הסוף של אנשי החמס
אנשי החמס, שמם מעיד עליהם. לוקחים הם בכוח את שאינו שלהם. עושים הם היפך תכליתם, היפך ציווי הבורא. כדי לעמוד במעט על עניינם של אנשים אלו, נזכר בפרשה הקודמת, פרשת בראשית, בה ה' יתברך מצווה אותנו: "וּרדו - בִּדְגת הים וּבעוֹף השמים וּבכל חיה הרֹמֶשֶׂת על הארץ" (א כח). ציווי שאמור להביא לכל בעלי החיים ברכה. מתי השליטה הזאת מביאה ברכה ומתי לא? כשהאדם באמת יותר מהבהמה – הוא יכול להנהיג אותה ואת העולם כולו. בודאי לא כשהוא פחות ממנה. בהמה ממלאת את תפקידה כשהיא אוכלת שותה וישנה, עובדת באם היא מתבקשת, פרה ורבה, זהו בעצם כל יעודה. אדם שאינו ממלא את תפקידו, הוא פחות מהבהמה ועל כן הוא לא צריך להתפלא אם ימצא עצמו במצב שהבהמה רודה בו ושולטת עליו. על כך אמרו חכמינו ז"ל כי כשאדם לא מתנהג כהוגן, אומרים לו: "יתוש קדמך". זכור שהיתוש נברא קודם לך.דור המבול היו אנשי חמס. וכיון שהאדם הוא שולט על הבריאה כל הבהמות הושחתו והושפעו ממנו ובא המבול. (ועיין במסילת ישרים, פרק א).
אנשי חמס במחשבה ואנשי חמס במעשה
אנשי-חמס מופיעים בשתי הוויות. יש אנשי-חמס שניכרים במעשיהם וברשעותם, ועליהם ביקש דוד המלך - "חַלְּצֵנִי ה' מאדם רע מאיש חמסים תִנְצְרֵנִי" (תהילים קמ ב־ה). ויש אנשי-חמס שאינם ניכרים כאנשי חמס, הם נראים אנשים רגילים לכל דבר, ואולי אפילו צדיקים, אבל במחשבותיהם ובדעותיהם הם אנשי חמס לכל דבר, ועליהם אומר דוד המלך: "אשר חשבו רעות בְלֵב כל יום יָגוּרוּ מלחמות".
איך נדע לזהות מי הם אנשי חמס? איך נדע מי דובר שקר ומי דובר אמת? הרי אנשי חמס בזיוף ובשקר יסודם, איך נדע להיזהר מהם? אלא שהתהייה הזאת צריכה להיעשות כבקשת תבונה מאת ה' יתברך, ממש כמו שעשה דוד המלך, עליו השלום: "שֹׁמְרֵנִי ה' מידי רשע מאיש חמסים תִּנְצְרֵנִי אשר חשבו לדחוֹת פְּעָמָי". אנחנו לא יכולים לדעת מי הם אנשי-החמס המסתירים את עצמם תחת מעטה של קדושה וטהרה, אך אנו סומכים על ה' שהוא יגלה את עינינו, ולכל הפחות שהוא ישמור אותנו מהם.
ממשיך דוד המלך ומבקש: "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יְצוּדנוּ לְמַדְחֵפֹת". אנחנו לא מסתפקים בכך שנישמר מאנשי-חמס ומהידיעה מי הם. אנחנו רוצים שלא יהיה להם עוד קיום בכלל. שהרע שהם עושים – הוא יצוד אותם ויהיה המכשול שלהם עצמם (רש"י). ולימים, רואים אנו כי ה' ברוב חסדו נענה לבקשה זו: "וסִכְסַכְתי מִצְרַיִם במִצְרַיִם ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו, עיר בעיר, ממלכה בממלכה" (ישעיה יט ב). עתידים אנשי-חמס אלה לחמוס זה מזה, עד שתהיה ביניהם מלחמת אחים שסופה אבדון וכליה. אנו סומכים על הקב"ה שגם בימינו יפתח את לבם של אנשי החמס, הן הגלויים שבהם והן הנסתרים, שילחמו איש באחיו, אף באחיהם שבדעת ובמעשה, ויתקיים בהם המקרא הכתוב "ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו", אמן כן יהי רצון.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" - נח לשמים ונח לבריות
לכאורה לשם מה מדגישה תורתנו הקדושה בכתיבה את השם נח פעמיים? התשובה לכך, כי התורה מדגישה שנח היה איש צדיק, וכך כל אדם צריך להיות נוח לשמים - נוח לבריות, ולא יקשה ערפו ומידותיו כלפי אחרים. והנה לפעמים אדם לא יכול להיות נח עם הבריות ללא ויתור על ה"נח" כלפי שמים, ועל כן כתבה התורה לבסוף "ונח מצא חן בעיני ה'" (ו', ח'), ללמדנו שהעיקר והחשיבות הוא שיהיה נח קודם כל עם מצוות התורה וחוקיה, ואחר כך ידאג להיות נח עם הבריות. ולכן מרן בשו"ע (או"ח סי' א' סעי' א') פתח את שולחנו הטהור בהלכה המזהירה: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך", וקודם כל יעשה את מה שהקב"ה דורש ממנו.

