אחרי מתן תורה ועשרת הדברות, הר סיני והמעמד הגדול הם לא סוף הסיפור, לפחות לא שלי. אני מבין שכעת עומד להגיע איזשהו ניסיון. אחרי פסגת הטוב והמתנה האינסופית של התורה, מגיע השלב שאני משנן לעצמי: אתה לא שונה מקודמיך. גם אחרי קבלת התורה נופלים.
חייבים ליפול, בגלל שגלות וגאולה הם צדדים של מטוטלת, אחד תלוי בשני ואין אחד ללא השני. אז מה עושים? מחזיקים, לא נופלים. ומה הניסיון? הניסיון הראשון שנקלע לדרכי בירידה מההר היה הביזיון. כן, כן, ביזיון. איך יכול להיות שאחרי אור ענק בהר סיני אנחנו מקבלים ביזיונות מכל העולם? שלא לדבר על הביזיונות בחיי היום יום. כבודה של התורה, המלחמות בבית, נדמה שכל מי שמחזיק בתורה מרגיש כאילו הוא מטרה לעלבונות וביזיונות. וכמובן בתחום האישי, כל חוסר הצלחה בבית, עם אשתי או בחינוך הילדים, נראה לי כביזיון.
למה אחרי דבר כל כך מוצלח כמו מעמד הר סיני ישנה חוסר הצלחה? אז התשובה המיידית היא שככה זה, להכיל את חוסר ההצלחה זו הצלחה בפני עצמה. אבל בכל זאת אני רוצה תשובה עמוקה יותר.
רבי נחמן אומר לנו שעיקר התשובה היא כשאדם ישמע את ביזיונו ויידום וישתוק. הביזיון בא לבדוק אם באמת התורה עברה מהחוץ אל הפנים. מהפה לנפש. מהר סיני למידותיי.
לענות זה טבעי יותר. להתנצח, להגיב, להחזיר. אין דבר יותר קשה מלשמוע את המציאות מבזה אותך ולשתוק, אבל זה בדיוק העניין. זה ההבדל בין כבוד מלכים לכבוד אלוקים. אנחנו ראויים לכבוד, אבל לא לכבוד של מלכים שהוא כבוד מבני אדם, אלא לכבוד אלוקים. כשאני שומע ביזיון ושותק אני מתחיל תהליך של תשובה. אז הביזיון מזכה אותי.
הטוב הוא המציאות, הדברים הרעים הם הניסיון. השתיקה שלי זו לא השפלה. אי אפשר להשפיל מי שבתוך ליבו איננו מושפל. מי שיצא מהר סיני הוא לא באמת מושפל, הוא זכה לכבוד אלוקים. ולכן הביזיון לא משפיל אותי אלא מרומם. מזכיר לי מי אני. נכון, "חרפות וביזיונות שברו ליבי", אבל לא הפילו אותי. השבר בלב אחרי הביזיון והדם שמזדכך, הם, עד כמה שקשה לקלוט, מחדשים אותי ומביאים אותי לשוב למקום שבו הייתי פעם, טוב יותר ונקי יותר.
אז רגע, הביזיון הוא משהו הכרחי? כנראה שכן. זוכרים את המטוטלת? גלות וגאולה. רצוא ושוב. כבוד מלכים וכבוד אלוקים. פסגת הר סיני וביזיונות היום יום. רק להחזיק, לא לעזוב! הצד הלא טוב כביכול של המטוטלת, הוא הצד שבעצם מרים אותי. כן, כן. מי שלא מוכן להיות קטן וחלש, לא יוכל להיות חזק וגדול. זו המטוטלת? אז כל אחד מוזמן להיזכר: איפה הביזיון שזימן לי הניסיון? איך התנהגתי? איפה לא שתקתי? איך אני מתכונן לנדנוד הבא של המטוטלת. הביזיון בא לגדל אותי כדי שבשנה הבאה, או אולי אפילו מחר בבוקר, אעמוד על ראש ההר לקבל שוב את התורה.