בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות ליום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה
חלק א'

ליקוטים לתשועת מלחמת ששת-הימים וליום שחרור ירושלים

undefined

הרב שי הירש

אייר תשע"ו
61 דק' קריאה
ליקוטים מדברי רבנן ותלמידיהון לתשועת מלחמת ששת-הימים וליום שחרור ירושלים:
הרב שי הירש 1

1. מועצת הרבנות הראשית לישראל
2. הרב יצחק ניסים
3. הרב איסר יהודה אונטרמן
4. הרב שלמה יוסף זוין
5. הרב יצחק אביחצירא
6. הרב עובדיה הדאיה
7. הרב אליעזר יהודה וולדינברג
8. הרב שאול ישראלי
9. הרב יעקב בצלאל ז'ולטי
10. הרב שלום יצחק הלוי
11. הרב יהושע פיטוסי
12. הרב כתריאל פישל טכורש
13. חבר הרבנים שע"י ה'פועל-המזרחי'
14. הרב שלמה גורן
15. הרב אליהו פרדס
16. הרב חיים קוליץ
17. הרב יצחק ידידיה פרנקל
18. הרב מנחם יהודה אושפיזאי
19. הרב רפאל כדיר צבאן
20. הרב יוסף משאש
21. הרב יהושע קניאל
22. רבני העיר חיפה
23. הרב בנימין זאב בנדיקט
24. הרב ישראל בארי
25. הרב רפאל צבי יהודה מלצר
26. הרב מרדכי פוגלמן
27. הרב ברוך ישר
28. הרב מאיר ועקנין
29. הרב חיים דוד הלוי
30. הרב דוד שלוש
31. הרב נתן אוטנר
32. הרב ברוך ירחמיאל יהושע רבינוביץ
33. הרב יצחק גליקמן
34. הרב משה מלכה
35. הרב יוסף צוברי
36. הרב יוסף קאפח
37. הרב עובדיה יעבץ
38. הרב חיים שושנה
39. הרב שלום משאש
40. הרב אליהו חי דמרי
41. הרב אריה לוין
42. הרב צבי יהודה קוק
43. הרב דוד כהן - 'הרב הנזיר'
44. הרב שאר ישוב כהן
45. הרב אברהם שפירא
46. הרב שבתי שמואלי
47. הרב משה צבי נריה
48. הרב שלום נתן רענן
49. הרב יצחק אריאלי
50. הרב מרדכי אילן
51. הרב מרדכי פירון
52. הרב יהודה לייב בוגץ'
53. הרב שלמה זלמן מן ההר
54. הרב יצחק רוזנטל
55. הרב חיים שרגל פייביל פרנק
56. הרב ישראל זאב גוסטמן
57. הרב שלמה זלמן אוירבך
58. הרב יהושע ישעיה נויבירט
59. הרב יוסף שלום אלישיב
60. הרב יצחק שלמה זילברמן
61. הרב אליהו שלזינגר
62. הרב יוסף שלמה כהנמן
63. הרב יחזקאל סרנא
64. הרב חיים שמואלביץ'
65. 'הלל' בישיבות הציבור הליטאי
66. מועצת גדולי התורה
67. הרב יחזקאל אברמסקי
68. הרב יעקב ניימן
69. הרב יששכר מאיר
70. הרב שלמה ברמן
71. הרב נחום פרצוביץ
72. הרב ידידיה ינובסקי
73. הרב יוסף הלר
74. הרב שריה דבליצקי
75. הרב חיים קרייזווירט
76. הרב משה פיינשטין
77. הרב יוסף אליהו הנקין
78. הרב יהודה הרצל הנקין
79. הרב אליעזר סילבר
80. הרב יהודה גרשוני
81. הרב חיים צימרמן
82. הרב שמחה עלברג
83. הרב ישראל שציפנסקי
84. הרב שמואל קלמן מירסקי
85. הרב יהודה זרחיה סג"ל
86. הרב מאיר יהודה גץ
87. הרב אלכסנדר שפרן
88. הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק
89. הרב ירחמיאל יעקב דושינסקי
90. הרב מצליח מאזוז
91. הרב עזרא עטייה
92. הרב בן ציון אבא שאול
93. הרב יוסף עדס
94. הרב עובדיה יוסף
95. הרב מרדכי אליהו
96. הרב אליהו בקשי דורון
97. הרב שלמה משה עמאר
98. הרב אברהם חפוטא
99. הרב אליהו ליאון לוי
100. הרב מאיר מאזוז
101. הרב ניסים כהן
102. הרב יורם אברג'ל
103. הרב אהרון שויקה
104. הרב אהרון ברוכי
105. הרב הרפאל וולפוביץ'
106. הרב יחזקאל לוינשטיין
107. הרב אברהם יפהן
108. הרב בן ציון ברוק
109. הרב שלמה וולבה
110. הרב יצחק גרינברג
111. הרב אברהם פינחס גרודזינסקי
112. הרב משה אהרונסון
113. הרב קלמן כהנא
114. הרב יובל יוסף אורדנטליך
115. הרב אברהם סופר
116. הרב יששכר תמר
117. הרב מנחם מנדל כשר
118. הרב שלום שכנא רותם
119. הרב אברהם קרול
120. הרב שמואל צבי הרמן
121. הרב צבי ברונשטיין
122. הרב שלמה קרליבך
123. כרוז אדמורי"ם וראשי ישיבות
124. אדמו"ר מגור – הרב ישראל אלתר
125. אדמו"ר מויז'ניץ - הרב חיים מאיר הגר
126. אדמו"ר מצאנז-קלויזבורג - רבי יקותיאל יהודה הלברשטם
127. אדמו"ר מליובאוויטש - רבי מנחם מנדל שניאורסון
128. האדמו"ר מבויאן - הרב מרדכי שלמה פרידמן
129. האדמו"ר מאוז'רוב – הרב משה יחיאל אפשטיין
130. האדמו"ר מביאלא – הרב יחיאל יהושע רבינוביץ
131. אדמור מצ'רנוביל - רבי מנחם נחום טווערסקי ואדמו"ר מסקווירא - רבי יעקב יוסף טוורסקי
132. האדמו"ר מטריסק – הרב יעקב אריה טברסקי
133. האדמו"ר מסלונים - הרב שלום נח ברזובסקי
134. האדמו"ר מקופיטשניץ - הרב אברהם יהושע השיל
135. האדמו"ר מאמישינוב - רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש
136. הרב יוסף שמואל ברנדויין (מוריה) - אדמו"ר מסטרטין
137. האדמו"ר מלעלוב - הרב משה מרדכי בידרמן
138. האדמו"ר 'משומרי אמונים' – הרב אברהם חיים ראטה ורבי דוד אביחצירא (נהריה).






***
כינוס לצדיקים – טוב להם וטוב לעולם, ובמיוחד עבור כבוד ירושלים הנקראת כנסת ישראל - כולם נקבצו באו לך.

רשימה זו ליקטנו בחסדי השי"ת ממקורות רבים. נכללים בה מדברי הרבנים הראשיים לישראל, חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה, דיינים ואבות בתי דין רבניים, רבני ערים ושכונות, רמי"ם, משגיחים וראשי ישיבות, פוסקים וגדולי תורה מובהקים, רבנים מארץ ישראל ומחו"ל , ראשי ישיבות המקובלים, צדיקים ואדמורי"ם רבים. סדר המובאות (בדרך כלל) הינו לפי ההשתייכות לקבוצות הללו.
תודתי לאתר ישיבה על רשות השימוש בספרי בחומרים הלקוחים מתוך האתר.

לא הוספנו שום תואר לפני שמות הרבנים למעט התואר: "הרב" (וזאת וכפי שהסברנו בהקדמה הכללית לספר זה, בכרך א').

לליקוטים חשובים אודות יחסם גדולי ישראל ליום העצמאות של מדינת ישראל – ראה בספרים הבאים: "אתחלתא היא" – הרב יצחק דדון, "טוב להודות" – הרב משה עמיאל, עמ' 636-653, "שירת הגאולה של החכמים הספרדים בדורות האחרונים" – הרב משה אלחרר, "המדינה מן המערב" – הרב זכריה זרמתי.

נבקש מהקוראים אשר יודעים על התייחסויות חיוביות נוספות של גדולי תורה ליום העצמאות וליום ירושלים, לשלוח לנו את הדברים לזיכוי הרבים, ונשלבם לקראת המהדורות הבאות אי"ה.







1. "..תשועת ד׳ הגדולה והניסים הגלויים שזכינו לראות..." - מועצת הרבנות הראשית לישראל:
בישיבה מיוחדת של מועצת הרבנות הראשית לישראל, היום עש"ק פ׳ נשא תשכ״ז, הובעה השמחה הגדולה האופפת את כל בית ישראל מתשועת ד׳ הגדולה והניסים הגלויים שזכינו לראות בניצחון המכריע של צבא ההגנה לישראל בכל החזיתות, ובהשבת ירושלים עיר הקודש ומקום המקדש לעם ישראל. בשורה זו נתקבלה בעליצות המונית ע״י כל ישראל ואויבינו יבושו.
מתבלטת השתוקקות גדולה של כל הצבור לשוב לשפוך שיח לפני ד׳ על יד הכותל המערבי שריד מקדשנו... 2 הרבנות הראשית, תתקיים השבת תפילת הודיה חגיגית לפי הסדר שפורסם. המועצה תדון בקרוב על קביעת יום חג לדורות . ירושלים, ר״ח סיון תשכ״ז.
2. "זכינו לדברים שאין דעת אנוש מסוגלת לכלכלם" הרב יצחק ניסים, הראשון לציון:
"הרבנים הראשיים היו בין האזרחים הראשונים שהגיעו לכותל המערבי ששוחרר יומיים קודם. הם נשאו שם תפילה מיוחדת למען העם והמדינה, הרב נסים בירך עם החיילים ברכת "שהחיינו". ('הצופה', כ"ט באייר תשכ"ז) על יום כיבוש העיר העתיקה הוא כתב בפנקסו:
ליום ירושלים - "שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. היום שבו עלו צבאות ישראל לחומת ירושלים, הקיפוה וכבשוה, לא היה גדול כמותו למין חורבן הבית שהוא היום המר שבחיי אומתנו. העם אשר לא שכח אף לרגע את העיר אשר בה בחר ה' ואשר נשבע: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרך, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, זכה עתה שתתקיים בו השבועה. ואשרי הדור אשר זכה למה שלא זכו לו כל הדורות.
אכן. לא אנחנו בלבד גאלנו את משוש לבנו, אלא כל הדורות כולם אשר חיננו את עפרה וריצו את אבני הכותל המערבי, נזעקו, חרדו, זעו והתפללו שתיגול מעלינו חרפת ירושלים בשובה לבניה, והם אשר בכו ענותה כתנים, הם עתה כינור לשיריה.
מדינות גדולות אשר אומות עצומות ותומכיהן חזרו ואמרו: לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, העם הקטן אשר לא היו מדינות בעוזריו, הוא לבדו הדף אויביו מסביב והדבירם תחתיו בכוח אמתתו ובמסירות אשר אין לה אח וריע ולא מעט מעט גורשו אויבינו מארצנו אלא הרבה הרבה וכהרף עין. היש פה אשר הוא מלא שירה כים ושפתים אשר הם רינה כהמון גליו, יכולים להודות ולהלל לה׳ על כל הנסים והנפלאות שהראנו ועל התשועה שהביא על עמו בידי צבאות ישראל?
העיר אשר העם נתן את ליבו עליה ושפך את דמו הטהור, היא העיר אשר עיני ה׳ בה ואשר היא מאחדת את לב כל ישראל, לא זו בלבד שתחזק ותבצר את מלכות ישראל, אלא תרומם את רוח ישראל, תחדיר בלבבות אמונה צרופה ותשפיע על כל יהודי שפע קדושה וטהרה מכל אשר זוכך ונאצר בכל הדורות ואשר נסתמל בעיר זו שלא זזה שבינה ממנה. יהא העם ראוי לכך גם מבחינת זאת ולא ידע עוד שבר ומכאוב.
אכן, כל המשמעויות הנפלאות שיכול היה אדם לדמות בנפשו לדבריו של דוד מלך ישראל: בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" אז יאמרו בגויים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. הגדיל ה׳ לעשות עמנו, היינו שמחים - לא היו יכולות להיות להם עד כה המשמעויות שעינינו ראו ואזנינו שמעו בשוב ה׳ את שיבת ציון, היום שבו בא צבא ישראל ברינה נושא אלומותיו . (ארכיון "יד הרב נסים״, תיק 21, דברים שנכתבו למחרת הכיבוש, תחת הכותרת "ליום ירושלים", הארץ, ב׳ בסיון תשכ״ז; יונה כהן, שנה בשנה, תשכ״ח, עמי 294,278.)
בעקבות הניצחון הגדול, קרא הרב ניסים לעליה משמעותית למדינת ישראל ולהגברת תהליך קיבוץ הגלויות וכה היו דבריו בפתח 'כנס תורה שבעל פה' העשירי של מוסד הרב קוק (התשכ"ח):
"...מעולם לא היה זמן שמצוות העלייה לארץ ויישוב ובנין ירושלים כה גדולות כמות היום. לא היה זמן בדור מן הדורות שבו היו פתוחים השערים בפנינו לשם זה כמו לאחר ניצחון צבא ישראל בששת ימי המעשה ומשום כך, האחריות עתה היא גדולה וכבדה על כל יהודי ויהודי ואין צריך לומר על מנהיגי העם... אין בנין בית המקדש בלא בנין ירושלים ואין בנין ירושלים בלי קיבוץ נדחי ישראל שכך דרשו חכמים את הפסוק תהלים (קמז, ב) 'בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס' אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס (ברכות מט א) נשתנו למעננו מערכות הטבע, זכינו לדברים שאין דעת אנוש מסוגלת לכלכלם , כלום חלילה נקבל כל אלה ונבעט בהם? במצב זה, כל יהודי שאינו עושה כל שבכוחו לעלות לארץ ישראל וכל רב ומנהיג שאינו יוצא חלוץ לפני בני קהילתו ומנחה להם הדרך - ספק אם יכול הוא לומה ששלם הוא באמונתו וביהדותו והמנהיגים הם אחראים על כך, שכך אמרו חכמים (ספרי, דברים פיסקא יג) על הפסוק (דברים א יג) 'ואשימם בראשיכם' - מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם. אחרי התשועות הנפלאות שראו עינינו, לא תעמוד כל סיבה וכל נימוק ואין לומר על מי ניטוש הצאן? כי לא אלמן ישראל וכי בעקבות הרועה יבוא הצאן.. ויהי רצון שיתקיים בנו חזון הנביא ישעיה: "על הר גבה עלי לך מכשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כרעה עדרו יתעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל' ישעיהו מ,ט-יא)
3. "חיוב פירסומי ניסא" - הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל:
"מקום זה עליו חלמו ועתה גם לחמו בני ישראל. עיר דוד והמקדש הרבה דם והרבה דמעות נשפכו במקום ולמען המקום הזה. יתן ה' תשועה לעמו ישראל ואנחנו נישאר כאן. ומכאן נישא תפילה לקיבוץ גלויותינו ולשלום עמנו והעמים כולם". (דברים בכותל המערבי, ביום שיחרור כז' באייר התשכ"ז)
"הניצחון המופלא במלחמה עולה בגדולתו על כל מה שהתרחש בימי החשמונאים, את כ"ח באייר יש לקבוע כיום חג לדורות" מדבריו בעצרת הודיה שהתקיימה בי"ד בסיון, 'הצופה' טו סיון תשכ"ז.
"החיוב של פרסומי-ניסא, לפרסם את הנס הגדול, שעשה הקב״ה לנו במלחמה זו נגד אויבינו, שכולם שאפו להשמידנו, ועל ידי עזרתו יתברך, יצאנו ממות לחיים ומאפילה לאור גדול עושה את אמירת ההלל ביום הזיכרון לניצחון ישראל ולשחרור ירושלים לדין דאורייתא גמור, ואפשר לומר הלל כדין בברכה ("הצופה", ג׳ אדר תשכ״ח).
"...ברוך הוא ומבורך אשר בחסדו הגדול זיכה אותנו לראות נסים גלויים בניצחון המזהיר שהנחיל לבנינו בצה״ל, לשבור במשך ימים אחדים את מטה עוזם של כל אויבינו שנלחמו אתנו במגמה להשמידנו ומנת חלקם היתה תבוסה גמורה. לשם כך קבענו ביום כח' באייר, יום שחרור ירושלם, לסדר תפילת הודיה בכל קהילות ישראל, בארץ ובתפוצות הגולה, ושם יאמרו הלל שלם בברכה לפניה ולאחריה. (שו"ת 'שבט מיהודה' סימן נט', כו' ניסן תשכ"ח).
4. "ימים הגדולים בתולדות ישראל בכל הזמנים" - הרב שלמה יוסף זוין, חבר מועצת הרה"ר ועורך האנציקלופדיה התלמודית:
שבעה ניסים התרחשו לנו במלחמה האחררונה עם צבאות הערבים, ורבני ישראל חייבים לספר עליהם בכל מקום ולקדש שם שמים ושם ישראל ברבים . ואלה שבעת הניסים:
א. הניצחון; ב. מהירות הקרבות שמנעו אלפי קרבנות ח״ו; ג. כניסתו של חוסיין למלחמה, שבלעדיה לא היינו זוכים לירושלים השלמה; ד. השתהותו של אשכול הביאה הרבה דברים חיוביים; ה. מלחמתנו העצמאית, בלי שותפות עם העמים, גרמה שנתקיים על ידינו ״ונשגב ד׳ לבדו״; ו. האחדות של העם בישראל ובתפוצות; ז. ההתעוררות לערכי הנצח.
יש להעלות במיוחד על נס את האחדות המופלאה שהעם היהודי בא״י ובחו״ל הוכיח בימים המסוכנים, שהפכו לימים הגדולים בתולדות ישראל בכל הזמנים ; ואת מסירות נפשם של חיילי צבא ההגנה לישראל, ואת ההתעוררות העממית, מקטן ועד גדול, לראות את הנהגת ד׳ עין בעין. כל אלה חייבים לשמש לקח מוחשי לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם - כולם. ההווה והעתיד כאחד.
הצעת הרב זוין בישיבת מועצת הרה"ר לקראת קביעת יום הודאה בכ"ח אייר: א. כל אחד בביתו ואם אפשר גם בחבורות יעשה סעודה של משתה ויום טוב ביום או גם בערב. ב. לארגן לימוד במסכת מידות או ברמב"ם הלכות בית הבחירה. ג. כל רב בית כנסת ידרוש בענייני היום. ד. לא להכניס שינויים או הוספות בתפילת שמונה עשרה כעל הניסים. ד. למעט במיני פזמונים לא לחזור על הקטעים מתפילת ערבית של יום העצמאות ולא להוסיף מילים על נוסח התפילה הקבוע. בישיבה מיום יז' אדר תשכ"ח - הסכים הרב זוין לאמירת 'ההלל' בברכה (מובא אצל הרב שמואל כ"ץ, הרה"ר לישראל ח"ב).
5. "אין יום גדול בעולם כמו יום זה" - הרב יצחק אביחצירא, רבה של רמלה-לוד וחבר מועצת הרה"ר לישראל:
הרב יצחק אביחצירא ('בבא-חאקי'), היה מגדולי מנהיגי יהודי צפון-אפריקה בישראל. את תקופתינו כינה בשם - "אתחלתא דגאולה" וזאת, כפי שכתב בגילוי דעת שפרסם לרגל שישים שנה ליסודה של קק"ל: "ארץ ישראל נקראה 'ארץ הצבי' שנאמר: "צבי היא לכל הארצות". חז"ל אמרו כאן שארץ ישראל נמשלת לצבי, מה צבי אם תפשוט את עורו לא יספיק לחזור אליו - כך ארץ ישראל, בשעה שהיו כל השבטים בתוכה הייתה ארץ רחבה שהספיקה לכל עם ישראל. אבל בעת שישראל יצאו מתוכה נעשתה קטנה, אבל בתחילת הגאולה תתחיל להתרחב. וזכינו שדברי חז"ל נראו לעינינו וזאת הודות לקרן הקיימת לישראל שבימים אלה חוגגת את יובל השישים, וכבוד גדול יחשב לי לברך אותה ליובלה ולהשתתף בשמחתה... בזמננו זה, זמן אתחלתא דגאולה , אם יסתכל אדם סביבו ויראה את פריחתם ושגשוגם של ישובי העולים בנגב ובגליל יבין ויעריך את מפעליה של 'הקרן הקיימת לישראל' אשר מנהיגיה משקיעים את מלוא מרצם בהכנת הקרקע לעולים החדשים כדי שיוכלו להיקלט בצורה מהירה ויעילה, ודואגים לצרכיהם ולפרנסתם והכל בעזרת ה' וידו הטובה עלינו. חזקו ואמצו וה' יהיה בעזרכם. ואני תפילה שמדינת ישראל תפרח כשושנה ונזכה כולנו בביאת הגואל. אמן." ('שנה בשנה', התשכ"ג, עמ' 595)
הרב נהג לחגוג את יום העצמאות בשמחה רבה ואף היה קורא את ההלל בתפילת השחרית. כמו"כ פסק הרב לגבי יום זה: "יש מברכים ש'החיינו' ויש שאינם מברכים. הלל אומרים בלי ברכה. תגלחת ותספורת זה ניתן לכל אחד ומצפונו" (מכתב מיום כ' תמוז תשכ"ו, מובא בספר "בבא חאקי", סיון תש"ע, הרב שמעון אביחצירא, עמ' 381).
הרב יצחק אביחצירא, 'בבא חאקי', נושא דרשת הודיה ביום העצמאות בעיר לוד.









