי ביזוי מצוה אף על גב דאפשר שיפסיד גם חצי המצוה מכל מקום מצי לומר דבעי למיעבד כל המצוה 26 .
יד. אפי' אם היה קנין לאפוטרופוס להיות מוהל, אחיו של הילד קודם להאפוטרופס וה"ה קרוב אחר 27 .
טו. מה שנפסק שאם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכולם, ה"מ דאתי ביום השמיני, שאם לא אע"ג שיבוא לאחר זמן פשיטא דשהוי מצווה לא משהינן בשביל זה 28 .
טז. פשוט שמוהל בקי קודם לצדיק שאינו בקי, זולת אבי הבן שקודם לבקי ממנו 29 .
יז. כאשר יש שני מוהלים שהם שווים במעלות ואחד מהם כהן נחלקו אם יש להקדים הכהן או לאו 30 .
יח. ראוי שבעל הברית וכ"ש המוהל יטבלו עצמם, כדי להיות נקי להכניס הילד בנקיות לברית 31 .
הטור וב"י סע' ב:
א. במה מלין ובמה לא:
חולין טז: "ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה... ואין מלין בה ".
וביאר הטור , מפני שהקסמין ניתזין ממנו ויבא לידי כרות שפכה.
ופסק עפ"ז הרמב"ם והטור והב"י - בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת, ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה, ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים, ונהגו כל ישראל בסכין.
שו"ע סעיף ב:
"בכל מלין, ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת, חוץ מבקרומית של קנה, לפי שקסמים נתזים ממנו ויבא לידי כרות שפכה. ומצוה מן המובחר למול בברזל, בין בסכין בין במספרים, ונהגו למול בסכין".
א. אין למול ע"י סם 32 . וגם אין לעשות הרדמה מקומית לתינוק הנימול כדי שלא ירגיש הצער בשעת המילה 33 . וכ"ז במילה רגילה, אבל במילת גדולים או במקרה בלתי רגיל שיש בזה יסורים גדולים, פשוט שמותר לעשות המילה ע"י הרדמה.
ב. יזהר שיהיה הסכין חד וחלק בלי פגימה ככל האפשר, ואע"פ שאין פגימה כל שהו פוסלת בו, מ"מ כאיב ליה לתינוק. כמו כן יש להקפיד שהאיזמל של המילה לא יהיה ישן אף אם יש לו איזמל שהשתמשו בו אבותיו הק', מחשש חלודה שלא יצטער התינוק ויסכן אותו 34 .
הטור וב"י סע' ג:
א. רמב"ם - כיצד מלין חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה וכיוצא בו.
ב. שבת דף קלג: "אמר רב פפא: האי אומנא דלא מייץ - סכנה הוא, ועברינן ליה"
ופסק הרמב"ם עפ"ז - כל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו.
ג. שבת קלד.:
"אמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דינוקא ליפניה לסיטריה עילאי אבראי דילמא מידביק גרדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה [לאימרא שבשפת פיה יהפך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גרדין ודילמא מדבקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק שעל המילה ישמיט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה]. אימיה דאביי עבדא כיסתתא לפלגא [הבאים לידה לתקן מילתן עשתה להם כיס של בגד לפנים בתוך החלוק ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה] אמר אביי האי ינוקא דלית ליה חלוק ליתי בליתא דאית ליה שיפתא וליכרכיה לשפתיה לתתאי [לתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהא למעלה] ועייף ליה לעילאי [אותו ראש החלק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין שלא ידבקו במכה].
שו"ע סעיף ג:
"כיצד מלין, חותכין את הערלה, כל העור החופה העטרה, עד שתתגלה העטרה, ואח"כ פורעין 35 את הקרום הרך שלמטה מהעור, בצפורן, ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים, כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ, מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרים הדם. הגה: ויהיה נזהר, אם יש לאספלנית שפה, שיהפכנו לחוץ ולא לפנים, שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה. (רבינו ירוחם נתיב א').
