כבר הרבה זמן לא היה לי עונג בתפילה, איך מחזירים אותו?

כבר הרבה זמן לא היה לי עונג בתפילה, איך מחזירים אותו?
ראשית, מרפים מהלחץ. אנחנו לא מתפללים בתנאי שיהיה לנו עונג - אנו מתפללים כי זו מצוות ה' עלינו, לעתים מתענגים ולעתים לא...
ובכל זאת, צריך לעשות מה שאפשר כדי להתענג בתפילה. עיקר התענוג בתפילה כלול בחזרה על היסודות הפשוטים והעיקריים של היהדות. כשאדם מתפלל הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים שאוהב אותו אהבה עד אין קץ, וחפץ בכל מילה ומילה של פנייה אליו.
אם לא היו סיבות הידועות לפניו יתברך, כל משאלה שאנו מזכירים בתפילה הייתה מתקיימת מיד, מרוב אהבתו. העובדה שהיא לא תמיד מתקיימת, היא מפני שהאהבה היא עוד יותר גדולה, עד שהקדוש ברוך הוא מוכן לדחות את בקשתנו מפני הטובה שנכונה וממתינה לנו.
ואף על פי כן, אין התפילה חוזרת ריקם. כל תפילה פועלת פעולות אין קץ בכל העולמות כולם.

קרוב אליך (551)

הרב יהושע שפירא

add_alert

223 - איך עובדים את ה' בתור קהילה?

224 - כבר הרבה זמן לא היה לי עונג בתפילה, איך מחזירים אותו?

225 - מזיעים בדרך למעיין

טען עוד

למה אומרים שלא טוב לנדור?
הנדר הוא מצווה מיוחדת במינה שבה האדם יוצר חיוב או איסור חדשים, שיש להם תוקף של דין מהתורה. על ידי כך הוא יוצר לעצמו הרחבה של מצוות התורה.
אלא שלחיוב זה יש סכנות שמתלוות אליו. הסכנה הראשונה היא שהאדם ידור ולא יקיים. הלא גם את מצוות התורה אדם צריך להתחזק מאוד כדי לקיים בשלמות. דיינו במה שאסרה לנו התורה, ולא ראוי לקחת את הסיכון שנעבור על איסור שאין לנו חובה בו.
בנוסף, אפילו אם אדם מקיים את נדרו, הדבר עלול להסיט את תשומת ליבו מעיקר התורה. אנו רוצים לשמור את התורה מצד האלוקיות שבה, מפני שהשם יתברך בכבודו ובעצמו יודע מה טוב ומה פחות טוב ליהודי. ואילו הנדר, למרות שיש לו תוקף כשל תורה, תלוי בדעת האדם, ואפשר שהוא יקדיש כל כוחותיו לנדרו ועל ידי כך ייחלש בקיום דברי התורה, אותם דברים שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם.

הבן שלי לומד בגן מעורב. מה עדיף – שישחק עם ילדים טובים ולא דתיים או עם ילדים דתיים ומופרעים?
האמת ניתנת להיאמר, שהוא בטח לא מתייעץ עם אף אחד אלא משחק עם מי שהוא רוצה... המחשבה שאנו יכולים לכוון את הילד עם מי לשחק היא גם נאיבית וגם מזיקה. נאיבית מפני שיש סיכוי שהוא לא ישמע לנו, ומזיקה מפני שהיא מתחילה לצייר לילד בצורה חיצונית עולם מלא קרעים, שסעים וחילוקים.
ילד בדרך כלל מבחין לבדו בין טוב לרע, בין מי שמאמין למי שלא מאמין, ובעיקר במי שיש בו טוב כן ופשוט, והוא בוחר לו הדרכה מתוך ניסיונו האישי.
כשמחנכים אותו לתורה ולקדושה, למאור פנים, שמחה ואהבת כל ישראל, אין צורך להכביד עליו ולגרום לו לקרוע קרעים בתוך עצמו ובתוך הגן. ככל שישפיעו עליו במאור פנים, כך ימצא את עצמו באופן עמוק יותר גם עם אלה וגם עם אלה.