נחלת הציבור, אתר פיקיויקי.
מלחמת ששת הימים ויום שחרור ירושלים:
סיפר, מר אהרון אביחצירא, בנו של 'הבבא חאקי': במלחמת ששת הימים חזרתי מחו"ל בשביל להתגייס לצה"ל, אמי בכתה ושאלה למה חזרת? ואבא אמר לי: 'בני, אם היו מקבלים אותי גם אני הייתי מצטרף'. הוא היה אז בן שישים.
בפרוטוקול ישיבה מיוחדת של מועצת הרה"ר לישראל מיום כ"ו חשון תשכ"ח, בעניין קביעת יום כ"ח באייר כיום הודאה לדורות נכתב: רבה של רמלה, הרב יצחק אבוחצירא הציע לומר הלל בברכה וקריאה בתורה ובהפטרה (מובא במאמרו של הרב שמואל כ"ץ, הרה"ר ויום ירושלים, בתוך: הרה"ר לישראל ח"ב, היכל שלמה, תשס"ב, עמ' 971 הערה 10)
ובישיבה נוספת שהתקיימה כעבור מספר חודשים ביום ג' אדר תשכ"ח נכתב בפרוטוקול: לדעת רבה הראשי של רמלה ולוד, הרב יצחק אביחצירא:"אין יום גדול בעולם כמו יום זה!" . לכן הוא הציע: א. הרבנות הראשית תחבר תפילה מיוחדת, שתיאמר לפני "ברוך שאמר" או לאחר תפילת שמונה עשרה. ב. להחליט על קריאה בתורה ועל הפטרה מיוחדת (פרוטוקול ישיבת מועצת הרבנות הראשית לישראל, אדר, תשכ״ח).
"מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הזדרז ויצא במונית לפקוד את המקומות הקדושים בירושלים, בית לחם וחברון. ועל כך אמר: "כשבאתי ארצה בשנת תרפ"ה, הגויים נתנו לי הרגשה שהם בעלי הבית על המקומות האלה, ורצו למנוע אותי מלהיכנס אליהם אך בס"ד נתגברתי... ועכשיו יש לי הזדמנות למחות בהם ולומר להם קבל עם ועדה 'חברון היא שלנו ואנו אדוניה', לכן לא רציתי להחמיץ את ההזדמנות הראשונה שיכולתי לעשות כן" (מאמר: הגאון רבי יצחק אבוחצירא - "בבא חאקי" זצ"ל - הרב רונן טמיר).
6. "נס פלאי ואלהי" - הרב עובדיה הדאיה, חבר בבית הדין הגדול ומח"ס "ישכיל עבדי" :
"...ויש איסור לא תחנם אפי׳ בזמן שהיא בחרבנה תחת שלטון זרים מכ״ש עתה שזיכנו ה׳ להחזיר אותה לבעליה ודאי שאין לנו להוציאה מתחת ידינו אחרי הנסים והנפלאות שעשה לנו במלחמת ששת הימים, כי היה בזה נס פלאי ואלהי, ואין לנו להיות כפויי טובה אשר עשה לנו, ונבגוד בטובה ובמתנה אשר חננו לנו ". (שו"ת ישכיל עבדי, ח"ח, או"ח מג').
"לדעת הרב הדאיה - אפשר לקבוע את היום כחג לדורות, יש לתקן נוסח הודאה מיוחד שיאמר בסוף תפילת שמונה עשרה או בברכת שומע תפילה, לומר אחר התפילה הלל ללא ברכה, נשמת כל חי והלל הגדול, לתת פדיון תענית לנזקקים, לנהוג שמחה ומשתה כביום טוב, הדלקת נרות, משלוח מנות ומקרא מגילה שתנוסח בהתאם, הסתייג מאמירת ברכת שהחיינו (הרב שמואל כ"ץ, הרה"ר לישראל, ח"ב, עמ' 971, ע"פ 'ישכיל עבדי', ח"ח, או"ח מג, והשמטות סי' ד', לעיל בכרך א', הובאו הדברים במלואם, ולהלן בכרך ג' ב'שער הרמז והרז', מכתבי הרב הדאיה לרב גורן מכתי"ק).
7. "זכינו לחזות עין בעין בשוב ד' ציון" - הרב אליעזר יהודה וולדינברג, חבר בית הדין הגדול ומחבר שו"ת 'ציץ-אליעזר':
"בחסד ד' עלינו וברחמיו הגדולים זכינו לחזות לאחרונה עין בעין בשוב ד' ציון והחזרת ארץ נחלתו לעם קדשו. ממש כחולמים היינו על הגאולה ועל התמורה לראות איך שבמשך ימים ספורים קוים בנו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, שומע תפלה שמע וקיבל קול שועת עמו ויצאנו משיעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול, גם כל העמים תקעו כף ובעל כרחם הודו בפיהם כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה.
כל שערי הארץ נפתחו לפנינו, רוב רובם של השטחים בידנו המה וכל המקומות הקדושים תחת שלטונינו הם, ממש אילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רינה כהמון גליו אין אנחנו מספיקים להודות לד' על כל הטוב אשר גמלנו . ועם ההודאה על העבר תפלה ובקשה על העתיד שנזכה לראות במהרה בהופעת ד' בהדר גאון עוזו למלוך בהר ציון משכן כבודו ובירושלים עיר קדשו ונכון יהיה בית אלקים על מכונו בהר ד' יראה ומלך אחד יהיה על כולנו" (שו"ת ציץ אליעזר חלק י' סימן א).
8. "חיוב מכוח תקנת נביאים הקדמונים לומר את ההלל" - הרב שאול ישראלי, חבר ביה"ד הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל:
"ומעתה בבואנו לדון על נסי הניצחון של מלחמת ששת הימים, שגם כאן עמד הישוב בסכנת כליה ח״ו כפי שהכריזו חזור והכרז מדינות ערב, שהקיפו המדינה בחילותיהם וכלי משחיתם, אמנם גם זה הוא בגדר נס נסתר, אבל ודאי שאינו נופל מהנס שבימי מרדכי ואסתר שהגדירו זאת בהגדרה "ממות לחיים". ואם אמנם התוצאות של "קיימו וקבלו" עדיין אין אנו רואים דוגמת מה שהיה שם, אולם הן בגמרא לא על זה שחזרו בתשובה שלימה וקבלו התורה מרצון מבוססים הדברים, אלא על הק״ו של ממות לחיים גרידא. א״כ נראה דהכא קיים החיוב מכוח תקנת נביאים הקדמונים לומר את ההלל " (ארץ חמדה, חלק א', נוספות לשער א' אות ד').
9. "וגבר ישראל" - הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, חבר ביה"ד הגדול ורבה של ירושלים:
יש טעות גדולה אצלנו. אנחנו חושבים שמי שצריך להתעורר לתשובה - אלו הם אחינו שנקראים חילוניים, אבל אנחנו, היהודים הדתיים, וביחוד הרבנים, אנחנו בכלל לא שייכים לכל הדבר הזה, הלא אנחנו יהודים שומרי תורה, מתפללים שלש פעמים ביום. אבל באמת אנחנו ראינו שדווקא אצל אחינו שנקראים חילוניים היתה התעוררות לתשובה, ואילו אצל אחינו שנקראים דתיים - אצלם היתה ההתעוררות יותר קלה ופחותה , מפני שאנחנו הורגלנו לחשוב שאנחנו ברוך השם בסדר גמור. וזוהי לדעתי הטעות הגדולה ביותר, ולא נוכל להשפיע על אחרים אם אנחנו בעצמנו לא נתעורר למעשים ולתשובה (כנס לחברי מועצות דתיות ב'היכל שלמה', א' אב התשכ"ז)
ואף אנחנו כן, כשמספרים אנו בנס מלחמת ששת הימים מחויבים אנו לספר לא רק בעצם המלחמה, אלא במה שהביא לניצחון, ליתן הודאה ושבח למקום על קיומם של ישיבות ובני תורה ששעבדו את לבם לאביהם שבשמים וע״י כן קם ונהיה "וגבר ישראל" . (יום ירושלים תשכ"ח, ישיבת 'מרכז-הרב')
10. "שחרור ירושלים עיה"ק וגאולתה מידי זרים - הלל בברכה תחלה וסוף" - הרב שלום יצחק הלוי , אב"ד, ראש רבני תימן בארץ ישראל, וחבר מועצת הרה"ר לישראל:

בישיבת מועצת הרה"ר מיום ח' טבת תשכ"ח הציע הרב שלום יצחק הלוי לקבוע ששה ימי חג . (הרה"ר לישראל, ח"ב, הרב כ"ץ, עמ' 972) ובישיבה מיום ג' אדר – הציע הרב ש"י הלוי, לומר כסדר התפילות ביום העצמאות עם מספר הוספות. בתפילת ערבית - שירת הים ואת הפסוק תיפול עליהם וכו' לומר שלוש פעמים. בתפילת שחרית - נשמת כל חי ובסופה אבינו מלכנו, תהלים פ"ג.
בספרו "דברי חכמים" (נדפס בשנת התשל"ב בחיי הרב, סימן נ"ז, עמוד כ"ו.) נשאל הרב הלוי, על סדר יום העצמאות ועל כך השיב (המכתב מתאריך א' בסיון תשי"ב):
"לדעתנו... אם כי הנס גדול ועצום... דבר זה לקבוע ברכות ביום זה קשה להחליט עליו בחיוב... אחרי כנסת הגדולה לית מאן דספין למיקבע ברכתא כמבואר זה ברמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות ק"ש והוא מגמרא ברכות ל"ג) והא לך הוכחה שעד היום לא קבעה הרבנות הראשית לישראל שום ברכה על זה באופן רשמי מלבד הלל ותודה לה' יתברך על ההצלה ועל הפדות שהוציאנו ה' מיגון לשמחה כמו שמצינו זאת גם בתענית על הגשמים כשנענין אומרים הלל ושבח..."

אך בהערה הוסיף: בזמן האחרון, למען האורע החשוב שחרור ירושלים עיה"ק וגאולתה מידי זרים, דנה מועצת הרבנות הראשית לישראל וקבעה שביום כ"ח באייר יקראו ההלל בברכה, תחלה וסוף, דבר זה יוצא מהכלל, ואין כאן ברכה חדשה .