א. י"א דאין למול כשהילד ישן וכן כשהוא בוכה הרבה, כי יכול לבוא ע"י זה לחולי 36 .
ב. כיום נהגו רוב המוהלים שאחרי שמותחין את הערלה בשיעור שצריך לחתוך, מכניסים את הערלה לתוך מגן והוא מתכת שיש בו חריץ באמצע ומעליו חותכין את הערלה בסכין, ודבר זה מונע הרבה תקלות, הן שלא יבוא לחתוך בבשר העטרה או הורידים, והן שלא ישארו ציצין המעכבין 37 .
ג. הפריעה תהיה דווקא בצפורניים, זולת כשא"א לקרוע העור בצפורנים, אז יוכל לחתכו בסכין או במספרים, ואח"כ יגמור הפריעה בצפורנים 38 .
ד. המציצה צריכה להיות בפה דווקא שכן נהגו במשך כל הדורות ממשה רבינו ע"ה, ואית ביה משום 'לא תטוש' ומשום 'לא תסור' 39 . וכן מבואר בזוה"ק ובתיקונים ובמקובלים וכן מפורש בראשונים ואחרונים דמציצה הוא דוקא בפה. מיהו במקום שיש חשש שמא התינוק חולה איידס ר"ל – יעשה שאלת חכם 40 .
הטור וב"י סע' ד:
א. שבת קלז: "מל ולא פרע כאילו לא מל".
שו"ע סעיף ד:
"מל ולא פרע, כאילו לא מל"
א. כשמל בזמנו ולא פרע צריך לחזור ולפרוע אפילו בשבת, ואפילו לאחר שסילק ידו מן המילה 41 .
ב. וכשחוזר ופורע צריך לברך עוד הפעם ברכת המילה לפניה ולאחריה, כי זה חלק מעיקר המילה, אבל א"צ לומר עוד פעם 'או"א קיים את הילד הזה', וכל זה שצריך לחזור ולברך הוא דווקא כשכבר סילק ידיו מן המילה, אבל אם עדין עוסק במילה אינו חוזר ומברך כיון שלא הסיח דעתו מן המילה 42 .
הטור וב"י סע' ה-ו:
א. הסתפקו הפוסקים , מה נקרא עטרה? האם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד בלבד . וכתב בקונטריס בשם חכם אחד - שהכריע שעטרה לגבי מילה היא הבשר אשר בראש הגיד כולו .
ב. שבת קלז:
"משנה: 'אלו הם הציצין המעכבים בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה'...אמר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה "
ועפ"י הגמ' כתב הטור גדר ציצין המעכבין וגדר ציצין שאינן מעכבין: ציצין המעכבין - אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של העטרה אפילו במקום אחד. ציצין שאינן מעכבין - לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של העטרה אינו מעכב המילה.
קונטריס הנ"ל - עיקר מצות מילה לגלות כל העטרה עם החוט הסובב שהוא עיקרה וכוונת הגמ' שמלבד שמעכב רוב היקפה מעכב גם רוב גובהה. ורבינא להחמיר בא ולא להקל. ולכן למעשה בין שהציצין חופין רוב גובה ראש הגיד אפילו במקום אחד או שהבשר או הציצין ממנו חופים רוב הקיפו של חוט הסובב שהוא עיקר העטרה אף על פי שלא יכסה רוב גובה הרי הוא ערל כמו שהיה וצריך למולו שנית.
ג. שבת קלג:
"תנו רבנן: המל, כל זמן שהוא עוסק במילה - חוזר בין על הציצין המעכבין 43 את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה - חוזר, על ציצין שאין מעכבין את המילה - אינו חוזר"
o רש"י 44 - מה שנאמר שאם פירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין מיירי בשבת אבל בחול חוזר על הכל בין מעכבין בין שאינן מעכבין.
o הרמב"ם 45 - מה שנאמר שאם פירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין מיירי בשבת ובחול 46 .
