בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • זכור
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

מתוך "קול צופיך" גיליון 304

שבת זכור

מטרת מחיית עמלק; פרשת זכור; קריאת "זכור" למי שלא יצא יד"ח; האם פרשת פרה מדאורייתא?; מי כמוך; כוונה בפסוקים "שמע ישראל" ו"פותח את ידיך"; ושם רשעים ירקב; קריאה לבני חו"ל שיעלו לאר"י; הדלקת נרות שבת; סיום

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר ב' התשס"ה
11 דק' קריאה
השבת פרשת ויקרא נקראת גם "שבת זכור" (והיא השבת השניה מתוך ארבעת השבתות בחדש אדר, שהם: שקלים, זכור, פרה והחדש. את פרשת "שקלים" קוראים לפני ר"ח אדר או בר"ח. פרשת "זכור" לפני פורים, ופרשת "פרה" אחרי פורים, ופרשת "החדש" בשבת לפני ר"ח ניסן או בר"ח ניסן).

ומעלה מיוחדת יש לפרשת "זכור", שכן קריאת מצות מחיית עמלק מביאה ליראת שמים טהורה, ואנו מצווים לזכור ולמחות את זכר עמלק, ששמו להם למטרה להשכיח את התורה הקדושה מעם ישראל, ועד היום כאשר אדם מרגיש התקררות מהתלהבות מקיום המצוות, הרי שזה בהשפעתו של עמלק שהתחיל את המלחמה בעם ישראל דרך התקררות.

והמפרשים הביאו שני פירושים על הפסוק "ולא ירא אלקים", האם הכוונה לעמלק שלא היה ירא אלקים (והרי כל אומות העולם מחוייבים ביראת אלקים שכן הם חייבים לשמור שבע מצוות בני נח) או שמא הכוונה לעם ישראל שהתרפו ידיהם מן התורה ולא היו יראי אלקים.

מטרת מחיית עמלק
הרמב"ם מבאר מהי המטרה של מחיית עמלק, וז"ל (פ"ה מהל' מלכים ה"ה):
"וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו", עכ"ל.

כלומר, לדעת הרמב"ם מחיית עמלק מביאה לידי יראת שמים ויראת חטא. ושואל הרמב"ן מדוע אנו קוראים פרשה זו פעם אחת בשנה, והרי המצוה היא למחות את עמלק בכל יום ויום, ולומר ימ"ש וזכרו ולקללו? אלא שתקנו שבת אחת לפני פורים כי המן היה מזרעו של עמלק. ובכל פעם במשך השנה כשמזכיר את עמלק חייב למחות את שמו (בדיבור).

ובשעה שמוחים את זכרו של עמלק, יש לזכור שהוא בא וקירר אותנו בשעה שיצאנו ממצרים, ולא היתה לו שום מטרה גשמית וכלכלית במלחמה אלא השחתת רוחניותם של עם ישראל גרידא, שכן לא היה לעם ישראל שום קרקעות שירצה לכובשם ושום דבר הדומה לזה (ועיין באלשיך הקדוש על פסוק זה). ואומרים חז"ל, בשעה ששלח עשיו את אליפז להרוג את יעקב, אמר לו יעקב שיקח ממנו את כל רכושו, ויאמר לאביו שהוא הרגו, שכן עני חשוב כמת. אמר לו אליפז, אינני רוצה לעשות "קונצים" אלא אבא שלח אותי להרוג אותך ממש, ואת זאת אני מצווה לעשות. אמר לו יעקב אבינו, ראה, זרעו של אברהם הסבא שלנו צריכים לרדת למצרים ולסבול שעבוד קשה ועינויים במשך ארבע מאות שנים, וגזרה זו אינה מתקיימת אלא או בי או בעשיו אחי שאנחנו זרעו היחיד של אברהם. ואם תשאיר אותי בחיים ותעשה כמו שאמרתי לך מוטב, אבל אם תהרוג אותי, נמצאת הגזרה מתקיימת באביך ובכם, האם אתה מוכן להשתעבד? מששמע כך הסכים ל"עיסקה" של יעקב, ולקח את כל רכושו ואמר לאביו שיעקב "מת".