11. "נחו היהודים מאויביהם" - הרב יהושע פיטוסי, חבר מועצת הרבנות הראשית:
"חבר המועצה הרב יהושע פיטוסי, הציע לקבוע את יום ההודאה בג' בסיון, אשר בו 'נחו היהודים מאויביהם' כמו בפורים וחנוכה, בתפילה - לומר הלל בברכה בלילה וביום , בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון להוסיף נוסח מיוחד שחיבר ל'על הנסים' וקריאה בתורה ב'ויבוא עמלק' (ארכיון רבנות הראשית, תיק יום ירושלים, מובא אצל הרב שמואל כ"ץ).
12. 'מפנה ותמורה היסטורית בעם ישראל' - הרב כתריאל פישל טכורש, חבר מועצת הרה"ר לישראל וראש חבר-הרבנים שעל יד ה'פועל-המזרחי':
"ברצות ה' דרכי אומה, זכינו מה שלא זכו עשרות דורות לפנינו, זכינו לפני עשרים שנה בהקמת מדינתנו העצמאית והיא הולכת ומתפתחת ומשגשגת לשמחתנו ולאור פנינו. אמנם, המדינה נתנסתה בלבטים ובקשיים גדולים, יסורים והרפתקאות, אבל, היא הולכת ונחלצת מהם, לאט, לאט ומתגברת על יסורי לידה וחבלי גאולה. שתי מלחמות עברו עלינו, מלחמת העצמאות ומלחמת סיני בנצחונות מכריעים, אולם, עולה עליהן המלחמה השלישית האחרונה, מלחמת ששת הימים, במלחמה זו שכפו מדינות ערב עלינו וביחוד מצרים, הכריזו מלחמת השמד על המדינה ובעזרת אלקי ציון, על ידי שלוחיו חיילי צה"ל, יצאנו בעטרת נצחון מזהיר, הבסנו צבאות ערב ושחררנו מידיהם שטחים שלמים וגדולים, ממבואות סיני וסואץ עד הרי הגולן ומורדות החרמון, גאון הירדן ועריו ונעלה על ראש שמחתנו אחודה ושחרורה של ירושלים, נתקיים בנו "עיר שחוברה לה יחדיו", נגאלו ונחשפו לפנינו מקומותינו הקדושים, הכותל המערבי, קבר רחל, ומערת המכפלה. תוצאות נצחון זה חוללו מיפנה ותמורה היסטורית בעם ישראל ובארץ ישראל והכל מודים כי "מאת ה' היתה זאת", בנסיו הגדולים שהעניק לנו תשועה גדולה זו למגר צבאות אויב רבים שהיו מחומשים במיטב הציוד והנשק ושאר צרכי המלחמה. כלם ראו במוחש את הנפלאות והנסים הללו שעשה אתנו ה' השוכן בציון והנצחון המזהיר הזה במלחמת ששת הימים הביא בעקבותיו גם התעוררות דתית אדירה בארץ ובכל העולם היהודי כולו... ('שבילין' שנה ז', גיליון כ', אייר תשכ"ח).
13. החלטות מישיבת המועצה הארצית של חבר הרבנים שעל יד ה'פועל-המזרחי' 3 :
א. ברוך ה׳ אלקי ישראל המחזיר שכינתו לציון, על חסדיו המרובים לעמו בארץ נחלתו בניצחון חיילי צבא הגנה לישראל בששת ימי מלחמת המצוה על אויבינו שזממו להכחידנו מגוי לבל יזכר שם ישראל עוד. אשרי העם שה׳ אלוקיו, בהחזירו לנו את נחלתנו - שטח ארץ ישראל לבעלות האומה ומדינת ישראל.
ב. חובת הודיה מיוחדת על גולת הכותרת של הנצחון - היא החזרת ירושלים עיר דוד, הר המוריד. וכותל המערבי - שריד בית מקדשנו. ברוך שהחיינו והגיענו עד הלום. אנו מציעים לקבוע את יום כ״ח אייר, והוא יום כיבוש ירושלים כיום שמחה והודיה בארץ ובתפוצות, שיצויין גם בעליה המונית לרגל לירושלים.
ג. תהילה וכבוד לחיילי צה״ל, המטכ״ל. וחבר מפקדיו שגילו הקרבה עילאית ומסירות נפש אין קץ. אשרי העם שאלה הם בניו. אנו מרימים על נס את אברכי ובני הישיבות שהשתתפו במערכה וקדשו שם שמים בשורות הצבא.
ד. בחרדת קודש נזכיר את חללי מלחמה זו, אשר בדמם חזרו וקידשו את ארץ ישראל, ובגופותיהם חסמו את הסתערות האויב.
ה. חובה קדושה על הרבנים למקומותיהם להתעניין במצב המשפחות שמפרנסיהם מגויסים, לבוא לעזרת הפצועים ומשפחותיהם ולהביא ברכת ניחומים ועידוד למשפחות השכולות. ה׳ המנחם ציון ינחמם ויביא מרפא ומזור לשבורי לב ויחבש לעצבותם.
ו. לממשלה ולכנסת מופנית בזה קריאה להתאזר באמונה, גבורה ובטחון בה׳ אלקי מערכות ישראל ולהחזיק ללא חת בכל שטחי ארץ ישראל שהוחזרו לנו במחיר היקר של קרבנות יקירי בנינו.
ז. כלפי העולם כולו אנו מכריזים כי ארץ ישראל נחלת ה׳ היא, והוא אשר יעדה ונתנה לעם ישראל. ולעמי העולם הנאורים, המעריצים דברי הנביאים אנו פונים בתביעה להכיר את יד ה׳ אשר ראה בעניים ויפקדם בדבר ישועה ורחמים כהבטחתו ביד נביאו: ושבו בנים לגבולם.
ח. וליהודי התפוצות יאמר: אתם, אשר נחרדתם בימים הגורליים לישראל, וחשתם במלא עוז את הערבות הכלל-ישראלית, הנכם נקראים עתה בדברי הנביא: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה", קומו עלו לארצנו הקדושה אשר נגאלה מידי זרים. בואו והתנחלו בארץ הזאת וקיימו את המצוה הקיימת כיום ביתר תוקף - מצות יישוב ארץ ישראל. תצאנה משלחות רבנים חשובים לחו״ל ויעוררו את הציבור לעליה גדולה, כיאות לשעה גדולה זו.
ט. חובה קדושה רובצת כיום עלינו להיאחז בכל המקומות ששוחררו, ואנו פונים לכל בחור וטוב להטות שכם למילוי חובה מכובדת זו של "וירשתה וישבת בה".
י. ייעוד גדול מוטל עכשיו על הרבנים לצאת אל העם ולשנן באזניו את הצורך בהתחזקות באמונה ובקיום המצוות, לאור הישועה הגדולה אשר עשה ה׳ לישראל לעינינו.
יא. יתחזק הציבור בשמירת שבת קדשנו וטהרת מחננו, בלב קרוע ומורתח אנו פונים לכל שדרות העם - אנא אל תחללו את המקומות הקדושים ע״י ביקורים במכוניות ובכל כלי רכב ביום השבת. ניגש לכותל המערבי ולשאר המקומות הקדושים ברטט של קודש, ונשפוך שיחנו שם לפני שוכן מרומים בקבלה עול מלכות שמים וקיום מצוותיו כאשר צווינו.
יב. יחד עם כל בית ישראל אנו מזועזעים על חילול הקודש שעוללו הערבים בימי שלטונם בירושלים העתיקה, בהריסת בתי הכנסיות והישיבות ובזיון בתי הקברות בהר הזיתים מקום מנוחתם של גדולי עולם מדור דור. יראה העולם כולו את היד המרשעת אשר לא נרתעה מלבצע מעשי שפלות אלה, ויבין מה גדול היה העוול כי ניתן להם לשלוט על מקומות הקודש ללא מפריע.
יג. אנו מרימים קולנו על המצב המחריד של היהודים בארצות ערב, שדמם הופקר ואנו פונים לכל הגורמים הבינלאומיים להצילם מיד טורפיהם.
יד. ולכל בית ישראל באשר הם שם אנו קוראים: התיצבו וראו את ישועת ה' וכולנו נתפלל כי יוסיף להראותנו נפלאותיו לזכות בקרוב לגאולה שלימה ולבנין בית מקדשו לקיום דברו: כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים.
14. "מנחם ציון ובונה ירושלים" - הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל:
" אין מילים בפי להגדיר את גודל המאורע ומהותו של הנס " (מדבריו בעצרת הודיה בת"א, מיד' סיון תשכ"ז, נתפרסמו בעיתון ה'צופה' למחרת).
"'בחזרת הש"ץ של תפילת שמונה עשרה הוספתי תפילת 'נחם' בברכת ירושלים ...שיניתי את נוסחה...אמרתי "ינחם ה' אלקינו את העיר המשוחררת, השמחה והצהלה שבניה שבים לתוכה וכו''. לאחר חזרת הש"ץ אמרתי אתתפלת הלל השלם בשם ומלכות. בסיום התפילה פצחנו בריקוד "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ו"שייבנה המקדש" . (פרקי יומן על שחרור ירושלים, משנת הגורן, ידיעות-ספרים תשע"ו, עמ' 112, הקלטה של אותה תפילה מנחה היסטורית זמינה כיום להאזנת הציבור).
"...במלחמת ששת הימים, כאשר ראינו עין בעין את נסי ה' ונפלאותיו, כאשר שחררנו את עיר האלקים ומקום מקדשנו ושריד תפארתנו, החלה נבואתו של יחזקאל להתגשם, בהתקדש שם שמים ושם ישראל לעיני עמים רבים בעולם, ובהקבץ נדחי ישראל...היתה בזה משום אתחלתא של תהליך הגאולה , עד אשר נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו" (תורת השבת והמועד, עמ' 390).
15. "בחורי ישראל הגבורים והאמיצים, ובידם נתן התשועה הגדולה לעם ישראל" - הרב אליהו פרדס, רבה של ירושלים.
''יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. רק כך אפשר להבין איך הופרה עצת כל אויבינו הרבים והעצומים ממנו, באיכות ובכמות. ה' הפיר את עצתם, ונתן כח ואומץ, עוז ותושיה, לבחורי ישראל הגבורים והאמיצים, ובידם נתן התשועה הגדולה לעם ישראל... ועל הכל שחרור ירושלים העתיקה, ובתוכה שריד בית מקדשנו ותפארתנו הלוא הוא הכותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם, זכינו לאיחודה ולחיבורה מחדש של ירושלים החדשה עם זו עתיקת היומין, שהוד של קדושה חופף עליה, נתקיים לעינינו הכתוב: ''כעיר שחוברה לה יחדיו... ('הרב אליהו פרדס', קובץ לזכרו, התשל"ד, עמ' קפו')
***
הרב פרדס, נהג לכנות את הכותל בשם 'כתרה של ירושלים דדהבא'. בעקבות צה״ל הגיע אל הכותל, ובין החיילים שמיהרו לנשק ביראה את ידו ולזכות בברכתו פגש את נכדו. הוא פנה לחיילים וקרא: אין די בנשיקת אבני הכתל, לטפו חבקו וחננו את אבניו! וכך עמדה שורה של חיילים מתפללים בדביקות ליד אבני הכתל הקדוש. מאז שחרור ירושלים ערך ליד הכותל את יום התפלה הכללי לרגל שחרורה, והיה מקבל מדי שנה את העולים לרגל בשמחה ובמאור פנים, בברכה ובדברי תורה, כשהוא הולך לפניהם וספר התורה צמוד ללבו בדבקות ובקדושה. וכך הדביק את העולים לרגל באהבת התורה וירושלים. ('הרב אליהו פרדס', הקדמה)
סיפר הרב ישראל גליס: ביום חמישי שלמחרת שחרור הכותל, בהגיעי לכותל המערבי, אני רואה את רבה של ירושלים, הרב אליהו פרדס, מנשק ומנשק את אבני הכותל המערבי. הייתי אז בחור צעיר ושאלתי אותו: כבוד הרב, מה זה? הוא ענה לי: תשע עשרה שנה לא נישקתי את הכותל. הכותל מנשק אותי חזרה ואני מחזיר לו נשיקות. (ראיון למנחם טוקר, יום ירושלים, רדיו 'קול חי').
16. "אשרי עין ראתה כל אלה" - הרב חיים קוליץ, רבה של ירושלים:
"...עד כ"ח אייר תשכ"ז, שאי אפשר היה לבוא לכותל המערבי כשבאנו וראינו את הכותל הגדול הזה, שמחנו כמובן מאוד, מי לא בא, אני זוכר שעלינו על כל מיני דרכים עקלקלות ו'בהם עיור ופיסח וחיגר', כולם באו אל הכותל המערבי לשפוך שיח לפני שוכן מרומים ליד שריד בית מקדשנו... ביום שרואים את הכותל, ביום ששחררו את ירושלים, אז התעורר יותר הרגש הזה ולכן, מעולם לא ראינו בית בתפארתו, אבל, נתקיים בנו 'אשרי עין ראתה כל אלה' , הגעגועים והכיסופים ליום בו יבנה הבית ולא רק הכותל האחד אלא ארבעת קירותיו, העזרה וההיכל, מתעלים בתפילות של יום הכיפורים שמרעידות את הלב, של 'הכוהנים והעם העומדים בעזרה..." (דרשה ליום ירושלים תשנ"ד, הובאה במלואה לעיל בשער זה)
17. "ובכן תן כבוד לעמך" - הרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של ת"א:
לאחר מלחמת "ששת הימים" כשהיתה התעוררות תשובה בארץ ישראל, דרש הרב הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל ז״ל רבה של תל אביב, את גילויי הימים הללו ואמר: - משל למה הדבר דומה? למחנך שלא חשך שבטו מתלמידו והרבה לייסר אותו, לבסוף, התרגל התלמיד לשבט ושוב לא הועילו לו כל המכות שקיבל. עד שהחליט המחנך לשנות את השיטה ולקרב את תלמידו בדברים טובים ובדרכי חיבה, ואכן הועיל הדבר. אף ישראל כן, היו תקופות של "ובכן תן פחדך", אבל לא תמיד התעוררו רבים לשוב בתשובה, כתוצאה מהיסורים שנתייסרו, עכשיו, רואים אנו כי נפתחה תקופה חדשה, תקופה של "ובכן תן כבוד לעמך" ודווקא דבר זה הביא רבים להרהורי תשובה ולהתקרבות ליהדות. (רבי משה אונגר בשמו)
18. "יום ירושלים ...כלל לא משתייך למושגי הזמן" - הרב מנחם יהודה אושפיזאי, רבה של רמת גן וחבר מועצת הרה"ר לישראל:
יום כ"ח אייר תשכ"ז, שבו הוחזר לישראל עיר דוד, הר-הבית והכותל המערבי הוא היום הקובע תשועת ה' על ירושלים ועל הארץ הטובה והרחבה שהוחזרה לרשות עם ישראל במלחמת ששת הימים. גילוי השכינה ביום זה האיר והקרין אלומות אור וישע עולמים . יום ירושלים שיומו נתקדש בכניסת ליל כ"ח באייר בהכרה והודייה לה' על מופלאות תשועת ישראל אינו מתחבר ולא מתחלק לעתות יומם וליל הוא כלל לא משתייך למושגי זמן , זהו הנצח בעצמו בתמידיותו הנמשכת ללא הפסק ותנוחה ללא סימון זמנים "והנצח זו ירושלים" אומר רבי עקיבא (ברכות נח.)... (שערי חן, הוצאת המחבר, עמ' לד' פרק א, התשמ"ב)
19. הרב רפאל כדיר צבאן – רבה של נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל:
על יום העצמאות כתב: "זה היום שקיוינוהו...ברוך המקום ברוך הוא. הנה בא היום הגדול בתולדות עמנו. מדינת ישראל קמה והיתה למציאות, היינו לאומה בת חורין...ההשגחה העליונה הראתה בעליל לעיני כל העולם כי בא הקץ, ומדינת ישראל התקיימה.. והיום, היהודי בכל העולם מרגיש את הרוח החדשה שנמשכת לו ממדינת ישראל, ובראש מורם מכריז היהודי בקול רם: תחי מדינת ישראל! (קובץ הירח, חו' ד' טבת תש"ט, וראה בהקדמת ספרו זרע-יעקב). ביום העצמאות סבר שיש לומר 'הלל' ללא ברכה.
20. "כובע ישועה חבש" - הרב יוסף משאש, רבה של חיפה:
יחסו האוהד של הרב יוסף משאש לתהליך שיבת ציון וקיבוץ הגלויות הינו מן המפורסמות 4 וכפי שכתב בתשובתו המפורסמת לשאלה בעניין שמחת יום העצמאות: "שאלת על יום העצמאות, שיש אומרים בו תחנון וסליחות וכו' וכו'. תשובה: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו. אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים " (אוצר המכתבים, חלק ג', עמוד קס"ג).
באחת מדרשותיו ליום זה, הודה לקב"ה ואמר: "עתה רבותי! הודו לעושה נפלאות גדולות לבדו, שהתחיל להנעיר אותנו מעפר שפלותנו, אשר לא ראו אבותינו ואבות אבותינו, ואנחנו בזכותם עינינו הרואות, מדינת ישראל, נשיא ישראל, דגל ישראל, מטבע ישראל, צבאות ישראל, שרי הצבאות, ה׳ יגמור לטוב, אתמול היינו עבדים אובדים, ועתה זכינו לכל הכבוד הזה, הכל בחסדי המקום ב״ה, ובזכות אבותינו ואמותינו אשר ראשי שמותם חקוקים בשם ישראל, י' משמשת לשתים, יצחק, יעקב, ש׳ - שרה, ר' לשתים, רבקה, רחל. א' - אברהם, ל' – לאה" (נחלת אבות, חלק שישי, דרוש תנ"ה ליום העצמאות, עמ' פט' וראה שם גם דרוש תמ"א).
ובמקום אחר כתב (אוצר-המכתבים, ח"ב, סימן אלף קנו' עמ' קצג'): "לדעתי הדבר פשוט וברור שיסוד מדינה יהודית היא חיי היהודים ודתם... ועל סכנת חלוקת הארץ כתב (שם): כל מי שיש בידו יכולת ראוי להלחם בכל האמצעים ולא נוותר אף שעל אחד ברצון...".
ועל כן, ברור הוא ששמח מאוד ביום ירושלים, וכפי שכתב בעניין יום זה: " ובאור כ"ח באייר תלב"ש, אשר כובע ישועה חבש , בכיבוש ירושלים, מקור מים חיים, בחסד חי העולמים, במלחמת ששת הימים, שנת ל"א תשכ"ח, באייר ביום כ"ח, אשר הוקבע במדינה, ליום חג בכל שנה ושנה, בתפילות חגיגיות, בבתי כנסיות, עם נאומים והרצאות, על הניסים ועל הנפלאות ונקרא בלב ובשפתיים, יום ירושלים .
וגם אני, העני, עניתי חלקי בעזרת עוזי ומעוזי, בבית הכנסת המרכזי, פה עיה"ק חיפה חיפה, היפה, ומשם הלכתי הביתה, ואכלנו סעודתא דמהימנותא, בחדותא, ובשירתא תשבחתא, לאל אשר אויב מארצנו עיקר , ויהי ערב ויהי בוקר, השכמתי בשמחה ובששון, ונפל בפי פסוק בזה הלשון: רבי אומר: שמחו את ירושלים..." (הקדמה לספרו "נחלת אבות", על פרקי אבות, חלק ב').
21. "עמוד אש משמים הלך לפניהם" - הרב יהושוע קניאל, רבה של חיפה:
וכשהאויבים אמרו להכחידנו מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, יצאו בנינו היקרים חיילי צה"ל, והלכו באשר הלכו והנחילו תבוסה לאויבים, וזכינו לניצחון כה מזהיר במשך ששת ימי המעשה. ממש "ואשא אתכם על כנפי נשרים". בגובה המופלא, במהירות העצומה – שזה היה תוקפו של הנס – וכדרך נשר בשמים, דרך בלתי ידועה, דרך על טבעית. שני מיליונים נגד עשרות מיליונים, ומעצמות גדולות מאחורי גביהם, ואנו היינו לבד, כל רעינו בגדו בנו, אלא עמוד אש משמים הלך לפניהם, וכבשו את סיני, רצועת עזה, רמת הגולן, שיחרור יהודה והשומרון, עיר האבות וערי מלכי יהודה וישראל, וגולת הכותרת – שיחרור ירושלים ושריד בית מקדשנו והר הבית, ערגת כל יהודי באשר הוא, כיסופי כל הדורות
22. עצרות הודיה חגיגיות - רבני העיר חיפה:
יום שחרור ירושלים השלימה, עיר הקודש וגאולת שריד קדשנו הכותל המערבי שנקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הודייה ושמחה לעם ישראל על הטוב אשר גמלנו ה', נחוג גם בחיפה. המועצה הדתית ארגנה שורת אירועים חגיגיים ומסיבות וכן הרצאות וערבי עיון בבתי הכנסת ובשכונות בהם הופיעו רבנים ואישי ציבור שעמדו על ערך היום.
עצרת עם מרכזית התקיימה באולם התרבות בקרית שמואל, קהל רב ליד שולחנות ערוכים בה נשא דברים מעניני דיומא הרב דמתא עקיבא הכרמי ...בבית הכנסת של עולי סוריה והלבנון השתתפו במסיבה הרב הראשי יוסף משאש וכן הרבנים י. סודרי וי.דנא, בבית המדרש המרכזי נערכה אסיפה רבת משתתפים בה נאמו רבו של בית המדרש מ. סגל והרב יהושע חנן טורצ'ין רבה של שכונת הרצליה. בביהכנ"ס היכל נתנאל השתתף בחג זה הרב ע.הדאיה עצרת חגיגית התקיימה בבית הכנסת רמב"ם נוה-שאנן בהשתתפות הרב נפתלי וייסבלום רבה של השכונה שאמר דברי תורה והלכה... גם בביהכנ"ס המרכזי בקרית אליהו נערכה מסיבה במעמד הרב דמתא עקיבא רודנר הרב ש.גלסנר רבה של שכונת עין הים ורבה של בת גלים הרב משה ראוכברגר בביהכנ"ס נעם שוחרי מסורת בקרית חיים השתתף באסיפה הרב דמתא י.ניימן .. מסיבה חגיגית נערכה בביהכנ"ס הגדול ברמות רמז בהשתתפות הרב דמתא ד.כץ ובביהכנ"ס ר' מאיר בעל הנס נערכה אסיפה לרגל אירועי היום בהשתתפות הרבנים י.אבוחצירה וי. אוחנה. (ארחות, ביטאון המועצה הדתית חיפה, ח', ערה"ש תשכ"ט, עמ' 18).
23. 'אתחלתא דגאולה' - הרב בנימין זאב בנדיקט, רבה של שכונת אחוזה בחיפה:
לאור משנת הרמב"ם בדבר גדרם של ימות המשיח עלינו לומר שאף שעדין איננו יושבין לבטח עם רשעי גוים, הרי עצם היותנו משוחררים משעבוד גליות מורה שחיים אנו בימים של אתחלתא דגאולה , אמרו חכמים מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (כנס תורה שבעל פה השלושים, עמ' צא' תש"ל, וראה בהרחבה רבה בדרשותיו ליום העצמאות בספר נחלת-בנימין, ח"ג, ישיבת אור-וישועה)
ביום העצמאות, דעתו הפרטית של הרב בנדיקט הייתה שיש לומר 'הלל' בברכה, הן בלילה והן ביום, אולם, כיון שהרבנות הראשית לא קבעה זאת, אמר 'הלל' בלא ברכה במשך שנים (תלמידו, ר' אריה יואלי, 'המרא דאתרא האחרון', 'מקור-ראשון', שבת עמ' 9, טו' סיון תש"ע).
24. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - הרב ישראל בארי , רבה של נס ציונה, וחתן הרי"מ חרל"פ:
'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' יהי שם ה' מבורך על שזכינו לתקופה רבת הוד, שטופת אור וחסדי שמים, נתקיים בנו הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בהדיפת שונאינו וכיבוש הארץ, ירושלים עיר קדשנו נגאלה משביה, כותל המערבי שריד בית מקדשנו מוצף גם דמעות גיל (פתיחה להגדה של פסח תשכ"ח).
25. הלל שלם בברכה – הרב רפאל צבי יהודה מלצר, רב העיר רחובות וראש ישיבת קלצק:
הרב יהושע מגנס (ר"מ בישיבת 'מרכז-הרב') שהיה תלמידו של הרב רפאל צבי יהודה מלצר, מסר לי שבכ"ח באייר התשכ"ח, יום ירושלים הראשון שנחוג על פי תקנת מועצת הרה"ר לקרוא הלל שלם בברכה, עמד על כך הרב מלצר, שיעשו בישיבה ברחובות כפי תקנת הרה"ר וכך נהגו.
26. "נס כפול - משעבוד לגאולה וממות לחיים" – הרב מרדכי פוגלמן, רבה של קרית מוצקין:
נצחון צבא ההגנה לישראל במלחמת ששת הימים נגד הצבאות המאוחדים של ארצות ערב הוא אחד הנצחונות המפוארים ביותר בתולדות המלחמות , במיוחד במערכות עם ישראל נגד צורריו ואויביו. ראינו עין בעין כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל ובידו החזקה שמר על מדינת ישראל. וזוהי נחמתו היחידה של עם ישראל אחרי השואה של דורנו נגד האויבים מסביבנו שזממו להשמיד את מדינת ישראל ועם ישראל היושב בה, הבונה והנבנה בקרבה. כיבושם של חצי האי סיני, הגדה המערבית של הירדן, ירושלים העתיקה ובה הכותל המערבי, הר הבית ומקום המקדש הוא השלמת הנצחונות במלחמת השחרור ותקומת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח.
במגילת תענית שחוברה בסוף הבית השני ולאחריו (שבת יג, א) ובה נזכרים הימים הטובים שאין מתענים ואין מספידים בהם, מאחר שנקבעו לציון הנסים במלחמות החיצוניות והפנימיות והמאורעות הגדולים, אין אף אחד, מלבד חנוכה ופורים, שידמה במשקלו ובתוצאותיו לנצחון ישראל שבימים אלה. אחרי חורבן הבית השני הוציאה ממשלת רומי לזכר נצחונה על יהודה וירושלים בימי הקיסרים אספסיאנוס וטיטוס המטבעות הנודעות עם הכתובת: "יודאה קפטה" (יהודה השבויה), מפני שחורבן המקדש נזדהה בעיני רומי וגם בעיני ישראל עם אבדן העצמאות המדינית של עם ישראל בארץ ישראל. וכן להיפך, בנצחון ישראל בימים אלה. כיבושה של ירושלים העתיקה ובה מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, הוא השלמת מלחמת השחרור ותקומת מדינת ישראל העצמאית בה' באיר תש"ח .
הפלא של הנצחון בימים האחרונים של חודש אייר של שנת תשכ"ז במלחמתו של עם ישראל בארץ ישראל על קיומו ועל קיום מדינת ישראל היה בארץ ישראל. ועל נס שבארץ ישראל אין חולקין שצריך לומר הלל (ע' מגילה יד, א). ו הנס של נצחון מלחמת ששת הימים היה כפול: משעבוד לגאולה וממות לחיים, ובזה לית מאן דפליג שצריך לומר הלל בברכה בשם ומלכות. ע' בשו"ת חיים שאל של הרחיד"א ח"ב, סימן יא (בינתיים נקבע ע"י מועצת הרבנות הראשית לישראל יום כ"ח אייר, יום שיחרורה של ירושלים ומקום המקדש והר הבית, ליום ירושלים, ליום תפילה והודיה באמירת הלל בברכה בשם ומלכות).
ביום ז' בסיון תשכ"ז, בתום כנוס הרבנים הארצי בהיכל שלמה בירושלים, בקרתי יחד עם כמה רבנים אצל הכותל המערבי המשוחרר. מי שלא ראה את השמחה אצל הכותל, לא ראה שמחה מימיו . אלפים נהרו אל הכותל ופניהם זהרו מחדוה וגיל, התפללו בלהט ובשמחה והודו לאדון הנפלאות. בין החוגגים הנלהבים היו הרבה שקרעו קריעה כדינא דגמרא: הרואה בית המקדש בחורבנו אומר... וקורע. בראותי זאת פניתי לבני לויתי ואמרתי: עכשיו, אחרי הנצחון על אויבינו וצרינו שמעטים כמותו בדברי ימי עמנו, ואחרי שחרורה של ירושלים העתיקה ובה מקום המקדש והכותל המערבי אין לקרוע עוד בביקורינו אצל הכותל, אלא לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות! אמרתי ועשיתי מעשה. אמרתי זאת באופן ספונטני, ללא הכנות מוקדמות, בגל השמחה העילאית שאפפה אותנו בראותנו את הכותל, השריד היחידי של בית המקדש, המשוחרר מידי זרים ששלטו בו כאלף ותשע מאות שנה (שו"ת בית מרדכי, חלק א' סימן כג' ולג').