ד. במשנה בשבת קלז.:
"אלו הם הציצין המעכבים בשר החופה את רוב העטרה אינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין "
ובגמרא שם מובא:
"אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אין צריך למול ואם לאו צריך למול" 47
ועפ"ז כתב הטור והרמב"ם - קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול רואין אם בעת שמתקשה נראה מהול א"צ למול פעם ב' מכל מקום משום מראית העין צריך לתקן ריבוי הבשר שמכאן ומכאן ואם אינו נראה נימול בעת קישויו צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהא נראה כנימול בשעת קישויו.
תרומת הדשן 48 - פסק בקטן שנימול ונכנס מילתו תחת עור הגויה וכשאינו מתקשה אין מילתו ניכרת כלל ואף כשהוא מתקשה אינו נראה רק ראש המילה כמו עד שליש העטרה והרבה מילדי משפחתו בדרך זה בקטנותן וכשיגדלו הם כשאר נימולים - שצריך לתקן מפני מראית העין בדרך זה שיש לטרוח עם קטן לדחוק העור לאחוריה ולקשור אותה סביב הגיד שלמעלה מן העטרה, ואם אי אפשר בדרך זה אין לחתוך ולקצוץ כלום מן העור הואיל ונראה מהול כשמתקשה. ואף על גב דאין נראה מן העטרה כשמתקשה כי אם שליש מ"מ יראה דסגי בהכי ולא צריך לחתוך אלא רק לעשות התיקון הנ"ל. דדוקא גבי ציצין המעכבים אם רוב העטרה מכוסה צריך לחתוך משום שעדיין לא נימול כהוגן, אבל כאן שמן התורה נימול כראוי ורק מדרבנן כשאינו נראה מהול צריך לחתוך משום מראית עין, מספיק שקצת רק מהעטרה מגולה כדי שיחשב גם מדרבנן מהול ולא יצטרך לחתוך אלא רק התיקון הנזכר. וכ"ש שבני משפחתו כשיגדלו נראין מילתן כשאר גדולים לא מצערין לתינוק לקצוץ עורו פן יבא לידי סכנה.
שו"ע סעיף ה:
"יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה. כיצד, אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה, אפילו במקום אחד, זהו המעכב את המילה וכאילו לא נימול. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, ואינו חופה רוב גובהה של עטרה, אינו מעכב המילה. (ומ"מ אם הוא בחול, לכתחילה יטול כל הציצים הגדולים אף שאינן מעכבים (טור).
א. אמנם מרן לא הזכיר מה דין ברוב הקיפה כאשר אין רוב גובהה, אך למעשה וודאי שמסכים עם המובא לעיל שבעינן גם רוב היקפה וגם רוב גובהה 49 .
ב. הרמ"א פסק כדעת הטור שחולק על הרמב"ם 50 שבחול אף אם פירש יחזור על הציצין הלא מעכבין 51 .
שו"ע סעיף ו:
"קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול, רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול א"צ למול פעם שנית, ומ"מ משום מראית העין צריך לתקן 52 ריבוי הבשר שמכאן ומכאן. ואם אינו נראה נימול בעת הקישוי, צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו. הגה: וא"צ שיהא נראה בעת קישויו רוב העטרה, הואיל ונימול פעם אחת כהוגן, אפילו אינו נראה רק מיעוט העטרה שנמול סגי וא"צ למולו שנית. ומ"מ אם אפשר יתקן ע"י שימשוך העור וידחקנה לאחוריה ויקשרנה שם עד שתעמוד ולא תחזור למטה (ת"ה סימן רס"ד).
א. מרן הביא את דברי הטור והרמב"ם דלעיל בענין קטן שבשרו מדולדל. והרמ"א הביא את דיני תרומת הדשן שלא צריך לחתוך במקרה שנראה מהול ואפילו שליש העטרה נראה מהול 53 .
