מה זה אומר שהנשמה מתגעגעת לה'?
דברים כפשוטם. האישיות שלנו עשויה שכבות שכבות, כשאנו מקשיבים לצד האלוקי שבה שנקרא "נשמה", אנו יכולים לשמוע שכל חפצה ורצונה הוא רק להיות כלי לה' יתברך, וכמו שאומר המשורר, "כי חולת אהבה אני".
רבותינו המשילו את הנשמה לבת מלך שאיבדה את דרכה, והתאכסנה אצל איש פשוט, עירוני, שכל המאכלים שהוא נותן לה וכל תשומת הלב שהוא משקיע בה לא מועילים מאומה מפני שהיא זוכרת את הכבוד והיקר של בית אביה, שאינו דומה כלל למה שאותו עירוני יכול להציע לה.
כל הנאות העולם הזה, כל הערכים הנעלים שלו, לא יכולים להשביע את הנשמה ששוקקת לבית אביה, לאור פני מלך חיים, בו שרתה לפני שירדה לעולם הזה.


אם התורה אמרה "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם...", אז איך חכמים הוסיפו מצוות?
הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בבית המדרש, ותורתם של חכמי ישראל היא התורה, היא דבר ה' ורצונו, אלא שהיא מופיעה לא בדרך נבואה אלא דרך העיון והחכמה על ידי רבותינו הקדושים שבכל דור ודור.
חכמי ישראל לא מוסיפים מצוות. הם מפרשים, מתקנים תקנות ועושים סייג לתורה, והם למדו זאת מהקדוש ברוך הוא עצמו (תחילת אבות דרבי נתן). התורה מציינת במפורש שיש להם את החובה והסמכות לעשות זאת