בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חיי שרה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אליהו זצוק"ל

חיי שרה התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

חשוון תשע"ז
8 דק' קריאה
סגולות תפילת מנחה יצחק תיקן תפילת מנחה
א.מעלות תפילת המנחה בפרשת שלנו למדנו על תפילת מנחה. תפילה שתיקן יצחק אבינו ע"ה לדורי דורות. "ויצא יצחק לָשׂוּחַ בַשׂדה לִפנות עָרֶב" (כד, סג). איך לומדים מפסוק זה כי יצחק הלך להתפלל? אומרים חז"ל: 'ויצא יצחק לשוח" – לשוח זה לשוחח, ואין זו שיחה בטלה ח"ו, אלא שיחה של תפילה, שיחה עם ה'. שנאמר "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהילים קב א). מה המיוחד בתפילת מנחה? אומרים חז"ל במסכת ברכות: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, שנאמר: 'ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר... ענני ה' ענני". ומדוע לא אמר אליהו הנביא 'ענני' רק פעם אחת? אמרו חז"ל אמר אליהו: "'ענני' – שתרד אש מן השמים, ו'ענני' – שלא יאמרו מעשה כשפים הם".
ב. שתי בקשות בתפילה אחת מדייק מכאן גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי (בספרו 'בן יהוידע' על מסכת ברכות ו:) ושואל, הכיצד זה שביקש אליהו שתי בקשות, והלא אמרו רבותינו ז"ל "אין לשאול שתי שאלות בבת אחת!"? אלא שלומדים אנו מכאן, שכל כך גדולה סגולתה של עת תפילת המנחה, עד כדי כך שהאדם נענה בה יותר משאר עתים, ועל כן לעומת שאר תפילות שיש לו לאדם לבקש בהם רק בעבור דבר אחד, בתפילת המנחה מותר לבקש שתי בקשות בעניינים שונים, והיא אף מסוגלת לכמה עניינים.
ג. מנחה - סגולה לפרנסה
כשבא אדם להתפלל תפילת מנחה, על דרך הכלל, טרם סיים הוא את סדר יומו, עדיין טרוד הוא בעסקיו. עלול אדם לחוש שתפילת המנחה עוצרת אותו באמצע העבודה שלו ולפגום בפרנסתו. על כן לימדו חז"ל שההיפך הוא הנכון. דווקא כשאדם זונח לזמן מה את מחשבותיו איך להשיג את פרנסתו בכוחו וחכמתו, ומקדיש זמנו לתפילה לבורא עולם שימשפיע פרנסה – רק אז זוכה הוא לברכה מאת ה'.
ד. מנחה - סגולה למציאת הזיווג
אומרים חכמינו במדרש, כי בעת שתיקן יצחק את תפילת המנחה – נזדמנה לו רבקה (בראשית רבה, פרשה סח). אומר רבינו יעקב 'בעל הטורים' כי זה מה שכתוב: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך - לעת מצֹא" (תהלים לב, ו), עיקר התפילה היא על "עת מצוא" ומה אדם מחפש ומוצא? "אין 'מצֹא' אלא אשה, שנאמר "מצא אשה, מצא טוב" (משלי יח, כב). מכאן למדו שתפילת מנחה מועילה לבחור ובחורה למצוא את בני הזוג שלהם.

מה ראה אברהם לשלם מחיר כל כך יקר?
אברהם ראה לנכון לשלם מחיר כל כך יקר בעבור שטח זה, למרות שיש לו את ההבטחה מהקב"ה שכל הארץ, ובה גם שטח זה, יינתנו לו ולזרעו אחריו. זו לא סתם הבטחה שנאמרה כמה וכמה פעמים, זו שבועה שנכרתה עליה ברית.
אברהם אבינו לא הרהר על הבטחתו ושבועותיו של הקב"ה. הוא פשוט ידע שצריך לעבוד על כך ששבועת ה' תתגלה. אברהם הכין את הקרקע לדורינו. הדור שבו צריך להתעמת עם ישמעאל על המקום הקדוש הזה.
ובמדרש מובאים דבריו של רבי יודן בר סימון שאמר על מערת המכפלה: "זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר 'גזולים הן בידכם' ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף" (בראשית רבה פרשה עט ז). וכל זה בזכות הקנין של אברהם במערה.
כיום, אנו רואים שאברהם אבינו שילם כל כך הרבה בגלל סיבה. עיקר הצער בו מצערים אותנו הערבים, האו"ם ושאר אומות העולם הוא על שלושת המקומות הללו: חברון, שכם וירושלים. שלוש מקומות שהם שורש הקדושה. מובטחים אנו שקטרוגם לא יועיל מאומה, גם בגלל ש"כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", וגם בגלל קנין האבות.

תפילות אבות תקנום
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" – אין שיחה אלא תפילה. שתיקן יצחק תפילת מנחה.
מסופר על אדם שהיה רגיל לבא כל יום לבית הכנסת, אבל בקושי היה מוצא מניין לתפילה. האנשים באותה שכונה פרקו עול ולא היו מקפידים להתפלל במניין בבית הכנסת. פעם אחת בא לתפילה ומצא את בית הכנסת מלא מפה לפה, הרבה אנשים אומרים קדיש. הבין אותו האיש שיש כאן משפחה שלמה של אנשים שיש להם "יארצייט" – על אביהם או אִמם.
אמר אותו אדם: בגמרא כתוב שאת התפילות תיקנו האבות. אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן מנחה ויעקב ערבית. "תפילות אבות תקנום".
כעת אני מבין פירוש חדש במילים "תפילות אבות תקנום", שכאשר יש יום זיכרון לאבא באים לבית הכנסת להתפלל ולומר קדיש. מכל מקום, גם אם יבוא אדם פעם אחת בשנה לבית הכנסת – גם זה טוב, בבחינת "בר בי רב דחד יומא".

ברכת ה' היא תעשיר
"וה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים".
דודי, הרה"ג חכם יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", נסע פעם ללונדון לגבות כספים לישיבה, וזו הייתה נסיעתו הראשונה לחוץ לארץ. לקח אותו הרה"ג חכם רבי סלימאן ששון זצ"ל, שהיה מעשירי לונדון, לחנות אחת, שם היו הרבה רבנים מחכים להתקבל אצל בעלי החנות, שהיו ידועים כנדיבים ונותני צדקה. והנה כשהמתינו בחוץ, ראה הרב צדקה שיש שלט גדול על החנות שכתוב בו: 24-7. שאל הרב צדקה את הרה"ג חכם רבי סלימאן ששון זצ"ל למה כוונת הדברים, ואמר לו, שכתוב ליד זה באנגלית שהחנות פתוחה שבעה ימים בשבוע, במשך 24 שעות. משראה זאת, אמר הרב צדקה שהוא לא לוקח כסף ממקום שמחללים שבת בפרהסיא!
ניסה הרה"ג חכם רבי סלימאן ששון זצ"ל לשכנע אותו, ובינתיים אמרו לבעל החנות כי חכם יהודה צדקה לא רוצה להיכנס לחנותו והוא נפגע ביותר. כולם עומדים אצלו בתור, והרב הזה לא רוצה להיכנס אליו כלל? יצא בעל החנות העשיר וביקש מהרב צדקה להיכנס לחנות, אך הרב סירב והסביר לו שאין הוא מעוניין בכספו של מי שמחלל שבת. העשיר לא היה רגיל להתנהגות כזאת, כולם שיחרו לפתחו לקחת מנדבת ידו, והוא הסביר לרב, שבשבת עיקר פרנסתו, שכן יום זה הוא "יומא דפגרא" אצל הגויים ובשבת הם מרכזים את קניותיהם שיוכלו לזלול ביום ראשון כאוות נפשם. אמר לו הרב: "אני נכנס, רק אם תבטיח לתת לי חלק של אחד משבעה של החנות!". התחייב אותו עשיר לתת שביעית מההכנסות שלו. כשנכנסו לחנות אמר הרב לעשיר, שכוונתו לא הייתה לכסף, אלא ליום שבת, שהוא חלק אחד משבעת ימי השבוע! שלא יעבוד בו. ומאז, סגר העשיר את חנותו ביום שבת, וראה ברכה מרובה בעמלו. זכותו של הרב צדקה תגן עלינו ועל כל עם ישראל

סליחות בחברון – ספר באור פניך
מדי שנה בשנה באחד מלילות עשרת ימי תשובה, היה הרב עולה לחברון למערת המכפלה לאמירת הסליחות ברוב עם בחצות הלילה, בהשתתפות הרב חיים דרוקמן והרב יעקב יוסף שיחיו. המונים היו באים להשתתף בסליחות ולהתעורר לתשובה במחיצתו של הרב, שהיה דורש ומעורר את הלבבות לפני הסליחות בענייני התשובה. כלפי שמיא היה הרב מזכיר את זכות האבות והאימהות, ומקיצם לעמוד בתפילה על בניהם. מנהמת לבו היה זועק את הנאמר ב"פתח אליהו": "דמיכין דחברון ורעיא מהימנא, אתערו משנתכון! הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא". הרב היה פונה, בעצימת עיניים, בתפילה ובזעקה לכל אחד מהאבות והאימהות, מזכיר את מעשיו וקורא לו לקום ולהגן על בניו. אחר כך היו מתחילים באמירת הסליחות, מילה במילה, בהתעוררות הלבבות של אלפי המשתתפים ששוועתם עולה לשמי מרומים, למלך יושב על כיסא רחמים.
בהנהגתו של הרב, בהתאסף יחד שבטי ישראל, הכניס הרב במעמד הסליחות קטעים ותפילות מכל העדות. חזני בית הכנסת של הרב, "היכל יעקב", כובדו באמירת הסליחות בנוסח הירושלמי. באמצע הסליחות כיבד הרב את הרב הלל הורוביץ שיחיה לומר קטעי סליחות בנוסח אשכנז, עם השיר "והביאותים אל הר קדשי", וכן כיבד הרב את עולי תימן באמירת פיוטי סליחות כמנהגם. כמובן את צעירי הצאן כיבד הרב באמירת "עננו". במשך כל התפילה, העיניים והלב של כולם עם תפילתו הטהורה של הרב, מלך בגדוד העומד ומתפלל כעבדא קמיה מאריה, בעד עדתו צאן מרעיתו לשנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה בזכות שוכני מערה.
בסיום הסליחות, בשעת לילה מאוחרת היה הרב מברך את כולם, בכל מילי דמיטב, וכולם הלכו לבתיהם שמחים וטובי לבב, על הזכות וההתעלות אשר לה זכו. שנה אחת, במהלך שנות תש"ס הקשות, התלווה הרב לאחר הסליחות למח"ט חברון, דרור וינברג הי"ד, שהסיע את הרב בג'יפ שלו לסיור בשכונות של חברון ולעמדות הצבא, ורק אחר כך חזר לירושלים, וכבר "האיר פני כל המזרח עד שבחברון".

שדה חמד
הרב היה מזכיר את צוואתו הארוכה של ה"שדה חמד" המודפסת בספרו, שבה הוא מפרט באריכות את כל ההנהגה שינהגו עמו בימי חוליו, בשעת פטירתו ובימים שלאחר מכן לעילוי נשמתו. אמר הרב: מי שרוצה לשבר את לבו, שיקרא זאת. ועל עצמו אמר הרב, שמשתדל הוא לקרוא זאת כל שנה בעשרת ימי תשובה.
הרב היה מזכיר מאותה צוואה הלכה למעשה ממה שכתב ה"שדה חמד", שאם יארע מצב שיהא ריח רע בחדרו ואי-אפשר יהיה לומר דברי תורה, זאת יעשו, יכסו את מקור הריח בבגד, ייקחו חתיכת בד ויטבלוה בנפט וידליקו בחדר, ריח השריפה ימלא את החדר ויבטל את הריח הרע. כך יוכלו לומר תהילים ודברי תורה. מכאן הורה הרב למי שנכנס לו ריח רע לסוכה, והרי מקור הריח מכוסה ממנו, ירסס ריח טוב בסוכה ויוכל לברך וללמוד בה. בכלל היה הרב מחבב מאוד את ספרי ה"שדה חמד", והלכות רבות שנה, למד ולימד מספרים אלו.
ועל המחבר רבי חיים חזקיהו מדיני, סיפר הרב שבשמחת תורה בעיר הקודש חברון נשא ה"שדה חמד" על זרועותיו את חכם יחזקאל עזרא (אחיו של הרב יצחק נסים), היה מרקד עמו ואומר: אתם נושאים ספר תורה מקלף, ואני נושא ספר תורה חי.