ב. במקרה שנולד חצי מהול והטיפו ממנו דם ברית ואח"כ נראה ערל, כתבו הפוסקים שצריך לחתוך 54 , אך דנו האם גם כאן הבדיקה אם נראה ערל נעשית רק בשעת הקישוי 55 שרק אם נראה אז ערל צריך לחתוך או דילמא אפילו אם רק שלא בשעת הקישוי נראה ערל אבל בשעת הקישוי נראה מהול גם כן צריך לחתוך 56 .
ג. אמנם במקרה שנולד מהול לגמרי ואח"כ נראה ערל, הסתפק הט"ז 57 , האם דינו כנולד חצי מהול שאז צריך לחתוך או שדינו כנימול כהלכתו שאז א"צ לחתוך 58 .




^ 1. הב"י הסביר את הסמ"ק שדיבר רק לכתחילה ולא בדיעבד.
^ 2.בעל העיטור ורבינו מנוח.
^ 3. ובאור זרוע הסתפק אי משומד שהוא מהול יכול למול או אם דינו כגוי, שמצד אחד הוא בכלל המ"ד 'המל ימול' [שכך ההלכה] ומאידך שמא הוא לא מל לשמה.
^ 4.באור זרוע (הל' מילה סי' קז) כתב אם האב מוהל אסור ליתן למוהל אחר. והקשה הדרכ"מ , מאי שנא ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו? ועיין לעיל בסימן רס וכן לקמן בסע' א, מה שהארכנו בזה.
^ 5.ובטעם כתב ה"ר מנוח - משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה. ועיין שאגת אריה [סימן נד] שמביא טעם בגלל מעוות לא יוכל לתקון, ואף הטפה לא תועיל.
^ 6.דייק המהר"ק מתשובת מהר"ם זו, שהוא הדין גם אם לא הבטיח בהדיא למוהל כאשר המוהל רגיל למול בניו.
^ 7.בתשובות הרדב"ז החדשות סימן רע"א פסק כדעת הר"ר יחיאל .
^ 8.לדעת הדרכ"מ – אין כאן מחלוקת בין דעת הרא"ש למרדכי בגיטין, שגם הרא"ש מודה שאסור לו לחזור ואם חוזר עובר משום שארית ישראל, אך ב"ד לא יכולים לכופו. אך לדעת הב"י – משמע שהרא"ש חולק, וסובר שמותר לחזור בו אם אין תקיעת כף או חרם. אמנם כתב היד אברהם שהדרכ"מ לא ראה תשובות הנוספות של הרא"ש ששם כתב בהדיא דמותר לחזור בו, ואם היה רואה היה חוזר בו.
^ 9. הט"ז – מדובר שהוא ערל קטן שא"א לו להיות נימול כעת אבל אם אפשר לו להיות נימול עכשיו אף על פי שבקטנותו לא היה אפשר ודאי אין לו למול אחרים. והקשה עליו בנהק"כ שבחינם דחק לפרש כך, שהרי גם אם הוא גדול עכשיו, הוא יכול למול, שמה שלא מל זה מחמת שמפחד שימות כמו שמתו אחיו מחמת מילה.
^ 10.לדעת שער המלך - הרמב"ם [פ"י מהלכות מלכים דין ז'] דבני קטורה אף בזה"ז חייבין במילה כשרים הם למול דהא המול ימול כתיב מאן דמל ימול והא מל וגם הוא בכלל את בריתי תשמור. אך שאגת אריה [סי' מ"ט] כתב להיפך דאף לדעת הרמב"ם אינם בכלל המל ימול ולא בכלל בריתי תשמור.
^ 11.כלומר לענין מילה דינו כעובד כוכבים אבל לשאר דברים מומר לערלות לא הוי כעובד כוכבים דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה. ש"ך .
