בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ברית מילה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך הספר "מאור המילה"

הלכות מילה- סימן רס"ו

undefined

הרב מאור צוברי

33 דק' קריאה
הטור וב"י סע' א-ב:
שבת קלב:
"תנו רבנן: מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה...מנהני מילי? דתנו רבנן: ימול בשר ערלתו - ואף על פי שיש שם בהרת יקוץ. ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת - בשאר מקומות, חוץ ממילה. או אינו אלא אפילו מילה, ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו - בזמן שאין בה בהרת? תלמוד לומר: בשר - ואף על פי שיש שם בהרת".
ועפ"ז פסק הטור - מילה בין בזמנה בין שלא בזמנה דוחה צרעת שאם יש בהרת בעור הערלה אף על פי שיש בקציצת הבהרת לא תעשה חותכה עם הערלה. אבל אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחותכו אם יש בהרת באותו הבשר אסור לחותכו כיון שא"צ למולו פעם אחרת אלא מדרבנן .
א. שבת קלב: "מילה אינה דוחה יום טוב אלא מילה בזמנה בלבד"
וכך פסק הטור .
ב. שבת קל.:
"משנה: ועוד אמר רבי אליעזר: כורתים עצים לעשות פחמין לעשות ברזל [לסכין]. כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת, שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת".
שבת קלג.:
"עושין כל צרכי מילה בשבת; מוהלין ופורעין ומוצצין, ונותנין עליה איספלנית... 'כל צורכי מילה' לאתויי מאי? - לאתויי הא, דתנו רבנן: המל, כל זמן שהוא עוסק במילה - חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה - חוזר , על ציצין שאין מעכבין את המילה - אינו חוזר".
טור וב"י – ונפסק הלכה כר"ע , ועפ"ז – מילה אפילו בזמנה אינה דוחה אלא המילה עצמה אבל מכשירין שאפשר לעשותן מבעוד יום אין דוחין השבת כיצד מלין ועושין כל צרכיה כגון פריעה ומציצה וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש.
ונחלקו הראשונים לגבי לחזור על ציצין שלא מעכבין לאחר שפירש:
o טור ורש"י - אינו חוזר בשבת אך ביום חול חוזר 1 .
o רמב"ם – אף בחול אינו חוזר 2 .
o בעל העיטור – חוזר בין בשבת בין בחול 3 .
ג. שבת קל.:
"א"ר אבא בר רב אדא אמר רבי יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו אזמל מערב שבת והביאוהו בשבת שלא כרצון רבי אליעזר דשרי אפילו ברשות הרבים אלא כרצון רבנן דאסרו דרך רשות הרבים ושרו דרך גגות חצרות וקרפיפות. ומי שרו? והתניא כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים כך אין מביאין אותו דרך גגות חצרות וקרפיפות אלא אמר רב אשי שלא כרצון רבי אליעזר ומחלוקתו [ דרבי אליעזר אפילו ברשות הרבים שרי ושלא כרצון החלוקים עליו דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת] אלא כרצון רבי שמעון דתנן רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית"
o ב"י והלכה כרבי שמעון בפרק כל גגות (עירובין צא.) וכמו שנתבאר בטור אורח חיים.
o רבוותא דרי"ף אין הלכה כר"ש , ולכן יש לאוסרו להביאו מזה לזה אפי' שבת בהן.
באיזה מקרה התיר ר"ש, שמותר להעביר כלים מחצר לחצר:
o טור - להוציאו מהבית ולהביאו דרך גגין חצרות ומבואות שלא ערבו אסור אבל שבת באחד מהם מותר להביאו מזה לזה אף ע"פ שערבו חצרות עם הבתים 4 .
o בעל העיטור – מותר דווקא בשלא ערבו חצרות עם הבתים אבל ערבו דשכיח מאני דבתים בחצר לא 5 .
ד. לגבי טלטול הסכין אחר המילה :
o רבינו ירוחם בשם הרמב"ן 6 - מותר לטלטל הכלי ולהחזירו לאחר המילה דמאחר שטלטל הכלי בהתר מחזירו לאי זה מקום שירצה אף על פי שאין לו תינוק אחר למול.
o מהרי"ל 7 - מחמיר דמיד אחר המילה יזרוק האיזמל מידו משום מוקצה והוא הדין כל צרכי המילה וכן ביום טוב.
והעיר הדרכ"מ על המהרי"ל – "ולי נראה דברי רבינו ירוחם דמאחר שלא הוקצה לבין השמשות יוכל לטלטלו לאיזה מקום שירצה".
שו"ע סעיף א:
"מילה, בין בזמנה בין שלא בזמנה, דוחה צרעת; שאם יש בהרת בעור הערלה, אף על פי שיש בקציצת הבהרת לא תעשה, חותכה עם הערלה. אבל אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחותכו, אם יש בהרת באותו הבשר אסור לחתכו, כיון שא"צ למולו פעם אחרת אלא מדרבנן".
שו"ע סעיף ב:
"מילה דוחה יום טוב ושבת, בזמנה. אבל שלא בזמנה, אינה דוחה 8 . ואפילו בזמנה, אינה דוחה אלא המילה עצמה ופריעה ומציצה, ואפילו פירש, חוזר על ציצין המעכבין דהיינו אם נשאר מהעור עור החופה רוב גובהה של עטרה אפילו במקום אחד. ועל שאינם מעכבים, אם לא פירש, חוזר, ואם פירש, אינו חוזר. ונותנין עליה אספלנית. הגה: ומותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו בחצר המעורב, אף על גב דאינו צריך לו עוד באותו שבת, דהא לא הוקצה בין השמשות מאחר דהיה צריך לו באותו שבת, כן נראה לי. (היתר טלטול כתוב בתא"ו נתיב א', והטעם הוא כדברי המחבר ודלא כמהרי"ל). אבל מכשיריה אינם דוחים, כיון שהיה אפשר לעשותה מבעוד יום. ולפיכך אין עושין סכין לימול בו, ואין מביאין אותו ממקום למקום, ואפילו להוציאו מהבית ולהביאו דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו 9 . אבל אם שכח הסכין בגג וחצר, מותר להביאו מזה לזה, אפילו עירבו חצירות עם הבתים".
א. אמר עד א' שנולד בשבת מלין אותו על פיו 10 .
ב. דווקא מילה דוחה שבת ויו"ט, אך הטפת דם ברית לא דוחה 11 .
ג. כאשר מלין בשבת מותר לומר את התפילות שאומרים האב והמוהל קודם המילה, ואין בזה משום שאלת צרכיו, דהרי הוא תפילה קבועה 12 .
ד. כשחוזר בשבת על הציצין המעכבין מותר לו כבר לחזור גם על ציצין שאינו מעכבין. כמו כן אפי' לאדם אחר מותר לו לחזור על הציצין המעכבין 13 .
ה. מה שאמרנו שאם לא פירש חוזר אפי' על ציצין שאינן מעכבין, מדובר דאפי' כבר סילק ידיו מן החיתוך והתחיל לפרוע, דמילה ופריעה חדא מילתא היא. ובמציצה הסתפק הר"ן אם מותר לחזור לציצין שאינן מעכבין, ולדינא תיכף אחר הפריעה כשמטה עצמו לעשות מציצה אסור לו לחזור על ציצין שאינן מעכבין 14 .
ו. לגבי לטלטל האיזמל לאחר המילה נחלקו:
o רמ"א 15 מותר לטלטל לאחר המילה להצניעו בחצר המעורב ואף לטלטלו בחינם שלא מוקצה 16 . על פי הבנתו את ברמב"ן .
o ט"ז – כל ההיתר ברמב"ן אינו אלא להצניעו אח"כ באותו חדר שמל שם כדי שלא יהיה אבוד אבל לא למקום אחר, וכן אין לטלטלו לפני המילה 17 .
ז. הלכה כטור והב"י לגבי להביא סכין מגג לגג ומחצר לחצר וכד' אפילו עירבו החצרות.
ח. אם מל בשבת שלא בזמנו למסקנת רע"א - דמהני וא"צ להטיף ד"ב 18 .
ט. כשמלין בשבת אסור לקנח האיזמל מן הדם 19 .
י. מוהל שמל בשבת ואח"כ זרק הערלה מידו, מותר ליקח הערלה ולהניחה לעפר המוכן לה ולמרות שלאחר שזרקו לעפר מוקצה הוא, מכל מקום קודם שזרקו עדיין לא נעשה מצותו לאו מוקצה הוא 20 .
