יח, יא
ד"ה כי בדבר
המצרים נענשו על זדונם בשעבוד ישראל
יתרו אומר שמכך שהזידו המצרים להרע לישראל נודע לו כי גדול ה'. כוונת הדבר היא שאמנם ה' גזר "ועבדום ועינו אותם", ולכאורה לא היה ראוי לענוש את המצרים, אבל כיון שבאו בזדון והוסיפו להרע לישראל, נענשו. אונקלוס פירש שהמצרים נענשו בעונש הדומה לשעבוד ישראל, שהם השליכו כל הבן הילוד היאורה, וה' אבדם במים (עיין רמב"ן בראשית טו, יד).

יח, טו
ד"ה כי יבוא
פירוש המושג "דרישת אלהים"
משה עונה ליתרו שהעם בא אליו "לדרוש אלהים". הרמב"ן מסביר שהעם באים לבקש ממנו שיתפלל על חוליהם, ושיודיע להם היכן נמצא מה שאבד להם, כדרכם של ישראל עם כל הנביאים. משה מוסיף שהם באים אליו גם כן לקבל תורה, ושישפוט בין בעלי דינים. (וכ"כ בראשית כה, כב)

יט, ח
ד"ה וישב משה
מדוע צריך משה לומר לה' את תשובת ישראל?
כוונת הפסוק היא שמשה שב לפני ה' עם הדברים שאמר העם, אך לא אמרם אל ה', כיון שהכל גלוי לפניו. רק לאחר שה' אמר למשה שהוא יתגלה במעמד הר סיני כדי לחזק את אמונת ישראל ענה משה אל ה' את הדברים שאמרו העם, ואמר כי מאמינים הם ומקבלים כל אשר ידבר ה'.

יט, ט
ד"ה בעבור ישמע
שמיעת הדברים מפי ה' - לקיים היראה מלפני ה' ולאמת מעלת משה
ראב"ע פירש שכיון שהיו מישראל שהסתפקו באמיתות הנבואה רצה הקב"ה שישמעו כל ישראל נבואה, ובתוך כך יאמינו גם בנבואת משה בפרט. ומה שנאמר כבר בים סוף "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אין הכוונה לכל ישראל. הרמב"ן מקשה על דבריו, שלפי פירושו בקריעת הים מניין שכאן הפירוש הוא כל ישראל.
לכן מסביר הרמב"ן שכוונת ה' היא שישמע העם את עשרת הדברות ממנו, ויהיו נביאים, למען ילמדו ליראה את ה'. ובנוסף לזה תתאמת נבואת משה, שאם יקום נביא בדור מן הדורות ויכחיש את נבואת משה, לא יאמינו לו, שכבר שמעו באזניהם את מעלת משה (ועיין לקמן כ, טו, בסופו).

יט, יא
ד"ה ירד ה'
ראיית כבוד ה'
אין כוונת הפסוק שיראו את ה' ממש, "כי לא יראני האדם וחי". אלא הכוונה שיראו כבוד ה' במראה אש.
מומלץ ללמוד את כל הפירוש לעשרת הדיברות - עוד חזון למועד כתיבתו

כ, יז
ד"ה כי לבעבור
הניסיון שלאחר מעמד הר סיני
הרמב"ן דוחה את הסבר רש"י והרמב"ם למילה "נסות" ומציע שני פירושים: הראשון הוא מלשון התרגלות. שמעמד הר סיני טבע בלבם של ישראל את האמונה בה', עד שנעשתה האמונה לדבר קבוע, להרגל. אבל הפירוש העיקרי הוא מלשון ניסיון ובחינה. שלאחר שיצא מלבם של ישראל כל ספק באמונה הקב"ה מנסה אותם, לראות אם יתמידו בשמירת מצוותיו.
כ, כב
ד"ה כי חרבך
טעם לאיסור הנפת ברזל בבניית מזבח
לאחר שהביא את הסבר חז"ל, הראב"ע והרמב"ם, מסביר הרמב"ן שטעם המצווה הוא משום שהחרב, והברזל בכלל, הוא הכלי המחריב בעולם, והוא כוחו של עשו, ולכן אין להביאו לבית ה'.