^ 12.מקור הרמ"א הוא הרשב"א ונחלקו הט"ז והש"ך בחידוש הרשב"א : לש"ך הרשב"א דיבר על מקרה שנשארו ציצין המעכבין וחידושו מהדיוק שאם לא נשארו ציצין המעכבין שצריך להטיף דם ברית, דמילה תוך ח' אף שהיה ע"י ישראל אינה כלום. אבל אין רוצה לומר דאם לא נשארו ציצין כו' דאין צריך אפילו להטיף דהא תוך ח' לא מיקרי מילה. אמנם לט"ז – החידוש ברשב"א מהדיוק שאם לא נשארו ציצין אין צורך לישראל לעשות שום דבר אחר כך ביום ח' ואפילו הטפת דם לא צריך. והיינו כדעה שפסק מרן באם מל העובד כוכבים לישראל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית והיינו שאפילו להטיף א"צ. ואם כן כיון שפסק רמ"א כי"א דחייבים לחזור ולהטיף כו' גם כאן צריך להטיף דם ברית ביום הח' אפילו בלא נשארו ציצין ולא היה לו לרמ"א לכתוב האי מילתא דאם נשארו ציצין.
^ 13.ואם לא נשאר כלום צריך הטפת דם ברית. ועיין בהערה לעיל.
^ 14. והש"ך הביא דברי הדרכ"מ לעיל שאין מחלוקת בין הרא"ש [שמקור ההלכה הזו] לתשובת המהר"ם והמרדכי בגיטין.
^ 15. בילקו"י שובע שמחות [חלק ב עמוד מד] כתב, שנוהגין שלא תמול אשה.
^ 16. ובבית יוסף כתב שגם לדעה ראשונה יש לחזור ולהטיף דם ברית. ש"ך .
^ 17.סימן נד.
^ 18. ש"ך , כמבואר בבעל העיטור וברבינו מנוח המובאים בבית יוסף .
^ 19.הובא בחידושי רע"א .
^ 20. ב"ח .
^ 21.כמובא בדרכ"מ .
^ 22. ט"ז . וכתב בשו"ת חתם סופר [סימן רמ"ו] מי שנולד לו בן וכיבד לאחד להיות מוהל וגם תקע לו כפו ע"ז לבל יחזור בו כי אמר שחושש פן יתן המצוה לחברה סנדק. והאיש המוהל הוא דר בריחוק מקום ונסע ממקומו ובא ביום המילה לבהכ"נ לקיים מצותו ואמנם בעל הברית חזר בו ביני וביני ונתן המצוה לחברה הנ"ל והמוהל הזה צוח כי כרוכיא על מצותו וטרחתו ובשתו וקפץ א' מהמורים ופסק שיתירו ג' את הת"כ לבעל הברית ושוב אין לחוש לכל טענותיו של המוהל הנ"ל. והשיב החת"ס דהמורה הזה לא טב הורה כי הט"ז לא כתב אלא אם מצא בין כך מוהל הטוב ממנו דלא אסיק אדעתא כו' והטעם פשוט דקיי"ל בתרי תרעי לית ביה משום מחוסרי אמנה ולא קאי באבל וה"נ כתרי תרעי דמי ומש"ה אפי' כשנשבע יש היתר לשבועתו דהיינו פתחו וחרטתו שמצא טוב ממנו אבל הכא דמעיקרא אסיק אדעתיה חברה סנדקאות לית כאן מצא יותר טוב ממנו ויש כאן מחוסר אמנה ואם נשבע אין היתר... ועוד לדעת גדולי הראשונים ת"כ הוא כריתות ברית וחמורה משבועה ואין להתירו כ"כ בנקל . ועוד תינח אם היה מודיע זה להמוהל יום או יומים קודם ולא גרם לו הוצאה וכילוי זמן ליסע ממקומו כו' ותו אפילו היה דר פה בעיר ולא הגיד לו טרם יומו וזה היה מתבייש ברבים אחר שעלה איך ירד וחלילה מזה לא דבר הט"ז .