יא. אם הסכין אינו חד אסור להשחיזו בשבת במשחזת 21 .
הטור וב"י סע' ג:
רמב"ם - אין שוחקין למילה בשבת סממנים ולא מחמין לה חמין ולא עושין לה אספלנית ולא טורפין לה יין ושמן [שהרי יכול היה לעשות מלפני שבת].
שבת קלג.:
"...ונותנין עליה איספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת - לועס בשיניו ונותן, אם לא טרף יין ושמן מערב שבת - ינתן זה בעצמו וזה בעצמו. ואין עושין לה חלוק לכתחילה, אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת - כורך על אצבעו ומביא, ואפילו מחצר אחרת".
ועפ"ז פסק הטור - לא שחק לה כמון בערב שבת לועס בשיניו. לא טרף לה יין ושמן טורף לה לזה לעצמו ולזה לעצמו. אין עושין לה חלוק אבל כורך עליה סמרטוט ואם לא התקין לה מע"ש כורך על אצבעו ומביא דרך מלבוש אפי' מחצר אחרת שלא ערבו 22 .
א. בגמרא [קלד.] הובא היתר 'דנותן זה לעצמו וזה לעצמו אף על פי שטורפו שרי והוא דלא לעביד ליכא' כלומר שלא יטרפנו ויערבנו יפה יפה אבל מערבו ולא כל כך. אך לא נזכר דבר זה בדברי הפוסקים 23 .
ב. הסתפק הר"ן היכא שיש מים חמים לרחוץ קודם מילה ונשפכו המים שלאחר המילה , אי אמרינן תדחה מילה כיון שאם נמול נצטרך אחר כן לחלל שבת במכשירין או דילמא השתא מיהת בדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת?
o הרמב"ן 24 – מותר למול שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אחר כן לדחות את השבת דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחי ליה ולא מכשירי מילה 25 .
o הרז"ה ורשב"א - תדחה מילה.
ב"י - נראה שדעת הפוסקים כדעת הרז"ה והרשב"א 26 .
שו"ע סעיף ג:
"אין שוחקין סמנים ולא מחמין לו חמין ואין עושין לה אספלנית ולא טורפין לה יין ושמן. אם לא שחק כמון מערב שבת, לועס בשיניו. אם לא טרף יין ושמן מע"ש, נותן זה לעצמו וזה לעצמו. ואין עושין לה חלוק 27 , אבל כורך עליה סמרטוט, ואם לא התקין מערב שבת, כורך על אצבעו ומביא דרך מלבוש, אפילו מחצר אחרת שלא עירבה.
א. מה שהתרנו לכרוך על אצבעו זה דווקא מחצר אחרת שלא עירבה אבל לא מר"ה שאין זה מלבוש ממש 28 .
הטור וב"י סע' ד-ה:
שבת קלד:
"משנה: מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום שלישי למילה שחל להיות בשבת שנאמר 'ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים'" ובגמרא נפסק הלכה כרבי אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מבעוד יום בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו מפני שסכנה היא לו.
הרי"ף בשם רבוותא – 'הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ביום השלישי וכל שכן בראשון שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת'.
וביאר הרא"ש בדעת הרי"ף : שאין דין לפני המילה ולאחר המילה שווה, דלאחר מילה כיון דסכנה הוא אפילו ישראל מבעיר האש ומחמם וכל הזריז הרי זה משובח אבל לפני המילה אפילו על ידי גוי אסור . ועוד ביאר בדעתו שמה שכתב 'שמרחיצין אותו כדרכו לפני המילה בחמין שהוחמו בשבת' לא שיאמר לגוי להחם אלא אם הגוי עשאן לעצמו או אם עבר ישראל והחם אותן בשבת מרחיצין בהן את הקטן אף על פי שאסרו רחיצת כל גופו בחמין שהוחמו אפילו מערב שבת לצורך המילה שרי 29 .
עוד שם בגמ': על מה ששנינו 'ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי' פריך בגמרא 'והא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו?' ומתרצים לה בתרי גווני:
רב יהודה ורבה בר אבהו – 'כיצד קתני' מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה כיצד? מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי.
רבא - הכי קתני 'מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ביום ראשון כדרכו וביום שלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ורבי אלעזר בן עזריה פליג ואמר דמרחיצין את הקטן ביום שלישי שחל להיות בשבת'.
ומייתינן בגמרא תניא כוותיה דרבא, ומיהו רבא גופיה חש לאוקמתייהו דרב יהודה ורבה בר אבהו ואמר אנא בהדי תרגומא דסבי למה לי'.
הרי"ף בשם רבוותא - פסק דמרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה.
והקשה הר"ן לאור הגמרא הנ"ל, שאיך לפני מילה מותר לרחוץ? שהרי משמע בגמ' דאוקמתא דרב יהודה ורבה בר אבהו עיקר דהא רבא עצמו חש לה, ולפי אוקמתייהו לא שרי תנא קמא לפני מילה אלא זילוף ורבי אלעזר בן עזריה נמי לא שמעינן דפליג אלא בלאחר מילה אבל לפני מילה לא פליגי כלל נהי דזילוף שרי לפני מילה רחיצה מנא לן? ומתרץ הר"ן שאפשר שסומכים על אוקמתא דרבא כיון דברייתא תניא כוותיה אף על גב דאיהו חש לנפשיה.
האם ההיתר הוא דווקא בשלישי לרחוץ או אף לפני:
o הר"ן בשם מאן דאמר , ורשב"א, רש"י, רמב"ן - לאו דוקא בשלישי אלא עד יום השלישי קאמר וכ"ש בשני.
o הרמב"ם ורי"ף - דווקא שלישי.
רמב"ם – "כל מקום שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המילה בין לפני מילה בין לאחר מילה או בשלישי שחל להיות בשבת" ומדייק הב"י - מתוך דבריו יתבאר שכל מה שאמרו להתיר ברחיצת חמין בשבת אינו אלא במקום שדרכן לרחוץ הקטנים בחמין לפני מילה ואחריה או ביום השלישי אבל במקום שאין דרכן לרחצן בחמין לא.
טור פסק עפ"י כל הנ"ל –שאם מלו הקטן בשבת ואח"כ נתפזרו הסממנים או נשפכו החמין עושין הכל בשבת ואפי' ישראל מבעיר האש לחמם מים לרחצו מפני שסכנה הוא לו ואפי' ביום הג' שחל להיות בשבת היא סכנה אם לא ירחצוהו.
א. אמירה לנכרי באיסור דאורייתא :
עירובין סז:
"ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר להו רבא לייתו מגו ביתאי, והא לא עריב ולא שתיף? לימרו לגוי לייתי ליה מגו ביתאי. אמר אביי בעאי לאותוביה למר ולא שבקן רב יוסף... ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה"
ונחלקו בהסבר הגמ', ונפק"מ לאמירה לגוי באיסור תורה:
o רי"ף אסור לומר לגוי להכין או להביא איזמיל דרך רשות הרבים, שלא הותר אמירה לנכרי באיסור תורה והכי קאמר: לא שאני לך בשבות דאמירה בין שבות דאית ביה מלאכה לשבות דלית ביה מלאכה דהא מר לא אמר זיל אחים לי דאית ביה מלאכה אלא אייתי מגו ביתאי קאמר ליה דטלטול בעלמא הוא דלית ביה מלאכה...
o בעל הלכות גדולות - מותר לומר לגוי להכין או להביא איזמיל דרך רה"ר, שהותר אמירה לנכרי באיסור תורה . והכי קאמר: 'ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה' דשבות היינו דבר שהישראל עושה בידים ואיסורו משום שבות ושבות דלית ביה מעשה היינו דבר שאין הישראל עושה בידים אלא אומר לגוי לעשות אפילו אם אומר לו לעשות מלאכה דאורייתא מיקרי שבות דלית ביה מעשה שהרי הישראל אין עושה שום מעשה אלא דיבור בעלמא.
טור רא"ש רמב"ם - פסקו כדברי הרי"ף .
עוד פסק הטור עפ"י הנ"ל - אבל דבר שיש בו איסור דרבנן כגון לומר לו להביא לו מים דרך כרמלית או דרך חצר או מבוי שלא ערבו מותר לומר ואם יש כאן מים שחממם נכרי לצורכו או שעבר ישראל וחממם מותר לישראל לרחוץ בו התינוק כל גופו כדרכו אפי' לפני המילה אף על פי שאסרו רחיצת כל הגוף אפי' במים שנתחממו מע"ש התירוהו לצורך המילה.