27. "אשרי עין ראתה כל אלה" - הרב ברוך ישר, רבה של עכו:
..מכיון שספרי נגמר בימי הרת עולם אלו, אי אפשר שלא להזכיר את הנסים הגלויים שהראנו הקב״ה במלחמת ששת הימים (כ״ו אייר - א׳ סיון תשכ״ז) שפדה את ירושלים מידי מלכות הרשעה של עבר הירדן שחיללה את קדשי ישראל , טימאה וליכלכה את קברי קדושי מגיני ירושלים, הרסה כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, אף חיללה והרסה קברי רבבות גדולי וטובי העם שנקברו בהר הזיתים. ואם עשרה קבין נסים ירדו לישראל במלחמה זו - תשעה נטלה ירושלים עיר קדשנו ולא לחנם תקנו אנשי כנסת הגדולה בברכת השכיבנו שבשבתות וחגים: "הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים". אלפי פגזים שנורו מארבע רוחותיה של ירושלים על תושביה השלווים, עוללים ויונקים, לא התפוצצו ואלה שהתפוצצו בבתי החולים והיולדות - תלי״ת לא הזיקו לאיש. כי פרש ה׳ את כנפיו על ירושלים עיר קדשו. ובמלחמת יממה אחת נכבשה לפני חיילנו ירושלים העתיקה שרבבות לגיונות (לגיונרים) מלומדי- מלחמה. מלאים כלי לחימה - הגנו עליה. ותהי ירושלים הישנה והחדשה כעיר שחברה לה יחדיו, וינגפו אלה שעמדו להפחידנו מעל פני האדמה: מצרים, סוריה (בהיפך אותיות - רוסיה), עירק ועבר הירדן. ויתן ד׳ את הטמאים ביד הטהורים, הרשעים ביד הצדיקים והזדים ביד עוסקי תורתו (כי רבים רבים מבני הישיבות התגייסו). אשרי עין ראתה כל אלה. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו . "ירושלים השלימה בימי האבל ואורות הגאולה, מנ״א תשכ״ז (הקדמה לספרו בין השיטין של תורה תשכ"ט) והוסיף: "למשחררי ירושלים העתיקה, לחיילי צה"ל, אלופיו מפקדיו וקציניו אשר השליכו נפשם מנגד למען עמנו ולמען ערי אלהינו למבקיעי הרמה ולכובשי סיני לאלה שנפלו, לאלה שנפצעו, לאלה שלחמו, ולכל אלה ששברו עוזם ומעוזם של עמי ערב אשר זממו להכחיד את עמנו ויהי ה' עמם וינצחו המעטים את הרבים הטהורים את הטמאים, הצדיקים את הרשעים - ספרי זה מוקדש".
28. "החללים שמסרו נפשם עבור קדושת הארץ והצלת אחיהם" - הרב מאיר ועקנין, רב ואב"ד טבריה:
"...והיות וכל הנשמות רמוזות באותיות התורה. א״כ עלינו לכבד ולקיים את כל דברי התורה הזאת, ולעשות נחת רוח לעילוי נשמתם של אותם החללים שמסרו נפשם עבור קדושת הארץ והצלת אחיהם , וכמ״ש יואב בן צרויה, חזקו ונתחזקה בעד עמנו, ובעד ערי אלהינו. ועיקר ההתחזקות, היא קיום התורה והמצוה. כמ״ש ביהושע קום לך וכר, ואם נתחזק ונקיים את התורה אז לא צריכים, לכלי נשק, כי היא נשקנו והיא בית חיינו. ונזכה לגאולה שלמה, במהרה בימינו אמן. (ב' חשון תשכ"ט, הכנסת ס"ת לע"נ חללי מלחמת ששת-הימים, ספר 'זכרון מאיר' עמ' רעב', וראה עוד בספר 'אתחלתא היא', ח"ב, על יחסו של הרב לתקומת המדינה ולתהליך שיבת ציון).
29. "סוף האתחלתא-דגאולה" - הרב חיים דוד הלוי, רבה של ת"א-יפו וחבר מועצת הרה"ר לישראל:
על כל אשר אירע בימים הגדולים שחלפו עלינו, יפה השתיקה. דומה הדבר לאותו שליח ציבור שירד לפני התיבה ואמר: האל הגדול והגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמתי והיראוי החזק וכו' והעיר לו ר' חנינא: הסיימת כל שבחי אלקיך
מה שאירע אינו בגדר "נס" ואף לא בגדר "נס גדול", אילו נעשה לישראל עשירית בלבד ממה שהושג, אז היה זה נס-גדול מאד. מה שהושג עתה הוא בחינת: "כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון", עתה הושג "סוף האתחלתא-דגאולה" שהחלה לפני י״ט שנה, כלומר, בא לידי שלימות השלב הראשון של הגאולה, הוא השלב החומרי, כינון המדינה וביסוסה לטוח רחוק . ואילו ההמשך, כלומר, התחלת הסוף, צריכה להיות הגאולה הרוחנית, זו שהמדינה וכל יתר הכלים הממלכתיים משמשים לה כאמצעי בלבד. (בספרו: 'דת ומדינה', ת"א, תשכ"ט עמ' 23-24)
אבל נסים גדולים שאירועם משנה את כל דמות פני האומה לטובה, לא זו בלבד שמותר לקבוע ימים-טובים לזכרם, אלא שחובה היא, כי כל אותם נימוקים המצדיקים התעלמות מקביעת ימים-טובים אינם תופסים לגביהם. וכל שכן יום ה׳ ויום כ"ח אייר שהנס בהם היה כפול, הצלה ממיתה לחיים, וכן: בראשון, הקמת המדינה, ובשני, השלמת כיבוש א"י ולבה ירושלים מקום המקדש, ויש במאורעות גדולים אלה משום מפנה כביר בחיי העם כולו בארץ ובתפוצות, ולכן, יום ה׳ באייר, וכן כ"ח בו, ראויים לקבעם לימי הלל והודיה לה׳ על כי גבר עלינו חסדו, וכן לימי משתה ושמחה לדורות עולם. (שם, בהמשך).
30. "גבר חסד ה׳ על עמו ועל ארצו" - הרב דוד שלוש, רבה של נתניה וחבר מועצת הרה"ר לישראל:
"...כי עינינו הרואות שאנו נמצאים בתהליך של גאולה , הנסים הגלוים והנסתרים שנעשו ליושבי הארץ הזאת מאז המלחמה העולמית הראשונה ועד היום, הם אות ומופת שכל מה שנוצר ונעשה כאן בארץ, הוא בהשגחתו העליונה של אלהי ישראל למימוש חזון התורה והנביאים באחרית הימים....והאחרון הגדיל בחודש אייר תשכ"ז כששליט מצרים רכז נשק אדיר וצבא לרוב להתקיף את ישראל ושכנינו הרעים נתלכדו אתו, נועצו לב יחדו ועלינו ברית כרתו למחות ח"ו את ישראל מעל פני האדמה, וכל יושבי ארצנו נחרדו מאימת השמדה, ויהדות העולם רעדה ורעשה מהסכנה הנשקפת לציון,גבר חסד ה׳ על עמו ועל ארצו אשר עיני ה׳ בה תמיד, יצאנו מאפלה לאור גדול ומסכנת השמדה לניצחון מהיר ומזהיר תוך ששים שעות הוכתה מצרים שוק על ירך ונסו מנוסת חרב בהשאירם כל נשקם האדיר שלל בידינו והרוגים לאלפים. ותוך מלחמת ששת הימים הבסנו את כל אויבינו מסביב, והרחבנו את הארץ בנגב עד תעלת סואץ וים סוף, במזרח עד הירדן, ובצפון עד החרמון ולא הרחק מדמשק. וירושלים והר הבית בראשם הושבו לעמם ... מי שראה עד כה בהקמת המדינה מעשה שטן תבוא מלחמת ששת הימים; ותטפח על פניו יבואו דברי הזהר ודברי חז״ל הנ״ל ויוכיחוהו על טעותו.... וכיון שנמצאים אנו באתחלתא דגאולה והחלו להתקיים דברי הנביא ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים שומה עלינו למצוא פתרון לשלובם והתערותם באומה של כל אחינו השבים למולדתם. (הקדמת ספרו: 'בני עמי' התש"ל, הובא להלן בספר זה, כרך ג', שער האמונה).
ובמלחמות אלו שהיינו בסכנה גדולה וה׳ הצילנו, ולא זו בלבד שהצילנו אלא שהנחילנו עטרת ניצחון ובפרט במלחמת ששת הימים שהניצחון היה מהיר ומזהיר שלא היה דוגמתו בתולדות מלחמות הגויים, עד שכל עמי תבל עמדו נדהמים ונפעמים לאור התשועה הגדולה שעשה לנו ה׳ ולא מתוך רחמים בלבד שריחם עלינו שלא נובל כצאן לטבח, אלא גם עשה למען כבוד שמו הגדול שנתקדש בעולם לעיני כל הגויים, נראה שראוי לתקן הלל על נס כזה. (שו"ת 'חמדה גנוזה', ח"א, שאלה כא')
31. 'ההשגחה העליונה רצתה שנשחרר את ירושלים' הרב נתן אורטנר, רב העיר לוד:
"..גם את תוצאות מלחמת ששת הימים אין לייחס רק לכוחנו ועוצם ידים וכי היתה כונתם לשחרר את ירושלים והשטחים הקרויים יהודה ושומרון הרי שר החוץ דאז שיגר בשעתו שדר לחוסין מלך ירדן בו נאמר אל תתערב במלחמה ואף אנו לא נתקוף אותך מדוע נכנס איפוא לקרב? אין זה אלא כדוגמת 'ויכבד ה' את לב פרעה' ארע בימינו, הוא הצטרף לקרבות כי ההשגחה העליונה רצתה שנשחרר את ירושלים ושאר חלקי ארץ ישראל כהבטחת נביאי ישראל ובחזון אחרית הימים (הרב נתן אורטנר, אשנב ליהדות, עמ' 37)
32. 'מציאות ה' של מדינת ישראל' - הרב ברוך ירחמיאל יהושע רבינוביץ - רבה של חולון (בתשכ"ז) ואדמו"ר ממונקאטש:
האדמו"ר ממונקאטש, הרב ברוך רבינוביץ, היה אומר ביום העצמאות בתפילת שחרית לאחר תפילת שמונה-עשרה חצי הלל (ללא ברכה) והיה מארגן מידי שנה סעודת הודיה גדולה ביום זה בעיר חולון (מפי בנו, ר' יאיר רבינוביץ' מפ"ת).
אודות מלחמת השחרור כתב: " עם ישראל לובש רוח גבורה כבימי יהושע בן נון, כאיש אחד ובלב אחד עומדים נגד משמידיהם, ומנצחים בקרב, אבל עמי ערב עדיין אינם משלימים עם מציאות ה' של מדינת ישראל ..." (בינת נבונים, דור ודור עמ' קצא). השקפתו על תהליך גאולת ישראל בדורנו היתה: "שהננו בדור שכולו חייב, שניבא לנו ע"י יחזקאל, 'למעני למעני אעשה', ושולח לנו הגאולה למען קיבוץ נדחי בני ישראל. בלי לחשוב אם מישהו זוכה לכך או לא. ורק אח"כ ישלח לנו רוח ד' לטהר אותנו מכל חטותינו, ויביא לנו משיחו הולך תמים". (בינת-נבונים, שם)
ביום ירושלים, בבית הכנסת שלו בפ"ת הנהיג לא לומר 'תחנון' , וסבר שיושבי ירושלים שנעשה להם הנס צריכים להודות לקב"ה (מפי בנו, ר' יאיר רבינוביץ' מפ"ת).
33. 'הצלחנו בחסדי ה' לכבוש את כל שטחי א"י' - הרב יצחק גליקמן, רבה של חולון (כיום):
.. אבל אחרת היא כעת, אחרי מלחמת ששת הימים שפרצה עקב התגרות הערבים והצלחנו בחסדי ה' לכבוש את כל שטחי א"י חוץ מעבר הירדן ועכשיו אין לאומות העולם כל כך פתחון פה לזעוק זעקת חמס על כיבוש השטחים מאחר שהערבים בעצמם הביאו לידי מצב כזה שהיינו מוכרחים לכבוש את השטחים בכדי להגן על עצמנו ועכשיו אין אנו צריכים לפתוח במלחמה, רק להחזיק בשטחים ואם הערבים יפתחו במלחמה אז תהיה זאת מלחמת הגנה שהיא מלחמת מצוה שבה אין אנו זקוקים לרשות הסנהדרין'. (ברכת אמונה, עמ' קפז', תשמ"ה).