^ 23.הש"ך בח"מ סוף סי' שפ"ב - אינו רשאי ליתן למוהל אחר והעושה כן מבטל מ"ע... וביאר בדעתו הקצות שם שלדעת הש"ך הוי כמצוות שבגופו, שלא ניתן לעשות שליח. אך לדעת יד אליהו סימן נ"א השיג על הש"ך והעלה שיכול האב המוהל ליתן למוהל אחר וכ"כ התב"ש לעיל סימן כ"ח ס"ק י"ד דרשאי לכבד לאחר במצות מילה וכיסוי וכ"כ הפמ"ג שם. להלכה פסק בענין זה הילקו"י [שובע שמחות ב עמוד מה] וז"ל "יש אומרים שאין מועיל שליחות במילה, ולכן על האב להשתדל ולמול את בנו בעצמו. ויש חולקים ואומרים שגם במילה יש שליחות. וכן דעת מרן השלחן ערוך , שכתב, שאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו. ואמנם אם אבי הבן הוא מוהל מומחה, עדיף שימול בעצמו, אך לא כל אדם מזגו חזק שיוכל למול את בנו, ולכן יש להניח את אומנות המילה למוהל. ואף את החיתוך אם אבי הבן לא התמחה בזה לא יחתוך, כי לפעמים מרוב התרגשות אינו חותך את כל הערלה, וצריך אחר כך לחתוך שוב והתינוק מצטער בחינם. וכן בפריעה הוא מתעכב ועלול לטעות בה".
^ 24. בית יעקב סימן קד.
^ 25.שם.
^ 26. פת"ש .
^ 27. פת"ש .
^ 28. יעב"ץ נחל ד אות ה.
^ 29. זוכר ברית סימן ט אות יח.
^ 30. למען בריתו . וגם הסתפקו אם הוא הדין לגבי לוי.
^ 31. דרכ"מ סימן רסה יא.
^ 32. אמרי יושר ח"ב סימן קמ. דלשון המול משמע כריתה ביד או בסכין ולא שיסיר המילה בסם.
^ 33.שם. ובשבט הלוי [ח"ה סימן קמז] כתב דקים להו לרבנן דהמילה צריך להיות ע"י צער דווקא, כמו שאמרו חז"ל 'כי עליך הורגנו כל היום' – זו מילה, ופשיטא שכך צורת המילה המקורית הנמסרה לנו מסיני. אך עיין לעיל סוף סימן רס, שהארכנו בדין זה והבאנו חולקים.
^ 34. למען בריתו .
^ 35.ר"ל קורעין, ואם לא קרעו העור הפריעה לשנים רק קלפוהו מעל העטרה, ע"פ רוב תחזור לכסות העטרה ונמצא למפרע שלא מל כראוי ויהא צריך לתקן שנית ע"י חתוך. זוכר הברית סימן יא,ג וסימן יג,ט.
^ 36. זוכר הברית סימן יב אות ה.
^ 37.אמנם יש הנמנעים להשתמש במגן מטעם שגורם צער לינוקא ואולי יותר מעצם צער המילה.
^ 38. למען בריתו .
^ 39. מהר"ם שיק או"ח סימן קנב.
^ 40.עיין בהרחבה רבה מאד גם במקורות וגם במקרים חריגים שבהם מתירים מציצה לא בפה בלמען בריתו על אתר שהרחיב הרבה מאד.
^ 41. רמב"ם פיהמ"ש שבת פי"ט.
^ 42. למען בריתו .
^ 43.וכתב בדרכ"מ : שלפי המהרי"ל בדעת האגודה - כשחוזרין על הציצין המעכבים [וכדומה] צריך לברך כל הברכות לבד מברכת אשר קידש . ובבנימין זאב בשם האגודה - אף אשר קידש צריך שיאמר אבל לא יאמר קיים את...'
^ 44.ולפי גירסא הב"י בטור .