תמחה את זכר עמלק
כיום איננו יודעים מי עמלק, ורגילים לומר שכל מי ששונא את ישראל הוא עמלק או ניצוץ עמלק, או מזרע עמלק, ויש אומרים שהגרמנים היו עמלק.

(וידועים דברי הגמרא במגילה דף ו' ע"ב: "אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא 'רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק' - זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו". ועיין ליעב"ץ שכתב שם "גרממיא נ"ב כמדומה ר"ל גרמניא היא אשכנז שלנו". עם ישראל סבל רבות בתקופת השואה. הגרמנים ימ"ש רצו להשמיד ולהרוג ולאבד אותנו, אבל הקב"ה השמיד את הצורר היטלר ימש"ו וכל הנאצים למיניהם).

אנו מצווים לזכור בפֵּה, היינו בקריאה של פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק", אבל לבא להרג ולהשמיד את עמלק אי אפשר כי איננו יודעים מיהו עמלק.

פרשת זכור
א. בשבת שלפני פורים קוראים בפרשת "זכור". וכתבו הפוסקים שהחיוב לקראה הוא מדאורייתא, וכן נפסק בשו"ע (סי' תרפ"ה סעי' ז'. ועיין תוס' ברכות י"ג ע"א, ורא"ש פ"ז סי' כ', ותרוה"ד סי' ק"ח).

ב. חיוב נשים בקריאת "זכור" - הפוסקים נחלקו אם נשים חייבות בקריאת "זכור" או לא.
וכתב הרב בעל הבא"ח שהן פטורות מהטעם שאינן בנות מלחמה, ורק הגברים חייבים בקריאתה כי הם שייכים במלחמה (ועיין תורה לשמה סי' קפ"ז, וידי חיים עמוד קל"ד, ועיין לכה"ח סי' תרפ"ה ס"ק ל').

ולמעשה, לרוב הפוסקים, נשים פטורות מקריאת "זכור", אבל כיום נהגו לבא ולשמוע כיון שגם הן צריכות לעזור לבעלים להשמיד את עמלק. ואם באות לשמוע יחשבו בליבן שהן מקבלות זאת עליהן בלי נדר.

בבית הכנסת שלנו ישנם שני מניינים, ובאופן זה יכולה גם האשה לבא ולשמוע את פרשת זכור.
יש שרצו להתחכם, וביום שבת בצהרים הם באים לבית הכנסת ומוציאים ס"ת וקוראים פרשת זכור לנשים. ואמרנו להם שלא מובא בהלכה שמותר להוציא ס"ת בשביל הנשים. ואותם מתחכמים חשבו שאם הם יביאו עשרה אנשים יהיה היתר בדבר. ויש לדעת שפרשת זכור קשורה לפרשת השבוע, ואין להוציא ס"ת רק בשביל קריאת פרשת זכור, גם אם קורא בלי ברכה.

אשה שאינה יכולה להגיע לבית הכנסת - תקרא בחומש את פרשת זכור (ואמנם כתוב "כתוב זאת זכרון בספר " ולמדו שהכוונה לספר תורה, אך כל זה לכתחילה, אבל בדיעבד מועילה הקריאה גם בחומש - ועיין להלן בדין חולה).

לדעת הפוסקים שאומרים שאשה פטורה מקריאת פרשת "זכור" מכיון שאינה יודעת להלחם. על כן, נשים שמתגייסות לצבא, חייבות לשמוע פרשת "זכור", כי הן נושאות נשק ויכולות להלחם. והרבנות הצבאית צריכה לדאוג שישחררו את אותם החיילות כדי שתוכלנה לבא ולשמוע פרשת זכור, או שיביאו להם ספר תורה מהודר וחשוב כדי שיקראו להם פרשת זכור במנין של גברים.