"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה".
מו"ר אבי, עליו השלום, היה מספר על אדם אחד שהיה אוהב לשתות משקאות חריפים ולהשתכר, והיה צער גדול למשפחתו מכך, שהיה עושה להם ביזיון גדול וגם היה מכלה את ממונם. ביקשו ממו"ר אבי שידבר אתו, והוא שלח אותו למומחה לגמילה, אך לא הועיל לו. אמר לו מו"ר אבי שיבוא אליו לטיפול. בא אותו שתיין למו"ר אבי, ואבי הסביר לו כמה האלכוהול מזיק וכו', וגמל אותו מהשתייה החריפה עד שמאס בכל מה שמשכר ומדיף ריח אלכוהול. וכל כך מאס ביין, עד שלא היה רוצה לראות כלל אלכוהול, ואפילו לא היה עובר כלל ברחוב שמוכרים בו יין או משקאות חריפים. אחרי כמה זמן שלח מו"ר אבי לאביו של הבחור להודיעו שבנו נגמל מהשתייה. האבא ששמע זאת, שמח ועשה סעודה גדולה, ובלי לחשוב הרבה הגיש ויסקי וערק על כל שולחן. הבן שראה זאת, החל לפנות את בקבוקי השתייה החריפה מהשולחן והוציאם למטבח. הצטער אותו אבא ואמר למו"ר אבי: "איזה חינוך נתת לבני? אני שם בקבוקים והוא מוציא אותם?" אמר לו מו"ר אבי: "אם בנך מואס בשתייה ולא רוצה לראות בקבוקי שכר – זה הסימן הכי טוב שהטיפול שלו הצליח!".

מהלכות ברך עלינו
א. בימות הגשמים אומרים "ברך עלינו". בארץ ישראל מתחילים לומר רק מליל ז' במרחשון, כיון שחז"ל רצו לתת לאלו שעלו לירושלים בימי סוכות זמן לחזור לבתיהם ללא גשמים. ואומרים אותה עד מנחה של ערב פסח, ועד בכלל \עיין שו"ע קיז א/.
ב. לפי האר"י, בקיץ אומרים "ברכנו" ובחורף אומרים "ברך עלינו" וכן נוהגים בכל עדות המזרח וחלק מעדות אחרות. ויש עדות שבקיץ ובחורף אומרים "ברך עלינו" ואלם בקיץ אומרים "ותן ברכה" ובחורף אומרים "ותן טל ומטר לברכה" ובכל מקום שנכתוב לקמן "ברכנו" הכוונה לקיץ, ו"ברך עלינו" הכונה לחורף.
ג. משמחת תורה ועד מנחה של ו' במרחשון אומרים "ברכנו", ואם טעה ואמר "ברך עלינו" אינו חוזר. וכן לנוהגים בקיץ לאמר "ותן ברכה" אם אמר "ותן טל ומטר לברכה" אינו חוזר. וכן הנמצא בחו"ל שמתחילים מיום שישים לתקופה אם הזכירו בתקופה הנ"ל טל ומטר - לא חוזרים.
ד .אם בימות הגשמים אחרי ז' במרחשון אמר "ברכנו" ולא ביקש גשם, אין בקשתו שלמה, וצריך לחזור ולבקש גשם. אמנם אם נזכר קודם שסיים את תפילתו יכול לבקש גשם גם במקומות אחרים כדלקמן:
ה. אם נזכר בתוך אמירת "ברכנו" יעצור ויתחיל ברכת "ברך עלינו". ואפילו אמר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'" של מברך השנים - חוזר לתחילת הברכה. וטוב שישהה מעט זמן - שיעור הילוך ארבע אמות \כשתי מטר/. ולא שילך ממש אלא שימתין "זמן" הליכה של ארבע אמות שהוא כזמן של שתי נשימות.
