בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות ליום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה
חלק ב'

ליקוטים לתשועת מלחמת ששת-הימים וליום שחרור ירושלים

undefined

הרב שי הירש

אייר תשע"ו
80 דק' קריאה
מלחמת ששת הימים - "נשמת כל חי":
במשך תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים אמרו בישיבת 'קול-תורה' לאחר כל אחת משלושת תפילות היום את מזמור פ"ג בתהילים, "שיר מזמור לאסף" (מפי הרב יואל עמיטל, בוגר הישיבה).
סיפר תלמידו של הגרש"ז, הרב אליהו אבא שאול: כאשר הודיעו למורי ורבי, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל, אודות שחרור הכותל המערבי, נהרו פניו באור מיוחד", "לאחר מכן החל הגרש"ז לרקוד עימנו בהתרגשות, אך אסר לצאת בריקודים ברחוב שכן אמר בהר הרצל ממול, קוברים את המתים של המלחמה. איך נרקוד?".
סיפר הרב דוד פריימן, בוגר ישיבת 'קול תורה': ביום רביעי בשבוע של המלחמה, היו תלמידי הישיבה באמצע ארוחת הצהריים, כשהודיע הרדיו שירושלים חוברה לה יחדיו. על פי פסק של הרב אוירבך, עלתה כל הישיבה לבית המדרש שבקומה העליונה, אני זוכר את בית המדרש מלא אדם, וכולם אמרו יחד בעמידה: "נשמת כל חי...". ('התורה המשמחת', בית אל תשנ"ח, עמ' 317) לאחר מלחמת ששת הימים, הגרש"ז, נסע עם תלמידי ישיבת 'קול תורה' לתפילה במערת המכפלה בקברי אבות.
כתב חוקר הרה"ר לישראל, הרב שמואל כ"ץ: שמעתי מעד נאמן: שבהיותו בכותל המערבי בליל כ״ח באייר בשנת תשכ״ח או תשכ״ט, הוא ראה את תלמידי ישיבת "קול תורה", עם ראש הישיבה הרב ש״ז אויערבאך, אומרים פרקי הלל. ('הרה"ר ויום ירושלים', עמ' 976 הע' 19, בתוך הרה"ר לישראל שבעים שנה, ח"ב, היכל שלמה, תשס"ב).
הרב דוד שפירא, רב שכונת 'בית הכרם' בירושלים, סיפר כי בבית מדרשו נוהגים לחגוג את 'יום ירושלים', כולל אמירת ההלל בתפילה. וזאת, על פי הוראתו הברורה של הרב אוירבך. (ראיון למרדכי לביא, רדיו קול חי).
ספר הרב עוזי קלכהיים: פגשתי את הרב שלמה זלמן אוירבך בכותל המערבי ביום ירושלים, וכאשר הוא ראה אותי, הוא אמר לי: "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו"! (מובא אצל הרב נחום סטפנסקי, "ועלהו לא יבול" ח"ג, עמ' פה', בשם הרב יורם אליהו, ר"מ במכון-מאיר ירושלים).
יחד עם זאת, ברבות השנים, לרב אוירבך היה יחס מורכב ליום זה. וכך אמר לאחר מלחמת ששת הימים לרבי מיכאל ויסבורד, איש שכונת 'שערי חסד' ומתלמידיו: "משיח היה פה, רק לא השכלנו לקבל אותו" 1 .
הרב סבר שחובת הקריעה על ירושלים קיימת גם כיום וזאת משום ש'חושבני דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקודש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה, ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא בבנין בית הבחירה ונגילה בד' ונשמחה בישועתו לנצח (שו"ת מנחת שלמה חלק א' סימן עג').
1. הקב״ה חמל על עמו ועל ארצו - הרב יהושע ישעיה נויבירט, מח"ס "שמירת שבת כהלכתה":
"עת צרה גדולה עברה על ישראל, אך הקב״ה חמל על עמו ועל ארצו. לפנינו התרחשו נסים ונפלאות, אף שקשה לנו להבין לנכון את גורל ישועתו ית' שמו. כל העם השוכן בציון עמד כאיש אחד וכחומה אחת על נפשו ועל קיומו של כלל ישראל. בימים אלה רצוי מאוד שכולנו נחפש דרכינו, נבדוק את התנהגותנו ונחקור אם אנו הולכים בדרך התורה.. וה׳ הטוב יתן, שנוכל לשמור שבת כהלכתה, ושנזכה לגאולה שלמה בזכות שמירת השבת, ויקויים בנו וישבתם לבטח בארץ, יהי שלוט בחילך שלוה בארמנותיך, ה׳ עז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום" ('המעין', שנה ז', תמוז תשכ"ז).

2. בכי בלי הפוגות - הרב יוסף שלום אלישיב:
עם שחרור הכותל המערבי לאחר 'מלחמת ששת הימים' בחודש אייר תשכ"ז, הוחלט בישיבת 'תפארת בחורים' שבראשה עמד הרב יוסף שלום אלישיב זצ״ל. שביום חג השבועות ילכו כולם לתפילת מוסף בסמוך לכותל, הדרך הייתה אז בחזקת סכנה מן שיירי המוקשים הפזורים, וההליכה הייתה בעקיפין דרך שכונת 'ימין משה' וארכה כשעתיים תמימות.
ויהי כאשר הגיעו לכותל המערבי ונעמדו לתפילת לחש של מוסף בסמוך לאבני הכותל,לא הצליח הרב אלישיב לעצור בעד רגשות רוחו ההומה, ומן עיניו הטהורות זלגו פרצי דמעות ללא הרף. לפי עדות בניו, הדבר עשה עליהם רושם כביר, כאשר מעולם לא ראו את אביהם, שליבו כלב ארי בכל מצבי החיים, בהתפרצות רגשות עזה וגלויה מעין זו, כאשר הוא מוחה דמעותיו מעין הפוגות ...

מנהג זה המשיך עוד עשרות בשנים, עד שנותיו האחרונות של הרב אלישיב, כשמידי שנה בחג מתן תורה, אחר תפילת שחרית, הלל וקריאת התורה בבית הכנסת, היו צועדים כולם לכותל המערבי, להתפלל את תפילת מוסף, ולהתחנן על החזרת סדר העבודה לירושלים כנגד מקום הקודש והמקדש (משוש דור ודור עמ' 88-89).

"...סיפר דודי הגאון רבי משה אלישיב שליט״א, ואמר לי שבאמת אינו זוכר שהוריד דמעות אף במצבים קשים של אבלות, כגון בפטירתו הפתאומית של אביו זצ״ל, ובפטירת בנו התינוק, וכפטירת בתו הילדה, ובפטירתם של בנותיו הצדקניות הרבנית זילברשטיין, הרבנית ברלין, והרבנית אויערבאך ע״ה, חוץ מפעם אחת כשהלכו לכותל המערבי בשנת תשכ״ז בפעם הראשונה לאחר מלחמת ששת הימים, כשהגיעו לכותל פרץ בבכי. (ריש"א דגלותא)

"..הרב יוסף שלום אלישיב הורה לאברך ששאלו שעל כל אחד בירושלים לעשות סעודת הודיה ביום בו ניצל לכן עליו לנהוג כך ובסעודה לומר חצי 'הלל' ללא ברכה ולהתחזק בלימוד תורה . דעתו לא היתה נוחה מקביעת יום אחד להודיה כללית (הרב שמואל כ"ץ, הרה"ר לישראל, ח"ב, עמ' 976, הערה 19).
היחס למלחמת צה"ל - "אנן במלחמת מצוה קעסקינן":
בע"ה י״ב חשון תשל״ד ל... יצחק גרינשפן... ברכה ושלו׳ רב. מכתבך מיום ח׳ בחשון קבלתי אתמול, וע״ד השאלה האם לצרכים קטנים מחויבים לצאת למקום המיוחד הנמצא מחוץ למחנה כי זה טורח גדול ללכת לשם כגון בלילה או כשהזמן דחוק....וע׳ רמב״ם פ״ה מהל' מלכים, ״ואי זו מלחמת מצוה - עזרת ישראל מיד צד שבא עליהם", ואנן הלוא במלחמת מצוה קעסקינן."... ...אמנם נראה לדון שהלכה זו לתקן מקום מיוחד מחוץ למחנה - מוטלת על הציבור, ואז בודאי אסור לו ליחיד להתפנות בתוך המחנה, אולם במקרה ולא תיקנו להם מקום מיוחד חוץ למחנה, וכ״א בוחר לו מקום בתוך המחנה בכה״ג י״ל דאין נ״מ לגבי היחיד, שהרי סו״ס בוטלה מצוה זו. ולפי״ז אם רוב החיילים הנמצאים על ידך אינם מקפידים ע״ז - עכ״פ לקטנים - א"כ יש לצדד להקל במקום שיש טורח גדול ושעת הדחק. ומה גם שלפי״ד החזו״א בעירובין (לקוסיש סי׳ קי״ג ו׳) ארבעה הדברים שפטרו במחנה (וה״ה מ״ש כי תצא מחנה על אויביך וכו׳) אינן אלא במלחמת כל ישראל - מלחמת מצות או רשות - ע"פ מלך וסנהדרין, אבל גוים שיצאו למלחמה על ישראל אף שזו מלחמת מצוה מ״מ אינן בכלל הנ״ל,והנני חותם בצפי׳ לישועת ד׳ במהרה, יוסף שלו'. (תשובה לרב יצחק שילת, מובאת בקונטרס: 'באורין דאשא', קובץ הערות על מסכת ברכות, עמ' 90-92, הרב יצחק שילת (גרינשפן) תשל"ד, נדפסה בהסכמת הגרי"ש זצ"ל)

3. הרב יצחק שלמה זילברמן – נאמן תורת הגר"א ומייסד תלמודי תורה בשיטת 'זילברמן':
" אנחנו בתקופת משיח בן אפרים, המצב הרוחני הולך קדימה ולא אחורה, כל מה שהגר"א אמר התקיים בגדול. ספר 'קול התור'. תורת ה'אתחלתא דגאולה', כל 41.8 שנה ושמונה חודשים מסתיימת שעה מן האלף השישי. בתש"ח הסתיימה השעה החמישית. סדר הגאולה נמצא ביחזקאל ופרשת האזינו. הגר"א אומר ב'תיקוני זוהר' שמשיח יבוא, 'וודאי בדור שכולו חייב'. קיבוץ גלויות נקרא כשמתקבצים. הגאולה השלישית אין ממנה חזרה. אמנם, יש דעה של הרב'ה הידוע שאמר שהכל רע פה - וזה הכי מזיק . עבורנו, הערפל לא קיים. הולכים קדימה, זה משיח בן אפרים, כמו שהגר"א אמר, והכל התקיים כמו שאמר בדיוק. ...משיח בן אפרים יש לו מצב רוחני ירוד, צפוי שזה יהיה כך... זה הכול שלבים ב'אתחלתא דגאולה' . כל המלחמות שהיו מיום שהגענו לכאן תמיד היו ניסים מעל מעבר לכל פרופורציה...בתש"ח הסיכוי שעם ישראל יצליח לא היה גדול ביותר, לכן העמים באדיבותם הסכימו לתת הסכמה או אישור, לא מרוב אהבת ישראל... מה עשה הקב"ה? עם ישראל הצליח. אח"כ במלחמת ששת הימים הייאוש היה עצום, שבעה עמים מזויינים במיטב הנשק, החליטו בצורה חד משמעית להכחיד, 'שלא ייזכר שם ישראל עוד' והתעמולה שלהם הייתה ארסית מי שזוכר והייאוש אכל בכל פינה, מה עשה הקב"ה? בשלוש שעות הובס כל הכוח שלהם, עד שהעיתון הגרמני שלא חשוד באהבת ישראל כתב שניצחון מזהיר כזה, עוד לא נשמע בהיסטוריה מיום שנברא העולם, כך כתב ה-'דר-שפיגל' הגרמני. בכל העמים הודו שזה כך שהקב"ה נלחם לעם הזה בצורה שאין להעלות על הדעת , דוד הקטן בחמישה חלוקי אבנים, הביס את הפלישתי שמשוריין בשריון אדיר" (שיחת חיזוק לתלמידים צעירים, ה' חשון תשס"א).
4. "יום שנעשו בו ניסים גדולים לישראל" - הרב אליהו שלזינגר, רב שכונת גילה ומקור חיים:
פרשת במדבר נקראת תמיד בסמוך לחג השבועות חג מתן תורה, וגם בסמיכות ל״יום ירושלים" יום בו נעשו נסים גדולים לישראל. אחרי מלחמת ששת הימים ושחרורה של ירושלים העתיקה הורשו כל קהל עדת ישראל להיכנס לעיר העתיקה ולהתרפק על אבני הכותל והיה זה ביום חג השבועות תשכ״ז . ואין זה מקרה, משום שאנו מאמינים בני מאמינים שאין מקרה בעולם, והכל מתוכנן ונפעל ע״י בעל הבירה.... (אוצר התורה, במדבר, מאמר ז', והתפללו אליך דרך ארצם, במדבר עמ' יא', מוסד הרב קוק, ירושלים)
5. "פעמי משיח צדקנו נשמעות בארצנו הקדושה" - הרב יוסף שלמה כהנמן, הרב מפוניבז':
ראש ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, ששהה באותה העת בשוייץ, כתב במברק לבני ישיבתו:"הנני עמכם יחד בברכה והודאה לחסדי שמים הגדולים ונפלאותיו שהפליא לעשות לנו לעמנו פעמי משיח צדקנו נשמעות בארצנו הקדושה . (א׳ סורסקי, הרב מפוניבז׳, בני-ברק תשנ״ט, עמ׳ קעב' וב'מרביצי תורה ומוסר', ד', עמ' ר''א.).
'אין בעל הנס מכיר בנסו'. הנסים והנפלאות, התשועות והמלחמות שהתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, גם אלה שראו זאת בעיניהם, גם אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם . ומי כמוני אשר נדד בימים אלה על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומות הנסים, לחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים מאד. הלשון שלנו דלה ומוגבלת מלבטא, ואף כח הדמיון מצומצם מדי מכדי לתפוס ולהקיף את משמעות הדברים." ("קובץ חידושים", עמ' כ"ט).
"מהרב מנחם בן יעקב שמעתי, שבישיבת פוניבז', למחרת יום כח' באייר התשכ"ז, בתפילת מנחה, נאמרו פרקי הודיה ביניהם "הלל הגדול" (תהילים קלו). (מובא אצל, הרב שמואל כ"ץ, 'הרה"ר ויום-ירושלים', הרה"ר לישראל' ח"ב, עמ' 967)

6. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון:
במכתב שכתב לתלמידו, הרב צבי זאב שורין לאחר מלחמת ששת הימים כתב רב סרנא: "עברנו לאחרונה תקופות קשות ורבות תוכן. אבל ברוך השם על חסדו הגדול, שזכינו לישועות ולנחמות ונתקיים אצלנו הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ". (קשת גיבורים ח"ב, עמ' 177, הרב אהרון שורין, מוסד הרב קוק, תשס"ב). ביטוי לשמחתו הגדולה על איחוד ירושלים ניתן לראות בהסכמה שכתב לספר "שפריר צדק" מאת הרב רפאל וולפוביץ מספר שבועות לאחר מלחמת ששת הימים שאותה פתח הרב במילים: בע"ה ו' עש"ק בלק "מה טובו אהליך יעקב" שנת התשכ"ז ירושלים השלמה והקדושה, העיר שחוברה לה יחדיו ".
הרב סרנא השתתף בעצרת הודיה שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים בככר מנורה בירושלים (יז' בסיון תשכ"ז, ראה תמונה באלבום 'רבנו' עמ' 211). הרב סרנא נהג לערוך סעודת הודיה ביום שהסתיימה בו המלחמה. בוגר ישיבת חברון, הרב ישראל גליס אף העיד שבישיבה אמרו הלל בברכה בשנה הראשונה (ראה להלן).
בזמן מלחמת השחרור שמח הרב סרנא מאוד על תקומתה של מדינת ישראל. וכן, העריך את מנהיגותו של דוד בן-גוריון 2 , כאשר נפלו פגזים ופצצות בסביבת הישיבה, היה נוהג לומר "דוס איז נישט פגזים - דוס איז 'קול דודי דופק'... 3 " בד' בסיון התש"ח כאשר נכנסה ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור לתוקפה הורה הרב סרנא בישיבה לומר הלל על הצלה פורתא זו (מובא אצל הרב שמואל כ"ץ הרה"ר ח"ב עמ' 821). אחיינו של הרב סרנא, הרב שמשון אפשתיין סיפר כי בשנת התש"ט, ביום העצמאות הראשון, הורה הרב סרנא בישיבה לומר בתפילת שחרית הלל (ללא ברכה), משום שסבר שיש לומר הלל על הניסים שארעו במלחמה. (שם, עמ' 935).
בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים ביקש הרב סרנא מבן גוריון שיחזור לכהן כרה"מ. כמו כן, בעת שנערכו המגעים על הקמת ממשלת האחדות הלאומית הלך הרב סרנא ביחד עם הרצי"ה קוק אל מנחם בגין והם אמרו לו שיהיה חבר בממשלה זו רק אם יובטח שהיא תפעל לשחרור ירושלים (מפי הרב יצחק אלידר, ששמע סיפור זה הן מהרב סרנא והן מהרצי"ה קוק).
מיד לאחר המלחמה שאל בן גוריון את הרב סרנא, האם הוא רוצה להקים מחדש את ישיבתו בחברון. סיפר הרב משה לוינגר: בקיץ התשכ"ז מספר חודשים לאחר מלחמת ששת הימים התקיימה פעילות למען שיבה לכפר עציון. בחג הסוכות תשכ"ח, כחודש לאחר עליית כפר עציוןף מטלפן אלי אליקים העצני ומזמינני לפגישה דחופה במשרדו וזה סיפורו: "כמה אנשים בקרו אצל הרב סרנא ראש ישיבת חברון, לשוחח איתו על החזרת הישיבה שחרבה במאורעות תרפ"ט. תשובת הרב היתה: פגשתי את בן גוריון בביקורי בחברון לפני כמה ימים והצעתי לו להחזיר את הישיבה לחברון, ובן גוריון התפלא מדוע עוד לא עלינו - נו, נו, צריך לעלות מיד" .
בספר הזיכרון לרב סרנא "אחר האסף" (ירושלים תשל"א) כתב הרב דב כץ, מאמר הערכה על דמותו של הרב סרנא ושם כתב (עמ' קנה'):
"רבי יחזקאל, גילה הבנה גם ביחס לבעיות המדינה. במלחמת השחרור בשנת תש״ח, השתתף בעשיית ההסכם עם ראשי ההגנה להקמת "גדוד טוביה", היינו שתלמידי הישיבה ייצאו פעמיים בשבוע לבנות ביצורים מסביב לירושלים - למרות שהתנגד כל ימיו לגיוס בני ישיבה ואף להסדר צבאי; כמו כן שלח את תלמידי ישיבתו בעת מלחמת ששת הימים לעזור בשרותים אזרחיים, כגון הקמת מקלטים, עזרה רפואית וכדו'. הוא היה הראשון שהכריז לאחר הכיבוש שיש להקים ישיבה בחברון, והצהיר שהוא מוכן לבצע הדבר אם ימלאו התנאים הדרושים לכך .
ושם בהמשך (עמ' קנז'): "ר' יחזקאל, היה מזכיר תמיד בשיחותיו שימי ביאת המשיח הולכים וקרבים לעינינו. הוא ראה בכל השתלשלויות התקופה, למן התפתחות ההתישבות בארץ, קיבוץ הגלויות ובנין הארץ - הכנות להתקרבות הגאולה, אבל זעק תמיד מקרב לב שהשלטון נפל בידי אנשים המתכחשים לדת ישראל ומחוקקים חוקים לא לפי יסודות התורה. לאחר מלחמת ששת הימים, היה נרגש מאד מהנסים שאירעו, שלפי דעתו התגלו בהם האותות הראשונים של הגאולה והיה מוכיח על אשר לא מתחזקים באמונה ושבים בתשובה. ועיקר תביעותיו היו מכוונות לנו לעצמנו, לשומרי דת ולאנשי התורה כי בין הרחוקים ניכרים סימנים רבים של התקרבות ורבים מהם באו לידי אמונה בה' ודוקא המאמינים נשארו בקפאונם ולא ניכר בהם מפנה חדש .
היה רגיל לספר העובדה בר׳ וולוולי (זאב) סולובייציק, שכאשר באו אליו חרדי ירושלם להתאונן על המצב הדתי הירוד בעיר ולטכס עצות איך לתקנו, קרא לפניהם בנביא יונה שכשעמדה האניה להישבר אמר יונה: "בשלי הרעה הזאת", למרות ששאר הנוסעים באניה היו עובדי עבודה זרה, כלומר שקודם כל צריך האדם לתקן את עצמו. ור׳ יחזקאל היה מוסיף שאין להסתפק בחומרות חיצוניות אלא בעיקר בראש ובלב, בפנימידת הנפש. הוא לא הפסיק לטעון שלא אחרים מעכבים את המשיח, כי אם אנחנו בעצמנו וזה תלוי רק בנו. היה מבקר את כותל המערבי בכל מועד ובכל הזדמנות וצופה כל יום לישועה, שהנה, הנה, כבר עומד משיח להופיע. עם כל האורחים מחוץ לארץ שהיה נפגש, שח תמיד שיחליטו לעלות לישראל ולא יחשבו חשבונות רבים, כיבד אלה ששלחו את בניהם ללמוד בישיבות הארץ ודרש שיבואו גם הם אחריהם. עד כאן מהספר "אחר האסף".
גם ברשימותיו, כתב הרב סרנא דברים נוקבים על אותם 'הנשארים לעמוד בקרירותם' לאחר ראיית הניסים והנפלאות בזמנינו: "...ובזה נראה כי לא כל ישועה מתמדת לפי הצורך. ולכן צריך להתפלל על ישועה שתצליח. לכן בישועתנו שהייתה כמו "יציאת מצרים" וכך מעיד הכתוב: "צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", נתקיים גם ש״אני ולא מלאך" "ולא שרף". וכולם הרגישו בזה. וא״כ הלא יש תכלית בישועה ולא רק לעניין מעשה קצר הימים, אלא שיהיה בזה קיום תמידי - להפוך את הרע לטוב.
ובאופן כזה היה טוב שכיום בארץ ישראל שראינו ישועות לעם היושב בא״י. יעשו כולם אגודה אחד, לעשות רצון קונם. ואם ישארו בדרכיהם הקודמות וההשחתה הקודמת זה יהא נחשב לאסון. כי חלה העם כ"כ, שאינו מרגיש את החולי, וכאן הוא א"כ ההיפך. ודבר משונה קורה עתה, כי החופשיים התפעלו והתחילו להאמין בה׳. אבל יש לצערנו מהחרדים שנשארו לעמוד בקרירותם, כי אצלם הניסים לא פעלו ומסתפקים באדיקותם הקודמת ולא מוסיפים בעבודת ה' משהו , וזה לא טוב כי כשאדם רואה נפלאות, הוא מתפעל. וראינו כן בדור של "יציאת מצרים". אשר כולם - התפעלו, ובכל זאת היו "דתן ואבירם" שלא התפעלו ולא רצו לצאת, וזה לא טוב כי כולם צריכים להוסיף ולהועיל. (מרשימות הרב סרנא, יתד-נאמן, יום שישי, י' אלול תשע"ד).
הרצי"ה קוק, שהיה מיודד מאוד עם הרב סרנא (על כך, ראה עדות הרב יצחק פרץ, בספר 'משמיע ישועה' עמ' 123), סיפר שבשנותיו האחרונות של הרב סרנא, הוא לא נתן לומר 'תחנון' בישיבתו ביום העצמאות, משום ש'שלא היו ימים טובים כאלה שבהם ישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו כימים האלו', ולא נתקבלו דבריו על דעת תלמידי הישיבה (הרב אברהם רמר, גדול שימושה, תשנ"ד, עמ' ל').
באחת משיחותיו ביום ירושלים, העיר הרב סרנא נגד אותם שאינם שמחים בשמחת ישראל, תוך שהם מתלוננים על רמתו הרוחנית של מנהיגי העם. ואמר הרב סרנא, שאילו היו בימי חורבן בית שני, והיו רואים את רמתם הרוחנית הירודה של הכהנים הגדולים ששרתו באותם הימים, והיו משווים זאת למצב בימינו, היו מבינים כמה ראוי לנו לשמוח. ('שבת הראי"ה', פרשת לך לך, גליון מס' 47).
7. "כולנו חייבים בשבח והודיה להקב"ה" - הרב חיים שמואלביץ', ראש ישיבת מיר:
"אינני נביא אני איש פשוט, אבל ברור לי שאם היה היום נביא הוא היה מכריז: "נכון כסאך מאז"! הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללוי-ה", "ה' איש מלחמה ה' שמו". הגר"א כתב באגרת לאמו: אם אזכה ואעמוד ליד שערי השמים אתפלל בעדכם. הוא לא זכה, אנחנו זכינו ובעז"ה נעמוד ליד שערי השמים-הכותל המערבי להתפלל עבור כלל ישראל. ניתן שבח והודאה, "נכון כסאך מאז". בשם כולם, בשם כל הישיבה. כולנו חייבים בשבח והודיה להקב"ה, וב"ה עשינו זאת עתה ... "(שיחה בישיבת מיר, שבוע לאחר תום מלחמת ששת-הימים, הובאה בחלקה לעיל, בשער המוסר, כרך א' של ספר זה).
8. אמירת הלל בישיבות פוניבז', מיר וחברון בראשית קביעתו של 'יום ירושלים':
סיפר הרב גבריאל בוטבול, תלמיד ישיבת פונוביז' בשנת התשכ"ז: לאחר הנצחון במלחמת ששת הימים אמרו בישיבה, במשך שנתיים 'הלל' ביום שחרור ירושלים. בעקבות מלחמת ששת הימים, היתה התעוררות של רוח ציונית דתית בישיבת פוניבז' שבעקבותיה ביקשו תלמידים לעבור ל'מרכז הרב' והיו שרצו להתגייס לצבא. ('משמיע ישועה', שמחה רז והילה וולברשטין, מרכז שפירא, תש"ע, עמ' 356)
אודות אמירת הלל בישיבת חברון, סיפר הרב ישראל גליס, אז תלמיד בישיבה. לדבריו, בשנה הראשונה אמרו בישיבה, הלל עם ברכה ובשנה שלאחריה הלל ללא ברכה. בשנה האחרונה לחיי ראש הישיבה הרב סרנא (נפטר בתשכ"ט), אמרו הלל ללא ברכה ונערכה סעודה חגיגית. בשנים שלאחר מכן הסתפקו באי-אמירת תחנון. (מובא אצל שי גפן, מקור ראשון, חג קצר מועד, כ"ח באייר תשס"ב).
אודות אמירת ההלל בישיבת מיר סיפר הרב שמואל בקר (שיחה אישית עם יאיר הלוי, מובא אצל הנ"ל, 'תגובת הזרם החרדי המרכזי למלחמת ששת הימים, עמ' 97 הערה 404). הרב שמואל כ"ץ מביא כי מידי שנה נערכה בישיבת מיר סעודה חגיגית בכ"ח אייר, וגם רה"י הר"ח שמואלביץ', קיים סעודה כזו בביתו (הרה"ר ויום ירושלים, בתוך: הרה"ר לישראל, ח"ב, עמ' 976).