ב. האם מותר להרבות ליולדת בשיעור המים שרוצים לחמם בשבת עבור התינוק:
ערובין סח.
"ההוא ינוקא דאשתפוך חמימי אמר להו רבא נשיילוה לאימיה אי צריכה נחים ליה אגב אימיה"
o הר"ן – הגמ' בערובין מדברת שמחמם לה ע"י גוי, ולכן ע"י גוי מותר . אמנם ביו"ט מותר אף ע"י ישראל.
o הרשב"א - הגמ' בערובין מדברת שמחמם לה אפילו ע"י ישראל, ולכן ע"י ישראל מותר . ולא קשיא דמשום מצוה התירו.
שו"ע סעיף ד:
"מלו את הקטן בשבת, ואח"כ נתפזרו הסימנים, עושין לו בשבת, מפני שסכנה היא לו. (ודין רחיצת תינוק קודם מילה או לאחריה, עיין בטור א"ח סימן של"א)".
א. הוא הדין אם עבר ומלו אף שידע שאין לו סממנים, אפ"ה מותר לחלל את השבת, דמ"מ עכשיו פיקוח נפש הוא לתינוק 30 .
ב. בענין רחיצה בשבת בימנו לתינוק, אחרי שהשתנו הטבעים עיין בלמען בריתו .
שו"ע סעיף ה:
"שכחו ולא הביאו סכין מע"ש, אומר לעובד כוכבים להביא סכין בשבת, ובלבד שלא יביא אותו דרך רשות הרבים. כללו של דבר: כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עליו משום שבות, מותר לנו לומר לעו"ג לעשות אותה כדי לעשות מצוה בזמנה. ודבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום מלאכה, אסור לנו לומר לעו"ג לעשותה בשבת".
א. כשאין נכרי מצוי, נחלקו הפוסקים האם מותר להביא את הסכין ע"י קטן ולא דרך רה"ר דאורייתא 31 .
הטור וב"י סע' ו:
שבת קלד. :
"תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב: שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן"
ועפ"ז פסק הטור - כל המכשירין שאין דוחין השבת גם יום טוב אין דוחין חוץ מזה ששוחקין לה סמנין בי"ט הואיל וראוין לקדרה וכן טורפין לה יין ושמן.
שו"ע סעיף ו:
"כל המכשירים שאין דוחין שבת, גם יום טוב אין דוחין, חוץ מזה ששוחקין לה כמון בי"ט הואיל וראויים לקדרה, וכן טורפין לה יין ושמן".
הטור וב"י סע' ז:
א. מרדכי 32 - אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
ב. בענין מילה בשבת ע"י אבי הבן שהוחזק:
o ה"ר אליעזר הלוי - אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה היא פסיק רישיה גבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי. ומיהו אם אין אחר שיודע למול ימול.
o תרומת הדשן 33 - נהגו העולם שלא ליזהר בזה, דהאב מל את בנו אפילו היכא דאיכא אחר.
ג. בענין מילה בשבת ע"י אבי הבן שלא הוחזק:
o אחד מהגדולים - הזהיר לאבי הבן שמל כבר פעמים שלא ימול בשבת אם יש שם מוהל אחר ועל אדם שמל רק פעם אחת הסתפק אם יכול למול בשבת הואיל ולא אתחזק בתלתא זימני.
o תה"ד - לא בעינן ג' זימני ובפעם אחת סגי, ואב נמי שרי למול בשבת אף על גב דלא מל רק פעם אחת 34 ואף על גב דאיכא אחר דמל זימני טובא.
שו"ע סעיף ז:
"אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת, שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת. ואם כבר מל פעם אחת 35 , מותר, ואפילו אם הוא אביו (תה"ד סי' רס"ה ודלא כה"ר אליעזר שבטור)."
א. ה"ה אם מל ולא פרע מעולם שאסור לפרוע בשבת 36 .
ב. אם אין מוהל אחר ויודע בעצמו שיכול למול שרי 37 . כמו כן מוהל שבא למול בשבת ואמר שכבר מל פ"א נאמן ואין צריך להביא ראיה לדבריו 38 .
ג. ה"ה שלא ימול בי"ט מי שלא מל מעולם אך בי"ט שני של גליות יש להתיר 39 .
ד. בנולד מהול שצריך אומנות גדולה למול תינוק כזה, אין למוהל שעדין לא מל תינוק כזה למול אותו בשבת אם יש שם מוהל אחר, אבל אם אין לא דחינן המילה 40 .
ה. מי שמל כמה נכרים כדי להתלמד, נחלקו הפוסקים אם זה מועיל בשביל למול בפעם הראשונה יהודי בשבת 41 .
הטור וב"י סע' ח-י:
פסק הטור, ע"פ הגמ' בשבת קלד:-קלה.:
'ספק אם הוא זמנה אם לאו אינו דוחה השבת, לפיכך אם נולד בע"ש בין השמשות אינו נימול בשבת אלא נדחית עד אחד בשבת שהוא ספק עשירי'.
א. נדה מב:
"ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה: מהו לממהל בשבתא? אמר ליה: שפיר דמי. ...אזל בתריה, אמר ליה: אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה? אמר ליה: שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא, ולא אתיליד עד שבתא. אמר ליה: האי - הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא, והוי מילה שלא בזמנה, וכל מילה שלא בזמנה - אין מחללין עליה את השבת".
ועוד פסק הטור עפ"י הגמ' הנ"ל - ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות של יום שישי אף על פי שיצא כולו בשבת אינו נימול בשבת 42 .
ב. מרדכי - אין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבעוד יום לא להקל ולא להחמיר אלא רק ביציאת הכוכבים.
ג. שבת קלז. במשנה:
"קטן נימול לשמנה ולתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר, לא פחות ולא יותר...נולד לבין השמשות - נימול לתשעה, בין השמשות של ערב שבת - נימול לעשרה, יום טוב לאחר השבת - נימול לאחד עשר, שני ימים של ראש השנה - נימול לשנים עשר...".
פסק עפ"ז הטור - כל מילה שאינו דוחה שבת גם י"ט אינה דוחה.
האם יו"ט שני של גלויות דוחה :
o רמב"ם – דוחה 43 , מדלא אשכח תנא נימול לי"ב אלא דוקא בשני ימים טובים של ראש השנה.
o רא"ש – אינה דוחה, דדוקא גבי מת התירו לדחות יום טוב שני והתירו אפילו ביום טוב שני של ראש השנה, אבל במילה שכבר עבר זמנה לא התירו לדחות יום טוב שני בשבילה 44 .
לגבי יו"ט שני של ר"ה –כולם מודים שלא דוחה.
ד. שבת לד:
"ת"ר... ואיזהו בין השמשות:
o רבי יהודה - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה.
o רבי נחמיה - כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל.
o רבי יוסי - בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו"
ונחלקו רבה ורב יוסף בדעת ר' יהודה כמה לדעתו זה שיעור בן השמשות:
שיעור בין השמשות בכמה?
o רבה –שלושת רבעי מיל.
o רב יוסף –שני שלישי מיל. ואיכא בינייהו פלגא דדנקא.
עפ"ז פסק בעל העיטור - בפלוגתא דשיעור בין השמשות דאיפליגו ביה תנאי ואמוראי מספקא לרבי יוחנן אי הלכה כרבי יהודה או כרבי יוסי: הילכך אי אתיליד ינוקא בע"ש משתשקע החמה ספק הוא עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי [שהוא הזמן המאוחר] ונימול לי' . ואי אתיליד במוצאי שבת משתשקע החמה מספקא לן אי כרבה אי כרב יוסף ועבדינן לחומרא כרבה [שהוא הזמן המוקדם] ונימול לתשעה.
ה. המקורות שהובאו בסימן רסב הן בענין שנימולים לשמונה וכאן פסק הטור לענין שלא נימול בשבת 45 - קטן שנולד כשהוא מהול ומי שיש לו ב' ערלות וכל שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן. וגיורת שנתגיירה וילדה ואח"כ טבלה 46 אף על פי שנימולין לח' אם הגיע יום ח' בשבת אין דוחין שבת.
ו. האם אנדרוגינוס דוחה שבת 47 :
o הרמב"ם - אין דוחה שבת.
o רב אלפס – דוחה. וכן לדעת ר"י 48 שמחשיבו זכר גמור 49 .