ג. טוב לקרא בספר תורה הכשר והמהודר שיש בבית הכנסת. וטוב שכל אחד ואחד ישתדל לשמוע קריאת פרשת זכור בספר תורה ובניגון לפי מנהג עדתו. ואם ספרדי שמע את הקריאה בס"ת של אשכנזים ובביטוי של אשכנזים, או להיפך - יצא ידי חובה, כי מהדין יוצאים ידי חובה בכל ספרי תורה ובכל סוגי הקריאות, ורק להידור מהדרין כל אחד לפי עדתו.

מסופר על ראש ישיבה אחד, שבשבת זכור לא הרשה לתלמידיו להוציא ס"ת ספרדי, או לקרא פרשה זו בניגון ספרדי. והצעתי לבחורי הישיבה, שילכו לישוב קרוב ושם ישמעו את הקריאה. מששמע ראש הישיבה שכמה מתלמידיו רוצים ללכת בשבת לישוב מסויים לשמוע את הקריאה, החל לחקור מי נתן עצה זו, ואמרו לו חכם מרדכי. הוא מיד התקשר אלי ושאל אם כך וכך הוריתי לתלמידיו, אמרתי לו, כן. והוא אמר לי, הרי אני ראש הישיבה (ואני רגיל לומר לבחורי הישיבה, שבישיבה המרא דאתרא הוא ראש הישיבה). אמרתי לו, אתה ראש הישיבה בישיבה, אבל לא בכל העולם כולו. ואמרתי לו שלכתחילה כל אחד צריך לקרא לפי מנהג עדתו. והוא בקש ממני עצה כדת מה לעשות שהתלמידים לא ילכו בשבת. אמרתי לו שכשהוא עולה למפטיר שיברך ברכה ראשונה, ויקראו את פרשת זכור, ואח"כ יקראו בביטוי ספרדי, ואז יברך ברכה אחרונה על הכל, וכן היה.

וכתב הרב חיד"א ע"ה, אם ספרדי מניח תפילין של אשכנזי, או להיפך - לא יצא ידי חובה. אבל בסוף ימיו חזר בו ואמר שיוצא יד"ח, ולא עוד, אלא יכול אשכנזי לעלות ולקרא בספר תורה ספרדי וכן להיפך, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

ד. חיוב קריאת פרשת זכור הוא מדאורייתא, ולכן יזהר הקורא לקראה בקול רם כדי שישמעו כל הקהל ויכוונו לצאת ידי חובה, וגם הש"ץ יכוין להוציאם ידי חובתם. ואם שמע ולא כיון - לא יצא יד"ח.
ועל כן, קודם שיקרא את פרשת זכור יאמרו הש"ץ והשומעים את נוסח 'לשם יחוד' המובא בסידור ('קול אליהו' עמוד 823). בנוסח זה כתוב "ליקוב"ה וכו' הנה אנחנו באים לקיים מצוות עשה, כמו שציונו ה' אלוהינו בתורתו הקדושה, זכור את אשר עשה לך עמלק, ונאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, ונאמר כתוב זאת זכרון בספר, כמו שפירשו רבותינו ז"ל, זכור בפה, ולקרותה בספר" וכו' (מקודם היה נוסח 'לשם יחוד' של המקובלים ובו כתוב "ולעורר מלאכי מרום מרכבות העליונות, המופקדים במצות פרשה זאת, לנקום נקמת ה' מאת זרעו של עמלק וכו' - עיין בסידור 'קול אליהו' שם, אלא שהם לא הכניסו את הפסוקים הנ"ל, ואנו הוספנו אותם בנוסח שלנו, ועל כן יאמר את שני הנוסחים בצורה משולבת ככתוב בסידור).

ה. אין קוראים פרשה זו אלא בעשרה, שכן מצינו בגמרא (ברכות מ"ז ע"ב): מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה וכו'. שואלת הגמרא: הכיצד עשה כן, הרי אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר 'לעולם בהם תעבודו'? ועונה הגמרא, שמדובר לצורך מצוה. שואלת הגמרא, והרי זה מצוה הבאה בעבירה היא? אלא מדובר כאן במצוה דרבים. ואומר הרא"ש ואין לומר שזה אירע בשבת זכור, כי י"א שאין קריאת פרשת זכור מדאורייתא. אבל אחרים אומרים שמדובר שהיה המעשה בשבת זכור וחיוב הקריאה מדאורייתא וצריך עשרה (עיין להרא"ש ברכות פרק ז' סימן כ').

