בית המדרש

  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

'סיום' על דף בודד

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ו
2 דק' קריאה
מספרים על הפוסק הדגול רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שבשכנותו התגוררה במשך שנים רבות משפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות. לימים, אחד מבני המשפחה חזר בתשובה, וגילה לתדהמתו שהשכן הזקן והחביב הוא אחד מגדולי ישראל המפורסמים בעולם כולו.
בעקבות לימוד התורה של הבן, נחשף גם אבי המשפחה לתורה, והתחנן שילמדוהו גמרא. האב היה כבר יהודי זקן, וכידוע קשה בגיל מבוגר לקלוט מיומנויות חדשות, לפיכך התקשה האב מאד בלימוד הגמרא. כך עמל האב במשך שנים על הבנת כל שורה וכל מילה, עד אשר זכה לסיים... דף (!) גמרא שלם.
במהלך שנות לימודו, שמע האב על המושג 'סיום מסכת'. כשסיים את הדף הבודד, שמח האב שמחה גדולה, וביקש אף הוא מבנו לארגן לו 'סיום'. נבוך הבן מהבקשה הייחודית, שהרי 'סיום' עורכים על מסכת שלימה ולא על דף בודד. פנה הבן לשכן הגדול רבי משה פיינשטיין, שיפסוק מה לעשות עם הבקשה הייחודית.
פסק רבי משה פיינשטיין, שאכן האב יכול לעשות סיום על הדף הבודד, כי בשבילו זהו אכן השלמת פרק של מאמץ גדול. (הסיפור בנוי על רקע הלכתי – עיין בספרו של רבי משה פיינשטיין, 'אגרות משה', ח"א סימן קנז, שכל מצווה שנמשכה איזה זמן יש לעשות בסיומה שמחה. לכן גם סיום של ספר תנ"ך שהשקיע בו זמן ולמדו עם אחד המפרשים, צריך לעשות לו 'סיום', וזו שמחת מצווה וסעודת מצווה. וסיום זה הוא רק כשעמל על כך, ולא כשלמד ספר זה במהירות בתוך כמה שעות. ו'סיום' כזה יכול גם לפטור את המסיים עצמו מתענית בכורות בערב פסח – עיין פסקי תשובות על סימן תע).
התרגש ושמח רבי משה פיינשטיין בלימודו של אותו זקן, עד שבא בעצמו והשתתף בסיום המיוחד. ובאותו הלילה, לאחר ה'סיום'... השיב האב הזקן את נשמתו לבוראה. 'סיום', תרתי משמע!
בשבוע הבא, יג' אדר, יחול יום ההילולא של רבי משה פיינשטיין. סיפור זה מבטא כמה נקודות חשובות מדמותו הכבירה. רבי משה פיינשטיין, בעוצם התמדתו וגאונותו, סיים מאות פעמים את הש"ס, הטור והשו"ע. רבי משה היה ענק תורני שהיגר מרוסיה לארצות הברית, מ'העולם הישן' ל'עולם החדש', והביא את דבר ה' מקהילות עתיקות ספוגות יהדות למקום חדש שומם מתורה.
והנה, ענק התורה יודע להבין לנפש הזקן המגלה את התורה בזקנותו, ושמח עימו בשמחת הסיום - הזעיר אך הגדול כל כך. נקודה זו מתאימה לדרכו להביא את תורתו הענקית, ולגדל עימה תורה במקום חדש וריק.
רבי משה פיינשטיין גם היה פוסק עצום, מגדולי המשיבים בדורו. דורו היה דור מלא בחידושים טכנולוגיים ובתרבות חיים חדשה, כך שהוטל על שכמו משא הפסיקה המחדשת ומביאה את ההלכה אל הדור. לפסיקה זו היה דרוש גאון עצום בעל כתפיים רחבות, שבכוחו לשמור ולא לזוז כמלוא הנימה מההלכה העתיקה, ויחד עם זאת להביאה רעננה ומתאימה לדורינו.
חלק מדרכו המחודשת של רבי משה בפסיקה, הייתה העובדה שלא רק ציטט מדברי קודמיו, אלא ממש צלל מחדש לעומק הסוגיא – גמרא ראשונים ופוסקים, ודלה משם חידושים ופנינים. כך בסיפור, מחדש רבי משה שעיקר ה'סיום' אינו רק הספר אותו מסיימים, אלא עצם השלמת פרק של עמל ויגיעה בתורה. נאים הדברים לזקן המסיים את חייו בעמל התורה, ונאים הדברים ליום השלמת חייו של רבי משה פיינשטיין, שעמל וחידש בתורה כל ימיו.
שנזכה כולנו לעמול ולהשיג כל אחד ואחת את חלקנו המיוחד בתורה! אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il