34. "תודתנו לצור ישראל וגואלו" – הרב משה מלכה, רבה של פ"ת:
"מורי ורבותי. יש לי העונג והכבוד, להביא את ברכת הרבנות הראשית של עירנו אם המושבות, למעמד חגיגי זה, המתכנס כאן לחוג את יום שחרור ירושלים עיה״ק העשרים ושלוש, ולהביא את תודתנו לצור ישראל וגואלו, על כל הטובה אשר עשה עמנו בהחזירו לנו את כבודנו הראשון, את עטרת תפארת מקום מקדשנו ירושלים עיה״ק , במה נקדם את פני אדוננו, ומה התודה אשר נגיש אליו? מי יתן ונזכה לחוג את יום ירושלים בשנים הבאות מתוך שלום ושלוה מתוך השקט ובטח אמן (דרשה ליום ירושלים התש"ן, 'פני משה', עמ' נב'-נה', הובאה במלואה לעיל, בשער זה).
35. "כי פדה ה' את ישראל עמו" - הרב יוסף צוברי, הרב הראשי ליהודי תימן בת"א-יפו והסביבה:
על יחסו לתקומת מדינת ישראל ניתן ללמוד מדבריו בסיפרו: "סידור כנסת הגדולה", ח"א' עמוד תקנ"ג: ביום העצמאות הנהגנו בקהלנו לומר ההלל בדילוג דווקא, דלא כאלו שאומרים כולו בלא ברכה... ובזמננו שהוסיפו עוד קריאת הלל ביום העצמאות להודות לשם יתברך על הניסים שעשה לנו והצילנו מידי אויבנו ממות לחיים, אין לאומרו אלא בדילוג וכן נהגנו בקהלנו" (ועי' שם, בעמ' תעו') נוסח תפילת 'הנותן תשועה למלכים' ל'נשיא ולשרי ממשלת ישראל'.
ספר הרב משה אלחרר, רבה של שלומי: באחת הפעמים שזכיתי להיות בביתו של מרן הגאון הרב יוסף צובירי לשוחח עמו בדברי תורה, ולברר מנהגים הקשורים ביהדות תימן, שאלתיו, כתלמיד הדן לפני רבו, כיצד זה אפשר לומר את ההלל, בימינו ביום העצמאות, כשישנם תופעות כפירה וריחוק מתורה ומצוות אצל רבים מעם ישראל, ועל כך השיב לי [ולאחר נטילת רשות נתן הסכמתו לפרסם את הדבר ברבים, בספר]: "קבלה בידי מזקני חכמי תימן, דור אחר דור, שנשמותיהם של אלה שיבנו את ארץ ישראל יהיו גלגול נשמותיהם של הבריונים שחיו בימי חורבן בית שני שהיוו את אחת הסיבות לחורבן הארץ ובית המקדש. וכעת מתקנים הם את אשר קלקלו בבנין הארץ, ולכן, נפלאים דרכי ה' ואיננו יודעים את נסתרותיו וצריכים אנו ליזהר מלדבר נגדם ונגד מעשיהם בבנין הארץ וכו' כי כך רצונו של ה' יתברך. ולכן, אין זה סותר את אמירת ההלל, להודות לה' על הניסים שעשה לנו והצילנו מידי אויבנו והרבה שלוחים לו למקום.. ."
לאחר מלחמת ששת הימים נשא דברין נרגשים אלו בפני קהל שומעיו: ... בשעה נעלה זו עת שכולנו שרויים תוך מחשבה קדושה ורשמים עמוקים נעלים על הנסים ועל הנפלאות שנעשו לנו בימים אלו כי פדה ה' את ישראל עמו מיד כל צריהם במיוחד בזכרנו את התשועה שנעשתה עתה בהתחלת גאולת ציון מכלל יופי וירושלים עיר קדשנו ומקום בית מקדשנו ותפארתנו תלפיות תל שכל הפיות פונים אליו ברכות ל' ע"א המוגדרים בפסוק בתהלים מ"ח ג' בהגדרת יפה נוף משוש כל הארץ (דרשה באזכרת הרב יחיא יצחק הלוי, בביה"ס 'התורה' בראש העין, עיתון אפיקים, ט"ו מנחם אב תשכ"ז).

