בתוך המערה
דיון פנימי נערך בין רבי יהודה בן רבי עילאי, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי בנושא היחס לממלכת רומי. מבין שלושת התנאים היה זה רבי שמעון שהתבטא בצורה חריפה נגד הרומאים. הוא טען שגם הדברים החיוביים שפיתחו: גשרים, שווקים ומרחצאות - נבעו רק מאינטרסים אגואיסטיים ולא למען טובת החברה. פרטי הדיון הודלפו לשלטונות רומי על ידי יהודה בן גרים שהיה נוכח בדיון, ורבי שמעון נאלץ להימלט על נפשו. לאחר תקופת מחבוא קצרה בבית המדרש, נמלט רבי שמעון עם בנו למערה ושם הם שהו במשך שלוש עשרה שנה...
***
סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי יכול לשמש עבורנו משל לתקופת הגלות וימי הביניים. עם ישראל יוצא לגלות ארוכה של יותר מאלפיים שנים. בגלות הזאת הוא מתפזר על פני כל העולם, נרדף, נרצח ומושפל עד עפר. המצב הנפשי של העם הוא כיווץ. העם נמצא בסוג של מערה, הוגה בתורה לעצמו ובעיקר מנסה להתמודד עם רוחות זרות שמאיימות לתקוף אותו מבית ומחוץ. רבים מספרי האמונה נכתבו בגלות כדי להדוף את הרוחות שאיימו על היהודים מחוץ למחנה. לדוגמה: רס"ג בתחילת ספרו ‘אמונות ודעות’ נאבק ברוחות אלה, הרמב"ם מתמודד לאורך כל ספרו ‘מורה הנבוכים’ עם טעויות שנובעות מרוחות זרות אלה. העם היהודי נאבק בגלות על קיומו – הפיזי והרוחני.
אך בתוך כל אלה, בעומק המשבר, מתרחשים שני תהליכים מרכזיים חשובים. את הראשון תיאר במשל יפה רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: הזרע שנזרע באדמה נרקב תחילה, ולמראית עין נראה שהוא נאבד. אלא שלאחר זמן מה אנו מגלים שמן הזרע שנרקב מתחיל לנבוט צמח. כלומר, לא רק שהזרע לא נאבד, אלא שהוא גם הפך את האדמה שהקיפה את הזרע לחלק מן הצמח. כך גם ישראל: למראית עין נראה שהעם נרקב בגלות, אך כמו שראינו, קרבתם של ישראל לעמים שלתוכם גלו, העבירה חלק מן הרעיונות גם לגויים ובכך העלו אותם ישראל משפלותם.
התהליך המרכזי השני שמתרחש בגלות הוא העמקה ופיתוח של תורת הסוד, התורה הפנימית – נשמת תורה שעסקה רבות בסגולת ישראל וגאולתם. ממש כשם שבתוך המערה, רבי שמעון ובנו לומדים את תורת הסוד. כך החלה האומה להתכונן לשלב חדש, שלב שאליו התכוננה להקיץ בסוף חלום הבלהות של הגלות.