סיפר הרב אברהם חפוטא (בעבר ראש ישיבת הרמב"ם בת"א): "... בשחרור ירושלים הרבה רבנים גדולים (שהם נגד המדינה נקרא לזה) אמרו הלל. היו ישיבות שאמרו הלל עם ברכה , אני זוכר בישיבות הליטאיות אמרו הלל עם ברכה. אבל לשנה הבאה לא אמרו. הרבה ראשי ישיבות ישבו ודנו וכמעט יצא פה אחד שאומרים הלל עם ברכה ביום שחרור ירושלים, מה יש? - היו בסכנה, שחררו את הכותל המערבי, אז אמרו הלל עם ברכה. למה? - כי היה נס! הנה היה נס, עברנו מלחמה קשה ושחררנו את כל המקומות הקדושים. אבל להגיד אותו כל שנה זה לא,..להגיד את זה כל שנה, זאת אומרת לקבוע אותו יום חג בכל שנה, וכי אתה סנהדרין? אתה לא יכול. זה פחות או יותר הכיוון ההלכתי שלנו" (אשל אברהם, גבורות השם, פרק סא', עמ' רפ"ה).

9. 'הבו גודל לאלקינו שברחמים גדולים הראנו נסים ונפלאות' - מועצת גדולי התורה:
"הבו גודל לאלקינו שברחמים גדולים הראנו נסים ונפלאות, הצילנו מכף כל אויב". "הדור שעליו עבר כוס התרעלה... זכה לראות באתערותא דלעילא , כמאמר הנביא: ׳בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה׳ (ישעיהו נד ח)". "יצאנו מאפלה לאורה אך עדיין לא באנו אל המנוחה והנחלה. הגאולה עדיין לא באה". "כגודל הנסים והנפלאות שהראנו ה׳ יתברך שמו כך גדולה חובתנו לעורר אתערותא דלתתא, שובו אלי ואשובה אליכם". "הבה נקרא אל העם היושב בציון לחשבון הנפש ולפשפוש המעשים". "במיוחד נקרא כל איש אשר שאר רוח בו לצאת מד׳ אמותיו, להשפיע מרוחו הקרובה והרחוקה". "זכות זו תעמוד לנו להיות נגאלים גאולה שלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב אמן. בברכת גמר חתימה טובה ושנת גאולה וישועה לכלל ולפרט" (מתוך 'קול קורא' של מועצת גדולי התורה לרגל ימי התשובה, 'המודיע', ערב יום הכיפורים, תשרי תשכ"ח).

10. עם נושע בד'" - הרב יחזקאל אברמסקי, ראש מועצת גדולי התורה, 'החזון יחזקאל':
"ביום שמחת תורה שנת תשכ״ח, אחרי שנתכבד לעלות ל״חתן תורה", דרש כמין חומר את הפסוקים הבאים מן הקריאה שקראו לפניו, בהקשר עם המאורעות הכבירים שהתרחשו בשנה שחלפה ("מלחמת ששת הימים" ושחרור הכותל המערבי). פתח ואמר: " אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד" , פירוש, ד' לבדו הוא שהושיע אותך. ואם תשאל: "ואשר חרב?" דהיינו: הלא כולם ראו בעליל והשתמשנו בחרב? אין זה רק "גאוותך", כלומר, זוהי תופעה למראית עין בעלמא, כדי - שיהיה לך במה להתגאות! עוד דרש אז מענינא דיומא בכתוב הקודם: "ויגרש מפניך אויב" שנתקיים בנו זה מקרוב. באיזה אויב הכתוב מדבר? ״ויאמר השמד״ - באויב שזמם להשמידנו לגמרי. מעתה מבקשים אנו שיתקיים כבר בשנה זו: "וישכון ישראל בטח בדד".. (מובא בספר: 'מלך ביופיו', ח"א, בעריכת ר' אהרון סורסקי, עמ' 618)


11. דור שפל מול גילויים מופלאים - הרב יעקב ניימן, ראש ישיבת 'אור-ישראל' פ"ת :
דורנו זכה לראות נסים גלויים, במידה שלא זכו לה דורות קודמים . הדורות שהיו בתוכם הרבה יותר צדיקים וגאונים וכל יהודי פשוט היה שומר תורה ומצוות, לא זכו לראות בעיניהם מה שדורנו זכה לראות. אומרים בשם אדמו״ר אחד שדרש על הפסוק ״אז ימלא שחוק פינו״ - כשהמשיח יבוא יהיה שחוק גדול, ימלא שחוק פינו, ומה יהיה השחוק? כי הנה היו דורות קודמים מלאים גאונים וצדיקים, כולם יראי השם, ומשיח לא בא, ולדור הזה כן בא! ועל כך יהיה השחוק. וכן אני אומר על הנסים והנפלאות שאנחנו ראינו, ודי לחכימא. (ספר 'דרכי מוסר' - שיחה לפרשת בשלח, נאמרה בסמיכות למלחמת ששת הימים).
12. "הישועה הגדולה שנושענו ויצאנו מאפלה לאורה" - הרב יששכר מאיר, ראש ישיבת הנגב :
אחר מלחמת ששת הימים, פירסם ראש ישיבת הנגב, הרב יששכר מאיר, את המכתב הנ"ל בעיתונות: " עדיין אנו עומדים ומשתאים מהישועה הגדולה שנושענו ויצאנו מאפלה לאורה. לכן הבה נתקרב לדעת ה' ולקיים מצוותיו המרוממות ומקדשות אותנו . הנני, מזמין, איפוא, בזה כל אחד לבוא לביקור בישיבתנו הקדושה בעיירת נתיבות שבנגב הצפוני וכן הנני מוכן לשלוח את בני התורה שלנו לארגן בכל מקום שנידרש שיעורים בתורתנו. נתיבות, הרב יששכר מאיר, ראש ישיבת הנגב. ("דבר", יום ג', ט' באב התשכ"ז).
13. "ניסים גלויים על כל צעד ושעל" - הרב שלמה ברמן, ר"מ בישיבת פוניבז':
אצלנו בע״ה הכל כסדרו ועדיין עומדים אנו ומשתאים מבלי אפשרות להקיף את כל עומק וגודל מעשי ה׳ על אשר הפליא עמנו חסדיו בגלוי, אשר גם עיני רחוקים למדו להכיר לראות אח יד ה׳, הן בהשתלשלות המאורעות במשך זמן אשר כל מה שחשבנו שזה לרעה הפכה ה׳ עלינו לטובה, והן בימי המלחמה עצמה אשר הפחד הי׳ גדול למאד עד כי הכינו בפקודת הצבא בתי קברות בסביבת תל אביב לבד לעשרים וחמשה אלף איש ר״ל וכבר קידשו המקומות ע״י רבנים, וב״ה שכמעט לא סבלנו כלום, גם מאורעות המלחמה עצמה היו בבחינת ניסים גלויים על כל צעד ושעל, ובימים אלו היה אפשר להמליץ מה שלא ראתה שפחה וכו' שכולם עמדו והכריזו ה׳ נלחם לנו. ותפילתנו ובקשתינו שרוח גדולה זו לא תסור מאיתנו. ויוסיף ה׳ חסדיו אלו להבא כבעבר...ואסיים בתקוה שנשמע בקרוב ממש קול מבשר בהרי ירושלים". (איגרת לרב יצחק לוית, מתאריך ז' במנ״א תשכ״ז. ישורון, יז', ניסן תשס״ו, עמ' שצד')
14. מלחמת עמלק – בכ"ח באייר - הרב נחום פרצוביץ', ר"מ בישיבת מיר :
סיפר הרב אביגדור נבנצאל : בספר "שמות", מצויה לענ״ד פגישה עם ירושלים והר המוריה, הקשורה מאוד לכ״ח באייר. לקראת המלחמה בעמלק, אומר משה ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, מחר אנכי (צב על ראש הגבעה" (יז, ט). אם כתוב ״הגבעה״ בה״א-הידיעה, משמע שהיתה וו גבעה ידועה - אך במקרא לא הוזכרה קודם לכן גבעה כלשהי. ונראה לומר על-פי דברי האר״י הקדוש, שלכל אורך נדודי ישראל במדבר, נלוותה אליהם קדושת הר המוריה. בכל מקום אליו הגיעו, ידעו כולם שיש מתחם מסויים שבו שורה שכינה; שם התפללו, ושם, ב״הר המומה״ - הקימו תמיד את המשכן. ואכן "ראש הגבעה" בגימטריא, בדיוק כמניין ירושלם! נ586). ואשלים בדברי מו״ר הגר״נ פרצוביץ׳ זצ״ל: הוא חישב ומצא, שהמלחמה בעמלק נערכה בדיוק בכ״ח באייר ! אותה שנה, קיבלו תורה בו׳ בסיון שחל בשבת (שבת פז:); נמצא, שכ״ח באייר חל ביום ו' בשבוע שקדם. ולכן כתוב בפיוט "אץ קוצץ בן קוצץ" לשבת "זכור", שמשה העמיד את השמש במלחמת עמלק - מאותה סיבה שהעמיד יהושע שמש בגבעון: כיוון שהיה יום שישי אחר-הצהריים, לא רצו להזקק להיתר מלחמה בשבת (בפרד״א נמצא, שמלחמת ישראל ועמלק התנהלה בכ״ח באייר בהר המוריה! (שיחות הגר"א נבנצאל, במדבר שיחה ג' עמ' מה, ובספר ׳שיחות לראש-השנה׳ עמ׳ רצד [רס], הופיע רעיון וה כיתר פרוט, ולווה בראיות נוספות).
15. 'פנים אל פנים דיבר עמנו ה׳' - הרב ידידיה ינובסקי, בוגר ישיבות גרודנא וסלבודקא (חברון) - רב אגודת הכורמים 'כרמל מזרחי' ראשל"צ:
ואילו הצילנו ה׳ ולא מסר אותנו ביד אויבנו, הרי דיינו. על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, שהצילנו מיד אויבנו, ולא עוד, אלא יצאנו ברכוש גדול ויקר מאד. כבשנו בעזרת ה׳ את ירושלים האמתית היא עיר הנצח, עם שריד מקדשנו הוא הכותל המערבי. כבשנו את עיר האבות היא חברון. כבשנו את בית לחם עם קבר רחל אמנו. ועוד ועוד, כי מה כוחם ומה גבורתם, הלא כל הגיבורים כאין לפניו. ואם אמנם תולדות עם ישראל, עוד מיום צאתו מארץ מצרים, ובמשך אלפי שנות גלותנו, עשירים ומלומדים המה בניסים גדולים, גלויים וסמויים - הרי הם כאין וכאפס לעומת הניסים הגדולים והגלויים שזכינו בהם עתה. איה הקולמוס ואיה הסופר, שיוכל לתאר ולמצות את גודלם והקיפם של הניסים שזכינו בהם עתה. איה הקולמוס ואיה הסופר, שיוכל לתאר את האור הגדול שנגלה עלינו. הלא פנים אל פנים דיבר עמנו ה׳.
...מי יודע, אם השעה לא שעת ניסיון ומבחן לקראת הבאות. בל נחמיץ את הרגע. הנסתר הוא מרובה מהנגלה. מתרחשים לעינינו דברים לא טבעיים, מאורעות שלא שערו אבותינו. חזון אחרית הימים הולך ומתגשם. כי הימים ימי הגאולה המה.
יוחרט לנצח בציפורן שמיר על לוח ליבות ישראל, הניסים והנפלאות והתשועות שעשה ה׳ לנו בימים אלו בזמן זה. - יהי רצון שנזכה כבר בביאת הגואל צדק, והאור הגדול שנגלה עלינו ישמש לנו עמודא דנהורא. ויקדים בנו הפסוק (ישעיהו פרק ס׳ יט) "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה׳ לאור עולם ואלהיך לתפארתך״ - אמן. (דברים בסעודת הודיה לאחר מלחמת ששת הימים, פרי ידידות, עמ' קסא, בני-ברק, התשע"ב).
16. "מודה אני... אומרים גם בלי נטילת ידים" - הרב יוסף הלר, ר"מ בישיבת "אור ישראל" פ"ת :
"מה שאמרתי על קדושא רבה וסעודת הודיה אחרי מלחמת ששת הימים, המלחמה לפני בוא המשיח וזה היה בפ' בלק ובהפטרה הנביא מיכה מדבר מה להכין ולבשל על סעודת הודאה להשיב על הפיכת קללה לברכה: "במה אקדם להשם אכף לאלקי מרום אם בעולות וכו' בעגלים בני שנה או ברבבות נחלי שמן או בכורי או פרי בטני.." זה רק הוי אמינא וחשבון, אבל באמת מה שהקב"ה רוצה הוא אהד מהשלשה דברים הוא אהבת חסד, זה הכבוד היותר גדול, הכרת טובה וזהו דין בשו"ע אשר 'מודה אני' אומרים גם בלי נטילת ידים ובלי הלבשה נכונה, כי כמו תורה אינה מקבלת טומאה (מס' ברכות) כמו כן, מדת הכרת טובה אינה מקבלת שום טומאה כי היא כמו תורה הקדושה. (קובץ 'אפריון' ב', עמ' צג', אב-אלול התשכ"ז)
17. "ברוך אלקינו שהפליא חסדו עלינו בימים אלה" - הרב שריה דבליצקי, בני ברק:
הקדמה ל'קונטרס אחר כתלנו', בני ברק, סיון תשכ"ז:
ברוך אלקינו שהפליא חסדו עלינו בימים אלה וגמלנו כל טוב והצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו שקמו עלינו לכלותינו, ע״י נסים ונפלאות גדולים ונוראים. השם נפשנו בחיים לא נתן למוט רגלנו, הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים, האל הנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו, המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו. הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו, על כי מחרב הצלתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה׳ אלקינו לנצח. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדיך על ידי משיח צדקך. מה אשיב לה׳ כל תגמלוהי עלי. והואיל ואיתרחיש ניסא ניזיל ונתקין מילתא (שבת ל״ג ע״ב). והיות וזכינו ואנחנו יכולים שוב לראות פני האדון ה׳ אלקי ישראל אצל שריד מחמדנו ותפארתנו הכותל המערבי , אמרתי לסדר את כל הדינים הנוהגים בזה, ובפרט דיני הקריעה שצריך עפ״י הדין לקרוע כל הרואה מקדש בחורבנו. ולאו כו״ע דינא גמירי, ובפרט שהן רבים עתה אנשי חוץ לארץ שלא נהגו בדינים אלו מעולם. לכן נסדרו פה רוב הדינים השייכים לכותל המערבי וקדושת המקדש והקריעה וכו', בכדי לזכות את הרבים לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל לדעת מה יעשה ישראל, עד נכון היום בו פתאום יבוא אל ביתו האדון, ויבנה המקדש ועיר ציון תימלא ועין בעין נראה בשוב ה׳ ציון היכל על מכונו, כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם. אשרי עין תראה כל אלה במהרה בימינו, אס״ו. בני-ברק, אסרו-חג דשבועות, תשכ״ז, שריה דבליצקי.
18. "נסים מצד הקדושה" - הרב חיים קרייזווירט, רבה של "קהילת מחזיקי הדת" באנטוורפן:
"בתקופה אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים, ראה ר' פינחס קארנפעלד הי"ו מראשי הקהילה החרדית מחזיקי הדת באנטווערפען כמה אברכים מחסידי סאטמאר צועדים לעבר מעונו של רבנו. הנ"ל היותו מאוד מקורב לרב, הרשה לעצמו לברר ולהתעניין מה טיבו של הביקור הזה, דבר לא שגרתי במחוזותינו. הוא חיכה זמן מה, עד שלפי השערתו עזבו האורחים את מעון רבנו. התקשר לרבנו והתנצל: ראה ראיתי כמה אברכים עולים בית-קל וסקרן אני לדעת על מה נסובה השיחה ומה חפשו האברכים אצל מורינו הרב? בוודאי לא עלו בכדי... הרב העלה חיוך וסיפר לו שהאברכים טענו שבאו בשליחות הרבי מסאטמאר זצ"ל לשבר את אוזנו לעדכנו בדעת האדמו"ר מסטמר דהיינו שכל הנסים שהתרחשו בתקופה האחרונה בארץ ישראל..אינם אלא פרי הס"א רח"ל, מקורם אינם מצד הקדושה... פינחס קארנפעלד היה קצת המום וביקש לדעת איך הגיב רבנו, ענה לו הרב: אמרתי להם שיש לי ראיה ממשנה מפורשת בסוף מסכת ברכות כי אין לדברים כל יסוד ושם נאמר: "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"...ועוד עיין בדברי הגמרא שם, נד. תמה רבנו, איך אפשר לעשות ברכה על הנסים שנעשו? אולי הנסים היו ממקור שאיננו טהור?! אלא שמכאן ראיה שאין כזה מושג נסים שאינם מצד הקדושה ...(מים חיים, אנטווערפען, תשע"ה עמ' צד')
19. 'בחסדי השי"ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים', "ברוך השם נתקיים שעשה הניצחון על הערביים המרובים" - הרב משה פיינשטין, עמוד ההוראה:
האם יש לקרוע היום על ראיית ירושלים ואלו הנוסעים לארץ ישראל? מסתבר שאף שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר אין לקרוע בראיית ירושלים מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם, וצריך לברך רק בראותו מקום המקדש אף כשרואים אותו מרחוק וכ"ש כשבאים לכותל, וכשרואין ערי יהודה שהם ברשות האומות וכן אם איכא חלק מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה צריך לקרוע. (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע אות יא')
'ועיין בב"י שם דדייק מזה דאם אינן חרבות, שהם מיושבות, אפילו בזה"ז שהם תחת ממשלת עכו"ם היה נראה דא"צ לקרוע. אך מסיק דעיקר דכל שהם בידי עכו"ם אף על פי שיש בהם יישוב, בחורבנן מיקרי . וכן כתבו הט"ז והמג"א סק"א, ופי' המג"א עניין זה ביותר, שכתב אף על פי שיושבין בהם ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מיקרי חורבן. וכלשון המג"א כתב גם במ"ב סק"ב. שא"כ עתה שבחסדי השי"ת אין מושלים האומות על ערי יהודה ועל ירושלים, והם גם מיושבים, הוא טעם גדול שלא לקרוע . אף שעדיין לא באה הגאולה ע"י מלך המשיח, ואנו מתפחדים מהאומות אין לקרוע. דהא הקרא שלמדים משם שצריך לקרוע על ערי יהודה (בירמיה מ"א, ה', ויבואו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים וגו') הרי באו אחר שנחרבו ממש, שאין ללמוד מזה אפילו ליום אחד קודם החורבן, אף שהיה ידוע ע"י ירמיהו הנביא ועוד, כי יהיה החורבן. וכ"ש עתה שמקווים אנחנו שמלך המשיח יבוא בקרוב כשיהיו כל ערי ישראל על מכונם, שאין צורך לקרוע . אבל כשרואה מקום המקדש שעדיין הוא בחורבנו, ולא שייך שיבנה אלא ע"י מלך המשיח צריך לקרוע בפשיטות. וכשיבוא מלך המשיח במהרה בימינו, אף אם נימא שיהיה קצת זמן עד שיבנה, יורנו מלך המשיח וסנהדרין איך לעשות.' (שו"ת 'אגרות משה', אורח חיים, חלק ה' סימן לז)
ובהסברת העניין מדוע דווקא קטני אמנה זקוקים לעשיית ניסים במלחמה כפי שנעשו במלחמת ששת הימים כתב אודות ארבעת מלכי יהודה (ספר דרשותיו "דרש משה" – עה"ת דברים)
שדורו של דוד המלך שהיה דור צדיק והאמין בה', לכן יכל דוד לבקש מה' לנצח במלחמה בדרך הטבע משום ש"גם אם ילחם עמהם בנשק וכל עניני המלחמה וישיגם וינצחם, ידעו כל ישראל כי השי"ת עשה הישועה, אבל אסא בדורו שלא היו כל כך בעלי בטחון היה ירא שאם יעשה מלחמה דהיינו שירדוף וישיגם וינצחם יאמרו ח"ו שכחם עשה זה, לכן בקש מהשי"ת שהוא רק ירדוף ויעשה נס שיפלו חללים אף קודם שהשיגם, ויהושפט שהיה חושש מדורו שנתקטן באמונה אמר שגם לרדוף הוא ירא שמא יאמרו שהם נצחו מעצמם, ולכן התפלל שהקב"ה יכה והוא רק יאמר שירה, וחזקיה ירא גם לומר שירה שמא ח"ו יאמרו שזה עזר מעין סגולה, ולכן אמר שאין בו כח אף לומר שירה.."
ומסיים שם לגבי דורנו – וניסי מלחמת ששת הימים: "וכל שכן בדורנו שקטני אמנה נתרבו שהיינו צריכים רק לנסים אולי יבינו שהשי"ת עשה זה. וכן, ברוך השם נתקיים שעשה הניצחון על הערביים המרובים ללא ערך וגם נעזרו ממלוכה גדולה בהרבה ענייני נשק כבזמן הזה, יותר הרבה ממדינתנו בא"י, ורק בד' ימים נצחו את כל עמי הערבים ומצרים מיום ב' עד יום יום ה', ומקוים אנו שישלח מלך המשיח בקרוב ויכירו כל ישראל כי ה' איש מלחמה..."
20. כל העם מקצה צריכים להתאחד בכוח לעזור הניצחון - הרב יוסף אליהו הנקין, עמוד ההוראה:
הרב הנקין, החזיק בהשקפה מקורית ומורכבת ביחס למדינת ישראל ומהות התקופה 4 . לפני הקמתה התנגד לכך נחרצות משום העברה על ג' שבועות לדעתו, אולם, לאחר הקמתה, תמך בה בכל כוחו ונלחם באנשי 'נטורי קרתא' וחסידי סאטמר ששללו בתוקף את מרותה של המדינה בתור מלכות ישראל 5 . יחד עם זאת, נחמץ לבו בקרבו על הקלקולים הרוחניים של ה'חופשים' וסבר שרק הנהגה תורנית למדינה הינה ערובה לשמירה זהותם היהודית ולהישארותם בארץ.
במאמר מיוחד שפרסם בקובץ "הפרדס" בתשרי תשכ"ח כתב הרב: זאת חובתנו בזמן ובתקופה שלנו לעזור לממשלה בכל הכוח, בין בגוף ובין בממון, ובכל שאר מיני השפעות, כי הוא נוגע לא להממשלה בלבד אלא לכל א״י, אף לאלה שהתנגדו ליסוד הממשלה.... ...אפילו בזמן נסים גדולים צריך להתנהג גם בדרך הטבע... והנוגע לזמנינו: כל העם מקצה צריכים להתאחד בכוח לעזור הניצחון. ולעומת זה הממשלה צריכה בכל כוחה לעזור לישוב התורני, שהוא יסוד של הממשלה, שבזכותו נוסדה ובזכותו מתקיימת, שהיא ערובה לשלום, ולא לעשות כיבושים חדשים, שזהו החלק התורני מסרו נפשם על השלום במשך כאלפים שנים, כי תנאי היה בכבוש "ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו"...
נכדו הרב יהודה הרצל הנקין, מביא בזיכרונותיו מסבו הגדול: כששאלתי אותו זצלה"ה מה דעתו לענין אמירת ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים השיב לי שלפי דעתו אין לומר הלל כלל, וכשחזרתי ושאלתי אם יש למחות בידי המברכים ענה בשלילה ואמר שיש להם על מה לסמוך והוסיף ביאור ואמר שדבר זה לא ניתן להכרעה, יען כי תלוי על נקודת המבט שיש לאדם על מדינת ישראל בתור שלב בחזון הגאולה . ופעם באמצע שיחה אמרתי לו: 'יום ירושלים', היום ששחררו את העיר מידי הגויים והשיב לי מתוך אנחה: "ומי ישחרר את העיר מידי החופשיים... (שו"ת בני-בנים, ח"ב, עמ' ר"י, ע"ש)
21. חובה עלינו להודות ולהלל לה' - הרב יהודה הרצל הנקין, מחבר שו"ת 'בני-בנים':
"והנוגע לנו ביום העצמאות וביום שחרור ירושלים בכל מקרה שחובה עלינו להודות ולהלל לה' על רוב נסיו וחסדיו שעשה אתנו בקיום הבטחותיו בידי הנביאים כלפינו כן יעשה לנו נסים ויקיים הבטחותיו אתנו לעתיד עד שנזכה לאחד מאופני הגאולה הסופית שתבוא במהרה..." (שו"ת בני בנים חלק ב' עמ' ריד' (תשנ"ב).
22. 'ניצחון צבא ישראל – זה טבע ממש ולא נס' הרב אליעזר סילבר, אגודת הרבנים ארה"ב:
סיפר הרב ר׳ מרדכי גיפטר, ראש ישיבת טלז בקליוולנד, בהספדו על הרב סילבר. לאחר מלחמת ששת הימים בא לבקר את הרב סילבר. מעניין לעניין שאל את הרב סילבר, מה דעתו על הנסים הגלויים בנצחון הצבא הישראלי על צבאות הערבים? נתן בו הרב סילבר את עיניו, ואמר: "ניסים? אני לא רואה בזה שום נס. הגדרת נס שייכת רק בדבר הנעשה נגד דרך הטבע, אבל שצבא ישראל יינצח במלחמתו על אדמת ישראל נגד שונאי מדינת ישראל - את זה מחייב הטבע. זהו טבע, טבע ממש ולא נס 6 ". (הרב חיים קרלינסקי ז״ל, ״שנה בשנה", ירושלים, תשכ״ט, עמ׳ 371)
23. "הנצחון המזהיר של צבא הגנה לישראל"- הרב יהודה גרשוני (ר' יודל גרודנר) חתנו של הרב סילבר, ר"י ארץ-ישראל:
ביחס לתקופתינו וליום העצמאות :...ובזה יצאתי במקצת ידי חובתי לברר השיטות בנוגע יום העצמאות שאין ספק בדבר דאפשר לקבוע אותו לחג. אדרבא מצוה גדולה לפרסם הנס הגדול בזמנינו ולבשר את 'האתחלתא דגאולה' ולהפיח אמונה בה' ובמשיחו שפעמי הגאולה כבר נשמעים מקרוב. יוצא לפי זה יום העצמאות שלנו בארץ ישראל אין סרך לבל תוסיף כי יש כאן הק"ו כמו לענין חנוכה אם משיעבוד לגאולה אמרו שירה ממות לחיים לא כל שכן וזה היה ממות לחיים ממש! ולפיכך ברור שעלינו לקבוע יום טוב ולומר הלל בחג העצמאות מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך וגו' כי עין בעין יראו בשוב ה'". (ספרו: 'קול צופיך', רנח')
ואודות הנצחון במלחמת ששת הימים כתב: ...השטחים שרכשו בנצחון המזהיר של צבא הגנה לישראל שהם חלק מה שהובטח מפי הקב"ה (שם, עמ' קנג')....
בדרשתו ביום ירושלים התש"מ בישיבת 'מרכז הרב', דיבר על סכנת הפירוד בעם ישראל ועל הצורך בשמירה על שלימותה של ירושלים (לעיל בשער זה, הבאנו אחת מדרשותיו ליום ירושלים וראה עוד בספרו: 'חכמת-גרשון', עמ' קל')
24. "ניסים ונפלאות מעת הופעת המדינה היהודית..."- הרב חיים צימרמן, ר"י בית מדרש לתורה:
עומדים אנו בתקופה של אתחלתא דגאולה דבר זה יתברר לכל מי שחדר לתוכה של הלכה זו בתורה שבכתב ושבעל פה ברם צריך הוא להיות נקי מנטיות סובייקטיביות וממשפטים קדומים של הנחות שונות שנמסרו במשך הזמן..... עכשיו כשמתקיים השלב הראשון של האתחלתא דגאולה באין שעבוד מלכויות וחזרה מלכות ישראל לארץ ישראל ואין אנו משועבדים לממשלת זרים ורואים אנו בעינינו את החסד הגדול וההשגחה הפרטית בנסים ונפלאות מעת זמן הופעת המדינה היהודית איך שכל העולם כולו מתחשב עם העוז והגבורה והתפארת שבנצחיות ישראל בין מה שנוגע לבטחון המדינה בצבאה ומדיניותה ובין מה שנוגע לכבודה וכבוד ישראל. .. בזמן שמנהיגי המדינה מוסרים נפשם לנצחון האומה והצלחתה ושחרורה משעבודה הרי שומה באותה מידה על בעלי תורה להתעורר ולהתאמץ ולהתחכם בכל מה שבכוחם להחזיר את מלכות התורה, לב העם ונפשו וזה התפקיד העיקרי והגדול של כל המאמינים בתורה...
...ומכאן סתירה למה שהעלה אהד מגדולי הדור בספרו 'ויואל משה' מהגאון הצדיק האדמו"ר מסטמאר שנעשים נסים מ'הסטרא אחרא' כן מאי ראיה מביא הירושלמי דבדורו של אחאב על ירי שלא היו בהם דילטורין מצליחים ועשו באמת נסים הרי אפשר שהסט"א עשה זאת?! הרי מוכח מהירושלמי שאין לומר כך וזו ראיה ברורה שאין עליה תשובה...
...יוצא מן ההיבט של ההלכה אין להחזיר שום דבר שנלקח בא"י על ידי כיבוש .... (מלוקט ממאמריו בקובץ 'תורה לישראל', חלק א', מכון תבונה, ירושלים, תשל"ח).
25. "יד ה' המחוללת פלאי פלאים" הרב שמחה עלברג, עורך "הפרדס" ויו"ר אגודת הרבנים בארה"ב:
"ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" - כותב אני את הטורים האלה בשעה שישראל עושה חיל ביד ה' המחוללת פלאי פלאים, למעלה מכח תפישתנו הפשוטה האנושית ...כל ההגיונות כשגעונות מול הדבר הנשגב השמימי הזה". (הפרדס תמוז תשכ"ז עמ' 2)
26. הרב ישראל שציפנסקי, חבר מערכת האנציקלופדיה התלמודית ועורך "אור המזרח":
מן האמור נלמד קל וחומר בן בנו של קל וחומר עד היכן מגעת חובתנו המוסרית להכיר טובה לאלה שבמשך מאבק ארוך ובהקרבת חלבם ודמם, הפכו את מורשת האבות, מארץ ציה ושממה לגן רוה ... לפי דברי הרמב"ם, בחרה ההשגחה בדורנו אנו, להפגין בתוכו לעיני הגויים את גבורותיו ונפלאותיו של הקב"ה ביד עמו ישראל כמענה למה שהחליטו בו אומות העולם בשנות השואה...
..ישנה עוד נקודה נוספת, בחובתינו להכיר טובה בשביל הניסים שאירעו לנו בדורנו , דור שהוקם על מתהום הנשיה והאבדון היא מכוונת כלפי אלה המכחישים את עצם העניין ואומרים שלא היו כאן לא ניסים ולא גבורות ד' אלא הצלחה אסטרטגית מצד לוחמים כופרים ואין ליהודי חרדי להתפעל בשביל כך, לדעתנו שיטה זו מופרכת היא מעיקרה.... (אור-המזרח ניסן תשכ"ח)

