בשבוע שעבר חילקנו בין מצוות המוטלות על כל יחיד ובין מצוות המוטלות על הציבור. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל טוען שגם במצווה אחת יתכן שמבחינה אחת היא מוטלת על כל יחיד ויחיד ומבחינה אחרת היא מוטלת על הכלל.

בזמנו של יהושע בן נון מצוות המלחמה על ארץ ישראל כללה שתי מצוות:
א. הורשת הארץ וישובה.
ב. השמדת שבעת העממים.

מלחמת רשות ומצוה (19)

הרב יוסף כרמל

add_alert

12 - מצוות המוטלות על היחיד ומצוות המוטלות על הציבור (חלק י"ב)

13 - מצוות המלחמה על ארץ ישראל (חלק י"ג)

14 - האם מצוה המוטלת על הכלל פוטרת יחיד ממצוה אחרת (חלק י"ד)

טען עוד

טוען מו"ר כי ההיבט הראשון הוא חובתו של כל אחד ואחד מהעם לעומת זה חובת הפגיעה בשבעת העממים מוטלת אך ורק על הציבור כציבור (לדעת רש"י, ויתכן ולדעת הרמב"ם ובעל ספר החינוך גם המצווה הזו מוטלת על הפרטים) (עמוד הימיני סימן יד סע' ז).

לפי עקרון זה מסביר מו"ר כי המלחמות המוגדרות "עזרת ישראל מיד צר" וגם מלחמת מדיין כלולה בכך כמו שנאמר "כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם" (במדבר כ"ה יח) ומלחמת עמלק הן מלחמות שחיובם מוטל על הציבור (בעניין מלחמת עמלק כנראה שגם הרמב"ם מודה). לכן במלחמות אלה לא יצא כל העם למלחמה אלא רק שלוחיו. הדברים מדוייקים בכתוב שהרי במלחמת עמלק נאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות י"ז ט). ובמלחמת מדין נאמר "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן: אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא" (במדבר ל"א ג-ד).

ממשיך מו"ר וטען שלפי זה הפטור של "עוסק במצווה פטור מן המצווה" שייך רק במצווה המוטלת על היחיד אבל במצווה המוטלת על הכלל יש מקום לומר שהיחיד לא יפטר משום כך מהמצוות המוטלות עליו כיחיד. זו דעת חכמים ואילו רבי יהודה חולק וטוען כי גם מצוה ציבורית הופכת את האדם לעוסק במצוה ופוטרת אותו מלעסוק במצוה אחרת.