36. "הגבורה העילאית אשר התגלתה שוב בבחורי ישראל..." הרב יוסף קאפח, דיין בבית הדין הגדול, מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי ראשונים:
"תקופה גדולה עוברת בימינו על העם היהודי כולו בכל רחבי תבל, תקופה שלא היתה כמוה מאז חורבן הבית זה כאלף ותשע מאות שנה . מוקד ההתרחשויות בעולם היהודי חזר להיות שוב ישראל בארץ ישראל. הגבורה העילאית אשר התגלתה שוב בבחורי ישראל הדהימה מחדש את כל אומות העולם " (דרשות לבר מצוה, מסורה ליוסף ח״ח עמ׳ 150).
"ברוך ה׳ אלהי אבותי שהחייני וקיימני והגיעני להתחיל החצי של ספרו הגדול של רבנו הוא ספר משנה תורה, וזימן לי לעסוק בתורת המקדש כליו וקרבנותיו, עם תנועת הגברת הציפייה לגואל ולגאולה. ובטבעו של עולם כאשר יש קול המון כקול שדי בהגברת הציפייה לישועה, יש גם קול המון נגד, וזה ממה שמכפיל את תודעת והרהורי הציפייה לישועה, כי הלוא בתודעתם של אלה ושל אלה היא הישועה, ובעיקר לעסוק במקצוע זה ותהיה המטרה אשר תהיה, בין האומר יעלה ויבא, ובין האומר לא יעלה ולא יבא, שניהם עסוקים בברכת רצה המכונה בפי רבותינו "עבודה", וגם זו לטובה כפי שאמר נחום איש גם זו. כי בריבוי העוסקים בו תרבה הדעת ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. (מתוך הקדמתו לספר עבודה של הרמב״ם במהדורתו)
יהודי תימן ויחסם לארץ ישראל ולירושלים:
"הזכירו כאן כמה פעמים את המושג:'ציונות' , בתימן לא היה קיים המושג הזה כמונח לתנועה או לקבוצה פנימית מוגדרת. כל הפזורה היהודית בכל רחבי תימן היו שם כזמניים, ראו את עצמם כבמלון אורחים אף שזה נמשך אלפיים שנה, לפיכך כל קבוצה או יחידים שעלו לארץ ישראל במשך הדורות, לא היו חריגים מן הכיוון הכללי, לכן לא צוינו עליות שלהם, מה שאין כן עליות ממקומות אחרים. כגון עליית תלמידי ר' יהודה החסיד, תלמידי הגר"א. בשל חריגתם מן הרוח השוררת בסביבה, הייתה עליתם מאורע חריג, מאורע פלא, שאר רוח. היה צורך להיות חסיד, או מתנגד למוסכמות, כדי לעלות לארץ ישראל. בתימן לא היה צורך בכך . העלייה הטבעית , נמשכה באופן טבעי ורגיל , כי הרי כולם מועמדים לכך, כל אחד היה מצפה לשעת כושר, לסילוק המעצורים המיוחדים לו. הציונות נוצרה כתרופה להתנגדות לעלייה, ובאין מחלה אין צורך לתרופה. ההתנגדות באירופה לעלייה לארץ ישראל. החלה בדורות קדומים, ומנימוקים שהלכו והתחדדו מאיש לאיש ומתקופה לתקופה..." (נאום בנושא "על יהודי תימן וארץ ישראל", נאמר בישיבה חגיגית של הכנסת בשנת התשמ"ב לציון 100 שנה לעלית יהודי תימן, כתבים, עמודים 905-906).
"..הדברים נראים ברורים: מאז ומעולם לא פסקה עלייה מתימן לירושלם בפרט, וליתר חלקי הארץ בכלל, ויוצאי תימן לא חדלו מבין תושבי ירושלם במשך כל הזמנים, כי בכל הדורות ראו היהודים את עצמם בתימן רק ארעיים וזמניים שם, ומשום כך לא בנו להם בתי אבן, ולא תקעו יתד נאמנה המשרישה את ישיבתם שם. אף העשירים אשר בקלות יחסית יכלו לבנות בתי אבן, ללא מאמץ רב, לא עשו את זאת, לפי שראו בכך יאוש מן הגאולה, והרי חז״ל אמרו, כי בתחילת דינו של אדם לפני הקב״ה שואלין אותו: "צפית לישועה?" (שבת לא, א׳), ואם הצפייה תהיה רק אמירת מלים בפה, ומעשה בהיפך, הרי יהיו בכלל מי שנאמר בהם: "בפיו ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני"(ישעיה כט, יג). דכירנא כד הוינא טליא, אחד העשירים החריגים בעירנו בנה לעצמו בית אבני גזית, ולעזה עליו כל העיר שהוא כופר בביאת המשיח. וכיוון שכן, כלומר שבתימן ראו היהודים את עצמם זמניים שם, אין פלא שלא פסקה עלייה מתימן לירושלם במשך כל הדורות. ושגור היה בפי העולים גם בימינו, שלא היו אומרים נעלה לארץ-ישראל, אלא נעלה לירושלם, כי ירושלם היתה משאת נפשם, והיא היתה כל מגמת כספם וכמהם, ואע״פ שאין בידינו לעת עתה הוכחות על רציפות התישבות התימנים בירושלם, הרי כלל הוא אצלנו - "אין לא ראינו ראיה" (זבחים כג, ב). והנקודות הפזורות, המתגלות בדילוגי הדורות השונים, מהוות גילוי ועקבות לרציפות (כתבים, ח״ב, עמ׳ 1016).
הרב קאפח נהג להימנע מאמירת 'תחנון' ביום העצמאות וביום ירושלים ('ספר זיכרון לרב יוסף בן דוד קאפח', בר-אילן, תשס"א עמ' 63, את שיטתו המורכבת של הרב קאפח ביחס למאורעות התקופה ולימים אלו, ראה בספר 'אתחלתא היא' ח"ב, עמ' רסז'-רסח').
37. "בעזרת אלוקי מערכות ישראל שבו בנים לגבולם" - הרב עובדיה יעבץ, רבה של קרית עקרון:
"א״י הובטחה לנו מפי הגבורה וכשם שהקב״ה קיים, כך שבועתו קיימת. במשך אלפי שנות גלות, שאף עם ישראל לחזור לארץ אבותיו לכרוך בה את עתידו. ומאחר ולא הגיעה שעת הרצון מלפניו ית/ לא עלתה בידו.בדורינו זה דור התחייה, רצה הי״ת וכל שטחי א״י המקודשים, שוחררו ע״י צה״ל במלחמת ששת הימים. ובעזרת אלוקי מערכות ישראל שבו בנים לגבולם. רק מי שטחו עיניו מראות, איננו מבחין בחמורה הגדולה הזאת אשר חלה בימינו, כאשר סיבב בעל הסיבות להשיב את הגזלה לבעליה לקיים שבועתו . ומי פתי שיבעט בטובתו ית׳ לעמו ויעשה ממנה משא ומתן בקרב אוה״ע שונאי ישראל.(אמונים, ביטאון איגוד רבני תימן, א', סיון תשכ"ט. עמ' 23-24).
38. הרב חיים שושנה - אב"ד במנאת (מרוקו) ואח"כ רב בבאר שבע, מחבר ספר "רחש לבי":
עלה לארץ ישראל בשנת התשכ"ו. במכתב של בנו, הרב אליהו שושנה נר"ו, הביא שאביו נהג לברך ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות וגם את יום ירושלים ציווה לחגוג ולהודות בו הודאה של שמחה בהלל בתפלה וסעודת מצוה ('אתחלתא היא', ח"ב, עמ' רלב').
39. יום העצמאות ומעלת ירושלים - מדברי הרב שלום משאש, רב העיר וראב"ד ירושלים:
יחסו ליום העצמאות: הרב נהג לבוא ביום העצמאות, לבוש בגדי שבת לבית הכנסת לתפילה החגיגית, ולאחר מכן קיים סעודת חג בשיר והלל לשם יתברך (מפי ר' מאיר עטיה, שהיה מתפלל במנין של הרב). בסידור 'מזרח שמש' שיצא בפיקוחו האישי, הקפיד להביא את כל נוסח התפילות ליום העצמאות וליום ירושלים.
מנהגי יום העצמאות – מתוך הסכמתו לסידור 'בית מלוכה', של הרב אורי שרקי (התשנ"א):
"ראיתי את הספר, והוא סידור נפלא השייך ליום העצמאות, מסודר היטב מכל התפילות והברכות השייכים... לחזק ולקיים תקנת הרבנות הראשית לישראל הראשונה מהרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל ומהרי"א הרצוג זצ"ל, אשר תקנו לומר הלל שלם ביום העצמאות. ...ומי יבוא אחרי המלכים האדירים את אשר כבר עשוהו ותיקנו לדורות, וכבר נמשך הדבר הזה זה מ"ג שנה, ומי הוא זה ואיזהו שיכול לבטל מנהג זה, ולהיות כפוי טובה להקב"ה האל המושיע הגדול שהראנו דברים שלא חלמנו עליהם, וזיכנו לראות בממשלת ישראל ובריבוי התורה הישיבות הגדולות והכוללים, והדת השוררת והולכת מיום ליום, וכבר הבטיחנו השי"ת וקבצתי אתכם מסביב והבאתי אתכם אל אדמתכם (ע"פ יחזקאל לו, כד) ואח"כ "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" (יחזקאל לו, כו). ועד עתה בכל עת וזמן מתרבים הנסים גלויים ונסתרים, נס בתוך נס. וכמעט בכל הצרות, מבני ישראל לא מת אחד, ושפך אפו על העצים והאבנים 5 ... ואנחנו חייבים להודות ולהלל לשבח ולפאר וכו' למי שעשה לנו את כל הניסים הללו, שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם.
אמנם לענין הברכות... והנה אם בא הדבר מפורש בתקנת הרבנים הנל'. שצריך להיות בברכה. וכנראה קצת מדברי המחבר. ודאי אין מה לדבר. כיון שהתקנה מפורשת שצריך לברך. ונמשך הדבר זמן הרבה. ודאי חזר להיות מנהג לברך. ואפי' תהיה היום מחלוקת בין חכמי הדור. אזי איןלומר ספק ברכותלהקל לגבי מנהג כידוע. אמנם אם באמת אין מפורש בתקנה לברך. אזי נשאר הדבר במחלוקת. ולכאורה י"ל סב"ל. אך כפי הנראה כמה עדות או בתי כנסיות נהגו לבאך מאז ועד עתה. נראה לי שאלו שנהגו לברך ישארו במנהגם לברך. ומי שלא נהגו לברך לא יברכו. ואין בזה משום אגודות אגודות. שהרי בראש חודש הרבה נהגו לברך... וגם הספרדים שעלו ממדינות מרוקו וממדינות שנהגו לברך שכולם נשארו במנהגם לברך על ההלל בראש חודש. בבקעה ובקרית מנחם וקרית יובל ועיר גנים ובערים אחרות בארץ ישראל. ואותה ברכה נותנת חשיבות וערך גדול להלל ובלאו הכי הוא ליה כקורא מזמור תהילים בעלמא ורק בבית הכנסת אחת אין ראוי להפרד ולעשות אגודות... ולענין ברכת שהחיינו, לצאת מכל ספק המברך שהחיינו בביתה כנסת ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין על שניהם וכל העם יענו אמן..." עכת"ד.
לאחר שנתיים, במענה קצר המובא בשמ"ש ומגן [ח"ג], כתב הרב משאש בתשובה לשאלה בענין יום העצמאות: "יום העצמאות - ודאי שהוא יום גדול, שזכינו בארצנו הקדושה. ותיקנו הרבנים הראשיים בזמנו לגמור את ההלל בברכה. ומי שכבר נהג כמותם, יישארו במנהגם. ומי שעדיין לא נהגו לברך לא יברכו כי נתחדשו דעות שלא לברך וספק ברכות להקל 6 " (שמ"ש ומגן ח"ג סג, סו).
תפילה לשלום המדינה:
סיפר הרב משה אלחרר, רבה של שלומי 7 : רבה של ירושלים מרן הרב שלום משאש, היה מקפיד כל שבת במניין שבביתו לומר בעצמו את התפילה לשלום המדינה, אף על פי שהיו חזנים בתפילות השבת ובקריאת התורה ובהוצאת ספר תורה, הרב לא נתן לאף אחד לומר את התפילה לשלום המדינה מלבדו.
וכן ספר הרב שלמה לוי (בנו של הרב רחמים לוי, רבה של נחלאות) נאמן ביתו של הרב משאש, שהתפלל עמו שנים רבות, שהיה מוסיף בעל פה: אם במרוקו, לחסן השני או למוחמד החמישי, התפללנו לשלום המלכות, כאן בארץ ישראל, במדינת ישראל לא נתפלל לשלומה של המדינה, שבשלומה יהא שלום לעם ישראל לא רק בארץ ישראל אלא בעולם כולו?
דרוש ב'יום הולדת של הכנסת' – אודות תפקידה של הכנסת: "...עוד אספר לכם מה שאמרתי ביום ט״ו בשבט שהוא יום הולדת הכנסת, ויש קיבוץ גדול בכנסת ובאים הרבנים הגדולים וגם רבני ירושלים וכל השרים, ועושים מנחה ואוכלים פירות כרגיל. ויש דרושים, ואותו היום היה רק הרה״ג רבי ישראל מאיר לאו שליט״א ואני הצעיר, כי האחרים היו חולים ולא באו. הגרי״מ לאו שליט״א דיבר תחלה בארוכה כמדתו לכל רוח על הכנסת דברים הראוים, ואח״כ קראו לי לבוא לברך הקהל. אמרתי להם, גם לי רשות לדבר בתור רב ראשי לירושלים כמו בכל שנה ואח״כ אברך לקהל. ואמרתי מה כוונת הזיווג הזה שעשה השי״ת, שיום ט״ו בשבט הוא יום הולדת הכנסת, הלא דבר הוא . ונראה לי הטעם כי כתוב (ויקרא יט, כג), "והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם על כל עץ מאכל וכו׳", ואמרו רז״ל (עי׳ תנחומא קדושים פרק ח׳ ובילקוט שמעוני ויקרא רמז תרט״ו), שצריך להשגיח על העצים שיגדלו ישרים ולא עקומים, גם צריך להסיר עשבים הרעים הסובבים אותם, ככה יגדלו העצים כראוי. גם אמרו ז״ל (עי׳ תענית ז, א וילקוט שמעוני בראשית רמז צ״א), כי האדם עץ השדה, שגם בני אדם הם בכלל העצים, וצריך להשגיח עליהם שיהיו ישרים, ולהסיר מעליהם חברים הרעים, ככה יגדלו הנערים כהוגן וכראוי.
והנה מי הוא הראשון בארץ שחייב ואחראי לנטוע עצים וגם בני אדם בכלל, ודאי ובודאי שהיא הכנסת שיש בידה יכולת וממשלה להשגיח על זה לגדל העצים ובני אדם כראוי, ולכן מן השמים עשו הזיווג הזה שיהיה יום הולדת הכנסת ביום ט״ו בשבט כדי להעיר אותם על זה ושהחוב מוטל עליהם.... (שמש ומגן, ח"ד עניינים שונים, סי' ג' עמ' קפג')
אהבת ארץ ישראל טבעית ופשוטה:
בספרו "וחם השמ"ש" (ח"ב', עמוד תק"ז, דרשה לפרשת שלח, התשט"ו) כתב הרב משאש, אודות ההבדל שבין כלב בן יפונה לבין יהושע בן נון באהבת ארץ ישראל: הקשה הרב: מדוע התפלל משה על יהושע והוסיף אות על שמו לאמר:" י-ה יושיעך מעצת המרגלים" ולא עשה כן לכלב? ענה הרב וזו לשונו: "אמנם הביאור... כי מפליא הדבר שלבסוף נתגלה שבחו של כלב, גדול מיהושע, שלא הוצרך משה להתפלל עבורו, כי כלב היה לאומי, מאותם אשר אהבת הלאום והארץ בוערת בקרבם, אהבתם לארץ היא טבעית ופשוטה , הם באים ורואים כאן את קברות אבותם, זאת הארץ אשר על כל צעד ושעל מלאה זכרונות עלומים מעבר עמו, מחשבות אלו מעוררות בהם מיד רוח חבה וגבורה, ונכונים המה להלחם בחרוף נפש עבור אדמה זו, חז"ל מספרים שבבואו לחברון השתטח על קברי אבות, וזה גרם לו שלא הושפע מעצת המרגלים, כח ההתעוררות הלאומית אצלו, והוא נטל שכרו מן הארץ. מאהבתו הטבעית לארץ. אבל, יהושע משרת משה, היה שקוע כל ימיו בתורה ובמצוות, לא ימוש מתוך האהל, הוא לא ידע ולא הרגיש מעולם, מה זו לאומיות טבעית . משה, שידע את מצב נפשו של יהושע, חשש מאוד שיכשל . ידע משה שהוא זקוק לרחמי שמים והוסיף לו יו"ד על שמו. שהיא אות משמו של הקדוש- ברוך- הוא, רצה משה שהתורה והמצוות אשר עסק בהם כל ימיו, יעמדו לו, ולא ילך בעצת מרגלים.
מפרשה זו של כלב ויהושע יש ללמוד הרבה, אף לצדיקי הדור, יש ללמוד לקח מפרשה זו, ואל יתרעמו על כך, שהרי בגמרא (בבלי, גיטין נז.) אמרו על זה החורבן: "וכי הוו צדיקי כולי האי אמאי נענשו? שלא התאבלו על ירושלים", הרי שגם בקדש הקדשים יכול להיות פגם עמוק, דבר זה נאמר על כל הדורות כי חוסר ההכרה בגדולת הארץ וקדושתה, הוא פגם הנמשך והולך בדברי ימינו . עכ"ל.
תורת ארץ ישראל - "הפעם אודה את ה' על חסדיו המרובים, אשר גמלני כל טוב והעלה אותי מבור גלות לארץ צבי, בכבודו של עולם, ונתן חני בעיני הרבנים הראשיים לישראל לחלוק לי כבוד במשרת הרב הראשי וראב"ד דירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, והמה עשו את כל המאמצים עד שהוכרחתי לעשות רצונם..."
"וגם לעת זקנתי לא הסיר תפלתי וחסדו מאיתי עזרני וזיכני עוד לחבר ספרי זה 'שמ"ש ומגן' כולו תורת הארץ אוירא דא"י מחכים אין תורה כתורת א"י זה בית אלוקים וזה שער השמים להוריד שפע הדעת והחכמה והתבונה לדבקים בה, המוח מתפתח והשכל מתקשר בקשר של קיימא נותנת עליו מאורה וזהרה ורוב שנים יודיעו חכמה והיה כל עקוב למישור.. (מתוך הקדמה לשו"ת 'שמ"ש ומגן' ח"א)
שלימות ארץ ישראל וירושלים - בהסכמתו לספר "דעת תורה" של הרב וולפא, כתב הרב משאש:
י"ד שבט תש"מ, "למעלת הרב המופלא, פלג אלקים מלא, מוהר"ר שלום דב וולפא שליט"א. שלום רב! קיבלתי את ספרו היקר:"דעת-התורה", דברים היוצאים מן הלב, בראיות עצומות מן הש"ס והפוסקים וזהו דעת תורה באמת שלא להחזיר אף כברת ארץ. מקומות שהגיעו לנו בדם ונפש החיילים הצעירים מבני ישראל, אשר מסרו נפשם על זה ואיך נחזיר זה בשאט-נפש, דבר שעתיד, חס וחלילה, להעמיד כל הארץ ויושביה בסכנה עצומה, ואחריות גדולה נושאים על כתיפם אלו החושבים להחזיר ויפה הביא ראיה עצומה מהרמב"ם והשולחן-ערוך, דאם באו לגבול הסמוך באופן שאפשר שיהא נוח לכבוש הארץ גם אם באו על עסקי תבן, צריך לצאת למלחמה כנגדם, וכל-שכן באופן שבאים בכח ובטענות שהיא שלהם, דוודאי אין לתת להם שום דבר, וכל-שכן בזה יהודה ושומרון שהם בטבור הארץ וחלק גדול ממרכז הארץ, דוודאי ראוי להרחיק זה מן הדעת, וכל-שכן שלא להעלות אף בחלום להסכים להחזיר מירושלים והכותל, שום דבר, בין בעתיקה, בין בחדשה והיא עיר שחוברה לה יחדיו, וזהו דעת-תורה ויישר חיליה לאורייתא, שהפיץ את זה ברבים, נקווה שיכנסו דבריו בלב השומעים,ויעמדו על דעת- התורה, אמן". ע"ה (=עבד ה') שלום משאש ס"ט (=סיפיה טב) הרב הראשי וראש אבות בתי הדין לירושלים. ("דעת תורה", עמוד 256. שמן ששון מחבריך, תשס"ג, עמוד 100).
יחד עם זאת הוסיף הרב דברים כדורבנות בעניין הגורם הרוחני לנסיגות מארץ ישראל: "...צריכים אתם לידע מה שאמרו בגמרא בבבא בתרא (צא ב) על הפסוק בספר דברי הימים (דה"י א, כט, יא) "והמתנשא לכל לראש" שאפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה, רצה לומר אפילו אנשים המוכרים מים בשוק, הראש שממונה עליהם מן השמים מוקמי ליה וכל שכן ראש ממשלת ישראל שאין מי שיכחיש שהקב"ה הוא שמינה אותו לראש הממשלה , אע"פ שיש בחירות, אבל, סיבת הסיבות הוא הקב"ה שהוא ממליך מלכים והוא ידע מראש את דעת רבין ז"ל שרוצה לתת שטחים לגויים והסכים עמו ולמה? אין זה אלא מעוונינו, הוא נתן לנו את ארץ ישראל כדי להיות חפשיים לקיים את הדת כראוי והוא ראה שלכל הפחות שליש מן הארץ אינו הולך בדרך הנכונה של הדת והאמונה ולכן החזיר השליש לגוים ואחריתה מי ישורנה אם ימשיכו ישראל חס וחלילה ללכת בשיטה זו אז מי יודע מה יהיה (שו"ת 'שמ"ש ומגן' חלק ד', ענינים שונים, סימן ג').
לאחר מספר שנים (בשנת התשנ"ט) נשאל הרב שאלה (שמ"ש ומגן, חלק ג', סימן כ"ד, שאלה ד', עמוד נ"א): שאלה ד': האם יש מצוה להחזיר שטחים מפני השלום?
תשובה: בודאי שאין שום ריח מצוה בזה, ואדרבה כפי ההלכה אסור להחזיר שום שטח מן הארץ. ונלמד זה במכל-שכן, מהא דאורח-חיים סימן שכ"ט, דבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת להרחיקם משם, עיין שם. אם כן, כל שכן להחזיר להם בתוך בארץ שישבו בתוך טבור הארץ. ובפרט שבאין בכח וביד חזקה שזה שלהם וזה זכותם, מה יעשו אחר-כך בהיותם בתוך-תוכינו. וכבר ראינו מה שמסרו להם דבר שהוא רק סמוך לארץ ולא הכירו בטובה, וחזרו לסורם. ולכן כפי ההלכה, דבר זה לא יזכר ולא יפקד. ונבטח בשם ה' ונשען בא-להינו, אבינו שבשמים. [והנה היום אנו עומדים בשנת תשנ"ט. ובעוונות הרבים מסרו להם מקומות גם במזרח ירושלים. ועדיין הורגים בנו . ועוד לא רצו לחתום ולחזור ממה שאמרו להשמיד את ישראל. וזה התנאי הא' (=הראשון) שהיו ראויים לחתום עליו קודם שנחזיר להם שום גיורא דארעא] ועיין מה שכתבתי כבר בשבט תש"מ, בספר דעת תורה דף 256 (עיין עוד בהסכת הרב לחוברת 'ארץ חמדתנו' – של הרב א"ר זייני).
40. "יום חג ההתאחדות" - הרב אליהו חי דמרי, מרבני ג'רבא ואח"כ רב בבאר שבע:
"... יש להסביר על גילוי העזרה האלקית וההצלחה הנסית שנעשית במלחמת ישראל עם ערבים שנקראת "מלחמה ששת הימים " שהיו המצריים מזה מצד מערב לישראל וירדנים וסוריה מזרחית לישראל מזה. העמידו מצבותיהם נגד ישראל והיה זה בחודש אייר התשכ״ז. וקמו ועמדו אלה מזה ואלה מזה וזממו וחשבו להכרית ח״ו פליטת ישראל באין מרחם על כל האזרחים והיתה עת צרה ליעקב ולב כל ישראל ועיניהם נשאו לאביהם שבשמים והתאחדו כל הלבבות ללב אחד. בטחו באלקיהם והתכוננו למלחמה בכל לב נגד אויביהם וה׳ היה בעזרתם שכבר אמר להם ש'אלה תשכחנה' - אלה שמצד הימין, ואלה מצד שמאל תשכחנה. ו'אנכי לא אשכחך', אנכי ה׳ אלקיך שקבלת בהר סיני. וקבלו ישראל יחודו ואחדותו והיום חזרו וקבלוה מחדש בכל לבם ונפשם כשראו הניסים והנפלאות בעיניהם. שהם לחמו בכל לב ולב במסירת נפש על עמם ועל ארצם יותר מהטבע, לכן ה' עשה עמהם חוץ מהטבע , והמלחמה שהיתה צריכה להימשך כמה חדשים ואולי גם שנים, נשלמה לטובת ישראל בימים מועטים בששה ימים... ועוד יש לתת טעם לקריאת ששת הימים לרמז שישראל צריכים לשמור עליהם ושיהיו ימי זיכרון לניסים ונפלאות שעשה עמנו ה׳... אך לא כל ששת הימים נתנו לשמוח בהם אלא ודאי יום האחרון לבדו הוא יהיה יום מיוחד בימי שנה, יום חג ההתאחדות שהתאחדו כל ישראל בל אחד, ואיחוד ירושלים שלימה לשם אחד, "והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (מתוך ספרו 'פרחה הגפן', התשל"ו).
41. 'השגחה גלויה מן החלונות ולא מן החרכים', הרב אריה לוין, רב האסירים:
שלושה שבועות לאחר החלטת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת המדינה, כתב הצדיק רבי אריה לוין מכתב לבנו ולכלתו בו הוא מביע את חששותיו מפני חבלי משיח הקרבים ובאים 8 :
יום ראשון בשבת לסדר ויחי יעקב תש"ח ירושלים עיה"ק תוב"א. בני היקרים, לבי הומה ונפשי כלתה אליכם הי"ו, הנני מוצא חובה להצטדק לפניכם על מניעת כתיבתי אליכם, במצב כזה שעם ישראל וארץ ישראל ועיר הקדש נמצאים ושרויים. אחרי הכרעת רוב אומות העולם בהסכמת כולם – לחבלי משיח . ורק עלינו לחכות כעת ולצפות לישועה בהסכמת הקב"ה לביאת משיח צדקנו ולבנין בית מקדשינו ותפארתנו, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים... אין לנו להישען רק על אבינו שבשמים ואליו עיננו תלויות עד שיחננו ויפרוש סוכת שלומו עלינו ועל ארה"ק ועל ירושלם עה"ק עירנו שלא ישמע שום צוחה ופרץ בגבולינו וברחובותינו.
כעבור 19 שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, תאר את תחושותיו בעקבות ניסי המלחמה וההשגחה הגלויה במכתב שכתב 9 :
" זכינו לראות בעינינו בהרגשת הלב, מי זה עומד אחר כתלנו , ולראות מצבת קבורת רחל אמנו, אשר בזכותה ישובו בנים לגבולם. הייתי אח"כ בס"ד בחברון עיר האבות במערת המכפלה, התפללתי מנחה בתור ש"ציבור אצל מקום ... יצחק אבינו שתיקן תפילת מנחה, הרגשתי המילים שהוצאתי מפי האבות הקדושים... נקוה ונתפלל להשי"ת שיהי' לקיום, בורא עולם בקנין ישלים זה הבנין בתקונו, כמובן זקוקים אנו לרחמי שמים מרובים... אנחנו זכינו לראות הכותל המערבי כמו שהיה כל השנים, כעת שברו הרבה המקום, הרחיבו כל המקום שלפני הכותל המערבי, מד"י (מדינת ישראל) הרסו כל הבתים והסמטאות שמגיעים לכותל המערבי. בחג השבועות הי' אלפים ויותר איש, כן מבקרים בכל יום, אבל עדיין לילך ברגל, עדיין צריך לסובב, בחג השבועות לא הייתי, קשה בשבילי... אם לכתוב חדשות אין אפשרות אפילו מקצת מן המקצת, השגחה גלויה מן החלונות ולא מן החרכים, דיו אילו ימי, וכל [מי] כנישתא וכו' וכו' 10
יותר מהכל נתרשמתי מאומץ רוחם של אחינו החיילים הפצועים, מי קלים ומי קשים, חסורי אברים, שמבליגים על כאבם ויסוריהם ומקבלים באהבה , אני בא לעודד אותם בבתי חולים ביחוד בהדסה.. והם מעודדים אותי. רוח ההתעוררות נגעה ללב כאו"א. הלואי שיתקיים לזמן ממושך, מי יעלה ומי יקום, יותר נקל לכבוש מלהחזיק, זה תלוי הרבה בשלום הפנימי, לא האמינו מלכי ארץ.. כי יבוא צר... ה' יברך את עמו בשלום'.
סיפר ר' מנחם פורוש, אודות הביקור הראשון של רבי אריה, בקבר רחל המשוחרר:
ביום השישי של מלחמת ששת הימים, ניגשתי לביתו של ר' אריה ולקחתיו עמי לקבר רחל אשר בפאתי העיר בית לחם, שזה עתה שוחררה. משנפתחה הדלת ונכנסנו לאוהל הקבר, פרץ ר' אריה בבכי והחל למלמל כתינוק המתרפק על אימו: מאמא רחל, מאמא רחל, מה שלומך ומה מעשייך? כה התגעגענו אלייך, ואף כי שנים רבות לא יכולנו לעלות לקברך ולסור לבקרך, חשנו כי אף את מתגעגעת אלינו ולא שכחת אותנו. הוי מאמא רחל, בקשי רחמים עלינו, היי ברוכה אימנו היקרה"... (מתוך: צדיק יסוד עולם, עמ' 361)
סיפר הרב משה צבי נריה: "זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים כשזכינו בעזרת ד' הבוחר בציון לשחרור ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו בכ"ח אייר התשכ"ז זכיתי בשעת בוקר מוקדמת לפגישה נרגשת על יד הכותל המערבי עם איש החסד המופלא הזה, הדורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, רבי אריה לוין ז"ל, אחד מיוחד מהמצפים לישועה. כשהצבעתי על הכותל ואמרתי אם הקב"ה הואיל להעניק לנו מתנה כזאת אעפ"י שאין אנו זכאים יכול הוא לתת יותר ויותר. הגיב רבי אריה בנועם לחשו ואמר: אין להתבטא כך, רק יחיד רשאי לומר על עצמו שאינו זכאי, אבל, כשמדובר על הכלל, עלינו לדעת שאין אנו יודעים להעריך כלל את זכויותיו של כלל-ישראל.
באותה פגישה עם רבי אריה כשהלבבות היו נרגשים מעוצם החויה של שובנו לירושלים העתיקה ולכותל המערבי הוסיף רבי אריה ואמר לי שעלינו להתפלל ולבקש, שלא יהא לבנו גס בשריד מקדשנו ושאותה חויה שהיתה בלבנו אז, כשהיינו מגיעים אל הכותל בימים ההם מתוך הרגשת חרדה. תמשיך להתקיים גם עתה כשאנו באים אליו בששון ובשמחה." (בשדה הראי"ה, מהדורת תשע"ה, עמ' 350-351, וראה עוד בספר 'איש צדיק היה', בעריכת ר' שמחה רז).
42. 'ועתה יגדל כח ד׳' - הרב צבי יהודה קוק - ראש ישיבת 'מרכז-הרב':
"...ועתה יגדל כח ד׳, לפני שנה בכ"ח אייר, הושלם שיכלולו של קיומנו את מצותנו הכוללת של ירושתנו, את עיקרה של ארץ חיינו נחלת אבותינו - בהחזרת כל ירושלים, עיר קדשנו עוזנו ותפארתנו, ומקום מקדשנו בה, לרשותנו אנו. חזרנו ונשבענו והכרזנו אז, בפני כותל-חיינו זה, לעומת כל ישראל וכל אומות העולם, כי חזרנו אל מורשת אבותינו, וכמובן, ולא נזוז מכאן. התהליך הנפלא של מעשה רבון העולמים והדורות, בהתגלות שובנו הביתה, בסדר שנתנו של תושיית-כוחנו, הוא להתקדמות התבססות והתחזקות ולא לנסיגות ורפיונות חלילה.
בזכרנו כי ד' אלהינו רבון העולמים והדורות נותן לנו כח לעשות חיל, נשגבנו ואמרנו כמצות התורה בתקף תודענו, כי כוחנו ועוצם ידנו עשה לנו את החיל הזה, לישראל אורייתא וקודשא-בריך-הוא. דברו זה של אדון-עולם, החוזר ומלא בתורה בנביאים ובכתובים ובסדרי-תפילותינו ודברי ימי-חיינו, אינו בן-חלוף, ולא ניתן להשתנות ולהסתלף, חלילה, בהגיע הופעת קיומו.
בהגיע קץ גלותנו זה, כהודעת התורה והנביאים וחז"ל, הלך ונשבר עול הגויים מעל צוארנו במצבנו המעשי ובמהלכי-רוחנו. ובתקפה של שנת-הקודש הזאת, שנת היסוד והשורש לשנים ולדורות הבאים עלינו לטובה, הולך וחוזר ומתגדל כבודנו והדרנו, לעיני כל אפסי ארץ, גם מתוך כל המעקשים והסיבוכים, ולא נעשה עצמנו ולא נהיה עוד ללעג ולקלס בעיני הגויים,"לא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך".
וגם אם אלף פעמים יאמרו, גדולי תורה, או חסרי תורה, שאין כאן בעניננו הכללי של עמנו וארצנו ענין של הלכה, אינה משתנית האמת ממציאותה כי כולנו כולנו, גם ביודעים וגם בלא-יודעים, גם ה״דתיים" וגם ה״לא דתיים", הלא מקיימים בזה את ההלכה הגדולה הכללישראלית, המלאה כל ישראל ואורייתא ממקורות ראשונים ואחרונים, של החזרת ארץ נחלת אבותינו לרשות בעלותנו הממשלתית.
וגם כל אי הנעימות אשר במשגב תקומתנו האלהית לעומת תיאוריית ההבל והרשע הנוצרית המתפוררת ביחס לנצח ישראל, או בהתרגלות הגויית הערבית בהתיישבותם ובבנייתם על אדמתנו, או בהמשך שלטון הרשעה של הצר הצורר הרוסי בממשלת יורשיה אויבי ד׳ ועמו, או בזו הסתבכות נדחינו פזורינו בטומאת ארצות העמים, - הלא כל זה אין ואפס הוא אל דברו הקיים והנאמן של רבון העולמים והדורות, המופיע בהבעות תורתו ונביאיו ודברי חיי עמו, ומקיימנו ומרוממנו ומקדשנו, בבהירות ממשותו, לעיני כל אפסי ארץ.
וכלפי כל מיני "עצות" ותחבולות והסכמים, של גויים או של יהודים, של חולשות מדינאים או מלומדים, בהפרעות והרפיות של רוממות פקודתנו האלהית, שהם כולם בטלים ומבוטלים לגבי ערך האמת והצדק והיושר של תקומת עם ד׳ וארצו ותחיית שלומו ושפע רוחו לכל העולם כולו, - ולעומת כל זה הלא יעמוד כחומת חוסן בצורה הכח האדיר של כל עם ישראל כולו, וכל דור נעורינו הקדוש, דור הגאולה והגבורה והקוממיות, בכל תשלובת האבות והבנים, וכל דעת הקהל העולמית תתרומם להביננו ולהכירנו ולהתחשב אתנו, במלוא ערכנו וגבורתנו הרוחנית והחמרית. ועם כל התחשבותנו בצמצומי סידורינו ביום הגדול והנשגב כ״ח אייר, משום שלום מלכותנו וליכודה (עם המכאיב והמבדח שבהיתר תפילותינו אצל הכותל כמו בימי שלטון האנגלים), הלא נדע ונזכור כולנו כי "לא נסוג ממך, תחיינו ובשמך נקרא. ד׳ א׳ צבאות השיבנו האר פניך ונושעה" (תהלים פ׳). צבי יהודה הכהן קוק (דברים לקראת יום ירושלים הראשון (התשכ"ח) נדפסו בספרו 'לנתיבות ישראל').