27. "נס וחזון לעיני כל העולם" - הרב שמואל קלמן מירסקי, מהדיר כתבי גאונים וראשונים:
אף המשתדלים לבאר את נצחון מדינת ישראל בדרך רציונלית אינם מוצאים לו ביאור אחר אלא עליונות הרוח וההכרה העמוקה בזכות המשפטית על אדמה זו, הוה אומר, שצדק רבינו אשר בר יחיאל עד להפליא בפירושו את הדין "כל דאלים גבר", שלכאורה הוא נראה מוזר לרוחו של המשפט העברי, המיוסד על המוסר והצדק, וזו לשונו (רא״ש לבבא מציעא פ״א, סימן א׳): "שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול". איני יודע הוכחה ברורה יותר לצדקת משפטו זה מנצחון מדינת ישראל על אויביה המרובים והמזוינים ממנה פי כמה. אם ניסו לפני י-ט שנה להשתמש בדין "יחלוקו" ולא עלה, מפני סירובם הגמור של שכני ישראל להכיר במציאות ישראל, וחזרתם האווילית והאכזרית על האימרה "לבו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", הרי הוכחה צדקת ישראל ומשפטו על ארצו במעשה הגבורה שאין לו כל ביאור אלא בנס ובחזון לעיני כל העולם. (רבעון 'אור המזרח', עמ' 74)
28. 'זכור תזכור את מלחמת ששת הימים...' - הרב יהודה זרחיה סג"ל, רב כפר שלם, ת"א:
מכתבו של הרב סג"ל לרב צבי יהודה הכהן קוק לכבוד יום העצמאות התשל"ז:
ב"ה בחג העצמאות תשל"ז קרית שלום ת"א ג' אייר. העז והעצמה למדינתנו ברוח ובגשם וציפיה לביאת המשיח ובנין בה"ב (בית הבחירה) ואוי"ט ושנות חיים טובים דשנים ורעננים יהיו לכל ישראל ובתוכם למרן אור ישראל מנהיג הדור הרב הגאון הגדול ציס"ע (צדיק יסוד עולם) חו"פ ס"ת קדוש מעכגק"ת מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א.
שלום רב וכ"ט וחג שמח. ביום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו שעי"ז יתעוררו לבנין הבחירה (עי' זבחים ס"ב א' ג' נביאים וכו') ולקיים המצוה של בנין הבית כראוי ואז בודאי ובודאי יבא קץ הפלאות והעבודה בו תעורר רחמי הקב"ה לשלוח לנו בן דוד משיחו (ועי' בירושלמי פ"ה דמעשר שני דבנין המקדש קודם לביאת המשיח ובתוי"ט שם מ"ב ד"ה ותנאי הערתך וברמב"ם ה' מלכים פ"א משמע דמשיח קודם וכבר האריכו בזה כידוע האחרונים טובא ואכמ"ל) וידועים ד' (דברי) מרן קדוש ד' הרב זצ"ל זי"ע שהנבואה היא המפתח לישועה ומד'י (ומדברי) המשך חכמה להגרמ"ש זי"ע משתמע שתלוי במקדש ובבית שני שחסרה שכינה משם לא הופיעו יותר נביאים ואכמ"ל. ושמחים וגאים אנו בהדר"ג מרן שמשמש אורה זו תורה לאלפי צעירים ומתסיס לאהבת א"י כראוי לכל ב' עבריה, גם נחלת ב' השבטים וחצי מע"ל, וגם השאר (עי' בכורים פ"א מ"י דמביא וקורא בעה"י לרבנן וברע"ב דאין הלכה כריה"ג דמינא זה חלב ודבש) ובלי ספק זכותו רבה מאד והמקום יעזרנו לשמש בכהונה גדולה בבית המקדש שיבנה בב"א. שלך בערצה יהודא בהגה"צ ר' שפטיה ז"ל (שעפטל) סגל, חופ"ק קרית שלום ת"א'. (פורסם ע"י שאול שיף בעיתון 'הצופה')
סיום מאמר הלכתי של הרב סג"ל בעניין ישיבת נוכרים בארצנו: "ומבואר איפא להלכה ולמעשה שאסור לנו בארצנו הק' העצמאית שזכינו תהלה לאל לשלטון משלנו, להרשות לנכרים לשכת עמנו אלא א"כ יקבלו עליהם את שבע המצוות של בני נח שהן אבני יסוד לאנושיות תקינה ובריאה וזו חובתנו עפ"י תורתנו הק' בארץ נחלת אבותינו שהנחיל לנו אלקינו להעמידם על התנאי היסודי הזה או 'נוכרים הגונים' או 'צאו מכאן' ואילו עשינו כן, כי אז לא היינו עומדים בפני בעיות החבלה החמורות הפנימיות של היושבים בארצנו תחת חסותנו ובעיית הפלשתינאים שכולה מזויפת וצבועה ופסולה מכל הבחינות, דתית וממלכתית וביטחונית כאחת ועדיין ניתן הדבר לתקון ואין לנו לירא מפני שום נברא כשעוסקים בקיום מצות התורה אם היא נעשית כראוי ולשם שמים והובטחנו מפי הגבורה "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני", (גם בארץ וגם בארצות ערב אחיהם וגם מהתגובה באו"ם) לא אוכל להורישם, לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים" (דברים ז', י"ח-י"ט) ואנו מוסיפים לנו זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לכולם במלחמת ששת הימים לעינינו" ('שבילין' שנה י"ו, כט-ל, כסלו תשל"ז עמ' קנט').
29. "נשמות מיוחדות לאחר מלחמת ששת הימים" - הרב מאיר יהודה גץ , ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' בירושלים :
הרב גץ ובנו אבנר הי"ד, במלחמת ששת הימים:
ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הגיע בנו, יאיר למצוות. בר המצווה נחוג במושב בן זמרה ברוב שמחה. באותו יום קיבלו צו גיוס תושבים רבים, וביניהם הרב, בנו אבנר, וחתנו ציון. בלילה ישב הרב עם בנו וחתנו ולמדו בצוותא בהלכות מלכים לרמב"ם על חובת היציאה למלחמה. אבנר מאורס היה, ואמור היה להתחתן מספר שבועות לאחר מכן. אמר לו אביו: "בני, אפילו חתן מתחת לחופתו יוצא למלחמת מצווה ". באותו בוקר הכינו את תרמילם, נפרדו בציפייה לישועות ולנחמות ופנו לדרכם ולקיום חובתם.
הרב שימש במלחמה כמפקד האזור , רץ ממושב למושב, בדק שהתושבים נמצאים במקום מוגן, פקד על החיילים באזור, עבד ללא לאות ימים רבים ללא שינה. אט אט החלו לזרום ידיעות על ניצחונות המלחמה: שחרור סיני, שחרור עזה, שחרור שכם, שחרור הגולן. והנה ביום השלישי הגיעה הידיעה על שחרור ירושלים. השמחה הרקיעה שחקים, חלום הדורות התגשם. תוך כדי פעילות וריצה הספיק הרב עוד לכתוב שיר תהילה לבורא עולם . אולם כשתושבי כרם בן זמרה התאספו להרים כוסית לחיים ולהודות לבורא עולם, אמר הרב: כל עוד איני בטוח שכל ילדי המושב שבו בשלום הביתה – איני שותה".
שבועות מספר לאחר מלחמת ששת הימים היה אמור אבנר לשאת לאשה את בחירת לבו. לפני כניסתו לקרבות על ירושלים, כתב גלויה לאביו: "אבא, אנחנו הולכים להילחם במקום שתשמח מאוד שהיינו שם". כיוון שהיה אסור לכתוב פרטים על הקרבות, רמז אבנר לאביו שהוא הולך להילחם על ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו. חבריו סיפרו, שבתוך המולת ההכנות לקרב התפנה אבנר ללמוד בהלכות מלכים לרמב"ם. כחבלן בחטיבת הצנחנים, נמנה אבנר על החיילים הראשונים שפילסו את הדרך בין הבונקרים המבוצרים וגדרות התיל לכיוון חומות העיר העתיקה. אש תופת ניתכה עליהם מכל עבר, אולם אבנר וחבריו דבקו במשימתם – לפלס את הדרך לחבריהם הנערכים להסתערות. כשהוא שועט קדימה עם חבריו, שמע אנקת כאב מפי אחד החיילים שנפצע. תחת אש כבדה שהמטירו החיילים הירדנים מהחומות, פינה את הפצוע וחזר לחבריו. כך דילג על שורה של בונקרים וגדרות תיל. שעה קלה לפני הפריצה אל תוך החומות נפצע קשות. חבריו זינקו אליו, חילצוהו ומשכוהו למחסה ולטיפול, אך לשווא. בשמוע הרב את הבשורה המרה, קרע קריעה ואמר בדמע: "צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה ". בהגיעו הביתה ראו בני ביתו את בגדו קרוע, והבינו שאבנר נפל. קולות בכי וזעקות פרצו מהגרונות ומלאו את חלל הבית ואת רחבי היישוב. בחדרי חדרים בכה הרב מרה, אך כלפי חוץ שמר על איפוק וחיזק את בני המשפחה ואת המנחמים, בציינו מה גדולה היא מצוות קידוש ה'. לאחר מכן אמר הרב: "אשרי לי שזכיתי, ואוי לי שזכיתי, שבני נפל על שחרור ירושלים ". (רב הכותל – שמחה רז, הוצאת 'קול מבשר', ירושלים תשס"ג).
"הוא ידע לעמוד על אופיה של תקופתנו המופלאה. היה רגיל להסביר שנשמות מיוחדות מופיעות בעולם דווקא מאז מלחמת ששת הימים , כאמור בתלמוד ובזוהר ש"נשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלים של מעלה (=מאגר הנשמות העילאיות) עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה (=חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים)". כשנשאל על ידי אחד המפקפקים: היכן הן הנשמות האלה? ליל יום ירושלים היה, והיו רבבות חובשי כיפות סרוגות מציפים את רחבת הכותל המערבי. הצביע הרב גץ אל הרחבה ואמר: הנה הן, הנשמות האלה!" ("הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל - גיבור בארץ", אלול תשע"ה, הרב אורי שרקי)
שמירה על כבוד יום ירושלים:
ביום העצמאות היה נושא הרב הגץ דרשת יום טוב בישיבה והיה מקפיד על כך שהתלמידים יופיעו בלבוש חגיגי. באחת השנים הגיע תלמיד לישיבה ב׳יום ירושלים׳ בבגד חול. התבונן בו הרב, נדהם ושאלו: "מה זה"? הבחור עשה עצמו בלא מבין את שאלתו. בעדינות שב הרב ושאלו: "איזה יום היום"? והבחור היתמם: "היום יום רביעי". בסבלנות אין קץ אמר הרב: "היום הוא ׳יום ירושלים׳, יום חג הוא לנו". בשמוע זאת הבחור עשה בידיו תנועת זלזול. הרב בראותו זאת, כאב מאד מבפנים, הקפיד על הבחור, אולם שלט על עצמו, ואמר לבחור: "שיהיה לך ברור שכך אי אפשר ללמוד, לך לביתך, החלף לבגדי חג, ואז תוכל לשוב וללמוד".יצא הבחור לביתו, החליף בגדיו לבגדי חג ובישיבה נמשך הלימוד מתוך שמחת חג.
אחד התלמידים הגיע ביום העצמאות כשהוא לבוש בגדי חול. שאלו הרב מדוע אינו לובש בגדי חג? והלה השיבו: "יום העצמאות הרי הוא חג של כפירה". שמע זאת הרב, הזדעזע עד עמקי נשמתו ובו במקום אסר עליו להמשיך ללמוד בישיבה. ניסה התלמיד לחזור בו ולבקש מחילה, אך הרב אמר שעל דברי כפירה אלו אין ולא יכולה להיות כפרה! (רב הכותל – שמחה רז, הוצאת 'קול מבשר', ירושלים תשס"ג, עמ' 436)
30. גילוי השכינה בששת ימי הפלאות - הרב אלכסנדר שפרן, רבה של ג'נבה:
גילוי השכינה שזכינו לו בששת ימי הפלאות היה כפול: הוא בא מלעילא ומלתתא, ממרומים וממעמקים . אחרי העלם כפול, מכאיב ומדאיג - הסתר דרכי ה׳ למעלה ומיעוט הלבבות למטה - הנה לפתע התפרץ הגילוי הבהיר והמבהיר; הוא הופיע במהירות הבזק, בחיפזון, מרחוק ומקרוב גם יחד. נפתחו השערים לרווחה, ודרך נו״ן שערי טהרה וקדושה. עטויה "חסד שבמלכות", ירדה שכינה למטה ועלתה שכינה למרום. היא יצאה מטמונות גבהי שחקי א-ל שהובקעו, והתנשאה מצפונות מעמקי לבבות בני ישראל שנתרחבו. ירדה שכינה מרקיעים וראו בנים גבורתה: אלוקי מערכות ישראל נלחם להם; עלתה שכינה מנפשות ישראל, הנענות והעזות, שהיא מתאווה לדור בתוכן, וראו כל יושבי תבל סגולותיהן; ישראל מסתכלים כלפי מעלה, משעבדים את לבם לאביהם שבשמים, מתגברים וידיהם שוברות מלחמה.
בימי המעמד האדיר והנהדר, הוסר המסך שלמראית עין הפריד בין ישראל לקונם, ובכך בוטלו המחיצות שהבדילו בין צדיקים לבינונים; ורשעים אינם עוד. כי איזהו רשע? מי שמוציא את עצמו מן הכלל. ברם, בימי פלאי הפלאים, אפילו אחד מני אלף לא פרש מן הציבור; אף הרחוקים והנידחים נספחו על בית יעקב, בנחלת ה' אל ישראל עם-קרובו. כולם, כל אחינו בני ישראל, התאזרו עוז והשתתפו במאבק האומה והארץ והתחזקו בציפייתם לישועה. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, מי בלהט הקרב נגד אויבי ישראל ומי בהתלהבות שבהתקרבות אל הבוחר בעמו ישראל באהבה, אל שומר ישראל. כולם בני א-ל חי. עם ישראל כולו הזדקף מלוא שיעור קומתו והיה לגוף אחד שאין בו מום, לנפש אחת שאין בה פגם: כולו קודש; כליל לה׳, לייחוד שמו יתברך, לאיחוד עם ישראל וארץ ישראל, המתאחדים ומתקדשים בייחוד ובקדושת שמו יתברך, ונעשים בזה האופן לחטיבה אחת מוצקה, איתנה, בעולם. (שבועון "פנים פנים", עת כנוס, ל' בתשרי התשכ"ח).
"כנסת ישראל שולטת בציון ובירושלים" - הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון):
"כשאנו רואים כיצד כל שונאי האומה ריכזו את חמתם ואת זעמם (המכוון, לאמיתו של דבר, נגד אומתנו) על מדינת ישראל, שנעשתה מטרה לחיציהם ועלילותיהם... הרי שאין לך סימן טוב מזה, כי המדינה היא בעלת כוחות סמליים גדולים ושהינה, למרות שכבת אבק החולין המכסה אותה, בעלת קדושה פנימית הנובעת מקדושת הנצח של כנסת ישראל " ('חמש דרשות', עמ' 111).
לדעת הרב סולובייצ'יק, מדינת ישראל מגשימה חיוב הלכתי גמור של כיבוש הארץ: " אני מבדיל תמיד בין ממשלת מדינת ישראל ובין מדינת ישראל. המדינה היא קניין העם כולו, שניתן לו מאת הקב"ה בחסדיו המרובים. ישנה זיהות גמורה של הארץ בקדושתה עם המדינה. מצוות ירושה וישיבה מתבטאת לא רק בפיתוח ממשי של אדמת ישראל - בניין בתים, נטיעת יערות וגנים, איכלוס הארץ וכו'... - כי אם גם בכיבוש פוליטי ותפיסת הארץ על-ידי ישראל. בעצמה של העובדה, כי ריבונות מדינית ישראלית קיימת וכי יהודים שולטים בארץ - חולשים על גורלה, קובעים את מיכסת ההגירה, שומרים את גבולותיה ועסוקים בתיקון ענייניה בלי נוגש ומפריע - מתגשם האספקט העיקרי של מצוות ירושה וישיבה ...קדושת הארץ הנאצלת על המדינה לא ניתנה להפקעה, ואין איש יכול לטמאה או לחללה (על אהבת התורה וגאולת נפש הדור, עמ' 424-425).
בדברו על הדרך שעברה תנועת המזרחי אמר הרב סולובייצ'יק: "עדיין לא הגענו ליום הששי של היצירה בתולדות ישראל, עולמנו, גורלנו, שרוי עדיין במצב של תהו ובהו. מפעלנו רחוק-רחוק מלהיות מושלם; עדיין אנו באתחלתא דאתחלתא, אין אנו יכולים עדיין לתת סקירה על כל אשר עשינו" (חמש דרשות, עמ' 66)
מפורסמים דברי הרב סולובייצ'יק על משמעותה הדתית של מדינת ישראל: "...שלישית, הדוד התחיל לדפוק גם בפתח האהל התיאולוגי, וייתכן, כי זוהי הדפיקה החזקה ביותר. הדגשתי כמה פעמים בדברי על ארץ ישראל, שכל טענות התיאולוגים הנוצרים, שהקב״ה נטל מכנסת ישראל את זכויותיה בארץ ישראל, ושכל ההבטחות בנוגע לציון וירושלים מתייחסות במובן אליגורי אל הנצרות והכנסיה הנוצרית, נתבדו בפרהסיא על ידי יסוד מדינת ישראל, כטענות שקר , שאין להם שום עיקר ושורש, יש צורך בידיעה מקיפה בספרות התיאולוגית, מאז ימי יוסטין מרטיר עד התיאולוגים החדשים בימינו, כדי להבין את כל הפלא הגדול הזה, שעל ידו נפרכה בפומבי ההנחה המרכזית בתיאולוגיה הנוצרית.... כנסת ישראל שולטת בציון ובירושלים. קורת רוח אני מוצא בקראי בעתונים קתוליים ועתונים פרוטסטנטיים על מדינת ישראל. בעל כרחם עליהם להזכיר את שם ישראל כשהם מוסרים חדשות על ציון וירושלים הנמצאות בידינו. יש לי תמיד רגש מיוחד של ספוק נפש בשעה שאני קורא בעתון, שתגובת מדינת ישראל אינה ידועה כעת, כי שבת היום והמשרדים סגורים, או כשאני קורא בערב פסח ידיעה מ״יונייטד פרס" ש״היהודים ישבו הלילה לשלחן הסדר בתקוה, שנסי-מצרים יחזרו ויתרחשו היום". קול דודי דופק! ('קול דודי דופק', 'איש האמונה', ו' באייר התשט"ז, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 79)
ומוסר לנו הרב צבי שכטר, חתנו של הרב סולובייצי'ק שהרב חזר על דבריו אלו גם לאחר מלחמת ששת-הימים:'ושמעתי פעם מרבנו, בדרשה שהעביר לאחר מלחמת ששת הימים , שתמיד התנגדה הכנסיה הקתולית לתנועה הציונית על פי עיקרי האמונה שלהם, שלפי דעתם הכוזבת, מאחר שלא קיבלו כלל ישראל את "אותו האיש" כאליל, איבדו את זכותם כ׳עם הנבחר׳, ונעשו הם הקתולים ל׳עם הנבחר' (השוה גמ' ריש חגיגה (ה:) עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מניה וכו'.) ובגלל כן גורשו בני ישראל מן הארץ, שהארץ הנבחרת היא רק בעד העם הנבחר, ולעולם לא ישובו להיות בעה״ב עליה עד שיקבלו עליהם את אלהותו, חלילה. והיאך יתכן לתמוך בתנועה הציונית.
לאחר הקמת המדינה לא הכיר הוותיקן בה בממשלה, מהטעם הנ״ל, (עד לאחר ארבעים שנה), אכן עצם קיום המדינה שימש כפירכא נגד אמונתם ההיא, והוצרכו ליישב בדוחק, שעיקרה של ארץ ישראל הוא ירושלים ומקום המקדש, ועל זה קאי אמונתם, שלעולם לא יחזרו היהודים לשלוט על מקום המקדש עד שיקבלו עליהם אלהותו של אוהו האיש. וממילא, לאחר מלחמה ששת הימים, תיכף ומיד הפצירה הכנסיה שמדינת ישראל תהפוך את ירושלים לעיר בינלאומית, והכל הוא מהטעם הנ״ל , דלפי אמונתם אי אפשר שתהיה עיקרה של הארץ הנבחרת ברשות עם ישראל כל זמן שלא קיבלו עליהם אלוהותו של ׳אותו האיש'.. (ליקוטי הנהגות, עמ' קלז' וראה עוד בספר 'נפש-הרב', ירושלים תשנ"ד, שם מביא הרב שכטר, (בעמ' עו'-קד') שמועות רבות מחותנו בעניין היחס למדינת ישראל ולנושאים ההלכתיים שעמדו על הפרק לאחר מלחמת ששת הימים, גם מכתבו המפורסם של הרב סולובייצי'ק בעניין אי-עלייתו לארץ-ישראל (נדפס ב'מפניני הרב', ירושלים תשס"א, עמ' קצט) נכתב בסמיכות למלחמת ששת-הימים בתאריך יז' תמוז תשכ"ז).
31. הרב ירחמיאל יעקב דושינסקי - אב"ד קהילות קייפ - דרום אפריקה, וקהלות רודזיה:
אומות העולם הנוהים אחר אמונתם, ראו בחורבן ירושלים משום הוכחה וראייה כי נטש ה' את עמו ונחלתו וכי פקעה ההבטחה לראות בישראל את העם הנבחר, עבורם תחיית האומה על אדמת הקודש, כיבוש ירושלים בידי צה"ל ושחרור הר הבית, מהווה מבוכה ותבוסה. העובדה ההיסטורית שנקבעה ביום שחרור ירושלים יש בה כדי לסתור את כל מה שהשמיעו מייסדי הכנסיה ואבותיה.. . אנו מתפללים: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים", את יום שחרורה נגד הגויים האומרים עדיין שנים לאחר שחרורה ערו ערו, כאז כן היום, אלקי צבאות ישראל יהיה בעזרנו, ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור (זכרון לירחמיאל, עמ' מ')

