בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ט תמוז תשע"ז

חינוך חלק י"ז

undefined

בשביל הנשמה

כ"ט תמוז תשע"ז
3 דק' קריאה
חינוך בדרכי נועם
יָפָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת. כָּאן הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל נֹעַם דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ*, כִּי לֹא בְּמַהֲלֻמּוֹת יְחֻנַּךְ הָאָדָם כִּי אִם בְּדַרְכֵי נֹעַם. וְהַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית הִיא יִרְאַת הָרוֹמְמוּת הַבָּאָה מִצֵּרוּף הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה. וְעַד הַזְּמַנִּים הָאַחֲרוֹנִים לֹא יָרְדוּ חַכְמֵי הַפֶּדָגוֹגְיָא* לָזֶה, וְהָיָה דֶּרֶךְ חִנּוּכָם רַק בְּמַקֵּל חוֹבְלִים, עַד הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הָרַבּוֹת הוֹכִיחוּם לְהַשְׂכִּיל אֶת אֲשֶׁר הוֹרוּ לָנוּ חֲזַ"ל בְּרוּחַ קָדְשָׁם.

עדיף חינוך שכלי
"רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה". נִרְאֶה שֶׁהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹדְמִים, שֶׁאָמַר יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, דְּיֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים בַּחִנּוּךְ הַמּוּסָרִי - יֵשׁ חִנּוּךְ תְּמִידִי לְהַרְגִּיל אֶת הָאָדָם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְיֵשׁ חִנּוּךְ פִּתְאֹמִי, מִקְרִי, בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּמֵּן שֶׁסָּר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְנָחוּץ לְהוֹכִיחוֹ. וְהִנֵּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא טוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁתִּהְיֶה הַהַדְרָכָה הַמּוּסָרִית בָּאָה בַּמְחֻנָּךְ מִצַּד שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ בִּתְמִידוּת יוֹתֵר מֵאִלּוּ נַכֵּהוּ וְעַל יְדֵי זֶה נְחַנְּכֵהוּ לָסוּר מֵרַע בִּכְלָל וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, הַכַּוָּנָה אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַחִנּוּךְ הַמִּקְרִי, כִּי הִשְׁחִית דַּרְכּוֹ בְּחֵטְא וּפֶשַׁע חָמוּר שֶׁרָאוּי לִלְקוֹת מֵאָה מַלְקֻיּוֹת, הָאֹפֶן הַיּוֹתֵר גָּדוֹל בַּמֻּכִּים בְּעַד פִּשְׁעָם לְפִי הַנֹּהַג מִדֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ, גַּם עַל זֶה יָפָה הַמַּרְדּוּת הַשִּׂכְלִית, כִּי הַנִּיצוֹץ הַשִּׂכְלִי שֶׁבָּאָדָם יָאִיר גַּם מַחֲשַׁכֵּי לֵב אוֹתָם שֶׁכְּבָר הֶעֱווּ דַּרְכָּם. רַק* הַחוֹבָה לְהַעֲלוֹתָם בְּמַעֲלַת נְבוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהַכִּיר עֵרֶךְ הַמַּרְדּוּת שֶׁבַּלֵּב.
(עֵין אַיָּה, בְּרָכוֹת א, פֶּרֶק א פִּסְקָאוֹת ע-עא)
____________________
הַפֶּדָגוֹגְיָא – חכמת החינוך. רַק – אלא.


