האם יש מתכון ליראת שמיים?
ב'מסילת ישרים' אנו מוצאים שהמתכון לכל מידה רצויה הוא לעולם עניין אחד: ההתבוננות. מעלת האדם היא ביכולת מחשבתו להאיר ולכוון את כל האישיות. וכבר אמר הבעל שם טוב שעיקר המצווה היא לתקוע מחשבתו בעניינים המעוררים את אותו רגש שעליו ציוותה התורה.
לשאלתך, יש לתקוע המחשבה בעניינים המעוררים יראה. דוגמא לדבר מצינו בחז"ל, ששאלו מדוע יש רעמים בעולם? וענו, בכדי לפשט עקמומיות שבלב, שנאמר "והאלוקים עשה שייראו מלפניו". הרעמים הם דוגמא למנוף לעורר יראת שמיים.
אולם עיקר היראה מגיעה דווקא על ידי הכרת הפער האינסופי שבין הנברא לבורא, שלא נועד לדכא את האדם ולא למחוק אותו, חלילה, אלא להגיע למצב דומה לכפרי פשוט שעומד לפני מלך רם ונישא, ויודע את קוטן ערכו ומאידך מרגיש רוממות והעצמה. כך אנו עומדים מול ה', מכירים באפסיותנו מול אינסופיותו, ודווקא מידה זו היא הנותנת לנו לעשות חיל.

איך ה' יודע מה אני עומד לבחור?

קרוב אליך (533)

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל

add_alert

325 - אני במצרים!!!

326 - האם יש מתכון ליראת שמיים?

327 - פה גדול

טען עוד

השאלה מניחה שיש לנו הבנה בו ובידיעתו, אך האמת היא שהשאלה אינה במקומה ואין לנו יכולת להבין דבר: לא אותו ולא את ידיעתו, לא על העבר ולא על העתיד. אלא שאנו יודעים באמונה עמוקה מני ים שודאי אין חסרון לפניו כלל וכלל.
אמונה זו מלמדת שודאי לא חסרה בידיעה האלוקית - שהיא זאת שיוצרת את העתיד ומבלעדיה הכל אין - הידיעה מה יהיה. ואף על פי שלא מחשבותיו כמחשבותינו, אנו מתרגמים לכלים שלנו את הארת שלמותו, ואומרים לעצמנו שהוא ודאי יודע הכל, אין שום חסרון לפניו לא רק בעבר ובהווה אלא גם בעתיד להיות, בשלמות מופלאה וללא שום שיור.

מדוע לפי התורה לבכור מגיע פי שניים?
איננו יודעים את כל טעמי המצוות, ואין לנו אפשרות להשיגן בשכלנו. המצוות הן גזרות אלוקיות שהחכמה הגנוזה בהן היא לאין ערוך מכל השכלתנו ומחשבתנו, ולכן לעולם לא נשיג את טעמי התורה באמת. ואף על פי כן דרשו רבותינו פעמים רבות את טעמי התורה מפני שהחכמה העליונה שבתורה, שלמעלה ממגבלותינו, מאירה גם לתוך מחשבותינו.
על פי גדרי השגתנו נוכל לומר שהבכור הוא נקודת המעבר בין אב לבן: מצד אחד הוא בן ככל הבנים ומקבל כחלקם, ומצד שני הוא נושא באחריות משום שהוא נכנס תחת אביו. מצד היותו בכור הוא נושא באחריות של עתיד הבית, ועל כן נוטל מנה אחת יתרה על אחיו. וכך מצינו אצל יוסף שזכה לבכורה ולחלק כפול, כמו שאומר הפסוק "והבכורה ליוסף" (דברי הימים א, ה), בין היתר מפני שהוא היה המשביר והמכלכל את כל בית יעקב.