קריאת "זכור" למי שלא יצא יד"ח
כתב הרמב"ן, חולה שנבצר ממנו להגיע לבית הכנסת - יקרא את פרשת "זכור" מתוך החומש. וכשתגיע פרשת 'כי תצא' (בחדש אלול) שבה יש פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק", יאמר לחזן שיכון להוציאו יד"ח. וכתב הרמ"א (בסי' תרפ"ה סעי' ז'): "ואם לא יכול לבא יזהר לקראתה בנגינתם ובטעמם". היינו, לא כקורא משנה או גמרא אלא במנגינה ובטעמים.

האם פרשת פרה מדאורייתא?
כתוב בשו"ע (סי' תרפ"ה סעי' ז'): "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא".

וכתב בכה"ח, וכ"כ הגאון: ראינו שפרשת זכור מדאורייתא, אבל לא מצינו שפרשת פרה מדאורייתא. ואמנם קוראים פרשת פרה כדי שגם עלינו יזרוק הקב"ה מים טהורים, כמו שעשו לישראל לאחר הקמת המשכן, אבל אין חיוב לקראה מדאורייתא.

מי כמוך
א. מנהג הספרדים לומר בשבת "זכור" פיוט "מי כמוך" לפני הקריאה בתורה (עיין לכה"ח סי' תרפ"ה ס"ק ל"ג). והאשכנזים נוהגים לומר יוצרות.

הפיוט "מי כמוך" נכתב ביסודו על ידי רבי יהודה הלוי (בתחילה הוא סדרו לי א"ב, ואח"כ סדרו לפי שמו - רבי יהודה הלוי בן שמואל), וי"א שבאמצע החיבור הוא לא הצליח להמשיכו ויצא לפוש קמעא, והנה הזדמן לאותו מקום האבן עזרא והוא סיים את כתיבתו. כשחזר ריה"ל וראה שהפיוט הושלם הוא שאל: מי הוא זה אשר סיים את הכתיבה? אמרה לו בתו: אדם פלוני, וביקש ממנה ר' יהודה שתלך ותקרא לאותו אדם. וכשהם נפגשו, שאל רבי יהודה את האבן עזרא לפשר בואו וכו' והציע לו את ביתו לאשה, וכן היה. לאחר החתונה אמר האב"ע לאשתו שהוא ראה שיש לה מזל גדול בשמים, ואילו מזלו שלו אינו טוב, ולכן הוא חשב שאם יתחתן איתה ישתפר מזלו. אמרה לו אשתו: ולי אין מזל גדול שלקחתי אותך?! ודאי שיש לי מזל גדול.

ב. יש מי שאומר שאסור לקרא פיוט זה לפני קריאת התורה, כיון שאם יקראנו יצא יד"ח מחיית עמלק, ושוב לא יצטרך לקרא בתורה את ענין עמלק. אך למעשה אינו יוצא יד"ח, כי חיוב הקריאה הוא דוקא מתוך ספר תורה, ולא מתוך סידור. זאת ועוד, אף אחד לא מכוין לצאת ידי חובה בקריאת פיוט זה.

לשם יחוד קודם קידוש בע"ש
ומעין זה מצינו בהלכה, שאם אין לו יין או פת לקידוש, יכוין לצאת יד"ח קידוש מדאורייתא בדברים, בתפלת עמידה של ערב שבת - אך מי מכוין כך כשהוא מתפלל? ויש אנשים חסידים שבאים הביתה ואומרים לאשה שתגיד 'שבת שלום ומבורך' (כדי שגם היא תצא יד"ח קידוש בדברים מדאורייתא) וזאת מאחר שהם כבר יצאו יד"ח קידוש מדאורייתא בתפילה, והאשה חייבת מדאורייתא, והקידוש על היין יהיה רק מדרבנן והוא לא יכול להוציאה יד"ח. וכתבנו בסידור נוסח 'לשם יחוד' קודם הקידוש, ובו כתוב "הריני בא לקיים מצוות עשה דאורייתא לקדש את השבת (בדברים), ולקיים מצוות עשה דרבנן לקדש על היין" וכו', וכך יאמר בצורה פשוטה וברורה (עיין בסידור 'קול אליהו' עמוד 410).