ויש אומרים שבמקרה הקודם אין צריך לחזור לראש הברכה אלא יאמר "ותן טל ומטר לברכה" ויסיים "בא"ה מברך השנים" וטוב לנהוג כסברא הראשונה.
ו .אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" של סיום הברכה "מברך השנים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לתחילת "ברך עלינו". ואם אמר "ברוך אתה ה' מברך" יאמר "השנים" ואחר כך יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" לפני שמתחיל "תקע".
ז .אם נזכר אחרי שסיים את ברכת "ברכנו" ולפני שהתחיל "תקע בשופר" יאמר מיד "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך "תקע בשופר" \לדעת משנה ברורה לא יאמר כאן ותן טל ומטר לברכה אלא בשומע תפילה והחושש לסברתו יאמר פעמיים כאן ובשומע תפילה/.
ח אם נזכר אחרי שהתחיל "תקע בשופר" אפילו אמר רק מילת "תקע" ימשיך עד "שומע תפילה" ושם יאמר "ותן טל ומטר לברכה... כי אתה שומע תפילת כל פה" וכו'.
ט. אם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה" ולא סיים "שומע תפילה", יאמר "למדני חוקיך. תן טל ומטר לברכה. כי אתה שומע תפילת וכו'" .
י. אם נזכר אחרי שסיים ברכת "שומע תפילה" ולפני שהתחיל ברכת "רצה", יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה".
יא. אם נזכר אחרי שהתחיל ברכת "רצה", אפילו אמר רק מילת "רצה", עוצר במקום שנזכר וחוזר לברכת "השנים" ומתחיל "ברך עלינו" וממשיך בברכות "תקע" "השיבה וכו'" על הסדר.
יב .אם נזכר רק אחרי שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, הסמוך ל"עושה שלום", אפילו אם טרם עקר רגליו, חייב לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה. אבל אם לא סיים הפסוק ואפילו לא אמר "צורי וגואלי" יכול לחזור לברכת "ברך עלינו". \עיין בא"ח בשלח יח, כה"ח קיז
יג .כשחוזר אדם מתחילת תפילת י"ח בגלל טעות, אינו צריך לחזור ולומר "ה' שפתי תפתח" כיון שכבר הוא בתפילה. \בא"ח ש"ש ויקרא יב/. אבל שליח ציבור כשחוזר חזרת הש"ץ מתחיל "ה' שפתי" אע"פ שכבר התפלל כי בציבור אימת הציבור גדולה. האשכנזים לא נוהגים שהש"ץ אומר לפני החזרה "ה' שפתי". וסומך על אמירתו בתפילת הלחש. ויש שאומרים אותו בשקט.
המסופק
אם יש לו ספק ואינו יודע מה אמר בין בקיץ בין בחורף, עד שלושים יום מפסח חזקה שהזכיר "ברך עלינו". וכן להפך, עד שלושים יום אחרי ז' במרחשון חזקה שהזכיר "ברכנו" כי בכך הוא רגיל. וצריך לחזור כפי שכתבנו למעלה. ואם נסתפק לאחר 30 יום, אין צריך לחזור. \ועיין בא"ח בשלח אם טעה תוך ל' יום וכן אם טעה אחר ל' יום/.
תשעים פעם להרגיל את הלשון
א. אם מליל ז' במרחשון אמר 90 פעם "רופא חולי עמו ישראל - ברך עלינו", או ממוצאי יום טוב ראשון של פסח אמר 90 פעם "רופא חולי עמו ישראל - ברכנו", ואחר כך הסתפק - אינו חוזר \עיין שו"ע קיד קיז ובא"ח בשלח/.
ב. אשכנזים לא משנים את פתיחת הברכה בחורף ותמיד אומרים "ברך" בתחילת הברכה ורק בחורף משנים באמצע ואומרים "ותן טל ומטר לברכה" ובקיץ אומרים "ותן ברכה". לכן כשרוצים לומר 90 פעם עליהם לומר "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". \משנ"ב קיד ס"ק מ/. ויש אומרים רק "ותן טל ומטר לברכה" ולא נוהגים כן.