43. "וברוך ה' שזכינו לזה" - הרב דוד כהן, 'הרב הנזיר', מתלמידי הראי"ה קוק:
כתב נזיר אלקים, הרב ר' דוד הכהן על פנקסו: "כשפרצה המלחמה עם מצרים אמרתי מה נרוויח מזה גם אם ננצח וכששמענו שמלך ירדן התחבר עם מצרים אמרנו: זה מובן עניין כל המלחמה הזאת! שננצח אי"ה ונשוב לירושלים ולכותל אי"ה. וברוך ד' שזכינו לזה! ('נזיר אחיו' ח"ב, עמ' שו').
"גאולת ישראל, תחית מדינת ישראל, מלווה בתחית רוח ישראל, תחית הקודש. ראינו זאת בעינינו ביום גאולת ירושלים. כל אחד מישראל, בהגיעו להר הבית, להר בית קדשנו, לכותל המערבי, הנגאל, כסה ראשו, נצמדו פניו אל הכותל, נשקהו ודבק בו בדמעות גיל על פניו. שמע ישראל, גאולת ישראל, התנוצצות אורו של משיח, תחית רוח ישראל ("התנוצצות אורו של משיח").
"...כאשר יצא הספר "ויואל משה", של הרב מסאטמר, הרב יואל משה טייטלבוים, שהתנגד בצורה חריפה ביותר לציונות ולמדינת ישראל, נכנס אחד מחסידי סאטמר אל אבי-מורי, הרב הנזיר זצ"ל - כדי למכור לו את הספר. ענה לו אבי-מורי: תשאיר את הספר, אעיין בו ואחזיר לך תשובה. כאשר ראה מה כתוב בתוכו, החזיר לאותו חסיד את הספר. כנראה, אותו חסיד מסר זאת לרבו, כי אחרי שבועיים נכנס אותו חסיד לאבי מורי, הרב הנזיר ואמר לו: הרבי שלח לך את הספר במתנה. השיב לו אבי מורי: אני לא אקח את הספר. תחזיר אותו לרבך, ותאמר לו בשמי שגם לאיש-אלוקים מותר לעשות תשובה. אלו הם דברים חריפים ביותר: מצד אחד, הוא שיבח אותו וקרא לו: "איש אלוקים", אבל מצד שני, הוא אמר לו, שהוא צריך לעשות תשובה". (הרב שאר ישוב כהן, 'האיש על העדה', עמ' 216).
44. 'יגל יעקב ישמח ישראל' - הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה, (בתשכ"ז - חבר מועצת העיר ירושלים):
'גדולים היו הרגעים הבלתי נשכחים בה דרכה רגל ישראל ועלתה בהר ד' עתה עמדו מאות לוחמי צבא הגנה לישראל ושפכו לבם בתפילה לפני ד׳ הבוחר בירושלים. ודמעותיהם - דמעות שמחה והודייה - שטפו את אבני הנצח של כותל מקדשנו - זה הכותל האחד - שאין שני לו, שמעולם לא זזה שכינה הימנו. לב לבה של האומה, הולם דופק חייה, סוד נצח ירושלים.
עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים, עיר השלום, עיר התורה, עיר שאין יופי כיופיה - ורק אתמול עננה כבדה של זעם מלחמה ומגור אויב מסביב - רובץ עלינו, ובפינו ברכה ותפילה.
הברכה הפשוטה והמסורתית שברכנוה אתמול, בשם ובמלכות: ברוך ד׳ שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. והתפילה שנדע ונזכור, כדברי חז״ל - מי גרם להם לרגלינו שתהיינה עומדות במלחמה - שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה. יהי רצון שנהיה ראויים להיות נושאי חזון הדורות וחזון גאולת ישראל - עליו חלמו אבותינו, שנהיה זכאים לישועת ישראל בה יתקיים בימינו ולעינינו. "מן המצר קראתי יה - ענני במרחב יה". ואכן על ימינו ניבא זכריה ואמר: כה אמר ד' צבאות, קנאתי לציון קנאה גדולה וגו' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר האמת והר ד׳ צבאות הר-הקודש. כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ד' צבאות. אשריך ירושלים ואשריו ישראל - באה לציון ישועת ישראל - שב ה' שבות עמו - יגל יעקב - ישמח ישראל. (מדברי הרב שאר ישוב כהן, סגן ראש עיריית ירושלים, בישיבה חגיגית של מועצת העירייה ביום כט' באייר למחרת שחרור ירושלים, מובא במלחמת המגן והישועה, עמ' 98, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ז.)