ז. האם טומטום דוחה שבת:
ב"ב קכו:
"אמר רבי אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים... רב שזבי אמר אף אינו נימול לח' [ופירש רשב"ם אף אינו נימול לשמנה לדחות שבת] דאמר קרא 'אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול' עד שיהא זכר משעת לידה" ולמסקנת הגמ' רב שזבי נשאר בקושיא
o הרי"ף , בעל העיטור ורבינו ירוחם - פסקו לרב שזבי.
o הרא"ש והרמב"ם – לא פסקו כרב שזבי.

שו"ע סעיף ח:
"מי שנולד בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה, מונין מן הלילה ונימול לתשיעי, שהוא ספק שמיני. ואם נולד ערב שבת בין השמשות, אינו דוחה את השבת, שאין דוחין את השבת מספק. וכן אינו דוחה יום טוב מספק, ואפילו יום טוב שני של גליות (טור ר"ס זה בשם תשובת רא"ש והיא בכלל כ"ו). ואפילו לא הוציא אלא ראשו 50 בין השמשות, אף על פי שיצא כולו בשבת, אינו נימול בשבת".
א. לגבי המחלוקת האם נולד ביה"ש דוחה יו"ט שני של גלויות:
o מרן – פסק כרא"ש שלא דוחה.
o ש"ך – פסק כרמב"ם שדוחה י"ט שני של גליות 51 .
ב. נחלקו האחרונים האם מוהל בן חו"ל יכול למול בא"י ביו"ט שני ש"ג כאשר יש גם מוהל ישראל 52 .
ג. אשה המקשה בערב שבת, אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור בערב שבת אז אין מלין אותו בשבת כי אם בערב שבת, וצריך לשאול לנשים. ואם אינן יודעות יש לילך אחר החזקה 53 .
ד. גם אם מסופק אם נולד קודם ביה"ש או בביה"ש, ג"כ צריכים להחמיר ולדחותו ליום ראשון 54 .
ה. נולד בערב שבת בין השמשות, וספק שמיני שלו זה בע"ש של שבוע אחרי. וביום ראשון ושני שלאחריו חלים שני ימים טובים של גליות, נימול ליום י"ב. אבל מי שספק שמיני שלו בי"ט שני אפילו בר"ה נימול בשני, דהוי ס"ס 55 שמא היום זמנו ואת"ל אינו זמנו שמא היום חול [ולא הוי דשיל"מ כיון דחוזר לאיסורו] 56 .
ו. אם לא קשתה האשה בין השמשות ולא נראו לה חבלי לידה עד כניסת שבת, אפילו בתחלת ליל שבת מיד אז לא חיישינן שמא הוציא ראשו קודם שבת. אבל אם נמשך זמן קישוי בה"ש וילדה בתחלת הלילה יש לנו לחוש לחומר איסור שבת דקרוב הדבר שהוציא הראש לפני שבת ולא יהיה אלא ספק ואינו דוחה, ואף על פי שלא ידעו מזה לא היולדת ולא המילדת אימור לאו אדעתייהו אגב דטרידי. אך אם שואלים אותם ועונים שיודעים שהוציא ראשו לפני שבת או שלא הוציא פשיטא שאין לנו אלא דבריהן בין לדחות שבת בין שלא לדחותו. ומשנפתח הקבר ואינה יכולה לילך בידוע שהוציא העובר ראשו 57 .
שו"ע סעיף ט:
"בשיעור בין השמשות אפליגי תנאי ואמוראי בסוף פרק במה מדליקין, וכתב בעל העיטור: מספקא לן הלכה כדברי מי הלכך אי איתיליד ינוקא משתשקע החמה ספק הוא, עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי, ונימול לעשרה. ואי איתיליד במוצאי שבת משתשקע החמה, עבדינן לחומרא כדרבה (ועיין לעיל סימן רס"ב סעיף ה' ו')."
א. תינוק שנולד ע"ש אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים נסתפקו האם נימול יום ראשון כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש 58 או אם נימול בע"ש כדעת ר"ת 59 ומסקנה שאין מלין אותו עד יום א'.

שו"ע סעיף י:
"קטן שנולד כשהוא מהול ומי שיש לו שתי ערלות ואנדרוגינוס ויוצא דופן ויליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה, אף על פי שנימולים לשמונה אינם דוחים את השבת, (טומטום שנקרע ונמצא זכר, מלין אותו בשבת) (כ"כ הרמב"ם והרא"ש), (ויש אוסרין) (ב"י בשם הרי"ף, וכ"כ רבינו ירוחם).
א. הרמ"א הביא את שני השיטות האם מילת טומטום דוחה שבת.
ב. ראוי להזהיר למוהלים כשרואים ב' עורות זה על זה שלא יפרעו עוד בשבת וימתינו עד אחר שבת דאין סכנה אם לא יפרעו עד אחר שבת 60 .
ג. נחלקו הפוסקים האם מותר למול בשבת שהגיע ע"י הפריה מלאכותית:
o מרן היביע אומר – מותר למול בשבת.
o הגרש"ז אויערבך וכן הרב אלישיב – אסור למול בשבת 61 .
הטור וב"י סע' יא:
שבת קלה:
"אמר מר ולא ספק דוחה שבת לאתויי הא דתנו רבנן בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' אין מחללין עליו את השבת ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת... תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהא ל' יום באדם אינו נפל, הא לא שהא ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן? אמר רב אדא בר אהבה מלין אותו ממה נפשך אי חי שפיר קא מהיל ואי לאו מחתך בבשר הוא ואלא הא דתניא ספק בן שבעה ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת אמאי נמהליה ממה נפשך? הכי נמי דמהלינן לא נצרכא אלא למכשירי מילה ואליבא דרבי אליעזר דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת 62 "
יבמות פ:
"ובן ח' מי קא חיי? והתניא בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו! הכא במאי עסקינן בשגמרו סימניו , דתניא איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימנין מוכיחים עליו שערו וצפרניו שלא גמרו אף על פי שלא כלו לו חדשיו טעמא דלא גמרו הא גמרו אמרינן האי בר שבעה הוה ואשתהויי הוא דאשתהי"
עפ"ז פסקו העיטור הסמ"ג והטור - מי שנולד בחדש ז' לעיבורו והוא שלם הרי הוא כילד של קיימא לכל דבר ומלין אותו בשבת. והנולד לשמונה אם הוא שלם בשערותיו ובצפרניו אפי' נולד ודאי לח' כגון שפירש בעלה ממנה מיד אחר שבעל אפ"ה חשוב בר קיימא ומלין אותו בשבת דכיון דגמרו שערותיו וצפרניו ודאי נגמר לז' ונשתהה לצאת. אבל אם שערו לקוי ואין צפרניו שלימים כברייתו ה"ז ודאי בן ח' שלא היה ראוי ליולד אלא לט' ומיהר לצאת והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ואין מלין אותו בשבת.
לגבי ספק בן שבע ספק בן שמונה:
o טור – עפ"י לעיל, אפי' לא גמרו שערו וציפורניו –מלין בשבת, דממה נפשך 63 אם הוא בן ז' הרי הוא בר קיימא ואם בן ח' הוא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא.
o רמב"ם לפי הבנת הטור – רק אם גמרו שערו וציפורניו- מלין בשבת 64 .
דעת הרי"ף והרא"ש בספק בן שבע ספק בן שמונה:
הגמ' לעיל בשבת קלה. ציינה את הברייתא:
"תנו רבנן... ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת... הא לא שהא ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן? אמר רב אדא בר אהבה מלין אותו ממה נפשך ...ואלא הא דתניא ספק בן שבעה ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת אמאי נמהליה ממה נפשך? הכי נמי דמהלינן לא נצרכא אלא למכשירי מילה ואליבא דרבי אליעזר דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת"
הרא"ש והרי"ף העתיקו ברייתא זו כלשונה בלי ההמשך של רב אדא... ונחלקו הפוסקים מה דעתם:
o טור – לא מוהלין בשבת , והקשה שאינו מבין שהרי יש את הממה נפשך של רב אדא 65 .
o ב"י - מוהלין בשבת אם גמרו שערו וציפורניו אך אם לא גמרו שערו וציפורניו אין מוהלין בשבת. שברייתא זו דיברה לפי מסקנת הגמ' ביבמות רק בשלא גמרו, אך אם גמרו מוהלין בשבת 66 .
o דרכ"מ - דעת הרי"ף והרא"ש כדעת ה טור שמלין אותו בשבת אפי' לא גמרו ממה נפשך דרב אדא, ומה שכתבו ש'אין מחללין עליו שבת' הכוונה שאין פקוח נפשו דוחה שבת מאחר דלא גמרו שערו וצפרניו 67 .
o ט"ז – וודאי לפי מסקנת הגמרא מוהלין אפילו בלא נגמרו , אלא דכיון דאם היה ודאי בן ח' לא מהלינן בלא נגמרו כיון דוודאי לאו בר מילה הוא ולא מהני לומר שמחתך בשר 68 ואם כן עיקר ההיתר דוקא בספק ולדידן לא מהני ספק דאפשר מה שהוא ספק לדידן היה ודאי לחכמי התלמוד.ולכן למסקנה אין למול בשבת אם לא גמרו.