32. 'בהיות מקדשי בתוכם לעולם' - הרב מצליח מאזוז הי"ד, ג'רבה:
'אחרי מלחמת ששת הימים, בשיחה בבית הכנסת פירש את הכתוב: וידעו כל הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם (יחזקאל ל"ז כ"ה). אמר: ירושלים קדושה לכל האומות. הנוצרים אומרים שלנו היא, והערבים אומרים שלנו היא, וכל פעם יוצאה מיד זה וניתנת לזה. לכן אומר הנביא שיווכחו הגוים שהקב"ה מקדש את ישראל. ובמה? בהיות מקדשי בתוכם לעולם, שירושלים עיה"ק ומקום בית המקדש ישארו ביד ישראל לעולם. עכ"ד פח"ח.' (ספר איש מצליח ח"א, שו"ת על ארבעה טורים, ת"א תשכ"ט, הקדמת הספר, עמ' 30)
33. "נשמת כל חי" - הרב עזרא עטייה, ראש ישיבת 'פורת יוסף':
לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הגיעה השמועה של שחרור ירושלים, לא ידע הרב עזרא עטייה את נפשו מרוב שמחה. בני משפחתו לא יכלו לשכוח את תפילתו הראשונה בכותל המערבי. לאחר פרקי ההודיה קרא הרב עטייה בדבקות ובשמחה עצומה "נשמת כל חי", בהודאה על הניסים הגדולים. (ע"פ ספר, 'האיש על העדה', מאת ר' יהודה עטייה, אייר תשע"א, עמ' 443)
מכתב הרב עזרה עטייה לשר הדתות - לאחר מלחמת ששת הימים:
בס"ד יט סיון התשכ"ז.
לכבוד השר הנכבד, ד"ר זרח ורהפטיג נ"י, שר הדתות במדינת ישראל, משרד הדתות ירושלים.
שר נכבד, נפתח מכתבנו זה בשבח והודאה להקב"ה על הנסים הגדולים שעשה לעם ישראל אשר יצא ונלחם לפני צבא הגנה לישראל בימינו אלה והארץ נכבשה לפנינו.
על ראש שמחתנו נעלה את כבוש העיר העתיקה, הכותל המערבי, הר הבית ויתר המקומות הקדושים.
ישיבתנו אשר עוד בשנת תרע"א, גאלה מגרש רחב ידים מול הכותל המערבי והקימה עליו קרית "פורת יוסף" לתהילה ולתפארת אשר עלתה מליוני ל"י, ובתוכה השתלמו מאות רבנים, דיינים ומורים המהכהנים פאר בכל אתר ואתר בקהילות ישראל בארץ ובגולה.
מבצר זה שהיה בעיר העתיקה בחזית הרובע היהודי ואשר הגן על הרובע עד הרגע האחרון ממש, כרע והתמוטט תחתיו ע"י חיילי הלגיון במלחמת השחרור עם נפילת העיר העתיקה.
עתה עם שחרור העיר הציבה הנהלת הישיבה לנגד עיניה את המטרה הקדושה לקומם הריסת הקריה ולהחזיר עטרה ליושנה ובעיקר לשחזר את המקום כפי שהיה בעבר, רצ"ב תמונת הקריה.
פניתנו בזה אל כב' לבוא לקראתנו במשימה גדולה זו ולעזור לנו להקים מחדש את המרכז החנוכי התורני הגדול למען נוכל להמשיך בפעולותינו החשובות.
מאז חורבן הבית, הקימונו בעיר החדשה שני מרכזים גדולים שקלטו לתוכם את פליטי העיר העתיקה וכן תלמידים רבים מבני העליה החדשה. תנאי הדיור בהם אנו נמצאים כיום בצפיפות רבה. תכננו להקים קריה בשכונת בית גן, אולם לנוכח ההתפתחות החדשה שמחנו לתת קדימה להקים קריה חדשה ישנה מול הכותל המערבי. משום כך נבקשו לראות פניתנו זו ממשית ודחופה ביותר. והננו בכל הכבוד הראוי ובברכת התורה מירושלים עיר הקודש. ראש הישיבה עזרא עטייה ההנהלת הישיבה. (צילום המכתב, שם, עמ' 644)

34. חובה להודות על הנס – הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת 'פורת-יוסף':

סיפר הרב עובדיה יוסף: "זכורני כי בשנת תשכ"ז בעת שקמה מלחמה של מלכי ונשיאי ערב נגד מדינת ישראל הירדנים פתחו באש מרגמות ותותחים והפגיזו את ירושלים (עד שגבר ישראל על אויביו וירושלים העתיקה שוחררה מחיילי ירדן וישראל עושה חיל וזכינו להשתלט עליה ואני והגרב"צ (הגאון רבי בן ציון) בהיותינו אז שכנים, נאלצנו לרדת למקלט ובכל משך הזמן שהיינו במקלט עד יעבור זעם עסקנו בתורה בהתלהבות רבה ולא שמנו לב להפגזות הנוראות סביבינו וכשיצאו מהמקלט אמר רבי בן ציון הואיל ונעשה לנו נס בעזה"י בלי נדר ביום כ"ח אייר שבו היתה תשועת ישראל לא נאמר וידוי כיום שמחה והודאה להי"ת וכשהגיע להתפלל בישיבה באותו יום, הנה הגאון המנוח ר' יהודה צדקה זצ"ל מטעם הכמוס עמו הביע דעתו לומר וידוי ביום כ"ח אייר, רבי בן ציון למרות הכל החריש ולא ניסה להתנגד לר' יהודה צדקה כי היה ר' בן ציון מתבטל לפניו בענוה יתירה וכבוד הגאון המנוח היה גדול בעיניו לכן זכו להרמת קרן התורה." ('חזון עובדיה' תעניות, הספד לרב יהודה צדקה).
וכן כתב בשו"ת 'ברכת-יהודה': "הנה שמענו משמו של ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ״ל שהיה אומר שיושבי ירושלים לא יאמרו תחנון ביום כ״ח באייר, מאחר ואנשים שגרו בזמנו בירושלים היו שרויים בסכנה, ושמעו במו אזניהם את הפגזים של לגיון הירדני, משום שהיו גרים סמוך לגבול (שלפני מלחמת ששת הימים הגבול היה כאן בתוך ירושלים עצמה), ולפיכך בעת שניצלו מחובתם להודות על הנס שעשה הקב״ה עמהם, וממילא, אין לומר תחנון ביום זה. ע״כ. (שו"ת ברכת-יהודה).
וכן, הביא הרב יצחק דדון, בשם תלמידו של הרב"צ (הרב ט.א), שיש לומר הלל (ללא ברכה) ביום זה ("אתחלתא היא" ח"ב עמ' רסח') והוסיף אותו תלמיד שכמדומה כך היה המנהג בישיבת 'פורת יוסף' בתחילה, אך אח"כ חזרו להנהיג כמו בכל יום, אבל אצל הרב"צ במניין, תמיד אמרו הלל ללא ברכה.

35. "יום שנעשו בו ניסים גדולים" - הרב יוסף עדס, ראש ישיבת פורת יוסף:
סיפר הרב יאיר חדד (מח"ס שו"ת "דבריך יאיר" מירושלים): "לפני כעשרים וחמש שנים (שנת התשמ"ו), למדתי בישיבת פורת יוסף אצל מו"ר הרה"ג יוסף עדס זצוק"ל והרב היה ידוע כקיצוני בדעותיו, אך ב'יום ירושלים', אחד התלמידים הניח ראשו על ידו על השלחן והרב אמר לו בבדיחותא: מה אתה עושה 'נפילת אפים' הרי היום אין נופלים על פניהם? ולפליאת התלמידים הסביר: כן, היום 'יום ירושלים', יום שנעשו בו נסים גדולים ולכל הדעות אין אומרים בו 'תחנון '. עכ"ד (ירחון 'אור תורה', אב התשע"א, עמ' תתרע"ה).





36. מדברי הראשל"צ הרב עובדיה יוסף בעניין חובת ההודאה לקב"ה ביום העצמאות וביום ירושלים:
גישתו הכללית לענין מדינת ישראל:
"בפתח דברי בבואי לדון בשאלת ברכת ההלל ביום העצמאות של מדינת ישראל, וכן בשאלת ברכת שהחיינו על עצם היום הזה, הוא יום ה׳ באייר מדי שנה בשנה, ברצוני להדגיש תחילה כי מדינת ישראל ועצמאות שלטון עם ישראל בארצנו הקדושה, הנם בעלי חשיבות היסטורית ודתית ממדרגה ראשונה, לאחר כאלפיים שנות גלות לעמנו הנדכה והנרדף בארצות הנכר, זכינו לשוב לארצנו הקדושה תחת שלטון עצמאי במדינת ישראל, שלטון ישראל הוא שאיפשר ומאפשר בעזה"י, לאחינו הפזורים בכל קצוי תבל, לעלות לארצנו הקדושה לבנות ולהבנות בה, ללא כל הגבלה, מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. והארץ מתפתחת בקצב מהיר ומשגשגת מבחינה כלכלית, 'ישושום מדבר וציה ותגל הערבה ותפרח כחבצלת'.
שלש פעמים זכינו בעזרת ה' יתברך לניצחונות נפלאים על אויבינו הזוממים להכחידנו, במלחמת הקוממיות, מבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו. ובתלתא הוי חזקה. לא עביד רחמנא ניסא בכדי, ולו חפץ ה' להמיתנו לא הראנו את כל אלה. וסימנא מילתא היא, גם לקראת הבאות, שעוד יוסיף ה׳ ידו להראותינו את ידו וזרועו הנטויה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. היינו שמחים.
נאמר, וראה בטוב ירושלים! מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, מתוך רבבות אלפי ישראל תושבי המדינה, כן ירבו וכן יפרצו, בצלה של המדינה יחסיון כעשרים ושנים אלף בחורים יקרים מטובי בנינו העוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, בכל רחבי הארץ, דבר זה מזכיר לנו מאמר חז״ל (יבמות סד א), ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין שכינה שורה על ישראל בפחות משני יבבות ושני אלפים. ומהם יתד ומהם פנה, שעתידים הם להיות גדולי ישראל רועיו ומנהיגיו. והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. ובמקביל לפמליא של מעלה שנאמר: רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן. וזאת מתוך שי"ב ישיבות, אשר בכל רחבי הארץ, רמז לדבר: עלית למרום שבית "שבי", שנדרש על מתן תורה.
וכל זאת מלבד עשרות רבבות משלומי אמוני ישראל שמחנכים את בניהם בחינוך תורני דתי ברמה גבוהה. ואת בנותיהם על טהרת הקודש בצניעות ובקדושה האופייניים לעם ישראל, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה׳. ובהתאם להבטחת תורתינו הקדושה, כי לא תשכח מפי זרעו. כה יתן ה׳ וכה יוסיף לעמו ונחלתו. ואף אצל דלת העם והמוניו אנו מוצאים אזן קשבת ונפשם שוקקה וכמהה לשמוע תורה מפי גדולי ישראל. ומתגשם לעינינו החזון הנפלא: הנה ימים באים נאם ה׳ והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה׳.
אמנם אין לכחד כי ישנם לדאבונינו צללים רבים המעיבים על שמחתינו, אולם מעט אור דוחה הרבה מן החושך. עד שיפוח היום בביאת משיח צדקנו ונסו הצללים, ועלינו יזרח ה׳ וכבודו עלינו יראה . ברצוני לדון איפוא רק מבחינת ההלכה של קביעת ברכות ביום העצמאות, היינו ברכת ההלל, וברכת שהחיינו, שהיא בעיה הלכתית טהורה...." (הקדמה לעיון הלכתי בדין ברכת הלל ושהחיינו ביום העצמאות, כנס 'תורה שבע"פ', מוסד הרב קוק התשל"ג, נדפס בספר 'משא עובדיה' עמ' שפא-שפב)
"לכן גם בענין יום העצמאות, כיון שלא יצאנו מהצרה לגמרי אין לקבוע הלל בברכה.... ומ"מ נלע"ד שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח אין למחות בידם ... והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה, ישראל נושע בה' תשועת עולמים, ונודה לו שיר חדש על גאולתינו ועל פדיון נפשינו במהרה בימינו, אמן (שו"ת 'יביע אומר' חלק ו - או"ח סימן מא' ד"ה (ה) ומלבד).
במקום אחר 7 , הבהיר הרב עמדתו ביחס לאמירת 'הלל' ביום העצמאות: "יום העצמאות הוא חג גדול. הקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל נסים ונפלאות והנחיל להם ניצחונות מפוארים במערכות ישראל. לכן יש לשבחו בהלל, אך ללא ברכה כי עדיין לא התקבצו כל נדחי ישראל לארץ ישראל, הנס לא נעשה לכל ישראל. עדיין אין שלום עם אויבינו החורשים רעות על קיומה של המדינה. הרמה המוסרית-דתית במדינה ירודה, רוב ישראל נאנקים תחת שעבוד מלכויות. לא יצאנו לגמרי מהצרה. זו רק 'אתחלתא דגאולה' ולא גאולה שלמה . מדינת ישראל היא התגלמות רצון ה׳ וראשית התגשמותו של חזון הנביאים. אפשר להיות ציוני מצוין ולאהוב את המדינה בלב ונפש, ויחד עם זה לומר הלל בלי ברכה. ההימנעות מאמירת ברכה נובעת מבעיה הלכתית מובהקת ולא מהשקפת עולם".
(הערת המלקט: בספר 'מנהגי הראש"ל' (ח"א), שערך הרב אלון בן עמי 8 , מובא שהגר"ע יוסף, אמנם לא נהג לומר הלל בה׳ באייר בבית הכנסת שבביתו, אך בינו לבין עצמו קרא בלא ברכה הלל שאיננו שלם לאחר התפילה, וכן, נמנע מלומר תחנון ביום זה . נכדו ותלמידו של הגר"ע יוסף, הרב יעקב ששון, מחבר ספרים בהלכה, (וכן מחבר הספר "אביר הרועים", אודות תולדותיו ומשנתו של הרב יוסף) כתב בתשובתו מיום כ"ג אייר תשע"א (הדברים פורסמו בחיים חיותו של סבו): " מרן (שליט"א) זצ"ל לא אומר תחנון ביום העצמאות. כך הוא מורה לכל שואל , וכך הורה לי כשהייתי אצלו שליח ציבור לפני כמה שנים. וכך נהגו רוב גדולי ירושלים בדור שלפנינו.")
יום עצמאות התשס"ט - דרשה של הרב לאחר תפילת שחרית בביתו :
גם כן אנחנו, ברוך ה', אנשים אומרים "חג העצמאות, מה זה חג העצמאות?". זה לא חג העצמאות, אנחנו חושבים על עיקר הדבר: יש לנו ממשלה יהודית. מה היה פה? המנדטורים, אלה האנגלים ימח שמם שונאי ישראל . כל מי שרצה לבוא לארץ היה צריך סרטיפיקט, ובלי זה הוא לא ייכנס. צריך פרוטקציות וזה וזה... כל איש שהיה בא פה היו עושים לו צרות צרורות. משנהיתה המדינה יהודית, אם רק בשביל שיבואו יהודים, כמה שרוצים, דיינו. אבל האמת הוא יש כמה מיליונים. בזמן שהיה המנדט, לפני קום המדינה היו 650,000 איש, בכל ישראל. אבל עכשיו למעלה מחמשה מליון! ומה זה? נתנו רשיון לכל אחד - תבוא.
אנחנו מתפללים עוד לקב"ה שייטב אחריתנו מראשיתנו, ויהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמיים, כולם צדיקים, כולם אוהבים את התורה. כך אנו מתפללים. אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה הקב"ה! ברוך ה', הרבה ד' אותנו. "ארבה ארבה את זרעך, ולא ייספר מרוב". עוד יהיה כהנה וכהנה בעזרת ה'. כל יהודי שנמצא בחוץ לארץ, רוצה לבוא? אהלן וסאהלן. פותחים כל השערים לפניו. לא אומרים לו תביא סרטיפיקט, תביא כך, תביא כך. לא יביא. אם רואים אותו, זה ברכה שיבוא לפה. כן. זה מעט בעיניכם? זה לא מעט!
נדבר עוד כמה דברים. לא היה בזמן המנדט לא היה תלמודי תורה, לא היה חינוך העצמאי. החינוך העצמאי, יש עשרות אלפים. תלמודי תורה, יש עשרות אלפים. כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה. אנחנו צריכים להודות לקב"ה. ברוך ה' נתן לנו כח לעשות חייל. להרבות תורה, לעשות מצוות, ומעשים טובים. כן יעשה הקב"ה כהנה וכהנה, ויגאל אותנו, וישבו בנים לגבולם, ויבוא משיח צדקנו במהרה בימנו אמן.
מלחמת ששת הימים - שו"ת 'יביע אומר', חלק ה - יורה דעה סימן כו':
ב"ה. ג' סיון תשכ"ז, לפ"ק, ירושלים ת"ו. בהיות כי בימים אלה הפליא השם יתברך חסדיו ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו חסדו, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, ויצאנו מאפלה לאורה, ומיגון לשמחה, ברוך הוא ומבורך שמו אשר שם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, וברוב רחמיו וחסדיו זכינו גם לשחרורו של הכותל המערבי שריד בית מקדשינו ותפארתינו, ואף כל שטח הר הבית והמקדש נתונים נתונים המה בחסות שלטון ישראל...