הרב דב בער אליעזרוב זצ"ל
יליד חברון העתיקה, מזקני מורי ההוראה והצדק, רבה של שכונת הקטמונים בירושלים למעלה מחמישים שנה. מחבר השו"ת "שאלי ציון". הרב, בהיותו אברך, גר בשכונתו, ואף למד ממנו הלכות מראות טהרה.
על הזמן שגר הרב בהיותו אברך בשכונת קטמון, סיפר הרב: פעם בפסח באה אשה בשאלה לרב אליעזרוב ע"ה. היא מצאה גרגר אורז בתוך הסיר בפסח, ושאלה מה הדין. הרב אליעזרוב אמר לה שזו שאלה קשה ושתיגש לחכם מרדכי, הוא יענה לה. כך עשתה, וסיפרה לרב שהרב אליעזרוב שלח אותה אליו. הרב בחכמתו כי רבה ידע שהלכה פשוטה היא, שהתבשיל מותר, אך אם הרב אליעזרוב שלח אז יש דברים בגו. הרב פתח ספרים על השולחן, עיין ופתח עוד ספרים, אחר כך לקח סרט מדידה ומדד את מידות הסיר לגובהו, והקיפו לשער אם יש פי שישים מהאורז בתבשיל, עד שלבסוף נטל את גרגר האורז עם שקית ואמר לאשה: הפעם התבשיל מותר. אח"כ פגש את הרב אליעזרוב, והוא שאלו מה עשה. הרב פירט לו כל מה שעשה, ושמח הרב אליעזרוב ואמר לרב: בדיוק לכך נתכוונתי. והסביר הרב, שהבין שהאשה הזאת אינה יודעת בהלכה ובטעמיה, ואצלה אורז שאסור לה בפסח לפי המנהג שלה, זה כמו חמץ גמור ממש, ואם תתיר לה בכזאת קלות (למרות שכך ההלכה) את האורז, היא תלמד מכאן שכנראה איסור חמץ לא כל כך חמור כפי שחשבה, וחלילה תזלזל באיסור חמץ. לכן עשה מזה הרב עניין גדול ומסובך ורק אח"כ התיר לה!

הרב מרדכי שרעבי זצ"ל
גדול המקובלים והמכוונים בירושלים, ראש ישיבת "נהר שלום" ללימוד תורת הנסתר, נודע ברוח קודשו ובברכותיו שלא שבו ריקם. נפטר כ' בחשוון התדש"ם כשנפטרה הרבנית לאה שרעבי ע"ה, ביקש הרב מרדכי שרעבי ע"ה מהרב שיבוא משכונת גבעת-שאול לשכונת מחנה-יהודה על מנת לדרוש לכבוד נשמת הרבנית ביום האזכרה, שחל בשבת קודש, ושלח והפציר ברב פעם ופעמיים שלא יימנע מלבוא. ביום שבת קודש ירדו מטרות עוז על פני הארץ, ומייד כשיצא הרב מביתו לשמח נפש צדיק, חדל הגשם מלרדת. כשנכנס הרב להיכל קודשו של הרב שרעבי, מייד חזר הגשם לאיתנו, גשמי רצון, ברכה ונדבה.

צדיק אוכל לשובע נפשו
סיפר הרב על המקובל הגדול הרב מרדכי שרעבי זצ"ל, שלאחר פטירת אשתו היה שבור מאוד ולא רצה לאכול. כשנודע הדבר לרב, הלך אליו לביתו. הרב ישב לפניו ושח בינו לבין עצמו שהוא רעב ורוצה לאכול! כששמע זאת הרב שרעבי אמר לרב: בכבוד, בכבוד, יאכל כבודו, וציווה לאנשי ביתו להגיש אוכל לפני הרב. הרב אמר לו: לא נעים לי לאכול לבד, אנא יאכל כבודו עמי לתת לי הרגשה טובה. וכך היה, ישבו שניהם לאכול, וכל אחד אוכל כדי שהשני יאכל. והדברים מכוונים לדרשת הרב בשם חכם עזרא חוסני ע"ה על הפסוק "צדיק אוכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר", היינו הצדיק, כשבא אליו אורח, אע"פ שכבר אכל, הוא אוכל בשנית לכבוד האורח כדי שירגיש טוב ונעים בסעודתו, וזה "לשובע נפשו" של העני. וזה ההפך מהרשע, שכאשר בא אליו אורח ורוצה לאכול, אז אע"פ שהרשע רעב הוא אינו אוכל את ארוחתו, כדי שלא יצטרך חלילה לתת גם לעני לאכול, וזהו "ובטן רשעים תחסר".

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. תמר בת אורנית מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית .
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית

שבת שלום



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il