בית המדרש

  • מדורים
  • הרב שאר ישוב כהן
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שאר ישוב כהן זצ"ל

הספד על מו"ר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל

undefined

הרב הראל כהן

אלול תשע"ו
4 דק' קריאה
אני קורא מתוך יומנו האישי של הרב הנזיר שאותו כינה "מגילת סתרים":
בני שאר ישוב, נולד אור לועש"ק ט' חשון שנת תפר"ח. הוא היה נזיר אלהים מבטן, בלי נדר. גם אמא נהגה נזירות, בימי ההריון.
שמו עלה במחשבה, שאר ישוב, כשם בן הנביא ישעיהו.
ובראשו: שם אבא זצ"ל, יוסף.
אחר כך נוסף לו השם, אליהו, משום מעשה שהיה:
עודנו ילד כבן שלושת רבעי שנה, טרם ידע קרוא ודבר "אבא אמא", היה שוכב בעריסה, ושר, "אליהו הביבי", בניגון אליהו הנביא, שקלטה אזנו בזמירות מוצש"ק. זה היה דבורו הראשון, אלי-יהו, ה-בי-בי (התשבי).
בהיותו בן שנתיים ויותר, חלה במחלת דלקת הריאות, בחום גבוה, קרוב לארבעים ואחת. לקחוהו לבית חולים, ומצבו היה מיואש. הלכתי עם מנין חברים מישיבתנו הק' מרכז הרב אל הכתל המערבי, שם אמרו פסוקים שבראשם שמו, והוסיפו לו השם, אליהו.
באמרי, "זכותו של אליהו" - ששמו היה בדבורו הראשון בעריסה - "תגן עליו".
ואני פני אל הקיר, כותל דביר קדשנו, ושפתי דובבות בלחש, ואתפלל מעומק הלב, בדמעות חמות, לאל אלהי ישראל, רופא כל בשר, אשר בידו אפקיד רוח.
ואז אמרתי להוסיף לו השם, אליהו, זכותו תגן עליו...
בחוזרנו העירה נגשתי לבית החולים ובאותו הלילה היה המשבר, ובא שינוי לטובה, כעבור יומים. במוצש"ק נכנסתי אליו לביה"ח בחדרו, נגשתי אל מטתו והכירני, ודברתי עמו. אמרתי לו אתה יודע, אתה אליהו הנביא, ושמח וחייך, ויוסף לאמר, "אבל הוא זקן".
בעוד זמן קצר, הבאנו את אליהו יוסף שאר ישוב הביתה, ויהי לנס.
הילד, בן שש, ידע סיפורי המקרא והנביאים, ומשנה מסכת ברכות, בעל פה. הוא ואחותו צפיה היו משחקים במשנה ראשונה, "שנים אוחזין בטלית".
הוא, זה אומר אני מצאתיה, והיא, וזה אומר אני מצאתיה, הוא זה אומר כולה שלי, והיא, וזה אומר כולה שלי, הוא, זה נשבע שאין לו בה פחות מחציה, והיא, וזה נשבע שאין לו בה פחות מחציה, וגומרין שניהם בניגון ממושך, ויח-לו-קו.
אז מסרנוהו לחדר בית ספר חרדי בעברית, שנפתח אז בשכונת גאולה). אמא אפתה עוגה, ועשתה תורה צוה לנו משה, באותיות סוכר. עטפנו את הילד בטלית, מכוסים פניו, שלא יראה דבר טמא בדרך והולכנוהו דרך העיר מדרומה לצפונה. נתנו לו לקרא על העוגה תורה צוה, וללקק את אותיות הסוכר בלשונו, ואת העוגה חילקו למורים ולתלמידים.
עוד לא היה בן שבע, והתחיל בלמוד התלמוד, בבית הספר, מסכת בבא קמא.
שאלות ותשובות מחוכמות רבות של הילד בשעת תלמודו, שמצאתים גם בחידושי הראשונים ובשטה מקובצת, כתובות על ספר וכן יש ממנו, משאר ישוב הילד ביאורים על התורה, וישעיהו, ומגלת אסתר, ביאורים נחמדים.
בהיותנו בבית המדרש בחג, אחרי התפלה, בחן מרן הרב קוק את הילד במסכת סוכה, ויגד לו כל השיטות, של הרי"ף, והראב"ד, ויהי לפלא בעיני הרב לשמוע זה הילד.