סיפר בנו, הראשל"צ הרב יצחק יוסף: "כשנכבש הכותל המערבי, הלכתי יחד עם מרן האבא ויחד עם כל בית ישראל בשמחה וששון בחג השבועות הראשון שהיה בתשכ"ז לכתל המערבי, אבא הגיע לכותל, אני עומד לידו ואני שומע מה שהתפלל, "ריבונו של עולם, תן כח בידי המנהיגים שלנו שיעמדו בנסיונות שלא להחזיר את השטחים הכבושים" זה מה שהתפלל. (דרשה ביום ירושלים התשע"ד, ישיבת 'מרכז הרב')

קריעה על ירושלים בזמן הזה:
...ונראה שאין לקרוע גם על ירושלים עה"ק שהרי היא הולכת ונבנית ביתר שאת ויתר עוז, ונקבצו בתוכה מכל תפוצות הגולה, והתיישבה באוכלוסי ישראל, אף יותר מיוצאי מצרים, כן ירבו. ונעשית מטרופולין של מלך בתורה ובמצות ומרכז התורה בעולם הוא בארץ ישראל ובירושלים . ולאט לאט חוזרת העטרה ליושנה וכמו שאמרו בירושלמי (רפ"ק דברכות), א"ר חייא רבה כך היא גאולתם של ישראל בהתחלה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום......
והנה אע"פ שעדיין לא זכינו שאנשי השלטון שלנו יהיו כולם שומרי תורה ומצות, מ״מ אין זה שייך לחורבן, וגם הם יש בידם המצוה של יישוב ארץ ישראל ובנינה, וקיבוץ נדחי ישראל, והם נר לרגלם, (ויהי רצון שהשי"ת ברוב חסדו יחזירם בתשובה שלימה וידעו תועי רוח בינה), וזה היפך שלטון האומות שעיניהם צרה מאר בהתפתחות ארץ ישראל . ואמנם ראיתי בשו"ת מנחת שלמה...עדיין נקראת ירושלים בחורבנה...ומכל מקום כיון דלא פלטינן מפלוגתא דרבוותא ספיקא דרבנן לקולא. (חזון עובדיה, תעניות, הל' זכר לחורבן בית המקדש, הלכה ה', ס"ק ד' עמ' תלז'-תלח' ולא כמו שפסק בשו"ת 'בנין אב' בענין זה)

הכותל המערבי בהלכה - "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". על כך נאמר במדרש שיר השירים רבה: מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי...
ואכן באמת מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, קדושתו - מחמת השכינה היא... ומכל שכן לאחר שזכינו שעוד פעם חזר הכותל המערבי אלינו... הרי נתקדש המקום על ידי תפילותיהם של ישראל.. . וחייבים אנחנו במקום הזה משום מורא מקדש "ומקדשי תיראו", לא מן מקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על מוראו של המקדש. (הכותל המערבי, הוצאת האגף לתרבות תורנית משרד החינוך, ירושלים, תשל"ו)

הערת המלקט : תשובתו של הרב בעניין אמירת הלל ביום ירושלים הובאה לעיל בחלק א' בספר זה.
37. מדברי הראשל"צ הרב מרדכי אליהו - ליום העצמאות וליום ירושלים 9 :
'חיוב על פי ההלכה להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה' 10 :
לגבי חגיגת יום העצמאות ויום ירושלים - אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך, ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה' . דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר "ובא לציון" 11 . בימים אלו אין אומרים וידוי, כיון שנעשו בהם ניסים לישראל.
בעניין הימים הסמוכים להם אם אפשר לחגוג אותם 12 אז, דהיינו ביום ראשון הסמוך לה' אייר או לכ"ח באייר - בזה יש הבדל בין הימים הנ"ל. לגבי "יום ירושלים" החל בכ"ח באייר, שהוא אחר ל"ג בעומר, ודאי שאפשר להקדים או לאחר את מסיבת ההודיה, בה יעשו פרסומי ניסא בהלל והודאה לה'. אך לגבי ה' אייר, אי אפשר להקדים או לאחר את החגיגות. אך מסיבה שבה יסבירו את נסי ה' שנעשו לנו ויפארו את שם ה', ללא תזמורת, שירים וכד' - אזי אפשר להקדים או לאחר 13 . כמובן שכל המסיבות הנ"ל יש לקיים "וגילו ברעדה", שמחה של מצוה ולא הוללות וכד'.
מדרשת הרב ליום העצמאות ה49 למדינת ישראל (התשנ"ז):
מורי ורבותי! אנחנו נמצאים בשנת מ"ט לקום מדינת ישראל.... שנת תש"ח היא שנה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות. עד היום אנחנו לא מסוגלים להבין את הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה עמנו.
הלאה -- מלחמת ששת הימים, מלחמת מדבר סיני, מלחמת הסקאדים, נעשו לנו ניסים ונפלאות, אנחנו מעכלים את זה?! מבינים את זה?! חיינו את זה!! הספקנו לשכוח?! האויבים עמדו מסביבנו וביקשו להשמיד ולכלות את כל כלל עם ישראל, ואם פעם אמרו לזרוק את עם ישראל לים, אז אחר כך חשבו להשמיד אותנו ולהפוך אותנו לעפר ולאפר! והקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבתם, ולא עשה ידיהם תושיה ולא מחשבותיהם יצאו לפועל! בקום המדינה בטחנו בעושר?! בטחנו בחיל?! לא היה! אוכל לא היה! ירושלים היתה במצור! מים לא היה! נשק לא היה! במה הצלחנו? בבטחון בבורא עולם! בבטחון בצור ישראל וגואלו! רק זה עזר וזה סייע לנו.

במלחמת ששת הימים מוקפים היינו מכל האויבים! כל האויבים שמסביב, מצפון ומדרום וממזרח וגם ממערב התקיפו אותנו, מצרים, סוריה, לבנון, עמון, כולם נכשלו, הקב"ה עזר לנו, כבשנו והחזרנו לנו את אדמותינו הקדושות, החזרנו לנו את המקומות הקדושים, קברי אבות, קבר רחל אמנו, מקום המקדש, כותל המערבי, שהיו שבויים בידם, והכל בסייעתא דשמיא. יש לי מברק של רבין שהיה אז הרמטכ"ל, שלח בסיום המלחמה: "רק סייעתא דשמיא עזרה לנו". שימו לב, הרמטכ"ל של אותה תקופה, ההתרגשות שהוא ראה את הניסים ונפלאות! הוא מודה שזה "סייעתא דשמיא". ראינו את הסייעתא דשמיא, אנחנו, בכל המלחמות אנחנו לא "הבוטחים על חילם וברוב עושרם התהללו"! אנחנו עם שהיינו חרדים! מלוכדים! במלחמת ששת הימים, היינו עם נשבר, לב נשבר ונדכה, האמנו "רק לה' התשועה". ראינו: "עין בעין" את תשועת ה' . הרי אז ראשי הציבור וראשי העם גמגמו בדבריהם! חששו! ראשי הצבא המתינו! והקב"ה נתן כח ותעצומות! מה יכולנו לעשות במלחמת הסקאדים? להתחבא! להתחבא בחדר אטום! אבל שם בחדר האטום התפללנו! זעקנו! בכינו! התפללנו לפני בורא עולם! "יחד עשיר ואביון"

אנחנו מצפים לבורא עולם, עשית עמנו ניסים ונפלאות, אתה עושה עמנו ניסים ונפלאות, רבונו של עולם תמשיך לעשות עמנו ניסים ונפלאות. אנחנו נדע בשנה זו לראות את הטוב שבאחרים ואת הרע שבנו ולתקן את זה. בשנה זו הקב"ה ידבר שונאינו תחתינו. ו"תיפול עליהם אימתה ופחד". לא יהיו עוד משחיתים ולא מחבלים לא באוטובוסים ולא בדרכים ולא בכל שיטה אחרת. שהקב"ה יכניע את לבבם וכולם אלה שנמצאים בתוכנו ובסביבנו ידעו כי ה' הוא האלקים. וחיילי צבא הגנה לישראל, ילכו ויחזרו לביתם בריאים ושלמים ועטורים בעטרת הוד ונצחון בבחינת ה' ישמור צאתם ובואם.. כל המחלות, כל המלחמות, כל התאונות, הקב"ה יסיר אותם מאתנו, וכמו שכתוב: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". ישיב הקב"ה לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ונזכה בשנה זו שעם ישראל ישב שקט ושאנן ואין מחריד. ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל, לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.



יום ירושלים - "יום של הודאה להקב"ה על הניסים שעשה עמנו":
"ביום שישי יחול "יום שחרור ירושלים עיר הקודש". ביום זה היו ניסים גדולים ונפלאים, והצליחו לשחרר את הכותל המערבי, שממנו השכינה לא זזה מעולם, וכמו שדרשו חז"ל (שיר השירים רבה ב): "הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב"ה", עכ"ל. ובאמת, למרות שיש הרבה מפקפקים בקביעת ימים שונים, אבל ביום ירושלים כולם מודים שיש לקובעו כיום של הודאה להקב"ה על הניסים שעשה עמנו" (שיעור "קול צופיך" 458, כד' אייר התשס"ו).
דין קריעה על ירושלים וערי יהודה בזמן הזה :
"כל מי שעובר ורואה את בית לחם וחברון לאחר מסירתן לפלשתינים, צריך לקרוע קריעה, כאילו מת בן משפחתו. וגם חיילי צה"ל חייבים בקריעה, אך היות וחולצתם היא רכוש צה"ל, עליהם לשלם לצה"ל את מחיר החולצה שהושחתה" (ראיון ל'ידיעות אחרונות', כט' אלול תשנ"ז).
בעניין קריעה על ירושלים בזה"ז - 'בגדר "חורבנה" של ירושלים, כבר כתב ה"בית יוסף" – והובאו דבריו גם ב"כף החיים" וב"משנה ברורה" - שכל עוד שאומות העולם שולטות בירושלים היא נקראת חרבה, אך בזמן שיהודים יושבים בעיר - היא אינה נקראת חרבה, מכך עולה,לשמחתנו, שבימינו כאשר בירושלים שולט עם ישראל, אין חייבים לקרוע כשרואים את ירושלים, כיון שהיא לא "בחורבנה". אמנם עדיין אין לנו שליטה מליאה בירושלים כולה, ועוד יש בה מסגדים וכנסיות, אך עיקרה של ירושלים שבתוך החומות בשליטתנו המלאה, ולכן הבאים לירושלים אינם צריכים לקרוע . אולם, העיר בית לחם, לעומת זאת, נמסרה לשלטון פלסטיני, ולכן הרואה אותה במצבה הנוכחי, בחורבנה – חייב לקרוע, כל שלא ראה אותה שלושים יום' ('ויאמר מרדכי', הרב מאיר טויזר, ירושלים תש"ע, עמ' קסג'-קסה' וראה 'שו"ת הרב הראשי' ח"ב, עמ' 283).

אין זכות לשום גורם, לוותר על גרגיר מאדמת ארץ ישראל:
'...הקדושה של ירושלים, היא קדושה מאיתו יתברך שמו יתעלה, חז"ל אומרים: (כלים, פרק א') 'עשר קדושת הן', יש עשר קדושות אחד מעל השני ורובן בירושלים, זאת אומרת שירושלים זאת לא רק אדמה, אלא אדמה קדושה, ולא רק ירושלים היא אדמה קדושה, אלא כל מה שהקב"ה נתן לנו, וכל ארץ ישראל, כולה קדושה, כולה טהרה, כולה יראה; ואין שום זכות לשום אדם בעולם, לשום איש בעולם, לשום שלטון בעולם, ואין זכות לשום ראש ממשלה בעולם, לוותר על שום גרגיר מארץ ישראל. ארץ ישראל היא שייכת לכל עם ישראל בארץ ובעולם ....' (מתוך דברי הרב בעצרת לכבוד יום ירושלים, בישיבת מרכז-הרב, התשס"ה. השיחה נאמרה כשלושה חודשים לפני עקירת וחורבן חבל קטיף)
'הבענו דעה נחרצת כרבנות ראשית נגד "החזרת שטחים" הביטוי הזה "החזרה" אינו במקומו. מי שמשתמש במונח זה כמו במודה שהוא מחזיר משהו ששייך למישהו אחר. זה הרי שייך לנו. אחרים לקחו מאתנו. כשלקחנו את השטחים בתשכ"ז, זו הייתה ההחזרה האמתית .' ('מעייני הישועה', גיליון 165, תשרי תשס"ה, הרב הוסיף, שמי שהעמידו על משמעות המינוח האמתית, היה, השר רחבעם זאבי הי"ד).
מבט אמוני על מלחמת ששת הימים :
שאלה: אני קראתי בזמנו איזה מנשר של הרב שך, שאמר שהקב"ה הבטיח שהוא ייתן את הארץ, ועד שהוא לא ייתן אותה, מה שנלקח בכוח הכוח, כמוהו לא כמו שהקב"ה ירצה לתת אותה, והלקיחה בכוח איננה מחייבת ולכן אמר: עדיף להחזיר תמורת שלום וכו', זה לא נראה לך?

הרב: לא, ואני אגיד לך מה ההסתכלות שלי ומה ההסתכלות שלו. אם הייתי מסתכל בהסתכלות שלו שלמשל במלחמת ששת הימים למשל, נגיד דוגמה, או במלחמת יום הכיפורים, אנחנו ניצחנו בכוח, אז הייתי אומר כמו שהוא אומר: לקחת את זה בכוח, תחזיר בכוח. אני לא אומר ככה. במלחמת ששת הימים, מבחינה הגיונית, אנחנו לא היינו יכולים לנצח. במלחמת ששת הימים הרי מסביבנו היו אויבים, וכבר עמד עבד אל-נאצר ורצה להטביע אותנו בים. אבל הייתה אז התאחדות של עם ישראל, הייתה התעוררות גדולה. וכולם התפללו והאמינו בקב"ה וזה היה נס. כשאני אומר שזה היה נס, פירושו של דבר, נכון שהצבא לחם, אבל הקב"ה עזר להם לכבוש את המקום הזה. ועל כן אני אומר: כשהקב"ה מסייע לי לכבוש מקום מסוים, לדוגמה, יריחו, אני אומר דוגמה, השם סייע לי לכבוש את יריחו, איזה זכות יש לי, אני, בגלל שאני פוחד ממישהו, אני מחזיר מה שהשם נתן לי? אני מאמין שכל מה שכבשנו זה בזכות הקב"ה. בניסים ונפלאות (ראיון לערוץ 2, נר שמיני של חנוכה, התש"ס).

38. "יום ירושלים ושבועות – סמוכים לעולם ועד" - הרב אליהו בקשי דורון, הראשל"צ:
"...הרב הראשי הראשון שיסד את הרבנות הראשית מרן הרב הראי"ה רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הגדיר את עצמו וחתם ליד שמו עבד לעם הקודש בארץ הקודש ואכן זו מהותה של הרבנות לא שררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם.. הרבנות הראשית מאז הקמתה בהתאסף ראשי עם, שייכת לעם ישראל כולו, בבחינת יחד שבטי ישראל, הרבנות הראשית כמוסד ממלכתי היא החותם והפתילים של מדינת ישראל החותם המקנה והיא הפתילים שבידה הקשרים ועבותות האהבה הקושרים את העם היושב בציון עם אחינו שבכל תפוצות הגולה , הקשר בינינו ובין אחינו בכל התפוצות היא ביהדותנו בתורה ובמצוות ובכל הסייגים ששמרו עלינו המופקדים בידי הרבנות ותפקיד הרבנות הראשית בישראל לשמש אבן שואבת ומגדל אור ליהדות כולה בבחינת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
עומדים אנו לפני חג השבועות, זמן מתן תורתנו ולאחר השמחה על שחרור ירושלים שנסמכו יחד בדורות האחרונים, בבחינת: 'סמוכים לעד לעולם ', במתן תורה ובירושלים, יש יסוד משותף שהוא אבן היסוד לתורה, לירושלים ולעם כולו. את ירושלים הגדיר דוד המלך כ'עיר שחוברה לה יחדיו' ואת אותה המילה 'יחדיו' פוגשים אנו לראשונה במתן תורה בקבלת התורה נאמר 'ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה'.... זכינו לפני שלושים שנה לשחרורה של ירושלים מיד זרים והעיר שהיתה חצויה ותחת שלטון זר חוברה יחדיו תחת שלטון ישראל חזרנו אל הכותל והר הבית בידינו , קדושת ירושלים כולה מקורה בקדושת הר הבית במקום ששם צוה ה' את הברכה וזה שער השמים... (סוף דבריו שם באיסור הכניסה להר-הבית בזמן הזה, שו"ת בנין אב, תשובות ומחקרים ח"ד, הקדמה, דברים במעמד חנוכת בית הרבנות הראשית לישראל, ביום ג' סיון תשנ"ז)
חשיבות יתירה לנאחזים בירושלים:
בס"ד, לכבוד הרב שנור שליט"א ק"ק מעלה הזיתים בתוככי ירושלים , השלום והברכה. טרם שאגש להתרת השאלות בפרט, יש להקנות את משקל ההלכה הראוי לכלל הסוגיה בה עסקינן. והיא מצות יישוב ארץ ישראל, מן הנכון להדגיש את החשיבות היתירה הנודעת להיאחזות במקום ולייחד את הדיבור על הזכות והחובה שנפלו בחלקכם. שכן, עובדת מגוריכם בשכונה כשלעצמה יש בה קיום תדירי של מצות יישוב ארץ ישראל עליה אמרו חז"ל ספרי פר' ראה ששקולה היא כנגד כל המצוות וגדרה וצורתה הן כדברי הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות עשין ד'.. זאת ועוד במצות יישוב ארץ ישראל התחדש היתר מיוחד לדינא המעמידה כראשונה במעלה על סמך דברי הגמ' במס' גיטין ח' ובבבא קמא פ' נפסקה ההלכה בשו"ע או"ח סי' ש"ו סעיף י"א מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות ובכן אפילו בשבת.....
הלכה זו באה לידי וזכיתי לקיימה למעשה , בשעה שנשאלתי בדבר היתר אמירה לנוכרי בשבת משום מצות יישוב ארץ ישראל היה זה בתקופת ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין ז"ל כאשר התגבשה הסכמה עם הממשל האמריקאי אודות הקפאת הבנייה בשטחי יש"ע במטרה לנסות ולהשיג הסדר שלום עד אז תנופת הבנייה בשטחים הייתה בעיצומה וההחלטה שהתקבלה קבעה שההקפאה תיכנס לתקפה בראשית החודש כשמכאן ואילך יתאפשר רק סיום העבודה במבנים שכבר החלו בבנייתם לצורך זה סוכם שהממשל האמריקאי יערוך צילומי אוויר בשטח ויאתר את המבנים שהחלו בבנייתם לפני ההסכם היום הראשון לחודש היה ביום ראשון. ביום חמישי נשאלתי על ידי רבנים בשומרון אם מותר להאיץ את הבנייה ולבנות גם בשבת כדי להכליל מבנים רבים ככל הניתן בקטגוריה האמורה. הבנייה בשטחים התבצעה על ידי קבלנים ערבים שאיסור העסקתם בשבת נבע רק מן ההלכה שאמירה לנוכרי שבות, היות ומטרת הבנייה בשבת הייתה לשם יישוב ארץ ישראל, שלא תהיה בה הקפאת בניה, התרנו את הדבר ומאות מבנים ניצלו מגזירת ההקפאה (בנין-אב, תשובות ומחקרים, חלק שישי, סימן יג' וראה עוד, שו"ת בנין-אב תשובות ומחקרים, חלק ב' סי' עח' – העיר שחוברה לה יחדיו ו'בנין-אב', שיחות ומאמרים, מועדים, סי' מב' – ירושלים עיר הצדק).
39. "גבר חסדו עלינו ושבו בנים לגבולם" - הרב שלמה משה עמאר, הראשל"צ ורבה של ירושלים:
"... ואחר מלחמת ששת הימים אשר ברחמי ה' כי גבר חסדו עלינו ושבו בנים לגבולם ומאז עומדות רגלינו לפני שכינת ה' שלא זזה מן הכותל ורבבות אלפי ישראל חזרו להתפלל שם כל שעות היממה... (שו"ת שמע-שלמה, ח"ז, אורח-חיים, סימן א')
"..ואנחנו זכינו בחסדי ה' עלינו לראות עין בעין בשוב ה' ציון . בפרט אנחנו, ילידי חוץ לארץ, כאשר היינו רואים את ציורי ירושלים בספרים הישנים של אבותינו עם הציורים לא האמנו שנוכל למשש בידיים את אבני הכותל, שיתקיים בנו "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". היינו כלאחר ייאוש, אבל זה היה כייאוש שלא מדעת, כי הגלות מעבירה את האדם על דעתו...מי שראה את ההתרגשות וההתלהבות בזמן שחרור הכותל ראה מה שמחת ירושלים, לא יכל שלא לחוש את הפסוק "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" ... כשאנחנו שמחים בבניין ירושלים, אנחנו צריכים גם להתפלל עליה, שלא תיפול חס ושלום, וזאת על ידי התורה שמקיימת ומחזקת אותנו "והיא שעמדה לאבותינו ולנו..."(דרשה ליום ירושלים התשס"ג, הובאה במלואה לעיל בכרך זה).
"מדי יום אנו זוכים להתגשמות הפסוק 'בונה ירושלים ה'". הקב"ה בונה את ירושלים - לא רק בעבר, לא רק לעתיד, אלא הוא בונה בהווה, יום-יום ושעה-שעה, ואשרינו שזכינו לראות זאת" (מדבריו, לאחר תפילת שחרית חגיגית בכותל המערבי, יום ירושלים התשע"ה).
40. 'נצחון כנצחון החשמונאים' - הרב אברהם חפוטא, ראש ישיבת הרמב״ם, ת"א:

שתי דרכים לגאולת ישראל: הגאולה בדרך הנס הגלוי והנראה לעיני הכל, והגאולה בדרך הנס הנסתר. זו האחרונה היא גאולה ה״טבעית" השכיחה בתולדות עמנו. וצורות שונות לה: על ידי שליח מיוחד, אף שלא מזרע ישראל הוא, כגון בשיבת-ציון אחרי גלות בבל: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה, העיר ה׳ את כורש מלך פרס" (עזרא א׳, א׳) באמצעות קבוצת גבורים אמיצי לב ונפש כמו במלחמת החשמונאים; או על ידי התעוררות כללית בעם, כגון זו שזכינו לה בדורנו. אפשר לומר כי בגאולה ה״טבעית" דוקא, בלבשה צורת התעוררות כללית, מתגלית מעלתו הגבוהה של העם הנגאל. השאיפה הגדולה להיגאל מידי משעבדים מלמטה היא באה, והיא גורמת לסיוע שיבוא מלמעלה. מבחינה זו עדיפה הגאולה בדרך ה״טבע" מן הגאולה בדרך הנס הגלוי. ההכרח בגאולת הנס לגלוי מעיד על שלב האחרון של שקיעה בגלות, שלב אשר - אם לא תופיע בו הגאולה ברגע האחרון. יבוא אחריו אבדן סופי. בגאולה זו אין כל עדות למעלת העם הנגאל הואיל ולא העם הוא המתרומם והמתנער בכוחות עצמו, אלא יש הכרח במעשה הנס הגלוי כדי להצילו מכליה... (ירחון קול סיני, התשכ"ז)

... במלחמת ששת הימים היה נצחון כנצחון החשמונאים, רק לא מבחינה רוחנית שהיתה לחשמונאים. כי החשמונאים מאז שהפילו את יוון שהיתה מעצמה בעולם, עד היום יוון לא הרימה את הראש, היא מוכרת זיתים וסרדינים זה הכל.. זו המכה של החשמונאים, אבל, מבחינת הנצחון היה לנו נצחון מזהיר ביותר, זה סיבך את כל הגנרלים בעולם אבל אנחנו לא ניצלנו אותו כהלכתו.. (אשל אברהם, שמואל ב', עמ' רצו', פ"ת תשס"א)

"... מלחמת ששת הימים כולה נסים ונפלאות , עם כל הבעיות שיש לנו עם הערבים ועם אומות העולם עם כל הבעיות מה הם דורשים תחזירו לנו קצת ממה שקבלתם... אבל מקודם בכלל לא היה לך כלום, לא יהודה, לא שומרון, אין לך כלום, שום דבר, זה לא נס?! (אשל אברהם, דניאל ח"א, עמ' של', פ"ת תשנ"ט)

...מה לאומות העולם ולירושלים?! כל התפילה שלנו זה 'בונה ציון וירושלים'. ירושלים שלנו וגם כשהיתה בידם היא שלנו . וגם בגולה התפללנו על ירושלים. אצלנו המולדת שלנו זה ירושלים., אדם שבארה"ב שר לכבוד ארה"ב, צרפתי משוגע על צרפת, זה המולדת. אנחנו באפריקה, בתימן, בסיביר, על מה אנחנו שרים? על ירושלים. אפילו שלא היכרנו אותה. כשהייתי קטן חשבתי שירושלים עומדת באויר . באמת, ישנה ירושלים של מעלה, אבל, חשבתי שגם ירושלים של מטה היא באויר. כל כך חדרה לנו ההארה של ירושלים שראינו אותה במעמד עצום. כנראה, היא באמת ככה, רק שלא רואים אותה כמו שצריך. 'הכותל המערבי' ביום הראשון שרצנו לראות את הכותל המערבי אחרי מלחמת ששת הימים רק הסתכלתי: איזה הוד קדומים, הוד והדר. זה ההוד של השכינה. עכשיו התרגלנו: "הולכים לכותל" (אשל אברהם, שמואל ב', עמ' קיח', פ"ת תשס"א).

41. 'נס בזכות האחדות' - הרב אליהו ליאון לוי, ראש ישיבת 'תיקוני אליהו', בני ברק:
"....מה שהיה במלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים הייתי בצנחנים. הקומנדקר שלנו היינו צריכים להיות בסיני. בשעה חמש וחצי רבע לשש. קיבלנו פקודה: 'נוע'. בעזרת השי"ת, נכסנו לסיני. מה אני אגיד לכם, הכול שרוף. לא השאירו לנו עבודה בכלל. קיבלנו הוראה מהמפקדים מיד להוריד את הגופיות ולהרטיב אותה במים לשים אותם סביב הראש. היו המון גופות של חיילים מצריים פזורות בשטח, ריכזנו אותם בשטח של שני מטר ועשרים על מטר שישים, כולם שרופים, בשר חרוך. כל סיני בוערת. זה נס שהיה דבר כזה. מדוע? משום שהיינו באחדות . "ויחן ישראל", אהבה ואחוה שלום ורעות. ואז התפילות של עם ישראל מתקבלות" (מתוך שיחה של הרב, בבית הכנסת משכנות-נריה בעיר אלעד, ערב יום ירושלים התש"ע).

סיפר הרב יהושע שמידט, רב הישוב וראש הישיבה ב"שבי-שומרון": "אני זוכר כי בזמן שהרב מו"ר הגה"צ המקובל האלוקי המלובן הרב ליאון לוי זצוק"ל היה חי הוא אמר לנו שספרדי טוב ביום העצמאות הולך ביד אחת עם תפילין וביד אחת עם מנגל להודות לד'. אחרי מלחמת המפרץ הרב עשה סעודה גדולה בישיבה כדי להודות לד' על הניסים" (טוב להודות לד', ב אייר תשע"ו, ערוץ 7).
42. "נשמת כל חי" - הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת "כסא-רחמים" בני-ברק:
יום כ"ח באייר, נקרא יום ירושלים, אפילו אלה שאינם קוראים הלל ואומרים תחנון, אבל לפחות להגיד תודה לקב"ה. אסור לאדם להיות כפוי טובה . אדם שמודה, מקבל עוד ניסים ועוד ניסים "נתת ליריאך נס להתנוסס, אמר הרב עובדיה (שיחיה), תקבל נס ותודה עליו - להתנוסס. אני יעשה לך עוד נס ועוד נס, הרי גם המילה 'נס' בעצמה מהמילוי שלה, יש שמה עוד נון. האות נ' – במילוי היא – 'נון'. נו"ן וא"ו נו"ן, אז הנ' הולידה נו"ן. האות - ס' זה שישים וגם היא (במילוי - 'סמך') יש שם פעמיים שישים, ס' ועוד 'מך,' נס מוליד נס ועוד נס. מה ניתן לעשות לכל הדעות? אחרי התפילה לעמוד בבית הכנסת, לפתוח את ההיכל ולקרוא 'נשמת כל חי', אמר את זה הגאון הרב שריה דבליצקי שיחיה בתשכ"ח, לא הסכימו לו. מי שלא מסכים לדבר הזה הוא כפוי טובה , במקום להודות לקב"ה שארץ ישראל גדלה, פי שתים פי שלוש, קבר רחל, נוכל להגיע אליו, כותל מערבי בידינו, להיות כפויי טובה?! אסור לעשות את זה... (שיעור 'הלכה יומית' ליום ירושלים).

43. "יום ירושלים השלימה" - הרב נסים כהן, ר"מ בישיבת 'כסא-רחמים', נכד רבי משה כלפון הכהן:

"..בתפלת י"ח אנו אומרים בברכת 'מחיה המתים' מי כמוך בעל גבורות וגו'... ויש לדקדק למה התחיל בתחית מתים והפסיק בתשועה ואח"כ חזר לתחית המתים ועוד קשה דהרי ארז"ל דהתשועה קודמת לתחית המתים וא"כ היה לו לומר מלך מצמיח ישועה ונאמן אתה להיות מתים וגו' ונ"ל לישב כפי מה ששמענו שבמלחמה זו הנוראה הנקראת מלחמת ששת הימים שהקב"ה נלחם לנו והצילנו מאויבינו שראו החיילים איזה דמויות של אנשים קדושים שכבר נפטרו שעזרו להם במלחמה וא"כ י"ל זהו הכוונה מלך ממית ומחיה לא תחית המתים ממש, רק לעזור כדי להצמיח ישועה ואחר כך 'ונאמן אתה להחיות מתים' - תחית המתים ממש שתהיה אחרי הגאולה והתשועה (ירחון 'אור-תורה', סיון תשכ"ט, כרך ב' חוברת א', סי' ל' עמ' נג').

"...ובאמת כשנשים לב נראה שמה שזכינו בימינו אלה לשתי שמחות אלו לחג העצמאות ויום ירושלים השלימה דווקא בחודש זה אייר הוא בהשגחה פרטית ...ולכן גם חג העצמאות ויום ירושלים השלימה חלו בחודש זה שהוא בין פסח לחג שבועות, לזכור את זה ולשים את זה בין עינינו שבלי קיום תורה ומצוות אין בטחון לקיום עצמאותנו. באופן שבוודאי שכן ראוי לעשות ביום חג העצמאות כמו שקבעו הרבנים שלא לומר תחנון ולומר הלל בדילוג בלי ברכה, להודות להשי"ת על כל הטובות שעשה עמנו , ובזכות זה יהי רצון שיזכנו לגאולה שלמה, גאולת הגוף והנשמה במהרה בימינו, אמן. (מתוך תשובה בענין יום-העצמאות, ירחון 'אור תורה', אב תשמ"א, שנה יג' חוברת יא' עמ' תקכב' והובא בספר 'אתחלתא היא' ח"ב, עמ' קעד')

44. "יום ירושלים – יום קדוש" - הרב יורם אברג'ל, 'רב פעלים', נתיבות:
"צריך לדעת שיום ירושלים מבחינתנו זה יום קדוש. אנחנו לא אומרים 'תחנון' אף פעם. כי קיבלנו בחזרה את הכול מה שרצינ ו. רצינו ללכת לירושלים. הנה. רצינו את הכותל, קודש קודשים, רצינו את מערת המכפלה. צריכים להוקיר את ה' ביום הזה. ללמוד הרבה תורה, קדושת הארץ. תראה, תמיד יוצא התקופה של יום ירושלים סמוך לפרשת 'בחוקותי', גאולת הארץ, כי זה רק ה' עשה את זה" (מתוך דרשה ליום ירושלים התשע"ד, הובאה במלואה לעיל בשער זה).
45. חכם רבי אהרון שויקה, ארם-צובה, מצרים, ירושלים, ת"א:
"אופקיו הרחבים של הרב ז״ל, החוש היסטורי העמוק שניחן בו, יחד עם אהבת ארץ-ישראל שבערה כאש בעצמותיו והצפייה המוחשית לתשועה שמילאה את הוויתו, הביאוהו לראות בהקמת המדינה, בבנין הארץ ובהפרחת שממותיה, וכן בחזרת העם למולדתו נס ו'אתחלתא דגאולה' ממש. הוא היה קשוב להתפתחויות השונות בארץ, עקב אחרי המאורעות ומשבי הרוח בחברה, התייחס אליהן והגיב עליהן גם בכלי התקשורת. אהב את המדינה, שמח בשמחתה וכאב את חולייה.במיוחד שמח ועלז בהשגי מלחמת ששת הימים, בה הוא ראה את יד ד׳ ממש, ובפרט באחוד ירושלים ובשחרור חברון ויתר שטחי ארץ ישראל. בהתרגשות כתב אז לבניו מכתב ארוך ונפלא בו ניתח את המאורעות תוך הסברתה מנקודת השקפתו המיוחדת ... (מנחת אהרון, ספר זיכרון לרב שויקה, עמ' 21)

46. "גודל הניסים והנפלאות שעשה ה׳ לנו" - הרב אהרון ברוכי, רב בפרס ואח"כ רב מושב שבולים):
"את החוויה שחוויתי בדרכי לכותל המערבי לא אשכח. אחר שה' אלוקי ישראל נתן עוז ותעצומות לחיילי צבא הגנה לישראל, והחזיר לנו את עיר הקודש , ושוחררו המקומות הקדושים, הר הבית והכותל המערבי שלא זזה ממנו השכינה - נשאני לבי לעלות שמה לשפוך שיחתי לפני אבינו שבשמים, על הנסים והנפלאות שעשה עמנו. ובטרם נתאפשר לארגן את הציבור לכך, פיתני לבי לעלות יחידי, כי געגועי אליו לא נתנו לי מנוחה, והחלטתי ללכת ויהי מה... (ספר מעשה אבות, ירושלים תשס"ז, מפנקסו, עמ' 397).

"לעת עתה כל המקדומות הקודשים בידינו ואנו תמיד הולכים להתפלל שמה.... הכותל המערבי מקום מקדשנו בעיר הקודש ירושלים, ועוד הרבה הרבה מקומות. אין צורך לכתוב לך במכתב, בודאי שמעתם ברדיו ובעיתונות, על גודל הניסים והנפלאות שעשה ה׳ לנו . על כן ידידי, למה אתה לא בא פעם לכאן, ללכת להתפלל במקומות הקדושים? תודה לאל, יש עכשיו אפשרות טובה, ודרך
נוחה לנסוע לכאן, לבקר במקומות הקדושים. הנה יהודים רבים באים מכל קצוות תבל כדי לבקר במקומות הקדושים, וגם הרבה מאומות העולם באים לכאן כדי לראות את המקומות הקדושים. ידידי, במשל אומרים: לא יספיקו כל עצי היער להיות קולמוסים, וכל מי ימים ונהרות להיות דיו, כדי לכתוב בהם על גודל שבחה והתפתחותה של מדינת ישראל בזמן הזה...."(מכתב לבן משפחתו שהיה רב ושו"ב בעיר נהוונד שבפרס, שם עמ' 400).

47. "נס של עשרים פי עשרים" - הרב רפאל וולפוביץ':
"ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו"...וההבטחה הזאת התקיימה כולה ב״ה בעת מלחמת ששת הימים בחדש אייר תשכ״ז, שאז הנחיל לנו השי״ת נצחונות גדולים ונפלאים שעלו בערכם וגדלם על המלחמות של החשמונאים, וכל זה נעשה בתוך שנת העשרים למדינת ישראל, ואם כן נעשה לנו נס של עשרים פי עשרים, וזה החשבון, כי אז בשנת תש״ח שנת קום המדינה נעשה לנו הנס של מדת עשרים, מיסוד ההבטחה של ורדפו מכם חמשה מאה, שתתחיל לכם הגבורה נגד אויביכם במדת פי עשרים כי חמישה מכם יכו פי עשרים, ובסוף חדש אייר תשכ״ז שהתחילה שנת העשרים למדינה, נכפלה מדת הגבורה לישראל פי עשרים על מדת עשרים הראשונה, ויצא לנו מזה מדת גבורה של עשרים פי עשרים שהיא מדת ארבע מאות. ועל זה היה לנו מאת ה׳ נצחון גדול ונפלא ב״ה . כי ידוע לכל: שבמלחמה הזאת בשנת תשכ״ז הוצאנו ארבע מאות ספרי תורה שנסעו יחד עם מחנות ישראל לשדות הקרב, ובטוחים אנו כי סוד ההצלחה אז יצאה לנו מן ארבע מאות ספרי התורה שלוו אותנו, ומהן יצאה לנו הגבורה של עשרים פי עשרים שהיא ארבע מאות. (ספר שפריר צדק, ירושלים)
48. "הניסים הגלויים שראינו - לא לחינם באו" - הרב יחזקאל לוינשטיין, משגיח ישיבת פוניבז':
המצב נראה, ולבי אומר לי, שזמנים מיוחדים באים, רשעי הגוים אינם שותקים וגם הסברא נותנת שהבורא לא עשה מאורעות פלא אלה שעברנו כדי שיעברו ביבשות. הבורא רוצה לעשות משהו. הנסים הגלויים שראינו - לא לחנם באו. הקב״ה נותן לנו להתחזק באמונה ובטחון, כדי שעל ידי זה נוכל לעבור נסיונות ומשברים. וצריך חיזוק וד' יהיה בעזרנו. (קובץ עניינים, תשכ״ז, עמ' לד')
49. "לא לשכוח מה שזכינו לראות עכשיו" - הרב אברהם יפהן, ר"י 'בית יוסף' (נובהרדוק) בירושלים:
והנה נדרשתי לשואלני אחר מלחמת ששת הימים, אם גדלות הנסים והנפלאות שהראה לנו הקב״ה כהיום, גדולים המה כהנסים שהראה לנו במצרים, והשבתי להם כי המידה של גדלות הנסים נמדדת אצלנו לפי מדה שנזכה להמשיך בפועל בחיינו זכירת הנס.. מה רבה החובה עלינו עתה לאחוז תחבולות לא לשכוח מה שזכינו לראות עכשיו... (קובץ 'אור תורה ומוסר', ירושלים התשכ"ח, עמ' י').
50. "ניסים ונפלאות כאלו אשר לא עלה על דעתנו" - הרב בן ציון ברוק, ישיבת 'בית-יוסף' (נובהרדוק):
גם בימינו אלה נמצאנו בסכנה גדולה. שונאינו ואויבינו זממו להכחידנו. והקב״ה הצילנו מידם בנסים ונפלאות כאלו אשר לא עלה על דעתנו [כבוש עיר העתיקה. והאפשרות שניתנה לנו להתפלל שוב ליד הכותל המערבי שמעולם לא זזה שכינה משם. וחברון שבה מערת המכפלה קברי אבותינו, ובית לחם שבה קבר רחל אמנו], ועוד ועוד. נתגלה לעינינו, ולעיני כל העולם, כי רצה השי״ת להטיב לישראל עם קרובו, לשמרם, ולהצילם, ולהטעימם מנפלאות גדולות. ונאמר זכר עשה לנפלאותיו, ומפרש רבינו הלל (תורת כהנים פ׳ בחקותי פרק א׳) וז״ל "מן הנפלאות שעתיד הקב״ה לעשות לעתיד לבא, עשה קצת מהן וכו' לעולם הזה כדי שיאמינו״ - יעו״ש. ודו״ק. (ספר 'הגיוני מוסר', אייר תשכ"ז, עמ' רכד'-רל')
51. 'מעין גילוי שכינה בהנהגת העם וישועתו' – הרב שלמה וולבה, משגיח 'בית המוסר':
'עוד דרך להשגחה העליונה להעלותינו לקראת תפיסה של עם השם: הם הנסים הגלויים שזכינו לראות במשך כל התקופה האחרונה, וביתר שאת במלחמה האחרונה, אשר רבו העובדות לאין ספור של נפלאות שראו הלוחמים בכל החזיתות. ראו כולם, כמאמין כאינו-מאמין את ידו של אלוקי ישראל העתיק מעין גילוי שכינה בהנהגת העם וישועתו . ('בין ששת לעשור', ירושלים תשל"ו, עמ' פב')

52. קול דודי דופק" - הרב יצחק גרינברג, משגיח בישיבות 'כנסת חזקיהו' ולומז'ה :
"הימים גדולים הם לאין ערוך. הנה רואים בעליל ובמוחש ש׳קול דודי דופק׳. השכינה מדברת בשפת שמים אשר כולה ניסים ונפלאות, הנה צמחו כנפיים לכל יהודי בארץ הקודש.. במקום אשר היינו רגילים לראות קריאות שמים של הסתר פנים, הנה רואים כיום קריאות של גילוי שכינה. "הגיעה השעה ש׳אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה׳.. ('דגלנו', סיון תשכ"ח, עמ' ג' וראה עוד מאמרו 'פלאות הנצחון באספקלריה חינוכית', המודיע, כ"א בסיון תשכ"ז עמ' ד.)

53. "גילוי שכינה בניסים ונפלאות" - הרב אברהם פינחס גרודזינסקי, משגיח בישיבת 'בית הלל' :
"אף אנחנו זכינו בימינו אלה לראות גילוי שכינה בנסים ונפלאות , באותות ובמופתים. לפיכך, כל אשר רוח בו וכל אשר לו לב פתוח להתבונן ולהבין ולהרגיש, חייב לקבל עול תורה באהבה ולאהוב כל אחד ואחד מישראל באהבה רבה ובאמת" (שיחת התעוררות לחודש אלול התשכ"ז, ספר 'מבית אברהם', ח"ג', עמ' תקלו'-תקלט', ירושלים, התשמ"ו).

54. "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" - הרב משה אהרונסון, שו"ת 'שועת משה':
"והנה הקב״ה העומד תחת כותלינו סיבב את המאורעות שיתפתחו כפי שהתפתחו ולא רק שהצילנו מידי השמדה וכליון ר״ל אלא גבר עלינו חסדו למסור בידנו את העיר העתיקה ומקומות הקדושים וכו' וכו' ושטח גדול מארץ ישראל המקודשת - שלא פללנו ולא חלמנו לקבלו כעת בחזרה. ועל הכל נסך רוח של אמונה, טהרה ופתיחת הלב - שהי' אטום מצרות השעבוד והגלויות - ברוב רובם של עם ישראל. אין לך איש מבעלי השכל הישר המודה על האמת שאינו עומד ומשתהא ומחליט בגלוי או בסתר; אכן מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" (ישועת משה התשכ״ז עמ' ח').
55. "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" - הרב קלמן כהנא:
"קשה לדבר. כי מי יודע לדבר מול מה שקרה. אך קשה גם לשתוק. אתה גבור לעולם ד' - מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו... 1900 שנה פחות שלש לא היה שריד בית קדשנו בידי יהודים. ואחרי אותן 1900 שנה פחות שלש זכינו לפתע ורגלי יהודים עומדות על יד הכותל המערבי שהינו בידינו. למי הכוח הנפשי לברך כאחת על חורבות בית קדשנו: ברוך דיין האמת ועל זכות שזכינו לה: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לכוחות נפש אלו אנו נדרשים עם שחרור ירושלים-העיר העתיקה" (חקר ועיון ג', עמ' קצג).
56. "נצחון שמעטים כמוהו בהיסטוריה ובתולדות העמים" - הרב יובל יוסף אורדנטליך, רב בית הכנסת איצקוביץ', בני ברק:
"נסחפנו למלחמה בעל כורחנו ובחסדי ה' יתברך, נצחנו בה נצחון שעוד ידובר בו רבות. נצחון שמעטים כמוהו בהיסטוריה ובתולדות העמים . היתה לי ההזדמנות לדבר עם מפקדים גבוהים שהיו חוקרים את שבויי המלחמה שכששאלום לפשר נסיגתם ענו בפה מלא - לא רק אתם נלחמתם אלא ראינו ממש בעליל שכל הצדיקים שלכם נמצאים בשדה הקרב ומהם נסוגו - אבותינו הקדושים שהיו מליצי יושר עבורנו לפני כסא כבודו. גם הגויים ראו זאת ומכירים זאת" ('הנאמן' גליון תשרי תשכ״ח).
57. "הראנו הקב"ה נסים ונפלאות גלויים לעינינו", הרב אברהם סופר, מהדיר ספרים תורניים:
"סיימתי הקדמה זו ביום טוב ויום שמחה לבית ישראל, ביום שנסתיימה השנה הראשונה ליום שהראנו הקב"ה נסים ונפלאות גלויים לעינינו. אויבינו אשר אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, הובסו בדרך נס ונפלו לפני חיילי צבאותינו הי"ו, כי נלחם ה' להם וה' יצא לפניהם להכות במחנה אויבנו. ירושלים עיר הקודש תובב"א שוחררה ביום זה וזכינו לשוב אל ירושלם בשמחה (הקדמה ל"תוספות חכמי אנגליה", התשכ"ח).


