נשרף לי עוד יום ולא עשיתי כלום. איך להחזיר יום שלם שבזבזתי?
איבוד זמן הוא באמת אובדן שלא ניתן להשבה. אפשר להפיק ממנו לקחים וללמוד להבא, אבל אי אפשר להחזיר את הזמן שאבד. מצד שני, לבזבז זמן בשקיעה בדיכאון ובעצבות על הזמן שבוזבז זה להוסיף חטא על פשע.
כשאדם שב בתשובה על חטאיו, הוא צריך להתגבר בשמחה ולהיות בצער לזמן מוגבל ומתוחם היטב. עיקר התיקון הוא ההשתדלות מכאן ולהבא לשמור על הזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, על מנת לעשות בו דברים טובים, ובעיקר לעסוק בתורה ומצוות שהן הטוב האלוקי שלמעלה מכל גדר.
על ידי תשובה מאהבה, אפילו זדונות הופכים לזכויות, וממילא גם ביטול הזמן הופך להיות מקור לניצולו ולהכרת ערכו הגדול של הזמן מכאן ולהבא.
מי לה' אליי! מה המקום של קנאות בעבודת ה'?
קנאות היא תכונה עליונה ויקרה אבל שייכת לזמנים מיוחדים ומוגבלים, ובזמנים אחרים היא מסוכנת ועלולה להיות מידה מגונה של כעס ושליליות. בכלל, לא הרבו רבותינו לחנך לקנאות.

קרוב אליך (533)

הרב יצחק גינזבורג

add_alert

281 - סמארטפון תוצרת יוון

282 - נשרף לי עוד יום ולא עשיתי כלום. איך להחזיר יום שלם שבזבזתי?

283 - רבנים מספרים על הדלקת נר חנוכה בסיטואציה משמעותית ומיוחדת

טען עוד

החינוך הבריא לאהבת הטוב גורם כמעט מאליו להתפרצות של קנאה כשיש צורך להילחם ברע. מעולם לא שמענו שמתתיהו ובניו עסקו בלמידה והרחבת הדעת במושג הקנאות. אדרבה, היא התפרצה פתאום מול קודשי ישראל המחוללים, וכמאמר הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע".
אנחנו מרבים לעסוק באהבה, והיא כל כך גדולה ויקרה ובריאה, עד שתתפרץ מאליה כנגד הרע כשיגיע זמנה. ואז, הרי זו מידה מעולה ומשובחת של מוכנות למאבק ולמסירות למען ה', התורה והמצוות כנגד כל המבקשים לעקור את האלוקיות שבנשמתנו.
מדוע לנשים אין מצווה כמו ציצית שתזכיר להם את ה' יתברך?
כלל גדול אמרו רבותינו, שנשים פטורות ממצוות עשה ש'הזמן גרמן', מצוות התלויות בזמן ספציפי. המפגש עם המקור האלוקי אצל אישה הוא באופן עמוק יותר מאשר אצל האיש בעצם חייה, בהבאת חיים לעולם וטיפוחם, בדאגה הממשית לבני ביתה. תכונת החיים של הולדה ופיתוח החיים הם נקודת המפגש הטבעית והעמוקה של אישה עם ה'.
זהותו של כל יהודי נקבעת על ידי אמו ולא על ידי אביו, וזהו גם סוד הברכה "שעשני כרצונו", שעצם היצירה והעשייה בחיים עצמם מבטאות בדמותה של האישה את רצונו של ה' יתברך. בזה שגבה מעלתה על זו של האיש, וממילא אין צורך בתזכורת תמידית חיצונית למהותה.