שו"ע סעיף יא:
"מי שנולד בחדש השביעי, מלין אותו בשבת אפילו אם לא גמרו שערו וצפרניו. אבל מי שנולד בחדש השמיני, אין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. והוא הדין לספק בן שבעה ספק בן שמונה, שאין מלין אותו בשבת אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו. הגה: וי"א דמהלינן ליה הואיל וספק בן שבעה הוא, אלא דאין מחללין עליו השבת בשאר דברים (סמ"ג וכן משמע מהרי"ף והרא"ש וטור), וכן נראה לי עיקר."
א. לגבי ספק בן שבע ספק בן שמונה, מרן נקט כהבנתו ברי"ף וברא"ש וכן האריך להוכיח כמוהו כט"ז , והרמ"א הביא כהבנתו בדרכ"מ .
הטור וב"י סע' יב-יג:
בעל העיטור והעתיקו הטור - ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים ונשוי ישראלית ונולד לו בן ממנה מלין אותו בשבת ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית .
בדק הבית – בעל העיטור מדבר גם כאשר נשוי למומרת שגם אז מלין בשבת הבן הנולד להם שהרי הם חייבים בכל המצות 69 .
א. הר"ש בן הרשב"ץ - ממזר מותר למולו אפילו בשבת.
ב. ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו:
"יעקב איש כפר נבוריה אזל לצור אתון שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמיית' בשובתה . וסבר מישרי לון מן הדא 'ויתילדו על משפחות' לבית אבותם'. שמע ר' חגיי אמר ייתי אייתוניה דילקי . אמר לי' מאיכן אתה מלקיני. אמר לי' מן הדא דכתיב 'ועתה נכרות ברית לאלהינו'. אמר ליה מן הקבלה את מלקיני. אמר ליה 'וכתורה יעשה'. אמר ליה מן הדא אורייה א"ל מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוחי כתיב 'לא תתחתן בם'. וכתיב 'כי יסיר את בנך מאחרי' בנך מישראל קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא"
עפ"ז פסק העיטור והטור - ישראל שנשא כותית וילדה לו בן אינו נימול בשבת שולדה כמוה.
ג. בדק הבית בשם הארחות חיים בשם הרמב"ם - הקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים שבדור ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי המשנה והתלמוד נכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם ולמול בניהם אפילו ביום השבת היכא דגזור להו גזירה דידן ועביד להו מילה ופריעה דדילמא נפיק מינייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא.
שו"ע סעיף יב:
"ישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית, מלין אותו בשבת".
א. מי שמתו מוטל לפניו ויש לו בן לימול, מל את בנו ואח"כ קובר את מתו 70 .
ב. מומר שנשוי מומרת האם מלים בשבת בנם :
o בדק הבית - אפילו נשוי מומרת מלין בשבת שהרי הם חייבים בכל המצות.
o ש"ך וט"ז –מכיון שכתב הטור 'ואין אנו מחזיקים אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית' כלומר הואיל ואמו ישראלית לא חוששים שהבן יצא לתרבות רעה למרות שאביו מומר אך כשאמו מומרת אסור וצריך עיון 71 .
ג. בימנו לא מלים את הקראים בשבת כיון שאין בהם את הדברים שכתב הרמב"ם 72 . אמנם אם קיים בהם הדברים הנ"ל מותר 73 .
ד. בענין מחללי שבת בפרהסיא אבל אינם מינים ולא המירו דתם, הגם שמן הדין הם כגויים לכל דבריהם, מ"מ מסקנת הפוסקים 74 דמלין בניהם בשבת.
ה. עובד כוכבים שהוליד מישראלית, האם מלים בשבת :
o רע"א - אין מלין אותו בשבת 75 .
o תפילה למשה - מלין אותו בשבת דהא הולד כשר 76 77 .
שו"ע סעיף יג:
"ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלין אותו בשבת 78 ".
הטור וב"י סע' יד:
שבת קלג:
"מהלקטין[בציצין המעכבין] את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת מני? אמר רב כהנא אומן. מתקיף לה רב פפא לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדו פלגא דמצוה [כלומר הואיל וכשהתחיל ברשות התחיל וחבורה שעשה ברשות עשה אמאי חייב נימא להו לכו אתם וסיימו המלאכה]..." ואסקה רב אשי "הכא במאי עסקינן כגון דאתא בין השמשות בשבת ואמרו ליה לא מספקנא ואמר להו מספקנא ועבד ולא אספיק ואישתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת".
o ב"י - דקדק מרש"י שכתב 'אמאי חייב ' חיובא דכרת ליכא איסורא מיהא איכא כיון שלא גמר המצוה. ולפי זה יש ליזהר שלא ימולו שני אומנין מילה אחת לכתחלה בשבת כגון שיתנו ביניהם שזה ימול וזה יפרע.
o דרכ"מ - אין משם ראיה, דשאני התם דלא נגמר המצוה ולכן פירש רש"י התם 'אמאי חייב ' דמשמע הא איסורא איכא אבל במקום שנגמר ואדעתא דהכי פסקו בראשונה נראה דשרי להיות אחד מוהל ואחד פורע 79 .
א. רבינו ירוחם בשם הגאונים - אסור למול הגוי שלא לשם גירות.

שו"ע סעיף יד:
"יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת 80 , שזה ימול וזה יפרע, אלא המל הוא עצמו יפרע. הגה: ולא מצאתי ראיה לדבריו, ואדרבה נראה לי דשרי דהא מילה דחיא שבת כמו עבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים שבת, דמאחר דשבת ניתן לדחות הרי הוא כחול לכל דבר. וכן מצאתי בספר התרומה ישן כתוב בקלף, שכתב בסוף הלכות שבת בהדיא, דשרי. אמנם מצאתי בקובץ שיש לאסור ועל כן טוב להחמיר לכתחלה, אף על פי שמדינא נראה לי מה שכתבתי (ד"ע ודלא כב"י)".
א. למרות פסק מרן והסתיגות הרמ"א בסוף דבריו, כתבו האחרונים שנהגו בהרבה מקומות גדולים שמלין ב' מוהלין בשבת זה מל וזה פורע 81 .
ב. מותר למוהלים להטיל גורלות ביניהם בשבת מי יעשה החיתוך ומי יעשה הפריעה 82 .
ג. לגבי מציצה לתת לאחר נחלקו הפוסקים אם הפורע ימצוץ או שאפשר שאחר ימצוץ 83 .
ד. למול תינוק ביום חמישי 84 :
o בדק הבית בשם הרשב"ץ - אסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו השבת וכן תנוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינן לו עד למחר 85 .
o ש"ך – דחה דברי ב"ה ומותר למול ביום חמישי 86 .
o שאילת יעב"ץ 87 – יש לחלק, בגר ודאי שאנו חוששין לדברי הרשב"ץ כיון דאכתי לאו בר חיובא הוא משא"כ בקטן אין חוששין לדבר ומלין אותו בכל יום שאירע 88 .




^ 1.שהברייתא דיברה רק על שבת.
^ 2.טעמו הבאנו לעיל בסימן רסה סע' ה.
^ 3.וטעמו משום דבגמרא אמרינן אהאי ברייתא 'מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא וכו'.' ומדבעי תלמודא מאן תנא ומהדר לאוקומא כתנאי משמע דסבירא ליה דלאו הלכתא היא ועוד דלאוקמתא דרבי יוחנן ברייתא יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה וכן לאוקמתא דמוקי ליה רב אשי כרבי יוסי דנראה בעליל אתיא כיחידאה דלא קיימא לן כרבי יוסי בההיא ותו דנהרדעי מוקמי לה כרבנן דרבי יוסי דלחם הפנים ובההיא קיימא לן כרבי יוסי דנימוקו עמו וא"כ לית הלכתא כהאי ברייתא.
^ 4.דשמואל ורבי יוחנן פליגי על רב המובא לעיל והלכה כמותם.
^ 5.טעמו מדגרסינן בפרק כל גגות (שם) אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא עירבו בני החצרות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי מאני דבתים בחצר: אבל עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.
^ 6.מובא בבית יוסף .