כוונה בפסוקים "שמע ישראל" ו"פותח את ידיך"
יש דברים שאם לא כיון בהם לצאת יד"ח המצוה (אין הכוונה שלא כיוון פירוש המילים) - הוא לא יוצא יד"ח. למשל: אם קרא קריאת שמע בבקר ולא כיון לצאת ידי חובה - לא יצא יד"ח.

וכשאומר "שמע ישראל" יכוון - שמע (שישמעו אזניו מה שמוציא מפיו) קבל והבן ישראל, ה' שהוא אלוקינו הוא אחד ויחיד. וכשאומר "אחד" יכוון כך: א - ה' יחיד בעולמו, ח - מושל בשבעה רקיעים ובארץ, ד - מושל בארבע רוחות העולם, וטוב להוסיף ולכוון 'ואין עוד מלבדו', וכן יכוון את כל שאר הכוונות בפסוק (עיין בסידור 'קול אליהו' בעמוד 130).

ואם לא כיון כדבעי לא יחזור ויאמר שוב את הפסוק 'שמע ישראל', כדי שלא יהא "האומר שמע שמע משתקין אותו" (עיין ברכות דף ל"ג ע"ב, וכן שו"ע או"ח סי' ס"א סעי' ט'), אלא יסיים את פרשת 'שמע' עד 'והיה אם שמע", ואז יחזור ויאמר שוב כראוי.

פסוק נוסף שחייבים לכוון בו הוא, "פותח את ידיך" וכו' ויכוון שהקב"ה משגיח ומפרנס לכל. ואם לא כיון בפשט הפסוק ישהה מעט ויחזור לאומרו בכוונה. ואם לא הרגיש בחסרון כוונתו עד שגמר המזמור, לדעת הבא"ח צריך לחזור לראש המזמור. ובשעת הדחק יכול לסמוך על הסוברים שמספיק לחזור מפסוק זה והלאה (עיין בא"ח ויגש אות יב).

"אשר קרך" - קירור בעשיית המצוות
אם אין לו ספר תורה או חומש ואמר ימ"ש של עמלק או ימ"ש של המן - יצא יד"ח של זכור. מכיון שבכל דור ודור יש עמלק. ואומר בעל הבא"ח, עמלק נמצא בתוך קרבו של האדם והוא משבש דעתו. ועל עמלק נאמר "אשר קרך" - הוא בא לקרר את האדם בעשיית המצוות, והוא משדלו לדחות את עשיית המצוות למחר או מחרתיים. אבל אם האדם עושה מצוות בזריזות, בחום, בחשק ובהתלהבות - זו מעלה גדולה.

ושם רשעים ירקב
בכל השנה כולה אם מזכיר שמו של עמלק יאמר "ושם רשעים ירקב".
וכתוב במדרש שבכל פעם שהיה רבנו מזכיר את שמו של נבוכדנאצר במגילה היה אומר "שחיק עצמות". ואמרו לו הכיצד אתה עושה הפסק במגילה? אמר להם: זה חלק מהמגילה (עיין בילקוט סיפורים ח"ב על הפסוק "אשר הגלה" פרשה ב' אות ד' ומה שציין שם).

קריאה לבני חו"ל שיעלו לאר"י
כתוב במגילה "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וכו' אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה מלך בבל" (אסתר ב, ה-ו). אומרים חז"ל, ארבע פעמים חוזר כאן השורש גלה, כי מרדכי היהודי ברח ארבע פעמים משושן לירושלים, ובכל פעם החזירוהו לשושן. ומכאן קריאה לבני חו"ל שיעלו מהגולה לארץ ישראל, כי באר"י ישנם מצוות שא"א לקיים בחו"ל כגון תרומות ומעשרות. ויש מבני חו"ל שאומרים די לנו שאנו תורמים לבני אר"י ובכך אנו מחזקים את יושבי הארץ. זה טוב, אבל עדיף שיעלו לארץ וכדלהלן.

