בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד ממשתה פורים

undefined

הרב שלום ארוש

אדר תשע"ז
4 דק' קריאה
רבותינו עמדו על כך שפרשת פרה פותחת במילים "זאת חוקת התורה", ולא 'זאת חוקת הפרה'. היסוד העולה מדבריהם הוא, שהעקרונות העומדים בבסיס מצוות פרה אדומה הם חוקי יסוד בתורה כולה. ולמעשה אלה עקרונות לכל החיים, מכיוון שעקרונות התורה הם עקרונות החיים.
הפרה 'מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים', וגם התורה עצמה היא בבחינה זו ש'אם זכה נעשית לו סם חיים, ואם לא זכה נעשית לו סם המוות', והכל תלוי בהכנה של האדם לפני העשייה. התפילה והכוונה קובעות את הכיוון של העשייה: האם הוא מכוון לצד של ה'זכה' או לצד של ה'לא זכה'. "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופושעים ייכשלו בם".
לפני כל מצווה וכל לימוד, צריכים הרבה תפילה וכיסופין, ממש לזעוק לה' להינצל מבחינות ה'לא זכה', ולבטל בפה מלא כל רצון רע וכל כוונה שאינה טהורה, ולהתחנן ולבקש במתנת חינם לזכות לכל ההשפעות הטובות ולקרבת ה' אמיתית.
ואת העיקרון החשוב והיסודי הזה למדתי על בשרי בפורים, כמו שאומר רבי נחמן ש"על ידי פורים זוכים לפרשת פרה", כך זכיתי ללמוד בחג הפורים את היסוד והסוד של הפרה. ידעתי שיש מצווה לשתות יין, אבל התבוננתי בסובאי היין המקיימים מצווה זו ב"הידור" וראיתי את התוצאות הלא־תמיד רצויות של שתיית היין; כמו כן ידעתי שהיין של פורים הוא תיקון גדול, אבל ידעתי בנפשי שאני לא יכול לשתות, איני רגיל בזה ומספיקה בשבילי כוס אחת של יין כדי להרדים אותי לגמרי בגשמיות וברוחניות.
נס פורים
לכן עשיתי סעודת פורים בבית לבדי ולפני שהתחלתי לשתות הרביתי בתפילה להינצל מבחינת "לא זכה מְשַׁמְּמוֹ" ולזכות לבחינת "זכה משמחו", ורק לאחר ריבוי תפילה שתיתי את הכוס הראשונה. ולתדהמתי, הרגשתי שינוי הטבע ממש, במקום כבדות וטשטוש קיבלתי התעוררות, וקמתי לרקוד. לא האמנתי שזו מציאות. שאלתי את עצמי מה קורה לי? האם שתיתי יין, או כדור מרץ? ראיתי שעל השולחן לפניי מונח יין ביתי, שעשיתי בעצמי ואני יודע שזה מאה אחוז יין.
ניסיתי לשתות עוד כוס, ולפני ששתיתי התפללתי שוב לה', שהיין לא יקלקל לי את שמחת פורים, אלא אדרבה ייתן לי שמחה ויזכה אותי לתיקון הברית ובירור המדמה ועוד ועוד. וכמעשהו בראשונה כך מעשהו בשנייה. ולאחר שירה וריקוד שוב התפללתי: 'ריבונו של עולם, אני לא יודע לשתות, תציל אותי שלא אפול לשינה, זכני שאתעורר מהשינה שאזכה לשמחה עצומה...' וכך עבר עליי פורים ההוא לבדי בבית בשמחה עצומה ובריקודים בלי סוף, ושתיתי בפעם הראשונה בחיי כמויות של יין עד שלא יכולתי לשתות יותר. לא זו בלבד שהיין לא הרדים אותי ולא הזיק לי, אלא הוא עורר אותי וחידד את כל הרגשותיי ותפילותיי, את שמחתי ואת ריקודיי. קמתי לאחר הסעודה כמו אדם שקם מן השינה, הלכתי לכותל לתפילת ערבית וקמתי בחצות לילה כפי שהייתי רגיל אז.
שנה לאחר מכן אמרו לי התלמידים: "כבוד הרב, השארת אותנו לבד בפורים, אנו רוצים לעשות סעודת פורים אתך". אז כתבתי תפילת "לשם ייחוד" ארוכה, הדרכתי אותם, והתנֵיתי איתם: "אם תבטיחו לי שאתם לא שותים שום כוס בלי להגיד את התפילה הזאת בכוונה אני אהיה אִתכם". הם הבטיחו. ומאז, זה שלושים ושתיים שנה שכל התלמידים שעברו דרכי מופתעים מחדש לראות בחוש ממש מה גדול הכוח של התפילה ושל ההכנה וזוכים לאור פורים מיוחד במינו.
ללמד על הכלל כולו יצא