^ 7.הל' מילה סז ב.
^ 8.ולגבי יו"ט שני נחלקו הראשונים אם דוחה. עיין גליון מהרש"א.
^ 9.פי' כלים ששבתו בתוכן דכולן רשות אחת הם כמ"ש בא"ח סי' שע"ב ואפילו הן של בעלים הרבה שלא אסרו אלא בכלים ששבתו תוך הבית כשקדש היום דאותן אסור לטלטל מבית לחצר אם לא ערבו הבתים עם החצר ואפילו ערבו הבתים עם החצר אסור לטלטל אותן כלי הבית מחצר זה לחצר אחרת שלא ערבו עמה. ט"ז ע"פ הב"י .
^ 10. חידושי רע"א .
^ 11. ש"ך סימן רסב סק"ב.
^ 12. אגרות סופרים סימן יד.
^ 13. שבט הלוי ח"ח סימן צ.
^ 14.מסקנת הלמען בריתו.
^ 15. ורש"ל בתשובה כתב גם כן להתיר כמו שכתב רמ"א כאן מטעם שכיון שהיה ראוי בין השמשו' הותר לכל היום דאין מוקצה לחצי שבת.
^ 16.עיין בנקודת הכסף בהערה הבאה שהבין אחרת ברמ"א .
^ 17.ועיי"ש שם שהאריך לדחות דברי הרמ"א והרש"ל .אמנם בנה"כ דחה דברי הט"ז . והעמיד דברי הרמ"א על תילם, אך הבין גם ברמ"א שמ"מ לא התיר אלא להצניעו בחצר המעורבת אבל לטלטלו בחינם לא.
^ 18.מקור ההסתפקות:אי אמרינן ביה דעביד לא מהני והוי כאילו נחתך העור מעצמו או ע"י עובד כוכבים דצריך להטיף דם ברית או כיון דרק יומא קגרים אין זה בכלל אעל"מ. פת"ש בשם רע"א .
^ 19. פת"ש .
^ 20.שם.
^ 21.שם.
^ 22.ודייק הב"י "ומשמע מדברי רבינו דהא דאמרינן כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת אף על פי שמוציאין בשינוי אינו מותר להביאו אלא דרך חצר שלא ערבה או שלא נשתתפה עם זו אבל לא דרך רשות הרבים ולישנא דמתניתין הכי משמע".
^ 23.ואפשר שהטעם משום דלא איתמר הכי בגמרא אלא אליבא דרבי מאיר אבל לתנא קמא אף על גב דלא עביד ליכא אסור.
^ 24.שבת קלד:.
^ 25.ןמדויק מהמשנה כן, ששנינו "לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו" ולא קתני בשאין לו כמון בביתו שאי אפשר לו ללעוס בשניו ותדחה ומדקתני תקנתא ולא תני דחיה שמע מינה כדאמרן.
^ 26.שכתב לקמן הב"י בסע' ד– " והרי"ף עצמו כתב אחר כן (נה:) והיכא דאשתפוך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סמניה בתר דאימהיל עבדינן ליה בשבתא מפני הסכנה. וגם הרמב"ם (פ"ב ה"ח) כתב מלו את הקטן בשבת ואחר כן נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו עכ"ל ונראה מדקדוק דבריהם דסבירא להו כדעת הרז"ה והרשב"א שכתבתי בסמוך דאי אישתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה תדחה מילה ודלא כהרמב"ן דסבר דלא תדחה".
^ 27.פי' כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישין ראש הגיד עם העטרה כדי שלא יחזור העור לכסות העטרה. ט"ז ע"פ רש"י בגמ'.
^ 28. ט"ז על פי הב"י .
^ 29.וגם הר"ן (נג. ד"ה וכתב) כתב זה שכתב הרי"ף שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני מילה וכו' כי קאמר בין בחמין שהוחמו בשבת אלאחר מילה בלחוד קאי אבל לפני המילה דוקא בחמין שהוחמו מערב שבת דנהי דרחיצה דידהו מדרבנן מיהא אסירא ורבנן לא שרו במכשירי מילה אפילו שבות של דבריהם אפ"ה כיון דרחיצה בחמין שהוחמו מערב שבת לא אסרוה אלא מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו (שבת מ.) במקום מילה התירו דלא שייכא בה האי גזירה כולי האי .
^ 30. שעה"צ סימן שלא אות יז.
^ 31.מהמתירים שואל ומשיב [מהדו' תליתאה ח"א סימן קיז] דברי יעקב סימן סב ועוד. מהאוסרים שו"ת רע"א מהדו"ק סימן טו, דלא התירו טלטול ע"י קטנים אלא לצורך עצמן.
^ 32.כיסוי הדם (חולין סי' תרנח).
^ 33.סימן רסה.
^ 34.דהני תרי חומרי לא שייכי אהדדי לצרפם כלל והמחמיר יחמיר. דרכ"מ .
^ 35.ול"ד למוחזק דשחיטה דבעינן ג' פעמים, דהתם יש לחוש לעילפון כל דהו ועל ידי כך ישהה או ידרוס ולכך בעינן מוחזק ג' פעמים אבל כאן אין חשש אלא משום שמא לא יוכל לאמן ידיו וכיון דחזינן בחד זמנא דמאמן את ידיו שפיר סגי בהכי. ט"ז .
^ 36. פת"ש .
^ 37.ודווקא שכבר למד דיני מילה וגם עמד והשגיח כמה פעמים אצל אחרים בשעת המילה ויודע כל מעשי ודרכי המילה אלא שלא מל בפועל, אבל אם הוא עצמו מסופק, אינו רשאי למול. מהר"ם שיק או"ח סימן קנא.
^ 38. פת"ש .
^ 39.שם.
^ 40.שו"ת כתב סופר יו"ד סימן קכב.
^ 41. למען בריתו .
^ 42.עיין לעיל מה שכתב הב"י בסימן רסב סע' ו, וחזר על זה אף כאן.
^ 43.ה"ה כל שאר הדברים שאינם דוחין שבת דוחין את י"ט שני דגליות.
^ 44.וממתניתין דלא אשכח נימול לשנים עשר אלא בשני ימים טובים של ראש השנה אין ראיה דמתניתין נשנית בארץ ישראל.
^ 45.הואיל וזה ספק מטילין לחומרא שנימול בשמיני אך לא בשבת כמובא לעיל בסימן רסב.
^ 46.והעיר הב"י על לשון הטור "ומ"ש כתב רבינו וגיורת שנתגיירה וילדה ואחר כך טבלה. אינו מכוון יפה וכך הוה ליה לכתוב נכרית שילדה ואחר כך נתגיירה וכ"כ הוא עצמו בהלכות שבת סימן של"א".
^ 47.המקור הובא לעיל סימן רסב.
^ 48.העיר הדרכ"מ דברי הב"י על הטור לעיל בסימן רסב "וגם מדברי ר"י שמחשיבו זכר אין הכרע דדוקא לענין הבא עליו שחייב סקילה מחשב כזכר אבל לשאר דברים לא דאל"כ לענין ערכין יערך".
^ 49.העיר הב"י – על דברי הטור האלו: שהרי"ף כלל לא הכריע כמי ההלכה אלא רק הביא את שני הדעות דמספקא ליה. ויש לתמוה על רבינו ובעל העיטור שכתבו בשמו שדוחה דהא משמע דספוקי מספקא ליה. ועוד דאם כן ה"ל לרבינו לכתוב דהרא"ש נמי סבר דדוחה שהרי העתיק דברי הרי"ף כצורתן משמע דכוותיה סבירא ליה?!.
^ 50.הוצאת הראש חוץ לפרוזדור היינו לאויר העולם דוקא ולא לבית החיצון. פת"ש . ולא צריך כל ראשו אלא אפי' יציאת רוב פדחתו בלבד[ע"פ יו"ד קצד סע' י].
^ 51. נוב"י - העיקר כהרא"ש דאין דוחה ומ"מ מי שרוצה לסמוך על הש"ך שהכריע כדעת הרמב"ם אין מוחין בידו.אמנם בתשובת חתם סופר סי' ר"נ העלה בהחלט להחמיר כהרא"ש . וכתב שכך גם סבר התשב"ץ שראה דברי הרמב"ם והסכים עם הרא"ש והש"ך לא ראה את אותה תשובה של התשב"ץ, וכל היכא שדברי הראשונים נעלמו מעיני האחרונים הלכה כראשונים.
^ 52.עיין שע"ת או"ח סימן שלא אות ב.
^ 53. ש"ך .