סידור התפילה
לעולם יכין אדם את תפלתו לפני שמתפלל. ובמיוחד אמורים הדברים למי שמתפלל בסידורים ישנים שבהם כל דבר נמצא במקום אחר. וצריך לחפש "יעלה ויבוא" בעמוד פלוני וכו'. ודבר זה לא ראוי לעשותו באמצע התפילה שגם מבלבל כוונתו וגם לא נאה הדבר להעשות לפני מלך. לכן יסמן לפני התפילה בסימניות כל מה שצריך בתפילה, אם "יעלה ויבוא" ואם "אתה חוננתנו" "ועל הניסים" וכד'. ובימינו בסידורים החדשים הכל על מכונו ואין צורך לחפש באמצע התפילה ועדיף להתפלל בהם.

ושכבת וערבה שנתך – ספר באור פניך
סיפר רבי יהודה מוצפי שיחיה, שיום אחד בקבלת קהל הרב הוכיח והסביר ליהודי אחד שיש צורך ועניין לחבר את הלילה והיום בתורה ובתפילה, ולכן בשעת הנץ החמה צריך להתפלל ולא להשתהות במקווה. ומה עמד מאחורי הדברים הללו? פעם השכים הרב לילך למקווה בארבע לפנות בוקר, פתח את המקווה, נכנס והנה המקום חשוך ואדם שוכב על הרצפה. בדק הרב שאותו אדם רק ישן ולא חלילה התעלף, לא הדליק הרב את האור כדי לא להעירו, טבל ויצא. היה זה יום של קור וגשמים רבים, והרב נשאר לעמוד בחוץ בקור ובגשם כחצי שעה, בכדי שהיהודי הבא שיבוא למקווה, יוכל הרב להודיעו מראש שאדם שוכב ישן במקווה ולא ייכנס ויחטוף בהלה מהמראה. כשהגיע היהודי הבא למקווה וראה במי מדובר הסביר לרב, שהאדם הזה בא קבוע למקווה ומחכה עד שעת הנץ החמה כדי לטבול באותה דקה במקווה. הרב ביקש שישלחו אליו את היהודי, ובבואו ללשכה הסביר לו הרב שבשעת הנץ עומדים בתפילה בבית הכנסת ולא במקווה. כמה צדקות וחסידות.

אם אעלה על ערש יצועי
פעם התקשר הרב לרבי אבנר מתתיהו שיחיה, אחרי אחת-עשרה בלילה, אם יכול הוא לבוא לקחת את מחזור התפילה שהכין והביאו לעיונו של הרב, ואמר שעבר על כל ההלכות כולן. רבי אבנר התנצל ואמר לרב: מחילה, למה כבודו מטריח עצמו בשעה כזאת לקרוא לי? אמר לו הרב: גמרתי לעבור על ההלכות, ואיך לא אקרא לך לבוא לקחת? זה כמו פועל שמצפה לשכרו, שאסור להלין, ואני מבקש מחילה שאני מטריח אותך בשעה כזאת. כשבא רבי אבנר סיפרה לו הרבנית שכל הלילה הקודם הרב נשאר ער ועבר על כל פרטי ההלכות שבמחזור.

כיצד מתעטפין
בדרך צחות אמר הרב, שכתוב שצריך להתעטף בציצית "כעטיפת הישמעאלים", והזהיר הרב, שבשעה שמשליך ב' ציציות לאחריו, ייזהר לעשות זאת בעדינות, שלא יפגע בחברו העומד מאחוריו, וח"ו יכהו. ועל זה נאמר שצריך להתעטף כ ישמעאלים ולא ישמעאלים ממש, שמכים ומכאיבים. ודברי פי חכם חן.

זכות צדיקים שבפרהסיא
"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" ידוע מה שפירש רבי אברהם אבן עזרא על פסוק (ח"י, כ"ו) "ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר": "שהם יראים את השם בפרהסיא ", דהיינו יש לפעמים צדיקים שאינם בפרהסיא ויש צדיקים בפרהסיא. וכאשר יש צדיקים בפרהסיא יש מי שיוכיח את הרשעים ואז "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (שם).
ובדור המבול נאמר "והנה נשחתה" ולמה הוסיף "כי השחית כל בשר" – לומר לך שלא היו בה צדיקים בפרהסיא שיוכיחו וילמדו את האנשים את דרך ה'.
לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. תמר בת אורנית מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית .
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית
שבת שלום