הגמרא בבבא בתרא (לא ע"א) שאותה נלמד השבוע, דנה בעניין אדם שרוצה לשנות את טענותיו שטען בבית הדין. הגמרא מעירה ש"היכא דאישתעי מילי אבראי ולא טען, ואתא לבי דינא וטען - דחוזר וטוען. מאי טעמא? עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא". כלומר, אדם עשוי שלא לטעון את כל טענותיו מחוץ לבית הדין, ולטעון טענות חדשות רק כאשר הוא נכנס לבית הדין.

בשו"ת באר שבע (נד, תשובה לבעל ה'גידולי תרומה') דן אודות אדם שמסרב לבא לבית דין, משום שהוא טוען שהתובע צריך להודיע לו מראש על מה הוא רוצה לתבוע אותו, ואם לא יודיע לו, הוא לא מסכים להגיע. להלכה הוא מוכיח מסוגיית הגמרא הנ"ל שאדם אינו זכאי לדרוש זאת, שכן הגמרא אומרת שאדם עשוי לגלות טענותיו רק בבית הדין ולא קודם לכן, על מנת למנוע מהצד השני לשקר כשיוכל להתכונן להשיב על טענותיו. הש"ך (חו"מ יא, א) הביא את דבריו וחלק עליהם , כי בגמרא הכוונה היא רק שאדם לא צריך לפרט בדיוק את כל טענותיו. אבל לומר על מה תובעו, הוא חייב לומר, כי אולי הנתבע מראש יודה לו והתביעה מיותרת.

השבות יעקב (א, קמג) כתב שדברי הש"ך אינם נראים, ואם יש לו השגות על התביעה יוכל לאומרם בפני בית דין, ולא אמור להיות לו הפסד מכך. ובשו"ת באר עשק (סימן סז - ר' שבתי באר) כתב גם הוא שאין צורך לומר מראש על מה התביעה, והביא ראיות נוספות: א. הגמרא בסנהדרין (ז ע"ב) כתבה שאין לומר דבריו לבית הדין לפני שיגיע חבירו על מנת שלא יווצר רושם מוטעה אצל הדיין, ומסתבר שזה כולל גם את נושא הדיון. ב. הגמרא במועד קטן (טז ע"א) מפרטת את סדר ההזמנה לדין, ולא אמרה שכותבים את נושא הדיון. ג. רמ"א פסק בסימן כד (חו"מ) שאם יש לתובע הרבה תביעות הוא יכול שלא לתבוע אותם כעת, ולשמור אותם לאחר כך. משמע שבידו הדבר, והוא יכול לתבוע או שלא לתבוע, ואין הוא צריך להודיע מראש אילו נושאים הוא רוצה לתבוע. למרות זאת הוא מסייג שאם בית הדין רואים שיש מרמה, או שלנתבע יש הפסד כספי מהתביעה עצמה, הם יכולים להכריח את התובע לומר מה נושא התביעה.

אמנם בשו"ת זכרון יוסף כתב (ב) שאין ראיות מכל דברי ה'באר עשק' ודברי השבות יעקב, כי אמנם בהזמנה לדיון לא חייבים לכתוב את נושא הדיון, אבל ברור שאם הנתבע דורש לדעת את נושא הדיון הוא זכאי לדעת, ובית הדין מחוייבים להודיע לו מהו הנושא. הטעם לכך הוא, שהרי הנתבע מוציא הוצאות על הדרך, ועל ביטול הזמן, ויתכן שההוצאות שלו יהיו גם גדולות יותר מכל סכום התביעה, ואם כן אולי הוא יעדיף לשלם אותה.

וכך החכם צבי (קסט) כתב שבוודאי חייבים להודיע מהו נושא הדיון, כיון שנאמר בגמרא 'אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן' (בבא קמא פט:). כלומר, יתכן שנושא התביעה יכול להיפתר בין הצדדים, ואין צורך בבית הדין כדי להכריע בו, ולכן אין להטריח את הדיינים ואת הנתבע לחינם. כמו כן הוא כותב שוודאי הלכה כש"ך נגד דברי באר שבע.

סיכום : היו שהסיקו מהגמרא שאין צורך לומר מראש את נושא התביעה. אמנם אחרונים רבים כתבו שאין ראייה מגמרא זו, וכך יש לפסוק להלכה שאדם צריך להודיע מראש מהו נושא התביעה, וכך הנוהל המקובל בבתי הדין.