58. "זכינו לארץ ישראל הבנויה" - הרב יששכר תמר, מחבר פירוש 'עלי תמר' על הירושלמי:
" ונ"ל פשוט שבזמננו שיש לנו מדינת ישראל... שהעיקר בזה שיש שלטון ישראל . והבית יוסף כיוון בזה שאמר אבל בזמן הזה לא, מפני שבימיו בארץ ישראל היה שלטון הערבי מציק, וכן נראה מלשון רש"י כגון ביישוב בית שני" (בענין דין קריעה על ערי יהודה בזמנינו).
".. ובחסדי ה', זכינו למה שחלה בימינו כנחמה לחורבן ישראל בגולה ואם כי דורינו לא תקבל נחמה על השואה והם אצלנו כחיים ואין מקבלין תנחומים על החי והקדושים אלו כחיים הם מ"מ נחמה פורתא איכא נחמה להקדושים ולנו, שבזכותם זכינו לא״י הבנויה ... ולאחרי מלחמת ששת הימים ושחרור כותלינו כשעמדתי בתפלה נגדה הרהרתי , אהא אין היום אף אחד ששמע או יודע את נוסח התפלה מימים ההם שבית קדשינו עמד על תלו מלבד כותלינו זו, היא שמעה נוסח התפלה כשהיתה ירושלים בשלותה ותפארתה ושוב זה כאלפים שנה היא שומעת את נוסח החורבן ויה״ר שנזכה אנחנו לשמיעת ולהחזרת עטרת נוסח התפלה ליושנו כמו שהיה בבנינה בימי עולם ובשנים קדמוניות אמן. (עלי תמר, ירושלמי, זרעים, ברכות עמ' קנז')
"...ותראה בזה מפלאות תמים דעים, קורא הדורות מראש שדוקא מלך או דוכס ישמעאל, הציל הכותל המערבי מחורבן, למען תהיה לעד נצח כלפי העולם כולו וכלפי הערבים בני ישמעאל שהחזיקו במקום המקדש, שמקום זה הוא מקום בית מקדש של ישראל שמעולם לא זזה שכינה משם . ואני כותב זה בשנת תשכ״ז אחרי מלחמת ששת הימים שנגאל הכותל מיד בני ישמעאל וצורף למדינת ישראל. (עלי תמר, ירושלמי, שבת עמ' נח' וראה כיו"ב ביחס למערת המכפלה, 'עלי תמר', תענית עמ' שסח').


59. הרב מנחם מנדל כשר – "תורה-שלמה", "התקופה-הגדולה":
"עדיין נתונים אנחנו תחת רישומם העז של ששת ימי המלחמה האחרונה שנתחוללה בארצנו הקדושה, מלחמה אשר זיעזעה את יהדות העולם כולו וכן שמעו עמים ירגזון חיל אחז כל יושבי הארץ בשמעם תקומת ישראל וכי שבה גבורת עם ישראל כבראשונה. אותם ימים עתירי הוד הגבורה והגילויים הנהדרים הפיחו אש קודש בגחלת שלחשה בלב יהודים רחוקים ואפילו באותם גחלים עמומות הלהיבה קדושה עילאית ופרק חדש נפתח בחייהם כולם צצו לפתע ברבבותיהם בכל קצות העולם והודיעו כי בראש וראשונה יהודים הם. אותם ימים היסטוריים קירבו רחוקים והלהיבו ביתר שאת קרובים ונתקיים בנו המדה של 'אתם ראיתם' כמובן שאין כל בני אדם רואים במדה אחת אלא מדרגות מדרגות יש. כל אחד רואה ומרגיש לפי כח בינתו וחכמתו והם שקוראים לנו לצאת מן השיגרא ומן החיים הרגילים ולבוא לידי הכרה והרגשה שאנו זוכים לחיות בתקופה הרת עולם וזכות זו מטילה עלינו חובות להתאמץ להתעלות על עצמית ובזה נקיים חובותינו כלפי שמים וכלפי עם ישראל". (דברי פתיחה לספרו 'התקופה-הגדולה', המוקדש לבירור התקופה בעין תורנית, תשכ"ט)
60. "נפלאות שטרם נראו" - הרב שלום שכנא רותם, ממייסדי פאג"י:
"...עלינו להתבונן בדורנו ולראות מה גדולים מעשי הקב״ה, בתחילת הצהרת בלפור שהיא תקיעת שופר ראשונה, אחריה באה השואה האיומה של יהדות אירופה שהביאה במישרין להקמת מדינת ישראל תוך נסים גדולים וגלויים במלחמת העצמאות, אח״כ מלחמת סיני ולאחרונה מלחמת ששת הימים שבה חזרנו אל ירושלים אל חברון ואל שטחי ארץ ישראל שממערב לירדן תוך ראיית נסים ונפלאות שטרם נראו וטרם נשמע כמותם בעולם. וחייבים אנו עתה להרהר ולשאול את עצמנו מהי תשובתנו ותודתנו לקב״ה על נסים ונפלאות אלה שעשה עמנו ועם אבותינו ..." (קובץ המועדים, ח"ד, מוריה, ירושלים תשס"ז, מכון ירושלים, עמ' תקיב').
61. "בזכות היחדיו" - הרב אברהם קרול, חבר ועד הרבנים בלודז' ואח"כ רב בירושלים:
"הסביר מו"ר הגאון ר' אברהם קרול מירושלים, כי שלוש פעמים מובא בתנ"ך "יחדיו": א. בעקידה - "וילכו שניהם יחדיו" ופירש רש"י "כאיש אחד בלב אחד". ב. במתן תורה - "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה". ג. בירושלים - "ירושלים הבנויה כערי שחוברה לה יחדיו". מהיכן קבלנו את ירושלים? מה"יחדיו" של העקידה, מאותה מסירות נפש של אב ההולך לעקוד את בנו, ובן המסכים להיעקד, דרך מסירות הנפש של קבלת תורה ב"נעשה ונשמע" יחדיו, עד ל"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". ('נחלי בא-גד', לרב יוסף בא גד, מייסד 'ישיבת נחלים', שיש לי להכיר לו טובה מרובה על כל מה שקיבלנו בישיבה) שיחת הרב קרול בשלימותה מופיעה בספרו: 'בפקודיך אשיחה' (עמ' תפה'-תפז') וסיים שם: "ועכשיו שזכינו לירושלים בשלימותה, צריכים אנו לזכור מה שאמרו (יומא כב' ע"ב) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, ואמרי (תענית ה' ע"א) אמר רבי יוחנן: אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה .
והוסיף הרב קרול, הסבר נאה על הפסוק "כעיר שחוברה לה יחדיו" - "ויש פירוש על מלה 'סגולה', היינו 'יוד' משמו הגדול, 'יוד' מישראל ו'יוד' מירושלים שבהתחברם יחד הם כמו סגול וזה "והייתם לי סגולה כי לי כל הארץ" היינו אני ואתם וירושלים וזה הפירוש (תהלים קכב', ג') "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" - היינו שנתחברה ה'יוד' מהשם ומישראל ומירושלים להיות יחד כמו סגול" (שם, עמ' קצד').
62. "בטלו פרדסיות שהעמידו הערבים" - הרב שמואל צבי הרמן, תלמידו של בעל ה'קרן-לדוד' מסאטמר:
"גם ביום כ"ח אייר בשנת תשכ"ז בטלו פרדסיות שהעמידו הערבים שלא יעלו יהודים לירושלים ומפני זה צריך לעשות יום זה יום טוב ולא תקנו בימי הושע בן אלה ג"כ לומר הלל מפני שביטול פרדסיות לא היתה תוצאה ממלחמה עם גוים אבל בשנת תש"ח בטלו פרוסדיות שהעמידו הערבים ע"י מלחמה שבעה"י נצחנו ניצחון גדול ובוודאי ראוי לומר הלל...
...כוונתי לברר שההלל שתקנו חכמינו ז"ל היה בעיקר מחמת ניצחון המלחמה על אויבינו ממילא גם בזמננו הוא מהראוי לומר הלל על הניצחונות על אויבינו שהיו בעזהשי"ת כבר כמה פעמים.
...ובשביל דבר קטן כזה שלא אמר חזקיה שירה נענש שלא נעשה משיח על כן בזמננו שכולנו מצפים ומתפללים שיבא משיח צדקנו אולי על ידי שנאמר שירה ביום העצמאות וביום ירושלים נזכה לביאת המשיח במהרה בימינו ... (ספר: ארץ ישראל ובעיותיה, פרק לה' עמ' קעד', קעו').
63. "דחיפה חזקה קדימה" - הרב צבי ברונשטיין, מחלוצי ההצלה הרוחנית בארצות 'יהדות הדממה':
"היה זה הניצחון היהודי המפואר במלחמת ששת הימים אשר נתן לתנועת בעלי התשובה ברוסיה את הדחיפה החזקה קדימה . רשתות המחתרת שעמלתי כה קשות לקיימן עד מעצרי ערב אותה מלחמה, מצאו עתה את עצמם עמוסות פניות של מבקשים יהודיים, הרבה יותר מכפי שחשבנו בעבר למציאותי, לאחר דחיפה גדולה זו, כבר נמשכו יהודים מאליהם לעולמה של תורה. ('אל תדום', מכון 'מוצל מאש', תש"ס, עמוד ריא')
64. "בהר הקודש בירושלים" - הרב שלמה קרליבך, מחלוצי ההצלה הרוחנית בעולם היהודי:
".. והלילה, אני רוצה שכולנו יחד נודה לקב"ה שזכינו לחזור לירושלים עיר הקודש. הנס הוא לא שחזרנו לירושלים; הנס הוא שיכולנו לחיות כל-כך הרבה שנים בלי ירושלים .... הייתם פעם על יד הכותל ביום כזה בארבע בבוקר? בין שעה שלוש לחמש מגיע נוער מכל העולם, שמתגעגע לאלוקים חיים, ובא להשתחוות לפני השם ; 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים'" (ישעיה כז, יג). (פתחו שערי הלב, שיחות הרב שלמה קרליבך, שיחה ליום ירושלים, עמ' 382, עורך: יחד ויט, 'דברי שיר').
65. "חסדי ד׳ כי לא תמנו, ובניסים גלויים שם נפשנו בחיים " - כרוז האדמורי"ם וראשי הישיבות:
בחודש חשון התשכ"ח, פורסם כרוז מיוחד הקורא לרבנים בישראל לנצל את שעת הכושר ולהצטרף למבצע תפילין ורישום ילדים לבי"ס דתיים. על הכרוז חתמו גדולי האדמורי"ם וראשי הישיבות ומנהיגי הציבור התורני בארץ. וזה לשון הכרוז: (מופיע ב"הפרדס", מרחשון תשכ"ח, שנה מב' חוברת ב' עמ' 44'): עת לעשות לד'! חסדי ד׳ כי לא תמנו ובניסים גלויים שם נפשנו בחיים ויפרקנו מצרינו שבקשו להכחידנו מגוי - היל״ת - ורבים רבים מאחב״י נתעוררו כתוצאה מכך לתשובה ולשמירת תוה״ק ומצותיה.
כדי לנצל את שעת הכושר ועת הרצון שכמוהו לא היה זה עידן ועידנים, פנה כ״ק אדמו״ר הגאון הקדוש מליובאוויטש שליט״א בקריאה נרגשת להחלץ למערכה גדולה ולהשפיע על אחינו בנ״י בבל מקומות פזוריהם להגשים את הרהורי התשובה בקיום מצוות מעשיות, ובמסגרת זו הכריז על מבצע עולמי להנחת תפילין הנערך ב״ה בהצלחה גדולה ע״י מאות עסקנים יראי ד' ורבים נתקרבו כבר על ידי זה לחיי תומ״צ.כמו כן קרא לכל אשר דבר ד׳ נוגע ללבו לפעול ולהפעיל גם בהנוגע ליתר מצוות תוה״ק, וביחוד לחינוך ילדי ישראל לקיום התורה והמצוות.
הריני בזה להצטרך לקריאתו הגדולה של כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א ואנו פונים בזה לכל החרדים לדבר ד׳ להחלץ לפעולה ולהצטרף למבצעים האמורים. ובטוחנו שבזכות תוה״ק ושמירת מצוותי׳ ע״י אחב״י באשר הם, נזכה במהרה בימינו אלה, לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, אכי"ר.
אליהו לאפין - מנהל רוחני בישיבת כפר חסידים
אליעזר זוסיא בהרגה״צ ר' ישראל אברהם ז״ל פורטוגל - אדמו״ר מסקולען
אברהם יהושע העשיל טברסקי - אדמו״ר ממחנובקא
אליעזר פלצינסקי - ראש ישיבת בית אריה
ברוך שמעון שניאורסון - ראש ישיבת כוכב מיעקב טשעבין
הלל ויטקינד - ראש ישיבת בית יוסף
חיים מאיר - אדמו״ר מויזניץ
יחיאל יהושע בן לאאמו״ר זצלה״ה מביאלא - אדמו״ר מביאלא
משה מרדכי בידרמן - אדמו״ר מלעלוב
מרדכי בהרב ג״מ ז״ל – גולדמן - אדמו״ר מזוויהל
נסים כדורי - רב ראשי לעדת הבבלים
עזרא עטייא - ראש ישיבת פורת יוסף
צבי אריה במוהר״ר מרדכי יוסף זצ״ל טברסקי - אדמו״ר מטשורטקוב
צבי מרקוביץ - ראש ישיבת סלונים, ורב אב״ד רמת גן
שלמה שרייבר - ראש ישיבת חיי עולם ויו״ר ועד הרבנים של אגודת ישראל
שלום יצחק הלוי - זקן רבני תימן
66. "חסדיו ונפלאותיו חוץ מדרך הטבע" - האדמו"ר מויז'ניץ ('אמרי-חיים'), הרב חיים מאיר הגר:
"..וביום רביעי, היום השלישי למלחמה, משנודע לרבינו זצוק"ל שנכבשה העיר העתיקה והכותל המערבי שוחרר, נתרגש מאד, (איה הסופר שיכול לתאר את התרגשותו) פרץ בבכי....ואח"כ התחיל לרקוד וכל מי שרק נכנס לחדרו אמר לו בהתרגשות:".הכותל בידינו".. ושינן פעמים רבות: רק שלא יאמרו "כוחי ועוצם ידי" וידעו שהכל בא מכוחו של הקב"ה. אחרי זה, באה ידיעה לרבינו זצוק"ל, שכבר התפללו מנחה ליד הכותל, רבינו זצוק"ל, קם מיד ממטתו (תוך כדי התרגשות עצומה שאינה ניתנת לתאר) וצוה לקרוא לחדרו פנימה כל מי שרק נמצא, והתחיל לרקוד - כשסביבו הקהל – את הנגון "והביאותים אל הר קדשי וכו'", וצוה להביא יי"ש ומזונות וההרקדה נמשכה במשך שעה ארוכה. יצא לגזוזטרא ושם המשיכו לרקוד בניגון "בנה ביתך כבתחילה", וצוה לקרוא פנימה לכל מי שעבר ברחוב...
בערב שבת קודש, באמצע אמירת גוט-שבת (שאמרו הקהל אחר התפילה) התחיל רבינו זצוק"ל לזמר "ליהודים היתה אורה" ובכה מאד מהתרגשות, עמד מכסא קדשו ורקד. ובמשך יום השבת דיבר פעמים רבות בביתו, על גודל החסדים שעשה עמנו השי"ת. ובעלותו לבית הכנסת (בשב"ק בבוקר) זימר 'אדון עולם' בנוסח של ר"ה, ובסעודה שלישית ציווה וזימרו "ליהודים היתה אורה". ('אז נדברו', התאחדות תלמידי ואברכי ויז'ניץ, גליון מס' 12-13 סיון תמוז תשל"ט עמ' כב'-כד').
"...משנה מרץ הוזרם לקרבו בשנים האחרונות, לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הכותל המערבי, אליו המה והשתוקק בכל עת, והתקשרות והתדבקות מיוחדות במינן היו לו עם המקום שמשם לא זזה שכינה מעולם. מיד עם היוודע דבר שחרור הכותל קפץ מכסאו וכשדמעות חונקות את גרונו רקד ושר והודה לקב״ה, ובהזדמנות הראשונה נסע לשם . פגישתו אז עם הכותל היתה רבת הוד ומורא. תחילה התעלף ואחרי כן נפל אל הכותל בבכי גדול ושפך שיחו לפני קונו בהתרגשות עצומה. לאחר אמירת מזמורי תהלים בצבור יצא במחול, כשהפסוק "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי" מושר בפיו בהתלהבות ובדמעות שמחה (זהרי חמ"ה, בעל "אמרי חיים" מויז׳ניץ, עמ' 58).
מכתב שכתב אל בן אחיו, הרב חיים יודא מאיר מווישו, לאחד שחרור הכותל וביקורו שם, ובו מביע את רחשי לבו: ב"ה, בני ברק שכון ויזניץ יום ה׳ קרח, ור״ב חס״ד ואמ״ת לפ״ק. אהוב לבי ונפשי, ב״א היקר מוהרחי״מ שליט״א. אנחנו כולנו מלאים גיל, חדוה והודיה להשי״ת, על רוב חסדו ונפלאותיו, חוץ מדרך הטבע, שעשה עמנו, קיים בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". עם בני ישראל זורמים אל כותל המערבי, בוכים ושמחים. אני ב״ה הייתי שמה בשירה וזמרה וריקודין, וכן בקבר רחל ומערת המכפלה. שורר שקט בארה״ק. השוכן שמים יעזור לנו שלא נשכח אשר הכל נפלאות הבורא ולא נאמר "כוחנו ומעשי ידינו". מחמת כאב היד א״א לי להאריך, מסתמא הנך יודע הכל. הנני משתוקק לראותך בשמחה, ננילה ונשמחה. דודך אוהבך בכל לב, הק' חיים מאיר בהה״צ מוהר״י זצללה״ה. ('מאיר החיים' עמ' שנה')

