מיקוד לפירוש הרמב"ן על התורה פרשת כי תשא

ל, יג
ד"ה מחצית השקל עד 'במקומות רבים'
לשון הקודש
הרמב"ם סובר שהלשון העברית נקראת לשון הקודש בגלל נקיותה, שאין שמות בתורה לדברים הצנועים. הרמב"ן חולק על הראיות שמביא הרמב"ם, ומסביר שלשון הקודש נקראת כן כיוון שבה נכתבה התורה ונאמרו הנבואות, ובה הקב"ה מתנבא ופועל בעולם. בדומה לכך התורה קראה לשקל 'שקל הקודש' כיון שבו אספו את הכסף למשכן, וכן לערכין ולפדיון בכורות, שהם דברים של קודש. (ועיין בפירושו לבראשית מה, יב)

לא, ב
ד"ה ראה קראתי
השגחה על בצלאל בשביל שיעשה המשכן
בדרך הטבע לא היה יכול להיות בישראל בעלי אומנות אחרי השעבוד במצרים, שהרי לא עסקו ולא ראו שם עיסוק בזהב ואבנים טובות. ואפילו אם היה מי שהיה בקי, ודאי קושי העבודה בפרך הקהה את אומנותו. לכן הקב"ה אומר למשה לראות את כשרונותיו של בצלאל, שידע שהקב"ה ברא אותו בשביל בניית המשכן. וזה מה שחז"ל אמרו שהראה לו הקב"ה ספר של אדם הראשון ובו כתוב שבצלאל הותקן מאותה שעה.

לב, א
ד"ה אשר ילכו
ביאור חטא העגל
מלשון רש"י משמע שישראל בקשו לעבוד ע"ז כשראו שמשה לא חוזר. הרמב"ן אומר שלשונו לא מכוונת, וישראל לא בקשו אלהים אחרים, במקום הקב"ה, אלא רק בקשו מנהיג אחר שילך לפניהם, במקום משה.
הרמב"ן מבאר שצורת העגל נבחרה כיוון שזו אחת מארבע דמויות המרכבה, הרומזת למידת הדין השולטת במדבר. כיוון שישראל חיפשו מנהיג להליכה במדבר, בחר אהרן בסמל זה כסימן להנהגת מידת הדין.
נראה שהחטא של רוב ישראל היה במחשבה בלבד, שחשבו שצורה זו מבטאת את הדין עצמו, לא כמידה ממידותיו של הקב"ה, והוא המכונה 'קיצוץ בנטיעות', אך מעטים עבדו עבודה זרה בפועל, והם שנהרגו. (עיין בפירוש לפסוקים: ד, ה, ז, כה).

לב, יח
ד"ה וטעם קול
מנהיג צריך להבדיל בין הקולות השונים במחנה
משה ידע מפי ה' שהעם חטא, והקול הנשמע הוא לא קול מלחמה, אך בענוותנותו לא סיפר ליהושע שה' אמר לו זאת. במקום זה הוא אומר ליהושע שעליו כמנהיג להבחין בין הקולות השונים הנשמעים במחנה.

לד, ג
ד"ה ואיש לא
הבדלי המדרגות בין מעמד הר סיני לנתינת לוחות שניים במעמד הר סיני העם עמיד סביב ורק לא הורשה לנגוע בהר, ואיסור זה תקף עד אחר נתינת לוחות שניים. אך במעמד לוחות שניים צוו ישראל שלא לעמוד אפילו מול ההר. הרמב"ן מבאר שזהו לא מעמד עבור כל ישראל, אלא מעמד עבור משה ובזכות תפילתו, לכן גדול הגילוי בו כמדרגת משה, ולא כמדרגת כל ישראל, וישראל לא יוכלו לעמוד בו.

לד, ט
ד"ה וטעם כי עם
כיוון שעם קשה עורף הוא - עדיפה הנהגה של השראת השכינה
משה מבקש שלא יישלח מלאך, אלא שתשרה השכינה עם ישרא, כיוון שעם קשה עורף הוא. לכאורה זו סיבה לחוסר מוכנותם לשכינה, אך הרמב"ן מבאר שכיוון שישראל הם עם ה', הוא חפץ בטובתם ויסלח להם יותר מהמלאך, ולכן בשעת הרחמים מוטב שלא יהיה מלאך.
אך בשעת הכעס טובה יותר הנהגת מלאך, כיוון שאין ביכלתו לכלות את ישראל בזעמו.

לד, י
ד"ה ואמר נגד
השראת השכינה במשה תייקר את מעלת ישראל יותר מכל הניסים עד כה
ודאי שלא יעשו עם ישראל ניסים הגדולים מיציאת מצרים וקריעת הים, אלא שה' ישרה את שכינתו במשה יותר מכל אדם אחר, ובכך יובדלו כל ישראל משאר האומות, כבקשת משה (לג, טז)