ולאחר פורים כזה באה פרשת פרה ומלמדת אותנו ש'זאת חוקת התורה' כולה. בכל דבר יש סכנה. לפני כל דבר תתפלל. גם לפני התפילה צריכים להתפלל. לפני סעודות שבת תתפלל לזכות שהסעודה תעורר אותך ותקרב אותך שתזכה לטעום אלוקות, ושלא תיפול חלילה לשינה גשמית ורוחנית מהסעודה. לפני לימוד התורה תתפלל באריכות לזכות להגיע לתכלית של התורה - לבוא לאמונה, לענווה ולמידות טובות, ושלא תהיה לך סם המוות חלילה. לפני טבילת מקווה תתפלל שהמקווה יטהר אותך ויקרב ושלא חלילה יזיק ויקלקל. לפני לימוד עם הילדים תתפלל שתאיר בהם ושלא תחשיך את נשמותיהם בביקורת ובפנים זועפות. כי בכל דבר יש בחינה של 'זכה' ו'לא זכה'.
על ברית הנישואין, שהיא שלימות האדם, אומרים חז"ל: "זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתן". ישנן מדרגות ושלמויות שאי אפשר לזכות להן בלי אישה, אך בתנאי שזוכים לחיבור של נשמות, ואילו אם החיבור הוא רק חיבור של גוף ותאוות יכולים לרדת לשאול תחתיות ומתחתיו. וכן על ידי שלום בית אמיתי, זוכים לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא כלל גדול בתורה; ואילו כאשר חסר בשלום הבית, חבל שהאדם בכלל התחתן, כי הוא רק מוסיף לעצמו עבירות נוראות בכל רגע, עבירות שיום הכיפורים לא מכפר עליהן.
וכן לגבי פרנסה. אדם יכול לזכות לשאת ולתת באמונה ולקדש שם שמיים בכל מעשיו, והיו צדיקים שהיו מייחדים ייחודים עצומים ודבקים בה' בכל מלאכתם ומעשיהם; וחלילה להפך - אפשר ליפול לגזל ועוולה ולתאוות ממון הגרועה מעבודה זרה. וגם בעניין האכילה, רבי נחמן אומר שעל ידי אכילה אפשר לזכות להארת הרצון, שהיא דבקות מוחלטת בה', וכן אומר, שישנן מדרגות שצדיקים לא יכולים להשיג על ידי תורה ותפילה, רק על ידי אכילת הצדיקים הגדולה מן הקרבנות. ולעומת זאת, אדם יכול להגיע לשיא הבהמיות ולהיות נבל ברשות התורה, למרות שאוכל רק אוכל "כשר" ורק בסעודות "מצווה" למיניהן.
ואחד הדברים הפחות מוּכָּרים הוא עניין השֵינה. בספרי "אור חדש" הרחבתי רבות על שני הכוחות שיש בשֵינה, שאדם יכול לזכות בשעת השינה לדבקות מוחלטת בה', ונשמתו תעלה להתענג מזיו השכינה כפשוטו, או חלילה שהמזיקים ישחקו בנשמתו ויטמאו אותה כמובא באריכות בזוהר הקדוש. ואפילו ברמה הגשמית, אדם יכול לקום מהשינה חי, שמח, ערני, מלא כוחות, ומלא ברצון דקדושה, או חלילה עייף ומדוכא, חסר כוחות, ממש כמו מת ר"ל. לכן השינה צריכה הרבה הכנה.
רצוננו לעשות רצונך
פרשת פרה מלמדת שלא מספיק שיש 'מצווה' או 'עניין', אפילו לא מספיק שיש 'חיוב'. צריכים לדעת שגם בדרכי ה' אפשר להיכשל חלילה. היצר הרע יודע לחדור ולהשפיע גם דרך המצוות, כמו שמובא בתחילת ליקוטי מוהר"ן, כל שכן בדברי הרשות.
העיקר והיסוד הוא לדעת היטב שבכל מצווה ובכל דבר בחיים יש שתי בחינות – והבחירה בידך. לא די ברצון כללי, לא די ב"מצוות אנשים מלומדה", צריכים הכנה אמתית, מיקוד, עֵרנות, חדוּת, יישוב הדעת, ולבטא את זה בריבוי תפילה רצונות וכיסופין. על זה אמרו החסידים שמעלת ההכנה למצווה גדולה ממעלת המצווה עצמה.
ודע, שאם הכין אדם את עצמו למצווה ולא זכה לשלמות הרצויה – נחשב לו שקיים את המצווה בתכלית השלמות. ואם קיים את המצווה ברמה "טובה" בלי תפילה ובלי הכנה, המצווה תכניס בו גאווה ותזיק לו.
ונסיים בדבר טוב ש"מידה טובה מרובה": ההכנה לפני כל מצווה ופעולה מעצימה ומגדילה את המצווה לאין ערוך, וגם את זה לומדים מפרה אדומה שמטהרת מהטומאה הקשה ביותר, שהיא טומאת מת, ומטמאת טומאה קלה בלבד. ה' יזכנו שכל התורה והמצוות יאירו לנו אור של טהרה וקדושה וקרבת אלוקים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il