67. 'ברכת האדמו״ר תלווה את בנינו הלוחמים עד לצעד האחרון' - האדמו"ר מצאנז-קלויזבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטם:
מברק ברכה לשר הבטחון, נשלח בסיומה של מלחמת ששת הימים:
מנהל קריית צאנז׳ הרב יהודה בלז שיגר את המברק הבא אל שר הבטחון: "קריה צאנז כולה, בראשות האדמו״ר מזדהה עם שמחת עם-ישראל שבכל אתר ואתר, עם איחוד הלבבות באהבה ואחוה השוררת בכל שכבות האומה ואשר כתוצאה מכך זכינו לכל ההישגים הנכבדים ובתוכה גולת הכותרת – כיבושה של עיר-הקודש ירושלים השלמה. ברכת האדמו״ר... תלווה את בנינו הלוחמים עד לצעד האחרון׳ , ומחכה לקיום הכתוב: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה. (שנה בשנה, תשכ"ח, עמ' 309 , יונה כהן).
68. "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" - האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון:
מיד בסיום המלחמה, כתב הרבי, אגרת לנשיא מדינת ישראל, מר זלמן שז"ר וזה תוכנה:
ב"ה, ער"ח סיון, ה'תשכ"ז. ברוקלין, נ.י. לכבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן שליט"א. שלום וברכה! שמחתי להוודע זה עתה אשר ביתו לא נפגע מהפצצות וכו' שלכן תקותי חזקה, ומכל שכן וק"ו, בנוגע לכ' וכל משפחתו שליט"א, שהשלום בשלימות אתם. ויהי רצון שיקויים בזה וכן בנוגע לכל אחינו בני ישראל שליט"א שבאה"ק ת"ו ובכל מקום שהם, הודעת חכמינו ז"ל (ב"ב יב, ב) שכל שמטיבין לו הרי בודאי שיהי' לזה המשך בהטבה, טוב בגשם וברוח גם יחד. ומובן ופשוט שכולל ולכל לראש, ובסגנון הכתוב, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים והמסייעים שלהם, ומסר רבים ביד מעטים שהלכו במס"נ ל"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", ואז הרי בודאי ובודאי שיהי' כסיום הודאה הידועה - (שכאו"א יוסיף בתומ"צ, ביחד עם ההודאה מקול"ע למקור הנסים), - להודות ולהלל לשמך הגדול. והרי הימים ימי סגולה - ראש חודש השלישי, וימי הכנה והגבלה למתן תורה ולקבלת התורה, תורת חיים, א לעבעדיגע תורה, ובפתגם ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר - א תורה וואס מאכט-אויף לעבן, חיים ראויים לשמם, ימים בם נבחרו בנ"י להיות סגולה מכל העמים ממלכת כוהנים וגוי קדוש. בברכה - בנוסח המסורתי - לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות - מתוך בריאות הנכונה ובכבוד ובהוקרה - המצפה לבשו"ט, מ. שניאורסאהן (אגרות קודש, כרך כד', ט'שכד).
את מהותה של המלחמה הגדיר כ" מלחמה זו היתה מצוה ע"פ התורה ...שקאי גם על מלחמה ד"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם'....ואין טעם לחלק בהשייכות דהגנה מצר ליחוד השם בין כשמלך בישראל או לא עכ"ל." (היכל מנחם, כרך א, עמ' קנח-קסב): וכן כתב עוד כנגד שיטת סאטמר בעניין זה: "ברור שזה דניצולו 2.5 מיליון בנ"י שבארץ הקודש תבנה ותכונן (כולל הישיבות וכו') - נס מן השמים דקדושה וכו'. הרבי אף הרבה לדבר בשבועות שלאחר המלחמה על הניסים שהתרחשו בה.
הרבי גם התייחס למשמעות הרוחנית של ניצחון המלחמה ובהתוועדות יום שני של ראש-השנה התשכ"ח, אמר הרבי מאמר חסידות (ד״ה 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול', נדפס בספר המאמרים מלוקט ח״ו עמ' ט' ואילך), ובסיומו אמר: וזהו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, דההוראה מזה שביום ההוא יתקע בשופר גדול, יתקע מעצמו, היא, שבסוף זמן הגלות שנשארו רק כמה רגעים שקודם ליום ההוא שיתקע בשופר גדול (שבנוגע לכמה עניינים התחיל כבר הענין דתקע בשופר גדול, כמובן ממאמר הנ״ל מכ״ק מו"ח אדמו״ר (מאמר 'והיה ביום ההוא', משנת התש"ג של הריי"צ). ובפרט, שמעת כתיבת המאמר עד עכשיו כבר עברו כך וכך שנים, ועל אחת כמה וכמה בזמן האחרון שראו במוחש שכמה וכמה שהיו תחלה במצב של 'אובדים ונדחים' רח״ל התעוררו בתשובה ע״י התקיעה בשופר גדול) צריכה להיות העבודה בביטול, ההכרה והרגשה שכל הענינים שנפעלו ע״י עבודתו, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולתו, היא לא מצד המעלות שלו אלא מצד הנתינת כח מלמעלה...
יחד עם זאת, התנגד לקביעת יום הניצחון לדורות באמירת הלל או בברכת 'שהחיינו' ('שיחות קדש', התשכ"ז, ח"ב עמ' 307 ו-313). וביקר את תחושת "כוחי ועוצם ידי" ואמר: "רואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" ( ואפילו לא מדגישים כל-כך את המס"נ של הנלחמים). ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' היתה זאת"; וכל אחד הרגיש בזה, ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכוחות שמכל צד ואת הסיכויים שע"פ טבע הסותרים את המציאות של תוצאות המלחמה ואופנן - אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור...(שם). ובמקום אחר הוסיף: "וגם זה למדתי בקיץ זה, במאורעות שבאה"ק ת"ו, אשר לכאורה אין כל ספק ומקום לספק וברור הוא אשר אך ורק יד ה' עשתה זאת וכו', ובכל זה לאחרי עבור שעה קלה לפי ערך כבר התחילו לקרר את ההתלהבות ולחזור לפירושים של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה , ועד להדפסת החוברת הידועה מטעם הממשלה. ונראה תיכף לעיני כל אשר אף שרק פינה אחת נשארה שלא נגמרה בנצחון הנסיי האמור, כוונתי לזירה הדיפלומטית, הרי משהתחילו בהביאור דכחי ועצם ידי התחילו להיעמר ולהתוסף קושיים על גבי קושיים ותקלות על גבי תקלות ועד להמצב כהיום הזה, שעלול ח"ו וכו' וכו'. והנה מצאתי פירוש מאמר האמור במאורעות דימים אלו" (ממכתב חוהמ"ס תשכ"ח, נדפס בסוף כרך לט' של 'ליקוטי-שיחות').
כמו כן, הרבי היה בין הראשונים, שהכריזו על גודל הסכנה הטמונה ברעיון של נסיגה מחבלי ארץ ישראל והסגרתם לידי הערבים תוך כדי הכנסת מיליוני יהודים למצב של פיקוח נפש גדול. וכן, את אלו: "אשר תיכף ומיד לאחר ניצחון המפליא של מלחמת ששת הימים התחילו במו"מ איך להשתחרר ולהיפטר משטחים המשוחררים... " (סוף כרך כז' של 'אגרות קודש', לאחר אגרת י'קכ - ניסן, תשל"א).
69. "רוח חיים" - האדמו"ר מבויאן - הרב מרדכי שלמה פרידמן, חבר מועצת גדוה"ת ונשיא אגודת האדמו"רים באמריקה:
"...הבשורה המרנינה על מפלת הערבים הפיחה בו רוח חיים. מאידך, דאב לבו על הקרבנות שנפלו. "האם מספרים אמת בנוגע למספר החללים, או שמעלימים?״ - חקר ודרש בעצב. תוך כדי דיבור נרתע והוסיף: "בעצם אסור אפילו לשאול ככה, הלא גם יהודי בודד שנפל הוא כאב לב עצום... אפילו יהודי אחד."" ובדברו הרגיש השומע כי אכן נקרע לבו לגזרים על כל נפש יחידה מישראל... (אהרון סורסקי, שריד אחרון לתפארת קדומים, עמ' 30)
70. "למכה מלכים גדולים..." - האדמו"ר מאוז'רוב, הרב משה יחיאל אפשטיין:
"מרן זצ״ל תלה תקוות הרבה בהמשך התוצאות של מלחמה זו, כשהוא מתבסס על רמזים מתורת הנסתר, שלפיהם צריכה להיות הגאולה השלמה בשנת תשכ״ח הקריבה. הוא נתמלא שמחה בלי״מצרים באשר באו לבשר לו את דבר שחרור ירושלים העתיקה, הר הקודש, ופניו זרחו באור מלא. כשסיפרו לו מן השלל והמלקוח של הנשק הסובייטי, שנפל בידי היהודים, צהל וקרא: "למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו" . כאשר נפוצה הידיעה על מותו של נאצר, שליט מצרים, פתח וקרא עליו בסעודה שלישית של שבת מקרא שכתוב בנבואת חבקוק (ג, יג) "יצאת לישע עמך, לישע את משיחך - מחצת ראש מבית רשע" וסיים "בתר רישא גופא אזיל".
[ גם אמר ששמע בזמנו מהרה״ק רבי אהרון מבלז זצ"ל, כי לא יתכן שהגאולה קרובה בזמן שהכותל המערבי נמצא בידי צרים (רבי משה יאיר וינשטוק זצ״ל שביקר אצל מרן זצ״ל בירושלים ביום י״ד מנחם אב תשכ״ז מספר באגרת מה ששמע אז מפי קדשו: "ואמר לי כי היה אצל מרן הקדוש (מהר״א) מבעלזא זצ״ל ואמר לו הרבי מאוז׳רוב שכפי הנראה הרי הגאולה השלמה קרובה מאד מאד אלינו, ענה הרבי מבלז: "וואס רעדט איר, דערווייל האבן מיר נישט דעם כותל מערבי, די מערת המכפלה, די קבורת רחל, איז ווי קענט איר זאגען אז די גאולה איז נאהנט"), וכפי הנראה התכוון לרמוז בזה כי עכשיו שסיבבה ההשגחה העליונה להחזירם לידים יהודיות, הרי יתכן מאד שהגאולה קרובה (נמסר ע״י מקבל המכתב, הרב יהודה זאב לייבוביץ, ת"א)].
אפס, בשנתחוור לו אחר כך שנכזבה תוחלתו, וכי עדיין בן-דוד לא בא, נשבר לבו בקרבו מעצם המחשבה שיתכן, כולי האי ואולי, שלא יזכה לראות בחייו את המלך המשיח. והיה קורא על הענין הזה את הפסוק מתהלים (קב, יא): ״כי נשאתני - ותשליכני" ('בלבת אש', א' סורסקי, עמ' שג').
"כאשר קמה התעוררות בקרב האוכלוסיה החילונית להתקרב אל האלקים, אחרי מלחמת "ששת הימים" בא״י, כתב באגרת: "לא אבין כוונת אחדים אשר ממעטים מקידוש השם, הלא חילקו כבר ארבעת אלפים זוגות תפילין, ויש מחסור בתפילין, ואצל הכותל המערבי עומדים אנשים מהשכמת הבוקר להניח תפילין, אפילו בצבא עומדים בתור להניח תפילין... ואת הדתיים שלפני כן היו שוטמים, עכשיו אוהבים אותם, ומכבדים אותם, והחילונים אומרים שרק בזכות שומרי הדת הם ניצולו..." (שם, עמ' רחצ').
71. "אוזר ישראל בגבורה" – האדמו"ר מביאלא - הרב יחיאל יהושע רבינוביץ, ה'חלקת יהושע' :
לאחר מלחמת ששת הימים, ה'חלקת יהושע' מביאלה, היה מצוה לתלמידיו, לכוון בכל יום בעת ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' להודות לה' על שהנחיל גבורה לבני ישראל בשנת תשכ"ז. דברים אלו אף הודפסו בתוך הסידור 'חלקת יהושע' (ימות החול, במהדורה הראשונה ירושלים תשנ׳׳ח, עמ׳ עה') הערה בתחתית העמוד: " בשנת תשכ׳׳ז, לאחר המלחמה, אמר רבנו זצללה׳׳ה שיש לכוון כאן להודות להשי״ת על אשר אזר את עמו ישראל בגבורה ". (במהדורות הבאות הושמטה ההערה).
72. "ניסים גדולים" - אדמור מצ'רנוביל, רבי מנחם נחום טוורסקי ואדמו"ר מסקווירא, רבי יעקב יוסף טוורסקי:
"ביום ב׳ הייתי אצל כ״ק אדמו״ר הרה״ק שליט״א, וסיפר שבא מכתב מנחום טווערסקי שמפרט שהיו נסים גדולים ", אבל אמר: "איך קען נישט האבן קיין מנוחת הדעת ביז דער רזיטער רשע וועט האבן א מפלה" ( אין לי מנוחת הדעת עד מפלת רוסיה הרשעה ) (מזכרונותיו של ר' שלמה גרינבוים, מיום ד׳ לסדר חקת התשכ"ז, בחצר הקודש, סקווירא, שנה יד', גליון כג', תזריע תשס"ח, עמ' כא').
73. האדמו"ר מטריסק, הרב יעקב אריה טברסקי:
לאחר מלחמת ששת הימים הוא כותב באריכות מתאר את האירועים ואת החויות ומסיים: "מעתה אנו זקוקים לישועה גדולה מן השמים" (הרב יצחק אלפסי, תורת החסידות, ח"א, מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ז, עמ' 351)
74. "ניסים גלוים שלא זכינו לראות במשך הרבה דורות" – האדמו"ר מסלונים, הרב שלום נח ברזובסקי – 'נתיבות שלום':
"..את שלום אחי ורעי אדרוש. אחרי המאורעות הכבירים שעברו עלינו בתקופה האחרונה בין פסח לעצרת, שתחילתו צער ויגון ואימת השמדה רח״ל, וסופו שכולם ראו את ישועות ה׳ בניסים ונפלאות, שלאו כל מוחא סביל דא. ממש נסים גלויים שלא זכינו לראות במשך הרבה דורות. והוחזר לנו שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. וקברי האבות והאמהות, ומקומות של כיסופי דורות נגלו לנו. אין לי ספק שהייתם כולכם שותפים אתנו בימי חרדה, ואח״כ שותפים בשמחה. ועד הנה עזרונו רחמיו ית״ש, ובודאי אל יטשנו. תהילה לאל משלומנו כאן, ב״ה שכולנו עברנו את התקופה בשלום. והחיים בישיבה חזרו למסלולם הרגיל וחלק מבני חו״ל שנסעו חזרו כבר לביתם 'בית אברהם', ומושרשת היא ההכרה העמוקה כי תפקידנו כעת להגביר כח הקדושה, והתחזקות בלימוד... (נתיבות שלום, מכתבים, סי' פח', עמ' קמא', וראה לעיל בכרך זה את דרשתו ממלחמת ששת הימים, אייר תשכ"ז).
75. 'שמחה גדולה ביותר על הנס הגדול' - האדמו"ר מקופיטשניץ, הרב אברהם יהושע השיל:
"כאשר שמע על הישועה הגדולה שהיתה, כאן בארץ ישראל בקיץ תשכ״ז לאחר מלחמת ששת הימים, שהכוננות לפניה היתה מורטת עצבים, ובכל מקום ישוב אחב״י בעולם נערכו תפילות ועצרות זעקה טרם המלחמה. היתה שמחתו גדולה ביותר על הנס הגדול . אך המתח הקשה שהיה שרוי בו קודם, נתן את אותותיו ומצב בריאותו הלך ונחלש, הלך והתדרדר. למרות שעז חפצו היה לבוא שוב לארה״ק ולחונן את עפר המהומות ההדושים אשר שוחררו" (הרב נפטר בטז' תמוז תשכ"ז, בטאון אוהב ישראל, תמוז תשנ"ח, עמ' 27)
76. 'נשמת כל חי' - האדמו"ר מאמישינוב, רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש:
סיפר הרב חיים שטיינר: בזמן מלחמת ששת הימים הייתי בשכונת בית וגן. ביום שישי בבוקר, לקראת סיום המלחמה, התפללתי בבית המדרש של חסידי אמשינוב. התפלל איתנו גם האדמו"ר. כשהגיע הש"ץ לסיום שירת הים, האדמו"ר הכריז בקול רם: "נשמת כל חי", ואמר שצריכים להגיד 'נשמת' להודות לקב"ה על מה שקרה, וכך אמרנו כולנו "נשמת כל חי" (שיחה ליום העצמאות בישיבת הר-ברכה, תשע"ב).
77. הרב יוסף שמואל ברנדויין (מוריה) - אדמו"ר מסטרטין ורב שכונת עין-כרם:
ר' יוסף שמואל היה ציוני נלהב ולוחם קנאי למען מדינת ישראל. כך גם הוא היה אביהם ופטרונם של לוחמי המחתרת, עד שזכה לכינוי "הרבי מהאצ"ל". ברוח זו חינך את ילדיו; שלושת בניו ובתו לחמו כולם בארגוני המחתרת ואחר כך בצה"ל. ר' יוסף שמואל בעצמו ביקש להתנדב ליחידה קרבית, אך במקום זאת הוטל עליו לבקר במקלטים ולעודד רוח התושבים בירושלים הנצורה והמופגזת. במלחמת העולם הראשונה עורר צעירים להתנדב לגדוד העברי. במלחמת הקוממיות דירבן בחורי ישיבות להתגייס ולהילחם למען גאולת ישראל.
ר' יוסף שמואל היה שותף גם לפעילויות שונות של ישוב הארץ. כך למשל הוא התעסק בגאולת אדמות מגדל עדר, שבין ירושלים לחברון, והיה ממייסדי השכונות גאולה וכרם אברהם בירושלים. כמו כן הוא יסד שורה של מוסדות צדקה וקופות גמילות חסדים להגשת עזרה לנזקקים, הקים חברת 'מחזיקי היישוב בירושלים העתיקה' וחברת 'חיבת ירושלים בע"מ', גאל אדמות והקים עליהן שיכונים ליוצאי גליציה. על חלקו בבנין ירושלים ובחידוש תפארתה ניתן לו העיטור 'יקיר ירושלים' (שבת הראי"ה פרשת במדבר, גליון מספר 75).
"גדולה הייתה שמחתו של האדמו"ר בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל: הוא היה לובש את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה חובש לראשו, ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת ליום העצמאות וגומר את ההלל בברכה. כששחררו את ירושלים נראה היה כי הוא הצעיר בכמה שנים , לא היה יום שהוא לא היה הולך לעיר העתיקה להתפלל בכותל המערבי (מפי בנו, ר' חיים ברנדויין, מובא אצל ישי פרידמן, 'האדמו"ר האצ"לניק', שבועון 'מעייני הישועה').
78. 'אל הכותל צריך לרוץ' - הרב משה מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב:
האדמו״ר מריבניץ, היה נמנע מלבקר בכותל המערבי, מאחר שחוגים חסידיים מסוימים אסרו את הדבר, בטענה שאסור להיכנס אל השטחים הכבושים ע״י שלטון הציונים. בהגיעו פעם לבקר את רבינו בירושלים, פנה אליו רבינו בהיכנסו ושאלו: "כבודו כבר ביקר בכותל המערבי?" – "נמנע אני מללכת לשם״ - השיב לו. "ומדוע?" - התפלא הרבי. "כי שמעתי אומרים, שאסור ללכת אל הכותל המערבי", ענהו הרבי מריבניץ. "אכן צודקים הם" - החזירו רבנו,"ללכת" אל הכותל - אסור, אל הכותל צריך "לרוץ"! ..." כשמוע האדמו"ר את דברי רבנו, פנה תיכף ויצא את הבית, ואץ רץ במו רגליו כל הדרך עד הגיעו אל הכותל ('משה איש האלוקים', עמ' 103).
79. 'מאז מלחמת ששת הימים רואים ניסים גלויים' – הרב אברהם חיים ראטה, אדמו"ר 'משומרי אמונים' ורבי דוד אביחצירא (נהריה):
מתוך שיחת ניחום אבלים עם רבי דוד אבוחצירא, שבוע פרשת דברים התשע״א.
אדמו"ר משומרי אמונים: "...ההתנהגות בעולם, ובענין ארצות ערב, הם מוכנים כבר כולם ימח שמם, לבלוע את עם ישראל ולחלק את ארץ ישראל, וכל היום וכל הלילה שבתם וקימתם אני מנגינתם, כל העולם מסוף העולם ועד סופו אפי׳ אמריקה כולם רצו את זה והיו מוכנים לזה, והקב״ה בלבל אותם.
רואים ממש דברים גלויים שלא הראו מעולם, כמו הניסים למשל כאן בדרום, אני גרתי בירושלים בשנת תש״ח והי׳ להב כמו ששמענו אז הוציאו שבע תותחים ואז הם זרקו פגזים של שניים וחצי אינץ׳, רק מההדף ומהקול יכלו להיפגע ואלף הרוגים היו בחודש אחד, והיום זורקים טילים של מאה ושלושים אינץ׳, שכל אחד מהם יכול להרוס בנין של חמש קומות, ולא קרה שום דבר.
רבי דוד אביחצירא: באים מלאכים ומכוונים אותם.
אדמו״ר משומרי אמונים: שמעתי ממישהו שקרא בעיתון צרפתי שכתוב שם שאחד שאל את הראש של החמאס, הטילים שלכם נעשה מנייר? אז הוא אמר לו שיש להם את הטילים הכי חדשים שקיבלו מאיראן, אבל מה נעשה שהשם שלהם זורק אותם לצדדים.
רבי דוד אביחצירא: זה מה שאומר רבינו החתם סופר, הללו אה ה׳ כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, הוא שואל וכי הגויים צריכים לשבח הרי אנחנו צריכים לשבח, רק הוא אומר כמו שרבינו אומר שהם יודעים את הניסים שנעשים יותר מאיתנו. לכן רק הם ישבחו, אין בעל הנס מכיר בניסו.
אדמו״ר משומרי אמונים: אבל מזה יחייבו אותם, בשביל זה אנחנו צריכים לעורר כי לא שמענו ניסים כאלו מאז יצאנו ממצרים.
רבי דוד אביחצירא: כימי צאתנו מארץ מצרים אראנו נפלאות.
אדמו״ר משומרי אמונים: כל הגלות היה רק שמדות וגזירות, אלפיים שנה לא ראו חסדים, אולי לפעמים, והיום ב״ה זה ארבעים שנה מאז מלחמת ששת הימים רואים ניסים גלויים .




^ 1.בתשובה לשאלת הנ"ל, ביחס לאמירת הלל ביום העצמאות, השיב הרב: יש אנשים שאומרים הלל, ויש אנשים שאין אומרים, וכל אחד יש לו על מי לסמוך (מובא בספר "אתחלתא היא", ח"ב, עמ' תלח', ושם גם מביא ש'אחד ממקורבי רבינו ראהו אומר פרקי "הלל" ביום ירושלים במשך שנים רבות').
^ 2.סיפר בוגר ישיבת חברון, מאיר חובב: "בקיץ תש"ח בעת חופשה מן הצבא, שוחחתי ארוכות עם הרב יצחק גרינברג והיא דיבר בנחרצות נגד דוד בן-גוריון. במדינה מתוקנת כך טען - היו מעמידים איש כזה אל הקיר. הכיצד העז להכריז על מדינה ולהכניס אה היישוב במלחמה נגד שש מדינות ערביות חמושות... פגשתי את חברי ר׳ שלמה הופמן, מבוגריה החשובים של הישיבה (חברון), אף הוא לבש מדים. סיפרתי לו על השיחה עם ר' יצחק גרינברג. אמר לי שהוא בתור לשיחה עם ראש הישיבה, ר׳ חצקל, וישמע מה בפיו. ביציאתו סיפר לי כי נדהם ממש מדבריו של ר' חצקל. הרב דיבר בהתפעמות על גודל המעשה של הכרזת המדינה - דיבר בסופרלטיבים ממש על בן-גוריון ועל תעוזתו להכריע כך. ׳אמרתי לו', סיפר לי ר' שלמה, 'והרי טובי הבחורים שלך אומרים היפך הדברים . הם טוענים שצריך להעמיד אותו אל הקיר על שהכניס את כל היישוב לסכנה נוראה כזאת:׳׳הם אינם מבינים כלום', השיב ר' חצ'קל . שאלתי: 'אך כלום אין זה שגעון לצאת במצבנו למלחמה נגד כל מדינות ערב? השיב לי ר' חצ'קל: הילקוט (ילקוט-שמעוני) מביא על הפסוק ׳טרף נתן ליראיו׳ (תהילים קיא, ה) את דברי רבי יהושע בן לוי: 'טירוף נתן ליראיו'. יש שעות שרק מעשים של טירוף הם המענה להן'. ‘אבל, הוספתי להקשות, והרי כתוב: 'ליראיו', ובן-גוריון בככלל זה? 'אינך מתחיל להבין', פטר אותי ר' חצקל". (מאיר חובב, 'הצופה', ער"ה תשס"א).
^ 3.'אלו אינם פגזים - זהו 'קול דודי דופק'...', מובא ב'שמעתין' שנה כט', תשנ"ב, גיליון 107-108, עמ' 19.
^ 4. אמר המלקט (ש.ה) : וכאן המקום, להציב יד ושם לידיד נפשי ורוחי, העילוי המצוין עדיו לגאון, הרה"ג הרב איתם הנקין הי"ד, נינו של הגרי"א, בוגר ישיבת ניר בקרית-ארבע היא חברון שנרצח ביחד עם זוגתו נעמה הי"ד, בימי חוהמ"ס התשע"ו. בטרם מלאת לו, ל"ב שנים ובאמתחתו צנא מלא ספרי, בכל מקצועות התורה והמחקר. לו זכינו, היה מחבר מאמר מקיף לבאר את שיטת זקנו זאת באר היטיב (כפי שגם אנכי הקטן, ביקשתי ממנו זאת מספר פעמים ואמר לי שכך בכוונתו לעשות) אולם, עלה בסערה השמימה, הורם הנזר והוסרה העטרה, ועל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.
^ 5.ראה בהרחבה בקונטרס: "הוא ותמורתו יהיה קודש" – נדפס בסוף כרך א' של ספר זה.
^ 6."אולם הכוונה כי גם בהיות ישראל שרוים על אדמתם, כאשר תבוא ההנהגה בהסתר ובהצנע כשלחו הברכה במעשה ידיהם, ויפעלו גבורות במלחמותיהם בפועל כפם ממש, כאשר היה הענין במלחמותיו של דוד המלך ע"ה, כי אז יהיה יותר נעלה על מלחמתו של חזקיה, שהיה ע"י מלאך ד' לבדו ולא חלו בה ידיים". (הגאון רבי דוד טעביל ממינסק, 'נחלת דוד', חלק שני, ח.)
^ 7.ראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" כ"ה באייר תשל"ד, מובא בספר הרה"ר לישראל שבעים שנה ליסודה ח"ב, עמ' 892.
^ 8.ספר 'מנהגי הראש"ל' - מנהגים והנהגות, הלכות והליכות, של מרן פאר הדור, שר התורה ועמוד ההוראה רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל הראשון לציון ונשיא מועצת החכמים.
^ 9. הערת המלקט (ש.ה) : להרחבה שיטתית בדברי הראשל"צ הרב מרדכי אליהו ביחס למדינת ישראל ומאורעות התקופה, ראה בהרבחה במאמרינו: 'אורות אליהו' – נדפס בספר: טוב להודות – ליום העצמאות וליום ירושלים הרב משה עמיאל (עורך) הוצאת "בית מדרש ואהבת", תשע"ו, עמ' 577-635.
^ 10.שו"ת הרב הראשי ח"ב עמ' 457, שלושת הערות לקמן הן של הרב אליהו ולקוחות מן השו"ת..
^ 11.הנימוק לכך: כי אין זה חלק מהתפילה המקורית, ואין להוסיף על התפילות שתקנו אנשי כנסת הגדולה.
^ 12.השאלה הייתה: האם מותר לחגוג את יום העצמאות ויום ירושלים בראש חוצות, בעיצומם של ימי ספירת העומר? והאם אפשר לערוך את החגיגות ביום הקרוב לה' באייר או לכ"ח באייר מטעמים אירגוניים (לדוגמא, ביום ראשון קל יותר לערוך אירועים)?
^ 13.בשנה בה יום העצמאות מוקדם או נדחה, ביום ה' באייר המקורי יש לומר "תחנון".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il