^ 45.כך הבין הב"י בדעת הרמב"ם , שכן הרמב"ם : כתב לברייתא זו בסתם וחזר וכתבה לענין שבת ונראה שסובר דבין בחול בין בשבת נשנתה המשנה.ועיין בכס"מ שהביא פירוש אחר.
^ 46.יש לדון לפי הרמב"ם , מדוע שלא יחזור על ציצין שאינן מעכבין בחול? הרי יש כאן הידור מצווה? בית הלוי [ח"ב סימן מז] ביאר, שכל דין הידור מצווה הוא שייך רק בשעת קיום המצווה, אך אחרי שהמצווה התקיימה לא שייך הידור. וממילא הכא שפירש והתקיימה המצווה לא שייך לחזור על הציצין שאינן מעכבים שאין כאן כבר מצוה וממילא אין הידור. והחת"ס [שבת קלג:] ביאר שאינו חוזר כיון שאסור לאב לחבול בבנו יותר ממה שהוא עיקר המצווה.
^ 47.ובהמשך הגמ' מובא "במתניתא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למול ואם לאו אינו צריך למול מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה': דלשמואל נראה מהול הוא דאין צריך לימול הא נראה ואינו נראה צריך. ולרשב"ג אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה לא צריך. והרי"ף (שם נה:) והרא"ש (שם סי' ט) לא הכריעו בזה כלום אבל דברי הרמב"ם נראה שהם כדברי שמואל וכך הם דברי הטור וגם בעל העיטור . ורבינו ירוחם פסק כרשב"ג.
^ 48.סימן רס"ד.
^ 49.שלכאורה מזה שכתב 'רוב גובהה של עטרה אפילו במקום אחד ' שמשמע שאפילו קאי על מקום אחד וכ"ש כמה מקומות, אך ברוב היקף יתכן שלא מעכב. ולכן כתב הש"ך בביאור מרן דמהופך הוא וכך צ"ל אם נשאר מהעור עור החופה אפילו את רוב גובהה במקום אחד ור"ל כ"ש רוב היקפה אלא אפי' רוב גובהה במקום אחד. ומרן בעצמו כך כתב בא"ח [סימן שלא] ואלו הן המעכבין בשר החופה אפילו רוב גובהה של עטרה במקום אחד. שמשמע ובוודאי רוב הקיפה מעכב. וכן כתב מרן בבית יוסף שהבאנו לעיל בשם חכם אחד ספרדי , ולא הביא מישהו שחולק.

^ 50.לפי הסבר הב"י .
^ 51. שאגת אריה – העיקר כדעת הרמב"ם ולא הטור ולכן בתינוק חלש קצת אף על פי שאין בו משום סכנת נפשות אלא חשש חולי בעלמא ראוי לסמוך ע"ז שלא לחזור על ציצין שאינן מעכבין אפילו בחול לאחר שפירש.
^ 52.כוונתו זה לתיקון המובא לקמן בהגה. ש"ך וט"ז .
^ 53.והנה לגבי חידוש התה"ד , שכתב שאם נראה שליש מהול ושני שליש לא מהול בעת קישוי שא"צ לחתוך, חלק עליו הט"ז שרק אם נראה מהול לגמרי דהיינו רוב העטרה אזי א"צ לחתוך.ודחה דבריו שאגת אריה [סימן נה] וצידד כתה"ד .
^ 54.אמנם ל שאגת אריה לא צריך לחתוך.
^ 55. ב"ח ט"ז .
^ 56. החכם הספרדי המובא בב"י .
^ 57.שורש ספיקו, האם מה שנולד מהול א"צ למול האם זה בגלל שהוא פטור מן התורה כי חיוב המילה הוא רק על ערלה בתולדה, וממילא בנידון דינו כנימול כהלכתו או דילמא הטעם של נולד מהול א"צ למול הוא משום שאין את מה למול אך בנידון דידן שיש מה למול ממילא דינו כאינו נימול כלל וצריך למול.
^ 58.אמנם השג"א כמובא לעיל, ממה נפשך א"צ לחתוך.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il