ואומר הרב בעל 'ארץ החיים סתהון', שבני חו"ל חייבים לתמוך בבני אר"י, כי הרמב"ם כותב שאם ח"ו לא ימצא יהודי באר"י, אין ראש חדש ואין מועדים, ורק בזכות קידוש החדש באר"י, יש בחו"ל חגים ומועדים, ועל כן הם צריכים לתמוך בנו. אבל עדיף שהם יבואו עם כספם וזהבם לכאן (עיין לארץ החיים דפוס חדש עמוד 165 משם הרמב"ם סוף פ"ה מהלכות קידוש החדש, וכן בספר המצוות - מצוות עשה קנ"ג שחייבים בני הגולה לתמוך בישוב אר"י, עי"ש).

לבעל הבא"ח ע"ה היה רצון עז לבא לאר"י, והוא התכונן לעלות לארץ. ושלחו לו מכתב ואמרו לו שאם יעלה, ימנו אותו לרב הראשי. אבל כשהוא שמע שיש מחלוקת בענין והרבה רבנים מעוניינים בתפקיד זה, החליט להשאר בבגדד. ובזכות זה שנשאר שם, הוא הפך את כל ה'בעלי בתים' בבגדד לתלמידי חכמים, ולא היה 'בעל בית' שלא ידע את הבא"ח או שאר הלכות בעל פה. בשנת עת"ר עלה בעל הבא"ח לארץ והוא ביקר בכמה מקומות, והראשון שבהם היה קברו של בניהו בן יהוידע, ומשם הוא שאף רוח וגבורה רוחנית לחבר את כל ספריו, וע"כ שמם של ספריו כשבחו של בניהו בן יהוידע, מקבציאל, רב פעלים וכו'. הספר מקבציאל כולל בתוכו את כל המקורות שמהם כתב הבא"ח את הלכותיו, ובהרבה מקומות כותב הבא"ח "ועיין בספרי מקבציאל שהארכתי בדבר הזה", אך ספר זה נעלם ולא נודע מקומו, ולכן לעיתים לא ניתן לעמוד על טעמו ונימוקו לדינים שונים, ובודאי שאנו סומכים על דבריו.

הדלקת נרות שבת
לדעת מרן מברכת לפני שמדליקה נר של שבת. אבל הרמ"א חולק כך (רסג, ה'). ובבא"ח כתב שנהגו הנשים לעצום את עיניהן ולברך על נרות אחר ההדלקה. ולאחר שתסיים הדלקת כל הנרות, תיכף ומיד תניח את הגפרור, או את הנר שהדליקה בו את הנרות, כדי שיכבה מאליו, ואם בעלה לידה תתן לו שהוא יכבה (כי היא כבר קבלה את השבת בברכתה. וגם הנשים שמברכות לפני ההדלקה, אנן סהדי שדעתן עד שיסיימו הברכה, ולכן לא יכבו את הגפרור), ותניח ידיה על עיניה ותעצום עיניה ותברך, ומיד אחר הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן (עיין בא"ח נח, ח')

צריך לדעת שמרן הבא"ח כתב שיש עניין לעשות כסדר הזה על פי הסוד, ועל כן אין להרהר ואין לשנות. ואמנם יש שחולקים על כך, וכנראה שאינם יודעים את הטעם ע"פ הסוד - סוד ה' ליראיו.
ועוד, מכיון שאמותינו ואמות אמותינו נהגו כך, לכן אנו ממשיכים במנהגם.

סיום
אנחנו מבקשים מהקב"ה - 'ונהפוך הוא', אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, אויבנו ילבשו בושת ועלינו ירחם, חרבם תבא בליבם וקשתותם תשברנה. וכל מה שמדברים על אר"י אלו דברים בטלים ומבוטלים ואר"י שייכת בשלמותה לעם ישראל. ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il