בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מידות
לחץ להקדשת שיעור זה
ד' כסלו תשע"ז

אהבת ישראל חלק ב'

undefined

רבנים שונים

ד' כסלו תשע"ז
2 דק' קריאה
ד' כסלו תשע"ז

את מצוות אהבת ישראל אנו מוצאים גם בספר ישעיהו, בהדרכה יסודית וחשובה ששמה את הדגש על הנקודה החשובה והמרכזית.הנביא מתאר טענה שנשמעה מפי העם – מדוע אנו צמים ובוכים ואתה לא שועה לתפילותינו? לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? כתגובה, ישעיהו מתאר תהליך תיקון חברתי שלאחריו ה' יענה לתפילות:

ה ֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן (-צמח כפוף) רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַה'? הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת (-אזיקי-) רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה (-עול); וְשַׁלַּח רְצוּצִים (-שבורים) חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ (-רפואתך) מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶך. אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי..." [ישעיה נח, ג-ט].

הנביא מדגיש שהמטרה של הצום אינה 'לצאת ידי חובה' ו'לסמן וי' על ידי הלקאה עצמית בלי לשים לב למעשים. בדיוק להיפך. מטרת הצום היא לגרום אהבה, אכפתיות ודאגה לאדם האחר. לאהוב את הזולת, לסייע למתקשים, לשבורים, לנדכאים ולעניים. זו העבודה שעל העם לעשות וזה מה שיביא דווקא למסייעים רפואה אור וצדק ואז גם כשיתפללו – ישמע ה' לקולם.
המלבי"ם בפירושו מבאר את התמיהה על מעשה הצום המדובר:

הכזה מוסיף לאמר: וגם אם הייתם מענים בו את נפשכם באמת, וכי זה יהיה צום הנבחר לה' מה שהאדם מענה את נפשו?! וכי העינוי נפש זאת יבקש ה'? או גם אם יכוף ראשו כאגמון ויציע שק ואפר – הלזה תקרא צום ויום רצון לה'?! כאילו זה כל עיקר הצום, וזה ירצה ה', העינוי והשק והאפר? – הלא המעשים החיצונים האלה באו רק לעורר הלבבות, והם רק קליפות אל התוכיות (-הפנימיות), שהם הכוונות, שהם רוחות ונפשות אל המעשים האלה, וזולתם (-בלעדיהם) הם פגרים מתים.

בהמשך דבריו מסביר המלבי"ם את עניינו של עינוי הנפש:

(ז) הלוא , אחר שביאר תנאי הצום – "הלא זה צום אבחרהו", מבאר תנאי העינוי: דע כי לא בעינוי נפש חפץ ה', לא במה שאתה לא תאכל, רק (-אלא) במה שתתן לרעב לאכול. ומבאר במעלת הצדקה שני עניינים ומדרגות זה למעלה מזה: א. שתתן לַעני מחסורו בלחם, ב. וכסות ובית דירה (-לגור). נגד (-כנגד) "לחם", אומר פרוס לרעב לחמך, אף שיש לך לחם שלם – תפרוס חציו לעני, ושתתן לו מן הלחם שלך הנקי. ונגד הדירה אומר ועניים מרודים תביא בית. ונגד הכסות – מבשרך אל תתעלם, לא יהיה זה דומה אצלך כאילו אתה גוזל את בשרך על בשר חוצה (-חיצוני, אחר) לך, רק כאילו נתתו על בשרך (-עצמך), כי כל בני אדם הם בשר אחד .

לפי דברי המלבי"ם מטרת הצום אינה לגרום לאדם 'לרזות', כמו שאין מטרתו שהאדם יהיה רעב. מטרת הצום הוא שהאדם ישים עצמו לרגע במקומו של העני, זה שכל השנה אין לו מה לאכול. צום כזה יביא את האדם להזדהות עמוקה עם מצבו של אחיו האביון, וממילא הוא יפרוס לו לחמו ויביאהו אל ביתו. כך הצום יחזק את האהבה בתוך עם ישראל וידגיש את האחדות ביניהם.
ישעיהו הנביא מלמד אותנו, שבאופן מפתיע גם מטרתו של הצום, שלכאורה הינו תיקון האדם כלפי בוראו – היא חיבור ואחדות בעם ישראל. כפי שנלמד בהמשך, נקודה זו הינה יסודית ושורשית בעבודת ה' כולה.





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il