את שאר ישוב, כבן שמונה, הוצאתי מבית הספר, ונכנס למכינת מרכז הרב, לישיבה תורת ירושלים. שם עלה מהר מכתה לכתה, עד שגמר, ועלה לישיבה הגדולה, מרכז הרב, כבן עשר וחצי.
אמנם עיקר תלמודו היה אתי בבית, בכל בקר, כשתי שעות.
היינו לומדים בעיון רב, לפי שיטות הראשונים, רמב"ן רשב"א ריטב"א ור"ן, ושיטה מקובצת, ובירור הלכה, רי"ף ורמב"ם וטוש"ע.
את החידושים והבירורים היה שאר ישוב כותב לפני על הספר, אז בהיותו בן עשר וחצי, שקראוֹ בשם "אסיפת אליהו" על מסכת יבמות, גיטין, כתובות, קידושין, בבא קמא, בבא בתרא, סנהדרין, ראש השנה ועוד. גם פירוש על הגדה של פסח, כתב, בדרך הפשט, לפי המקורות בגמרא ומכילתא וספרי.
החיבורים, אסיפת אליהו, ועוד, שמורים, נשארו בכתב יד.
בישיבה הגדולה למד מפי הארי שבחבורה, העילוי המפורסם, הרב יהודה גרשוני, בחריפות רבה.
היה כותב רשימות יפות, מהן מצוינות, נדפסו בעתוני ילדים.
בן עשר, פירסם מאמר, גאון הדור, על הרב זצ"ל, דרכו בהלכה, ואורות הקודש, בעתון "היסוד", י"ב אלול תרצ"ז.

ט' חשון ת"ש, בהיות שאר ישוב בן י"ב, מופלא הסמוך לאיש, שנדריו נבדקים, ושלא יהיה מנהג נזירות שנוהג, כנדר, כונסה עדה של רבנים וגדולי תורה בביתנו, שבפניהם הכרזנו, מסרנו מודעה, שאין מצדי ולא מצדו שום נדר, ושלא יהא מנהגי ומנהגו בנזירות כנדר כלל, שלא להכשל בשום עוון ועבירה על חומרי נזירות, ושיוכל לחדול בכל שעה שירצה ממנהג נזירות.
אמנם מנהגנו כמו חולין על טהרת הקודש, לקדש את החיים.
עד כאן מיומן מגילת סתרים שכתב אביו הרב הנזיר.

ממייסדי ישיבות ארץ ישראל כפי שהעדיף לכנות את ישיבות ההסדר, היה. נהג לומר שהצטרפותו עם חבריו לשירות האצ"ל מתוך בית המדרש של מרכז הרב בהוראת והדרכת אביו והרב צבי יהודה, היוותה את אבן היסוד לדרך הסייפא והסייפא.
השריד האחרון לבית הרב. החוליה האחרונה המקשרת בין בית "מרן אור ישראל וקדושו" כפי שהקפיד הרב שאר ישוב לכנות את מרן הרב קוק, לבין דורנו שלנו. הוא היה חי בעולמות של אז ושל היום בכפיפה אחת.
כל נשמתו ומשנתו בקעו מהבית הזה וממייסדיו, הרב צבי יהודה שנהג לומר תמיד שהיה לו כדוד לכל דבר וענין וכמובן אביו הרב הנזיר.
ילד שעשועיו ובן טיפוחיו של של מרן הרב היה, וגדל על ברכיו ממש, פשוטו כמשמעו, ודרושו כמשמעו. עוד לא בן 7 היה וכבר שימש המוציא והמביא את גיליונות ההגהה של אורות הקודש מבית אביו אל בית מרן הראי"ה ומוסר בשם הרב קוק את ההערות לאביו. הרב צבי יהודה כינה אותו "חמוד-נפשי-ורוחי וידידי".
כל חייו, עד מותו ממש, כל עולמו, היה בית אביו ובית אמו, והחיים המופלאים שחי היה במחיצתם ומהם ספג גדלות והתקדשות מתמדת.
כיבוד ההורים שלו גם לאחר מותם היה פלא בפני עצמו. אמרנו, בן שכל עולמו אינו אלא בית אבא. התמסרות מוחלטת. הימים כ"ח באב והושענא רבה, ימי הפטירה של אביו ואמו היו מוקדשים להם לחלוטין. "אבא מארי" אמר תמיד וכתב. את המאמר על אמו קרא "בית אמי" ובו סיפורים מופלאים על אמא הרבנית הצדקנית שרה.
הסתגר אתי בחדר וכל שנה מחדש ניסח את מודעת האזכרה לפרטי פרטים. פניו היו מורצנות באותו יום ולא הסכים בשום אופן לשיחת חולין.
הספיק לראות את הספר החדש שלו, לפני פחות משבוע, סמוך ליום פטירת אביו, כ"ח באב, ביאוריו לספר שיר השירים.
לספר הביוגרפיה על אביו הרב הנזיר הספיק להכתיב לנו הקדמה אבל כבר לא זכה לראותו, למרות שקיווינו להספיק להוציאו עוד בחודש זה.
כשהכתיב לי את ההקדמה לספר חזר קרוב לעשר פעמים על אותו משפט כדי לבטא את שורש יסוד משנת אביו, מה שמראה כמה הדברים היו חרותים לוח לבו, וכך אמר שוב ושוב:
"אין זה מקרה שאליהו הנביא בא עם המשיח".
"עם התחדשות התחיה המדינית עתידה לחזור גם הנבואה לישראל".
כך ביטא כל ימיו את שאיפת אביו לשיבת הנבואה לעם ישראל.
כש"אליהו הביבי, התשבי" - "אליהו הנביא" על שפתיו, דיבר את דיבורו הראשון בינקותו, ואליהו הנביא הוא חתימת דיבורו בזקנותו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il