^ 54. אליה רבה סי' שלא אות ב.
^ 55. החת"ס מביא טעם אחר: דאתי ספק קיום מ"ע דאורייתא ודחי ספק קל דרבנן ובפרט עתה שאינו אלא מנהג.
^ 56.הבנת הנוב"י בדעת מרן .מובא בפת"ש .
^ 57. פת"ש .
^ 58.דלדידהו בין השמשות הוי תיכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ.
^ 59.שכתב דשתי שקיעות נינהו ושאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנס החמה בעובי של רקיע אבל קודם לכן יום גמור.
^ 60. פת"ש .
^ 61.וזה לשון היביע אומר "ודע שבזמנינו חזון נפרץ לידות ע"י הפרייה מלאכותית או ע"י מבחנה, והשאלה אם מילת בן כזה דוחה שבת, וראיתי בספר הברית (סי' רס ס"ק מח) שכתב, שלפי מ"ש רבינו חננאל בחגיגה (יד ב) בענין בתולה שעיברה באמבטי, שדבר זה הוא בגדר מעשה נסים, ואין אמו טמאה לידה, שנא' אשה כי תזריע וכו'. א"כ לפ"ז י"ל שהנולד מהזרעה מלאכותית אין מילתו דוחה שבת, ושוב חזר בו (בסי' רסב ס"ק צו) וכתב שי"ל שלא כ' כן הר"ח אלא בנתעברה באמבטי דהוי דרך נס, משא"כ הפרייה מלאכותית שהיא דרך הטבע. ע"ש. וידידי הגרש"ז אוירבך שליט"א במאמרו שבקובץ נועם ח"א (עמוד קנג) הזכיר ג"כ דברי הר"ח , ועלה ונסתפק בנולד על ידי הזרעה מלאכותית אם נימול בשבת, שהרי ביוצא דופן שאין אמו טמאה לידה אין מילתו דוחה שבת, וכמ"ש בש"ע (סי' רסו ס"י), אלא שי"ל שאם טעמו של הר"ח משום דהו"ל מעשה נסים, א"כ לא שייך זה לאשה שנתעברה בהזרעה מלאכותית, שהוא דבר טבעי, ולא הוי בגדר נס כלל. אך יותר מסתבר לומר שעיקר טעמו של הר"ח משום שכל שאין האשה מסייעת לבעל בהזרעתו אין אני קורא בה אשה כי תזריע וכו', וא"כ גם בהזרעה מלאכותית שאין האשה מסייעת לבעל בהזרעתו אפשר דלא מהלינן ליה בשבת. וצ"ע. ע"כ. ובספר נשמת אברהם מה"ת (עמוד קטז), ציין למ"ש בספרו נשמת אברהם ח"א (עמוד קנט) בשם הגרש"ז אוירבך שאין מילתו דוחה שבת, והוסיף על זה, ואמר לי הרה"ג רבי עזריאל אוירבך נ"י שכן פסק הלכה למעשה חמיו הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאין למולו בשבת. ומסתברא שהוא הדין לתינוק מבחנה. ע"כ... והא ודאי שאין להוציא דברי הר"ח מפשוטם, שלא כתב כן אלא בנתעברה באמבטי, שהוא דרך נס, ובמשנה למלך (פט"ו מהל' אישות ה"ד) כתב ג"כ שע"פ הטבע לא תתכן מציאות כזאת להתעבר באמבטי. ע"ש...ואני על משמרתי אעמודה שיש להורות למולו גם בשבת".
^ 62.כלומר לא אמר רבי אליעזר דמכשירי מילה דחו שבת אלא בדקים לן שכלו חדשיו כגון שבעל ופירש אבל ספק אם כלו חדשיו אין מחללין שבת למכשירי מילה דיליה.
^ 63.כרב אדא בגמרא.
^ 64.אמנם לפי הבנת הב"י , הרמב"ם לא חולק על הטור ומותר למול גם בלא גמרו שערו וציפורניו. ודחה ביאור הטור בדברי הרמב"ם . שהרי לשון הרמב"ם "מלין אותו בשבת על כל פנים אם בן שבעה הוא ושלם בדין הוא שידחה ואם בן ח' הוא כמחתך בשר בעלמא" והקשה הב"י על הטור - מהיכן משמע לטור שהרמב"ם דיבר על גמרו שערו וציפורניו, אי משום שכתב הרמב"ם בהלכה 'אם בן ז' הוא ושלם ' הרי גם הטור עצמו כתב לעיל בסמוך "מי שנולד בחודש ז' לעיבורו והוא שלם ... ומלין אותו בשבת" ועל כרחך מדובר שם אפילו לא גמרו שערו וצפרניו ומלין בשבת דהא לא חילק בין גמרו ללא גמרו אלא בבן ח' אבל בבן ז' משמע דבכל גוונא מלין, וממילא ה"ה בלשון הרמב"ם . ועוד קשה על הטור דהא לשיטתו אפי' ספק בן ז' ספק בן ח' שלא גמרו מלין וכ"ש בן שבעה ודאי שלא גמרו שמלין וא"כ ע"כ דשלם דקאמר הטור לא גמרו סימניו קאמר אלא לומר שהוא שלם באיבריו וכך הוא הפירוש שלם שכתב הרמב"ם . ועוד יש לתמוה על הטור איך עלה על דעתו לפרש כן דברי הרמב"ם שמדובר בגמרו שערו וצפרניו, דא"כ היאך היה אפשר לרמב"ם לומר שם "ואם בן ח' הוא כמחתך בשר" דהא כיון שגמרו שערו וצפרניו אפילו אם הוא בן ח' ודאי מלין אותו בשבת כדאיתא בפרק הערל. הילכך ודאי בשלא גמרו שערו וצפרניו איירי הרמב"ם ומשום הכי איצטריך למיהב טעמא דמלין אותו ממה נפשך. ולפי זה מ"ש ושלם הוא היינו לומר שהוא שלם באיבריו אבל שערו וצפרניו לא גמרו .
אמנם הט"ז דחה דברי הב"י ו הבין בטור וברמב"ם ' והוא שלם ' הכוונה בסימנים , שאם כפירוש הב"י , ששלם הכוונה באברים , הרי כמעט ואין לו שום משמעות כי לא נמצא קפידא של איברים בשום דוכתא לענין מילה, ותו קשה דהא איתא בפ' הערל תניא 'איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימניו מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא נגמרו' הרי לפנינו דלרבי כל שלא נגמרו סימניו מיקרי בן ח' וקיי"ל כרבי, הרי בהדיא שהולכים בתר סימנים ולא אברים, ע"כ כתבו רמב"ם וטור שאפי' בבן ז' שצריך שיהיה שלם דהיינו בסימנים אלו דאם לא נגמרו לא מיקרי בן ז', והא דנקט הטור תחילה בבן ז' שלם סתם ואח"כ גבי נולד לח' כתב שלם בשערו ובצפרניו להורות כי בבן ז' אין אנו צריכין לדקדק אחר זה או מי שאינו בקי בסימנים אלו אין חשש רק שלא נראה חסרון בבירור לפנינו ע"כ אמרו סתם שלם ולא באו למעוטי אינו שלם אלא כתב זה לומר כיון שלא ראינו בודאי שום חסרון אבל בבן ח' צריך שיהיה נראה מבורר שלימות בשערו וצפרניו. והאריך עוד לדחות קושיות הב"י ואכמ"ל.
^ 65.וא"ת שהוצרך לכתבה משום דינא אחרינא דנפיק מינה דהיינו אין מחללין שבת משום מכשירין? הא לא היה צריך לכתבה דבזה אין נפקותא לפסק הלכה. דקי"ל דאין מכשירין דוחין שבת, אפילו בבן קיימא.
^ 66.ולפי זה צ"ל דרב אדא לא חילק בין גמרו שערו וצפרניו ללא גמרו וכהווא אמינא בגמ' ביבמות שאקשינן 'ובן ח' מי חיי' וכדי ליישב מנהג העולם דמהלי ספיקות איצטריך לשנויי דמהלינן להו ממה נפשך, אבל לפי המסקנה ביבמות שהתניא של אין מחללין מדובר בשלא גמרו אבל אם גמרו מחללין ממילא נתיישב מנהג העולם דבגמרו הוא דמהלי ובדין עבדי ולא מטעם ממה נפשך כדאמר רב אדא והשתא אתיא ברייתא כפשטה, ולא צריכים לדחוקה ולאוקמה כרבי אליעזר כדאוקמה רב אדא. ואף על גב דלצאת לגמרי מתורת נפל לא סגי בגמרו שערו וצפרניו עד שישהא שלשים כדרבן שמעון בן גמליאל, מ"מ מאחר ששערו וצפרניו מוכיחים עליו דבן קיימא הוא מחזיקינן ליה ברוב הנולדים שהם בני קיימא ומהלינן ליה כמו שאנו סומכים בכמה דברים על הרוב וכי לא גמרו כיון דלית ליה שום הוכחה איתרע ליה רובא ולא מהלינן ליה ואף על גב דאי ספק הוא אין כאן איסור תורה שהרי מחתך בעלמא הוא לא רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא.