ביאורים
מה עושים כשלנער יש שאיפות ורצונות משלו, והם אינם עולים בקנה אחד עם דרך הישר? אפשר לנסות לכופף אותו, ולהכריח אותו להתנהג בניגוד לעצמו. לא חשוב מה הוא מרגיש, העיקר שיעשה מה שצריך. הבעיה היא שבכפייה אמנם משיגים תוצאות מהירות, אך גם מותירים לב חצוי. כשהמחנך מנסה לשבור את רוחו של הנער במשך תקופה, אישיותו נהיית מרוסקת, עד שיום אחד הוא עלול להחליט שנמאס לו, ושהוא לא מסוגל יותר. הוא לא מוכן להמשיך לדכא את הרוח שלו, ולחיות תחת איומים ועונשים. האני האמִתי יפרוץ החוצה באיזשהו שלב, כי אי אפשר להתכחש לטבע ולהתנהל בצורה מלאכותית באופן קבוע. כך מנתח הרב קוק את הסיבה שהביאה לכפירה ולפריקת-עול המונית בדורות האחרונים. היא נעוצה, בין היתר, בשיטת החינוך הכוחנית. חינוך אמִתי הוא עיצוב האישיות, ודרכיו הן דרכי נועם. החכמה היא להביא את המתחנך לשכנוע פנימי עמוק שעליו לשנות את דרכיו. המחנך אמור לחולל שידוד מערכות בכל העולם הפנימי של המתחנך, ולהפנות את כל הרצונות וכוחות הנפש לכיוון חדש. חינוך מוצלח נמדד במידת ההזדהות של המתחנך עם דרך התורה, ולא במידת הביצועים. כשמתעוררת בנער התשוקה לחטא, לא יעמוד כנגדה רק פחד מהשוט שיונף עליו, אלא גם בושה וסלידה טבעית. חינוך כזה הוא גם יותר משמעותי, וגם יותר יעיל. הוא יבטיח יציבות רוחנית של המתחנך גם כנגד ניסיונות ומשברים, כי התורה ורצון ה' כבר נמזגו בדמו. חינוך כזה אמנם דורש יותר זמן ויצירתיות, אבל זו השקעה כדאית לטווח הארוך.
שיטת החינוך המומלצת מתבטאת לא רק בדרך שבה המחנך מוביל ומנהיג את המתחנך, אלא גם בתגובתו לנפילה. גם אז, המחנך לא רודה במתחנך ואינו מצליף בו תוכחה מרה, אלא מדבר דברי טעם וחכמה. הוא לא נבהל מהמעשים של המתחנך, אלא נותן אמון בטוב הפנימי שבו שיתעורר, אם רק יפנה אל התבונה ויכבוש אותה.

הרחבות
 מתכון לקדושה
כָּאן הוֹרוּנוּ חֲזַ"ל נֹעַם דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ. הרב קוק מסביר שחז"ל הקדימו את חוקרי החינוך של ימינו בכמה מאות שנים, והדריכונו שהחינוך צריך להיות בדרכי נעם והארת פנים, ולא באמצעות אלימות בכל רמה שהיא.
באורות הקודש כותב הרב קוק על תהליך ההתקדמות הרוחנית של האדם. נושא זה נוגע לחינוך ילדים, אך באותה מידה קשור להתקדמות האדם בכלל: " כיצד היא הקדושה ? מאירים את הדעת בבירור ההכרות היותר טהורות ועליונות. מתוך מילוי האורה של ההכרה בא החפץ הקבוע להיות תמיד שרוי בספירה כזאת שחיי הרוח העליונים שולטים שם. מתוך התגברותה של ההכרה, המכה גלים בתהום החפץ, מתפתחים רשמי הענוגים העליונים, הקישור הנפשי לצורה של חיים רוממים הולך ומתחזק, עד שמרכז החיים הולך ונקבע במרומים הללו" [אורות הקודש ב, הקודש הכללי ד].
אנחנו מפחדים לאבד את 'ההנאות הקטנות' של החיים שלנו. הקפה של הבוקר, הסטייק המוצלח או איזה ספר טוב על הכורסה מול השקיעה. יש פחד שאם נהיה 'דוסים' מדי – לא יהיה לנו את זה ואנחנו נלחצים. הרב קוק משחרר אותנו מהלחץ הזה. שום דבר לא יילקח בכפיה או בשטיפת מוח, אלא פשוט לא נהיה זקוקים לזה. נהיה במקום עליון הרבה יותר! בתענוג גדול הרבה יותר מכל מה שאנחנו מסוגלים לשער. הרב קוק נותן נוסחה שהיא צורת ההתקדמות של כל אדם מכל מקום אל הקודש. ראשית, 'מאירים' את השכל באמצעות בירור תחושות עמוקות בנפש. וכך, לאט לאט, התהליך הזה גורם לאדם לרצות דברים עליונים וטהורים יותר, כיוון שהוא רואה וחוֹוֶה את הנעימות והעונג הגדולים שנמצאים ב'שלב הבא'. וחוזר חלילה: ככל שדעתו של האדם גדֵלה, היא שולחת יותר 'פעימות' לעומק הרצון והוא רוצה לגדול ולהיטהר, עד שהמוקד העיקרי של חיי האדם נמצא ברוח. בזמן הזה כל החיים, אפילו החלקים הנמוכים והגסים, הולכים ומתקדשים עם הזמן, והאדם הולך ומתעלה.

לעילוי נשמת ר' יהושע בן הרב אברהם חיים ורבקה ז"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il