בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

סוד אריכות ימים

באותו רגע הבין החפץ חיים מה אירע. "ובכן, ישנם שני ר' מרדכי לייב הכהן, ואני לצערי הרב, חשדתי חינם בראשון...". לבו של הצדיק החל נוקפו. מיד החליט שלא ישוב לביתו בראדין, אלא יחזור אל העיירה הקודמת כדי לפייס את ר' מרדכי לייב הכהן.

undefined

עודד מזרחי

איר תשע"ז
3 דק' קריאה
ר' משה זייבלד, אחד הלומדים הצעירים בבית המדרש בשכונת שערי חסד בירושלים, ניגש לרבי מרדכי לייב הכהן קמינצקי, שהיה בן 88, ושאל:
"ילמדנו רבנו, במה הארכתם ימים? איני תוהה חלילה על אריכות ימיו, אלא מבקש ללמוד מפני מה זכה לכך, שכן תורה היא...".
לשמע דבריו התרצה רבי מרדכי לייב וכך סיפר: "אגלה לך את סיפורי, שאירע בהיותי צעיר לימים, ומשם סוד אריכות ימיי ושנותיי. באותה תקופה שמו של הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הרי הוא החפץ חיים, התפרסם בעולם. מידותיו המופלאות, אהבת ישראל המוטבעת בו, גאונותו וקדושתו ומפעלי חייו הגדולים של הצדיק - כתיבת ספריו 'חפץ חיים' על שמירת הלשון וכן כתיבת 'משנה ברורה' שארכה שלושים שנה.
"החפץ חיים ביקש לזכות כמה שאפשר את עם ישראל. הוא לא חס על כבודו, והיה יוצא וסוחב על גבו חבילות של ספרים. כשהיה מגיע לעיירה מסוימת, היה הולך לבתי הכנסת ולאחר תפילת ערבית הציע את ספריו למתפללים.
"אני התגוררתי באחת העיירות שאליהן הגיע הצדיק. ניגשתי אל החפץ חיים, נטלתי לידיי את אחד הספרים, ולאחר דפדוף בספר שאלתי למחירו. הרב נקב במחיר, הוצאתי את הכסף הנדרש והגשתי לרב.
"חלפו כמה שנים, סיימתי את תפילת ערבית והנה הבחנתי שוב בדמותו של הכהן מראדין. הפעם שב אלינו כשבידו חלק נוסף של המשנה ברורה. הכרתי את תוכנו מהכרך הקודם, ושוב ניגשתי לרב ושאלתי למחיר הספר. הכנסתי את ידי לכיס והגשתי לרב את הסכום הנדרש. הצדיק הביט בפניי ושאל לשמי. 'מרדכי לייב הכהן', עניתי. הרב הביט בי ואמר: 'כמדומני שרכשת ממני את החלק הראשון'. 'אכן כן', השבתי. הצדיק הביט בפניי ולאחר מבט קט בפנקסו אמר: 'כמדומני שנותר בידכם חוב', ואף הראה לי את אותה שורה כתובה בפנקס עם סכום החוב. השתוממתי: 'מחילה רבנו, רכשתי את החלק הראשון ושילמתי עליו עד תום!'.
"הצדיק לא התווכח עמי. 'אם יהודי אומר ששילם ואינו חייב מאומה, אני מאמין לו ותולה זאת בכך שטעיתי ברישום'. נטלתי את הספר החדש לביתי ללמוד בו".
לאחר יומיים המשיך החפץ חיים בדרכו לעיירה סמוכה. שוב העמיד ספסל בבית הכנסת ולאחר תפילת ערבית הכריז על החלק החדש. והנה ניגש אליו יהודי, פונה ואומר לו: "ברוכים הבאים! הגעתם שוב אלינו, שמי מרדכי לייב הכהן ואני מבקש לרכוש את החלק החדש ולשלם את חובי מהפעם הקודמת, שכן חייב אני לכם סכום כסף!". באותו רגע הבין החפץ חיים מה אירע. "ובכן, ישנם שני ר' מרדכי לייב הכהן, ואני לצערי הרב חשדתי חינם בראשון, שכן התברר למפרע שאכן הלה לא היה חייב לי מאומה"....
לבו של הצדיק החל נוקפו. מיד החליט שלא ישוב לביתו בראדין, אלא יחזור אל העיירה הקודמת כדי לפייס את ר' מרדכי לייב הכהן, שכן אמרו חז''ל "מי שחשדו בו לחינם, על החושד לפייס את הנחשד ולברכו"! וממחשבה למעשה.
"החפץ חיים חזר לאותה עיירה שבה התגוררתי, שאל למקום מגוריי והגיע עד לביתי! לשמע הדברים, השבתי לצדיק כי כלל לא הקפדתי על כך, אולם הרב שאל: 'במה אברכך כדי לפייסך?'. 'איני זקוק למאומה', השבתי. אולם הצדיק לא ויתר, 'ושמא תחפוץ באריכות ימים?'. על כך הקשיתי - 'מה הטעם בכך, שכן כאשר אדם מזקין, גופו נחלש ודעתו מיטשטשת?!'. 'כהן אני ואברכך בשלמות - יהי רצון שתזכה לאריכות ימים ושנים בבריאות הנפש והגוף וצלילות הדעת'.
"זהו סוד אריכות ימיי ושנותיי", סיים רבי מרדכי-לייב את סיפורו.
במוצאי שבת כעבור חמש שנים, כשהגיע הרב מרדכי-לייב קמינצקי לגיל 93, אחד הנערים ליווה את הרב לביתו, ובסיום בירכו כנהוג: "שבוע טוב ומבורך".
להפתעתו השיב לו הרב הישיש: "אברך גם אותך בשבוע טוב ומבורך, אולם את ברכתך לא אוכל לקבל, שכן בשבוע זה אתבקש לבית עולמי".
הנער המופתע לא ענה דבר.
ביום חמישי באותו שבוע התקשר רבי מרדכי לבנו, שהתגורר באותו הבניין בקומה מתחתיו, ואמר לו: "דע לך, כי בשעות הקרובות הנני מתבקש לבית עולמי. חש אני כי שעותיי קצובות. ודע כי על אף היותך כהן, מותר לך להיטמא לאביך".
הבן הנדהם לא הבין איך אביו דובר נחרצות בעניין מותו הקרוב מאוד, כאשר בריאותו איתנה ודעתו צלולה. כעבור שעות אחדות ביקש רבי מרדכי מבנו להגיע לדירתו, וביקש ממנו לומר עמו את הווידוי מילה במילה. לאחר שסיים, עצם רבי מרדכי קמינצקי את עיניו והלך לעולם שכולו טוב.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il