^ 67.והא דמוקי לה בגמרא לענין מכשירין ואליבא דרבי אליעזר היינו משום דלענין מילה מיתני בגמרא אבל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולין לענין פסק הלכה. והא דלא כתבו 'דמוהלין אותו ממה נפשך וכו'' אפשר דסמכו על מה שכתבו דאין מחללין עליו שבת דמשמע דוקא דאין מחללין אבל מהלינן ליה דממה נפשך אין בו חילול שבת.
^ 68.כמ"ש הטור וז"ל כיון שהוא כאבן למה יחתכו בשר שלא לצורך.
^ 69.וישראלית דנקט העיטור אפשר דלאו לאפוקי מומרת אלא לאפוקי גויה.
^ 70.בית לחם יהודה .
^ 71.ועוד הוסיף הט"ז , ואף על גב דנותנין ההורים המשומדים אותו לימול, שמא אחר כן יחזירוהו לתועבה שלהם כיון שהם נשארו כך. ותו דאפשר שהם מומרים לכל התורה חוץ ממצות מילה.
^ 72. הש"ך הביא את בתשובת רבינו בצלאל אשכנזי על דברי הרמב"ם 'נמצאת למד כי בקראים הדרים אצלינו בזמן הזה לא נמצא בהן אחד מכל המדות שהזכיר הגאון ז"ל כי בכל יום הם מוסיפין גירעון ואינם מלים בניהם שהרי אינם פורעים וקיימא לן מל ולא פרע כאלו לא מל ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסים בבתיהם תלמידי חכמים אדרבה בורחים מהם כבורח מן הנחש ואין מתפללים במנהג שלנו כלל אין אומרים י"ח הרי שהם משונים בכל דבריהם ולפיכך אסור למול בניהם בשבת כיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשה להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה'.
^ 73.וכלשון מרן היביע אומר ח"ז סימן כד "ובדבר בני הקראים אם מותר למול אותם בשבת, הנה לדעתי גם בזמן הזה אם הם מתיחסים בכבוד ובדרך ארץ לחכמי ישראל האמתיים יש למול את בניהם בשבת, וכדברי רבינו האי גאון בתשובה שהובאה בשו"ת הרא"ם (סי' נח). וכן פסק גם הרמב"ם בתשובה (הוצאת פריימן סי' שעא). והובאה תשובתו בבית יוסף (בבדק הבית ס"ס רסו). ובשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תשצו). וכן הובאה בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' לג). ורבי בצלאל אשכנזי (סי' ג). ובשו"ת קול גדול למהר"ם בן חביב (סי' כז). ע"ש. ואין לחוש למ"ש הגר"ח מבריסק שנתערבו גוים בקראים, לפי שנתגיירו אצלם שלא כהלכה, וכ"כ בשו"ת שאלת יעב"ץ. שדבריהם נסתרים מדברי הפוסקים הנ"ל, שהתירו למולם בשבת. וכן העלה הגאון הראש"ל רבי מרדכי יוסף מיוחס בספר ברכות המים יו"ד (סי' רסו), ודחה את דברי הרב גנת ורדים בזה. והסכים עמו מר חמיו הגאון הראש"ל מהרי"ט אלגאזי שם. וכן עשה מעשה למולו בשבת. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בית יצחק דאנציג (חיו"ד סי' ח). וע"ע בשדי חמד (דברי חכמים סי' קלה). ואכמ"ל".
^ 74.שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן רמט, מהרש"ם ח"ב סימן קנו, מהרש"ג או"ח סימן נג, בית שערים יו"ד ס"ס שמ, לבוש מורדכי מהד"ת סימן קסא, אות שלום סק"י, מנחת יצחק ח"א סימן קלז, שבט הלוי ח"ד סימן קלב אות ד.
^ 75.בהוו"א חשב לפסוק שמלין אותו בשבת אולם למ"ש מהרש"א קדושין (דף ע"ה ע"ב) בתוספות שם דס"ל בעובד כוכבים שבא על ב"י דהולד עובד כוכבים וצריך גירות א"כ אין למול.
^ 76.הובא בפת"ש .
^ 77.ואם יש חשש שהגוי יכניסו לדת שלו כגון שנימוס המלכות הוא דהבנים הולכים אחר האב, דאז יש לחוש שיגדלו לפי אמונתו ונימוסו, כתב האות שלום [סק"י] דאין למולו בשבת.
^ 78.וה"ה דאין למולו בחול, אלא אם כן אמו מסכמת למולו ולטובלו, דאז מותר למולו בחול ולברך, ובלא טבילה יש למולו בלא ברכה. למען בריתו.
^ 79.מעין זה כתב בבדק הבית בשם הארחות חיים (הל' מילה סי' ו) שכתב בשם בעל התרומה ששני מוהלים בשבת אחד יכול למול ואחד יעשה פריעה ואין שום חיוב בראשון על החבורה כיון שהשני גומר המצוה כדאמר רב פפא אנא עבדית פלגא דמצוה ואתון עבידו אידך פלגא.
^ 80.וכן אין למולו ביו"ט, אך ביו"ט שני ש"ג קיל טפי. למען בריתו .
^ 81. ש"ך וט"ז , וכתב הט"ז ראיות לדחות הב"י , דאם היה שום סברא לאיסור בזה מאי קשיא ליה לרב פפא דלמא ההיא סברא מועלת גם לחיוב כרת ומאן פלג ליה לחלק בזה ולהקשות אלא ברור דאין כאן אפי' איסור כלל, ומה שרש"י נקט 'אמאי חייב' לפי שבברייתא אמר חייב אמר גם המקשן אמאי חייב ולאו לדיוקא אתי ולומר דאיסורא איכא. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ט שהאריך בזה ודעתו שבשבת אסור למוהל לסלק ידיו משהתחיל למול עד שיגמור הפריעה אבל אם אירע שסילק ידיו מותר גם לאחר לגמרו ושבת וי"ט שוים בזה. ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק א"ח סימן כ"ב שכתב שהוא מחמיר לעצמו וח"ו להורות לאחרים והביא שם דברי היש"ש יבמות שמחמיר בזה וכתב לדחות, ומסיק 'פוק חזי מאי עמא דבר בכל מדינות פולין תמיד הם שני מוהלים זה חותך וזה פורע בין בחול בין בשבת'. ועיין עוד בתשו' תפארת צבי חלק או"ח סי' ז' שדחה ג"כ דברי היש"ש , והעלה דשרי להיות שני מוהלים בשבת וחלילה להחמיר בזה להוציא לעז על גדולים וטובים שנהגו מימות עולם כן שח"ו חיללו שבת.
^ 82. ברית אבות סימן י אות ל, ודווקא באותן גורלות שעושין מתוך הספר, אבל לא ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש.
^ 83. למען בריתו .
^ 84.והובא לעיל בסימן רסב בתמצות מחלות זאת, ושם פוסק הט"ז כדברי בדק הבית .
^ 85.וראיתו מהא דתניא 'אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת' שפי' הרז"ה דטעמא משום שהוא דבר שא"א שלא יבא לידי חילול שבת ונראה כמתנה לחלל שבת דג' ימים קודם שבת מקרי שבת.
^ 86.שאין דברי בדק הבית נראין, דהא אמרינן בש"ס פ"ק דשבת (דף י"ט ע"א) אהא דאין מפליגין בספינה דהיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי והוא מוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר בא"ח סימן רמ"ח והכא נמי אין לך מצוה גדולה מזו. ועוד האריך לדחות דבריו עי"ש.
^ 87.ח"ב סי' צ"ה.
^ 88. ובתפל"מ ביאר שלדעתו דברי התשב"ץ מבוססים דווקא על חלה ונתרפא [כמו שכתב] דאין קצבה ידוע לחליו ואפשר שטעה וגם ביום אתמול היו יכולין למולו לכך נמתין יותר שיתרפא עוד, אבל היכא שלא היו יכולין למולו מקודם מחמת יום טוב ולא שייך טעות ודאי דמותר למולו בה'.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il