45. "להודות ולהלל לה'" - הרב אברהם שפירא , הרב הראשי לישראל ור"י 'מרכז הרב':
" ב"ה שהגיענו שוב ליום זה, יום ירושלים, להודות ולהלל לד' על כל מעשיו. הדור הצעיר לא מודע לגודל הנס שהיה בזמנו, למשמעות העמוקה של החֲזרה לירושלים, ולכותל המערבי , להיפגש שוב עם השכינה שמעולם לא זזה מאחר כתלינו. ההתרפקות על אבני הכותל, בבכי ותחנונים, הדהד בכל העולם היהודי, עד למרחבי רוסיה ואסירי ציון, "ותפתח ותראהו והנה נער בוכה, ותאמר מילדי העברים זה" (שיחה ליום ירושלים התשס"ו, הובאה במלואה לעיל בכרך זה).
..היום אנו נמצאים בארבעים שנה לירושלים, ועדיין לא ברורה לנו המציאות הסבוכה שלפנינו, דורנו צריך להתחזק ביותר באמונה, אמונה במעשה ד', ובאמונה כי הכל מעשה ד', ולצפות לישועה, כשלאדם יש ספיקות על מעשה ד', ממילא יש לו ספקות על חובת ההודיה לד', ח"ו. כשנפתחו לנו שערי רצון לפני ארבעים שנה הרי נדרש מאיתנו להתעלות יותר, להיות גבוהים יותר מקודם וקדושים יותר מקודם. (שיחה ליום ירושלים התשס"ז, הובאה במלואה לעיל בכרך זה).
46. הרב שבתי שמואלי, מזכיר ישיבת 'מרכז-הרב':
"היום, כ״ו אייר תשכ״ח הוא זכר ליום הראשון של מלחמת ששת הימים שהיה אשתקד ואשר זכינו בחסדי ה׳ לנסיו הגדולים לעמו ונחלתו ולנצחון הכביר תוך ששה ימים בשחרור רוב חלקי ארצנו ובראשם ירושלים השלמה והמקומות הקדושים... (מתוך ספר הזיכרון לר' שבתי שמואלי).
47. "דבר ה' מירושלים" - הרב משה צבי נריה, ראש ישיבות בני-עקיבא בישראל:
כ״ח באייר הוא בשבילנו לא רק גולת הכותרת של כל מה שהתרחש באה״ק מאז עליית הרמב"ן ז״ל ועד הנה, אלא גם מתנתו החגיגית, הישירה, של הקב״ה לעמו ישראל. זהו - ״דבר ה' מירושלים״! הקב״ה הוא שהעלה את ירושלים על ראש מאבקנו, על ראש מלחמותינו, על ראש נצחונותינו.
בעיצומו של יום, בקרנו של יום (עי׳ רמב״ן ויקרא כג', כח'), יעמוד יחוד-הלב עם כל שהרגיש, כל אדם מישראל בהגיע הבשורה המרנינה על שחרור ירושלים - "ולירושלים מבשר אתן", הבשורה המרוממת על שובנו לבית חיינו, אל שריד "מרום מראשון מקום מקדשנו". תאיר ירושלים את דדך חיינו עד נכון יום-הגאולה השלמה, לאורה נלך עד יתקיים בנו במלואו חזון נביא-הנחמה "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח". - "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה"!
(מתוך אגרת לישיבות בנ״ע, אייר, תשכ״ח, נדפס בחוברת "כי ששת ימים עשה ה', הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא, כפר הרוא"ה, תשל"א, עמ' י')
48. "יד ד' הגלויה"- הרב שלום נתן רענן, רו"מ בישיבת 'מרכז-הרב' וחתנו של הראי"ה קוק:
"...עברתי בעיון על הקונטרסים של ספרו היקר 'משפט הצבא בישראל' שנתכבדתי בהם ע"י ותאורנה עיני, דבר נפל ביעקב והוא עם זכות הגדול שזכה דורנו לראות ביד ד' הגלויה ובנועם ישועתו על ישראל חבל נחלתו וארץ קדושתו בהתכוננות המדינה והקמת צבא ישראל היה מורגש חסרון גדול בהלכות הצבא לפי דיני התורה בהתאם עם הסדרים וההנהגות הנהוגים בזמננו אנו בצבא ומעכת"ר עשה דבר גדול באספו את כל ההלכות המפוזרים בשני התלמודים מדרשי הלכה ואגדה ועד הפוסקים הראשונים והאחרונים וצירף וליבן אותם..." (מתוך הסכמתו לספר 'משפט צבא בישראל', הרב אליהו דוד רגנשברג, ירושלים, התש"ט, בסיוע מוסד הרב קוק).
במאמר קצר לזכרו של יחזקאל בצלאל הי"ד, אשר למד בישיבת 'מרכז-הרב' ונפל במלחמת ההתשה כתב הרב רענן: "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן מפני שמסרו נפשם על כלליות ישראל ... לפי ההוה אצלנו שממשלתנו הרוממה משחררת את בני הישיבה משרות צבאי כל מי שמתלהב ויוצא למערכה הוא רק משום שהלב אומר להגן על הישוב וכלל ישראל והוא בכפלים בגדר חבריו של ר"ע ועוד מסירת נפש על כלל ישראל ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן.
בספר הזיכרון לרב רענן נכתב: " יום העצמאות ויום ירושלים היו אצל הרב רענן זצ"ל ימי חג ככל חגי ישראל . הרב רענן היה איש צנוע בלבושו. באחד מימי העצמאות הראשונים של המדינה, בשעות אחר הצהרים היה שקוע בתלמודו נכנסתי אליו לשאול דבר מה בסוגיה קשה במסכת כתובות שוחחנו ארוכות, הזמן חלף ולא הרגשנו כמעט שהערב יורד, לפתע הסתכל הרב רענן בשעונו ואמר: אנו זכינו לתקוה גדולה של אתחלתא דגאולה גדולי תורה ואדירי בשן רבים לא זכו למה שאנו הקטנים זכינו, מדינת ישראל ולא זו בלבד אלא לגור בירושלים עיר הקודש. צריך להזדרז ולהתלבש בגדי חג לכבוד ליל התקדש יום העצמאות ואכן ניגש בזריזות והופיע בבגדי השבת שלו לתפילת ערבית על מנת להביע אמונתו והשקפתו על מהות החג (בשמן רענן ח"א, עמ' קיג', מכון הרצי"ה קוק, ירושלים, דרשתו של הרב רענן ליום ירושלים התשכ"ח, הובאה לעיל בכרך זה).
49. "זולגות עינינו דמעות גיל" - הרב יצחק אריאלי, מחבר ספר 'עיניים למשפט':
במסיבת-הודיה שנערכה בישיבת 'מרכז-הרב', אור לכ״ח אייר תשכ״ח - במלאת שנה לשחרור ירושלים שבין החומות, נשא רבי יצחק אריאלי את דברו ואמר:
"נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה", ולא בירושלים בלבד, אלא שירושלים היא משוש כל הארץ, הרב זצ״ל מביא ב״אדר היקר" (פרק ה' עמ' סו') בשם האדר"ת זצ״ל: "אין דבר אשר יבואני לידי בכי תיכף, כמו שמביאני זיכרון ירושל
ם עיר קדשנו ובית תפארתנו, גלות השכינה, גלות התורה וגלות ישראל, אשר ברגע התבונני במו זולגות עיני דמעות". והנה היום כשזכינו בגופה של ירושלים, זולגות עינינו דמעות-גיל תחת דמעות-הצער של האדר"ת, וזכותנו היא כעת לדבר בעיר-האלקים נכבדות.
יש בידינו לבנות את בית תפארתנו, ואין בידינו לבנותו. מצב-בינים זה של יש בידינו ואין בידינו, מרבה את געגועינו לבנייתו, וככל שירבו הגעגועים יעלה הדבר בידינו. וכל זאת הגעתנו בזכות אותם שמסרו את נפשם, את נפשם ממש, על שחרור העיר והארץ, ועוד אנו מצפים לנסים גדולים מזה, עד שיודו הכל שד׳ הוא האלקים ".
בעיצומה של מלחמת ששת הימים מצאו אחד הקנאים (התוקף מדי פעם את המדינה ואת הציונים) כשהוא מאזין לחדשות ברדיו, כשההוא הביע את תמיהתו על כך. השיב לו ר׳ יצחק: "הלא יש לי בנים בצבא ואחים בצבא, ואני חרד לדעת מה שלומם!״ ההוא משך בכתפיו, שכן ידע כי אחים אין לו ובניו כבר מזמן אינם בצבא. כן - המשיך רבי יצחק – 'לך אין בנים ואין אחים בצבא, ולי יש אלפי בנים ואלפי אחים...' (בשדה הראי"ה, מהדורת תשע"ה, 317-318)
50. "הגיענו השי״ת בחסדיו לימים גדולים" - הרב מרדכי אילן, אב"ד בת"א:
..והנה לפני שנתיים, הגיענו השי״ת בחסדיו לימים גדולים, עת ששריד מקדשנו שוחרר משבי האויב ובעטיו התגלה לפנינו לא רק שטח אבנים נרחב כ״א מחשוף גדול לאהבת ד׳ ישראל וקדשיו מצד אלה שהיו נרחקים מהוי הזה, הניצוץ נדלק אך נשאר עדיין חבוי ומחכה ליד מטפחת ומלבה לשלהבת רבת י, כי כל הנתונים לכך בארצנו המופלאת "ארץ אשר עיני ד׳ וגו' מראשית השנה עד אחרית השנה". ההדגשה המיוחדת לכל תקופות השנה הוא בזה, כי יום יום אנו מרגישים בחוש את ההשגחה הפרטית המיוחדת הקימת באה״ק, להצילנו ממזימת אויבנו... בשנת גאולים הבעל״ט, אלול תשכ״ט. מרדכי אילן.(פתיחה לח"ב, של ספרו 'תורת הקודש' על הלכות בית הבחירה לרמב"ם, מהדורת תשכ"ט)
51. השלכות רוחניות מרחיקות לכת – הרב מרדכי פירון, רב ראשי לצה"ל:
שחרורה של ירושלים השלימה מהווה מהפכה בחיי עם ישראל ובהיסטוריה האנושית בכללה ולמאורע זה השלכות רוחניות מרחיקות לכת על מחשבת היהדות...בנוסף לכל הממדים הגלומים בירושלים בירת הנצח של ישראל נוסף ממד חדש 'הבנים', חיילי צה"ל שעל שכמם נשאו את הנס והוליכו לניצחון תוך הקרבה עילאית. (מדבריו ב'במה לתורה וליהדות של עיריית חיפה', 'ארחות' יח', התשל"ד).
52. גילויי הגבורה רבת ההוד והתהילה - הרב יהודה לייב בוגץ', ראש ישיבות 'נחלים' ו'הדרום':
"..קובץ זה המופיע השתא לאחר גילויי העוז והגבורה של הצעירים גבורי החיל עם שחרור ירושלים שריד בית מקדשנו והמקומות הקדושים בא לבטא את גילויי הרוח של צעירים בישראל, רוח ישראל סבא אשר חבויה בעמקי הנפש של כל מי שרגלי אבותיו עמדו על הר סיני ושמעו מפי הגבורה אנכי ה' אלוקיך היא היא שהביאה את גילויי הגבורה רבת ההוד והתהילה שהיינו עדים לה 'כי לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה' צבאות'. גם רבים מאלו שלצערנו, לא חונכו על ברכי האמונה, חשו בימים אלו את ייחודו של עם ישראל, עם ה' בין העמים, רק מי שטחו עיניו מראות אינו רואה בתקופה זו שעם ישראל הוא לב כל האומות וארצו היא מרכז לכל הארצות גם בימי הרווחה וגם בימי הלחץ, לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (אפיקים א', ישיבת נחלים, תשכ"ח)
53. "שיבנה בית המקדש" – הרב שלמה (זלמן) מן ההר, רבה של שכונת בית וגן בירושלים:
ביום רביעי כ"ח אייר, כאשר שמע הרב מן ההר בחדשות השעה ארבע אחה"צ שהכותל המערבי בידינו החל לומר 'הלל' . סיפרה גב' רבקה שטובר תלמידתו של הרב ב'מכללה': ימים אחדים אחרי שהמלחמה הסתיימה, נכחתי בשיחה שהרב מן ההר נתן לתלמידים. השיחה היתה מרוממת. הוא פתח את התנ"ך וקרא את פרק ד' במיכה. הוא תיאר את הר ה' ואת בית המקדש העומד להיבנות עוד מעט, פירט את מידות הבית ואת תפארתו. בדברו יקד כולו. היתה התרוממות רוח כללית. תחושה שמשהו גדול מפעם, הרגשנו כאילו נביא עומד ומדבר אלינו ('ההר הטוב הזה' – עמ' 425-426, פועה שטיינר, תשס"ח).
54. "שומר ישראל מרחף מעל למערכות ישראל " - הרב יצחק רוזנטל, ירושלים:
גולת הכותרת של הנצחונות היתה בזה שזכינו להוציא ממסגרות אסיר, העיר הקודש והמחוזות אשר סגורים וסתומים היו שעריה לפנינו מחזור קטן שלם של תשעה עשרה שנה, וכעת לםרבה המשרה נפתח הסתום (עיין רד״ק ישעיה ט') וראינו כי אכן "רוכב שמים בעזרך" וכביכול שומר ישראל מרחף מעל למערכות ישראל, להשיב לנו את קדשי קדשנו המה מקומות הקודש והמקדש לרצות בנו לבוא להתרפק לעת-עתה על יד אבני הכותל המערבי אשר לא זזה משם (מבוא ל'כרם ציון השלם' תשכ״ח.)
55. "עת הפקידה הגיע" - הרב חיים שרגא פייביל פרנק, רבה של שכונת ימין משה ודיין בבד"צ של קהילת הפרושים בירושלים:
עת הפקידה הגיעה - אחרי הנסים, הנפלאות והחסדים הגדולים שעשה עמנו חשי״ת והחזיר את כל ארץ-ישראל לישראל, בודאי חובה לשמור על מצות ישיבת ארץ ישראל ולקרוא גם לכל אחינו בני ישראל שבגולה להתמסר למצות קדושה זו ולקיימה בשלמותה וכמאמר ה. (ב״תולדות זאב" על מסכת שבת, ח״ב, עמ׳ סד והלאה, עמדנו כבר על מעלת מצות ישובה של ארץ ישראל, והוכחנו איך טועים ומטעים האנשים המוציאים לעז על הקמת שלטון ישראל בארץ ישראל עד שהעיזו לטעון שכל הצרות שעברו על עם ישראל בעשרות השנים האחרונות באו אך ורק ב"עון" שעם ישראל שב לארצו ומקים שם שלטון ישראל)... לאור כל זה הרי הודות לה׳ זכינו בשנת תש״ח ל״יום פקדי", כי זו היא הפקידה לא פחות מפקידת כורש בימי בית שני , ומה מאד יש בנפשנו להתפעל על ההשגחה העליונה הפרטית שנתהוה למראה עינינו לדעת כי ה׳ בקרב הארץ, ואיך שמסבב הסיבות ועילת כל העילות שם בפני נסיכי מזרח ומערב, אשר מפולגים המה תמיד בכל בעיה גדולה וקטנה, אשר יתנו ידם לה, ואשר יסכימו שניהם, כאילו להכעיס זה את זה ושלא כדרכם עד היום הזה, והחליטו להכיר בזכויותינו ולמסור לנו את ארץ קדשנו. זאת היתה עת פקידה, עת רצון מיוחדת, שנתוועדו יחדיו מזרח ומערב והדבר אשר שם ה' בפיהם אותו דברו ואותו הצביעו לרצונם ושלא לרצונם, כי מיד ה׳ היתה זאת, העושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו...
ואיך עלינו לשבח עכשיו לאדון הכל, ומה נשיב לה׳ על כל תגמולוהי עלינו , שעשה עמנו בחודש זיו שנת חמשת אלפים ושבע מאות עשרים ושבע לבריאת העולם, בזמן שקמו עלינו המצרים, הסורים, הירדנים, העירקים, כל הערבים ורוסיה הקומוניסטית בראשם, להשמיד את עם ה׳ היושב בציון, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וברוך שמו הגדול שלא נתננו טרף לשיניהם, ונתקיים בנו נבואת ישעי׳ הנביא (כז, ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, - רצונם של כל הגויים הנ״ל לעקור ולשרש את בני יעקב, אך השי״ת מקיים בנו "יציץ ופרח ישראל". כל ארץ ישראל הקדושה היא בידנו, וגולת הכותרת היא מקום המקדש שהוקדש מתחילת הבריאה להיות התחנה המרכזית להשראת השכינה, כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. ומה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים... ועכשיו שזכינו בחסדי ה׳ לראות נוראות ונפלאות גדולות בכיבוש כל ארץ ישראל ובתחלת בנין ירושלם עה״ק, מי לא ירא כיום הזה, עת הפקידה של כל ארץ ישראל, כהבטחת מאורן של ישראל, הגר״א זצוק״ל . ואין שום ספק כי מוטלת עכשיו חובה ומ״ע מדאורייתא להרמב״ן ז״ל על כל יחיד ויחיד מישראל לבוא ולהתיישב בארץ ישראל. ובפרט על אחב״י היראים והחרדים לדבר ה׳, אשר בבואם אל הקודש יישרו הדרכים דרכי העקלתון, ויאירו באור ה׳ דרכי המבואות האפלות, עליהם ורק עליהם מכוון המצות היקרה הזאת של וירשתם וישבתם בה.... ("המעין", שנה ח', טבת תשכ"ח, כרך ה' גליון ב').
56. "תראה את ירושלים בבניינה...כמה זכינו..."- "הרב ישראל זאב גוסטמן, 'קונטרסי שיעורים':
השתתפות במצעד והשמחה בבניין ירושלים:
"לפני כשלושים שנה, היו אוהבי ירושלים נוהגים לערוך מצעד בתחילת חודש ניסן. הרב הדרי נקלע לשם עם בנותיו, וראה את הרב גוסטמן והרבנית, עומדים בסביבת הר ציון יחד וצופים במצעד. כשנסתיים המצעד והציבור התפזר, ניגש הרב הדרי לרב ולרבנית והציע לקחתם ברכבו לביתם. בדרך שאל את הרב, מדוע הלך לראות את המצעד (שלא הצטיין בצניעות יתירה). תשובתו היתה (בידייש): " מי שאיבד ילדים בשואה, הולך לראות ילדים יהודים ברחובות ירושלים ".
פעם נצרך הרב גוסטמן להגיע לאיזה מקום בעיר, ואחד התלמידים התנדב להסיע אותו. כשהגיעו לרחוב בן יהודה התבייש הבחור מאוד, מפני שהרחוב היה מלא בנשים בלבוש לא צנוע, והבחור התלבט בלבו אם להעיר על כך. תוך כדי שהוא מתלבט, הסתכל הרב גוסטמן על הבניינים לאורך הרחוב ואמר: "תראה את ירושלים בבניינה. כמה זכינו..."
הגיוס לצה"ל:
חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת שלום הגליל, הגיע הרב גוסטמן כמטופל אחרון לד"ר פיינגולד, והקליניקה היתה כבר ריקה מבני אדם. לאחר תום הטיפול, בעוד הרב יושב על כסא הטיפולים, שאל ד"ר פיינגולד את הרב: "הרב גוסטמן, יש לי שני בנים שמתקרבים לגיל צבא (למדו בישיבה לצעירים של 'מרכז הרב'), מה כתוב בתורה של משה רבנו, הולכים לצבא או לא?" והוסיף ד"ר פיינגולד והתחייב שלא יספר את התשובה לאף אחד. "רק רגע" השיב הרב גוסטמן. קם מהכסא. לבש את הפראק ואת הכובע הרבני, עמד ואמר: "עכשיו תשאל" (כאילו רצה לומר, זו שאלה רצינית וצריך לענות עליה באחריות של תורה). ושוב חזר ד"ר פיינגולד על השאלה. אמר הרב: "אמרת מה כתוב בתורה של משה רבנו? בתורה של משה רבנו כתוב: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה " (כך אמר משה רבנו לבני ראובן וגד). ואז הלך הלוך וחזור בחדר כשיד ימינו חצי מורמת כמנהיג, וחזר על הפסוק כמה וכמה פעמים, כל פעם בקול יותר חזק. ולבסוף הוסיף ואמר: "אתה יכול לספר את מה שאמרתי לכל אחד. זה מה שאני אומר לכל מי ששואל אותי. אבל מי שואל אותי..."
עוד אמרו בשמו, שבעת מלחמת שלום הגליל אמר, שאם היה צעיר היה יוצא למלחמה עם החיילים . ומי שרוצה להישאר בישיבה, צריך ללמוד בתנאי מלחמה, ללמוד בשקידה וללכת לישון בלי להוריד נעליים (הגאון האחרון מוילנה, 'רביבים', גדולי ישראל ודמויות מופת, הרב אליעזר מלמד, 'בשבע' גיליון 109).
57. הרב שלמה זלמן אוירבך – 'מנחת-שלמה', 'מעדני ארץ' ור"י 'קול-תורה' ירושלים:
שמחה בהתרחבות גבולותיה של מדינת ישראל:
בשנת התש"ט, עם סיומה של מלחמת השחרור, כתב הגרש"ז תשובה בהלכה העוסקת במעמדה ההלכתי של העיר אילת, ובה חידש הרב סברה הלכתית מקורית הנובעת מקיומה של מדינת ישראל בזמינינו ובה הוא מביע את שמחתו אודות התרחבות גבולותיה של המדינה:
השתא דאתינן להכא, אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של ישראל , ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז אפשר דכולהו כבני א"י חשיבי [...] כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא" י, ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי , דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. [...] ולכן בצירוף כל הדברים שכתבנו חושבני שאין זה כ"כ ברור שחייבים שם ביו"ט שני, ואם רק ספק הוא יש לילך אחר דין התורה ולנהוג רק יום אחד בלבד ".




^ 1.למד בישיבת 'מרכז-הרב', עורך משנה לספר 'אוצרות הראי"ה' (כרך ו-ז) ומלמד בישיבות. לשיעורים ומאמרים נוספים: ראה אתרו שירת רש – אמונה חינוך ומשפחה.
לגולשי אתר ישיבה, לקט מקיף המביא מדבריהם של למעלה ממאה ועשרים רבנים וגדולי תורה, יופיע אי"ה בספר: 'המחזיר שכינתו לציון' - מבט תורני על 'מלחמת ששת הימים' - הלכה, מוסר, דרוש, אמונה, רמז, רז ושיר, מאת המלקט. שעתיד לראות אור בקרוב. הזכויות שמורות, אין לעשות שימוש מסחרי, שימוש פרטי או לימודי – מותר בשמחה.

^ 2.כאן, באה בכרוז הרחבה בענין איסור הכניסה להר הבית, הובאו הדברים הלן, בכרך ג' בעניין הר-הבית.
^ 3.מיום כ"ז סיון תשכ"ז, בין המשתתפים:הרב כתריאל פישל טכורש – חבר מועצת הרה"ר, הרב יצחק אבוחצירא – רבה של רמלה, הרב מנחם יהודה אושפיזאי – רבה של רמת גן , הרב משה לוינגר – רב המושב נחלים, הרב יוסף גליקסברג – רבה של נחלים, הרב צבי יהודה מלצר – ראש ישיבת הדרום (קלצק) רחובות, הרב ברוך י.י. רבינוביץ – רבה של חולון ואדמו"ר ממונקאטש, הרב סיני אדלר – רבה של אשדוד, הרב ברוך ישר – רבה של עכו (בגימלאות), הרב ברוך שמעון סלומון (לימים, רבה של פ"ת ), הרב בן ציון פירר – רב המושב ניר גלים, הרב משה לוין – רבה של נתניה , הרב עובדיה יעבץ – רבה של עקרון, הרב ישעיהו חלמיש - רב שכונת נחלת יצחק (ת"א), הרב פרופ' שמחה בונים אורבאך – רבה של ק.טבעון וחוקר מחשבת היהדות , הרב ירחמיאל אבנרי – מנהל חבר-הרבנים. ("שבילין" שנה ז' (טבת תשכ"ח), גיליון כ', עמ' רה-רו).
^ 4.וראה בהרחבה בספרו של אלעד פורטל, "זה היו"ם" משנתו הציונית של הרב יוסף משאש, הוצאת הדסים, תשע"א.
^ 5. הדברים נכתבו בסמוך למלחמת המפרץ שבה עיראק תקפה את ישראל בטילי סקאד רבים שלא פגעו בנפש אדם ובנינים רבים נהרסו, והניסים הגדולם שהיו במלחמה זו, ידועים ומפורסמים.
^ 6.על פשר השינוי בדברי הרב משאש, כתב הרב שמעון בן ישעיה את הדברים הבאים (תשובת אינטרנט מתאריך ה' אייר התשס"ט): בהסכמתו לסידור 'בית מלוכה' ליום העצמאות, כתב הרב משאש מפורשות לומר הלל עם ברכה ביום העצמאות. אך לדאבון הלב, לאחר שהופעלו עליו לחצים ממי שדעתם לא היה נוחה מפסק זה, צינן מעט את יחסו להלכה זו. וברור הוא כי בדבריו אלה, יתכן וביקש לפייס את דעת החולקים עליו ואין כך דעתו העקרונית, שהרי מצינו כי גילה דעתו שאין אומרים ספק ברכות להקל גם בברכה כמובא בשמש ומגן [ח"ד, לה] בו חולק על הגר"ע יוסף שליט"א (זצ"ל), בדין השוכח יעלה ויבוא בבהמ"ז ביו"ט, שלדעת הרב יוסף, שאינו חוזר ומברך מדין סב"ל בדרבנן ואילו לדעת הרב משאש זצ"ל חוזר ומברך ולדעתו אין סב"ל בברכות. ולכן ק"ו בהלל ביום העצמאות שאינו מדין מנהג כי אם תקנת נביאים, שתיקנו לומר על כל צרה שעם ישראל נגאל ממנה, אין ספק שמברכים מכוח תקנתם ובפרט לשיטות הסוברות כי אמירת ההלל מדאוריתא [בה"ג, יראים, סמ"ק, חת"ס ועוד], וגם אם נאמר כי הלל זה הינו מדין מנהג, קיי"ל אין אומרים סב"ל במקום מנהג. ולכן קשה להלום, כי בשל סב"ל יחזור ויטען להימנע מברכת ההלל. ולענ"ד זוהי דעת הרב, לברך על ההלל ביום העצמאות, ולא זז ממשנתו הראשונה, ומיחסו העקרוני, שהרי כתב מפורשות בהמשך התשובה, "יום עצמאות ודאי שהוא יום גדול,שזכינו בארצנו הקדושה". ובדברים שבעל פה, שמעתי ממנו מפורשות, לפני כשמונה עשרה שנה בערך (הערת המלקט - בשנת התשנ"א), דברים ברוח זו."
^ 7.מאמר 'קמתם תחת אבותיכם' - על תרבויות שנמחקו - הרב משה אלחרר, מנחם אב התשס"ה.
^ 8.נדפס ע"י נינו הרב אברהם משה רוט, ירושלים, בקונטרס 'שמחת שלמה' - מאוצרותיו המשמחים של זקנינו רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, פרשת מקץ, תשע"ה.
^ 9.נדפס ע"י הנ"ל. גליון מספר 25, פרשת בחוקתי – כ"ח אייר, תשע"ה.
^ 10.התיאור נלקח מ'אקדמות', פיוט בלשון ארמית. שאומרים האשכנזים בקריאת התורה בחג השבועות. המתאר את גדולת השם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il