בתורה לא מפורט מה היה חטאו של דור הפלגה. התורה אומרת: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא, א). זה לא דבר שלילי, שיש אחדות בין אנשים. ומוסיפה התורה ואומרת, שהם אמרו: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שֵׁם פן נפוץ על פני כל הארץ". הם רצו להיות מרוכזים במקום אחד ולא להתפזר. גם זה לא דבר שלילי, שכן ביחד אפשר להתגבר על בעיות ביתר קלות, ובכוחות משותפים אפשר להתקדם יותר, להתפתח יותר משיכולים אנשים מפוזרים ונפרדים, כל אחד לעצמו. לפי מה שכתוב בפסוקי התורה כפשוטם, אין כל רע במעשה דור הפלגה, אבל אנו רואים שהמעשים האלו לא היו מקובלים לפני ד', שהרי התורה אומרת: "ויאמר ד': הן עם אחד ושפה אחת לכֻלם וזה החִלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה וְנָבְלָה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ד' אֹתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנֹת העיר". לא ביארה התורה, מה היה רע באחדות ובריכוז, ולמה בלבל ד' את שפתם.

בעל "אור-החיים" הקדוש מסביר, שהקב"ה ברא את עולמו הגדול על-מנת שכל העולם יהיה מיושב ולא שומם, כלומר שלא רק במקום אחד יהיה יישוב אנושי, אלא יישוב צריך להתפשט לכל המקומות. לכן הקב"ה הפר את עצתם, בלבל את שפתם, שלא יבינו איש את שפת רעהו, וכך הם התפזרו ונפוצו על פני כל הארץ ובזה נתקיים רצונו יתברך. ויש בזה סוד, אומר אור-החיים הקדוש, כידוע ליודעי חן. אנו לא מתיימרים לפענח את הסוד, שעליו מרמז בעל אור-החיים, אבל נראה, שהפשט בדבריו הוא נפלא כשלעצמו.

הקב"ה רוצה, שהעולם האנושי יהיה מגוון, רב פנים, ולא בעל צורה אחת, שפה אחת, קו חשיבה אחד. הקב"ה רוצה שהעולם יהיה שלם, עשיר, בעל מגוון של דעות, תרבויות שונות, תכונות שונות, רבות. שבעים אומות, כל אומה במקום המתאים לה, באקלים המיוחד שלה, וכשם שאקלימים שונים בכל מקום ומקום, כך התכונות של היושבים בהם שונות. כידוע, היושבים בארצות הקרות, נוטים יותר למזג קר. היושבים בארצות החמות, הם יותר חמי מזג וכדומה. הקב"ה חפץ, שעולמו יהיה שלם ועשיר וכלול בכל הגוונים ללא חסרון.

וכך גם ישראל, שהם תמצית האנושות, יש בהם כל הגוונים. שבעים פנים לתורה, וכאשר ישראל נכנסו לארץ-ישראל, הם נצטוו לכתוב את התורה על גבי אבנים, אבני המזבח, בשבעים לשון, כי לכל לשון יש כח הבעה מיוחד משלה, שאינו נמצא בזולתה. לכל לשון מעלה משלה, ועל-ידי כתיבת התורה באר היטב, בכל הלשונות, שבעים לשון, התורה התגלתה בכל תפארתה, בכל צדדיה. כשם שעם ישראל תמצית האנושות, כולל בתוכו את כל הגוונים, כך ארץ-ישראל, יש בה מיזוג של כל האקלימים שבכל הארצות. ארץ אשר לא תחסר כל בה. זו היתה הטעות של דור הפלגה, שרצו לצמצם את האדם, שתהיה לו שפה אחת ודרך חשיבה אחת בלבד, והקב"ה אינו חפץ בזה, אלא בעולם שלם ומגוון.

ולכל גוון תפקיד ייחודי. לכל אומה ולכל אדם תפקיד מיוחד לעצמו, שאף אחד אחר לא יוכל למלא. מכל הזוויות ומכל הדרכים ומכל השיטות, יפנו לעבודתו יתברך וכך יתקדש שמו בעולמו בשלמות. "והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד".