"ולקחת מראשית כל פרי האדמה...ושמת בטנא"
1
.
2 שנינו במשנה:
כי העשירים-מביאים בכוריהם בסלים העשויים כסף וזהב, בשעה שהעניים מביאים בסלי נצרים
העשויים מערבה קלופה )ערבה היא, לכאורה, הפחותה בארבעת המינים(. עם זאת, סלי העשירים- הסלים עצמם-
מוחזרים לעשירים, ואילו הטנא של העניים ניתן אף הוא לכהן.
מדרש ספרי לדברים מסביר טעם הדבר בדרך זן מכיוון שהעניים עשו את הטנא במו ידיהם, על כן הרי הוא
3 למעשה, חלק מהמתנה הניתנת לכהן. ולדברי בעל ה"תוספות יום טוב"
, מאחר והעניים מביאים מעט, הסל עצמו
משלים את המתנה. לעומת זאת, ביכורי העשירים עומדים בפני עצמם, והם רכוש כספי של בעל הממון. )הדרשן
4 בספרי מתמודד עם השאלה, למה לא יביאו כולם בסלי נצרים. ולא יהיה ביוש לעני ?
).
5 מרן הראי"ה קוק זצוק"ל מסביר
כי היופי מושך את נפש האדם, ולכן הוא משמעותי בהידור במצוות. שהרי
הלבבות נמשכות להתעורר אל ההוד הפנימי שבהם. אלא שלא כל אדם יכול להדר – במושגים של הכסף והזהב,
אלא רק העשירים. בלבד. עם זאת, יש לציין, כי הלב נמשך גם על ידי האהבה הפנימית. למצווה אותה המביאה
'חוט של חסד' גם ללא יופי חיצוני.
והנה - העניים, מבטאים את הפנימיות האוהבת בעמל גופם ממש. לכן הם קולעים, בידיהם ממש, סלי נצרים של
ערבה קלופה ונאה. וזה הוא הודה והידור המצווה.שבה, אך תוספת לכך היא הפגנת נדיבות רוחם במתן הסלים
יחד עם הביכורים לכוהנים. וכך מפצה ומשתווה התגלות כוח האהבה, לכוח היופי החיצוני של עשירי העם.
6 נראה, שאפשר להוסיף כאן ולהדגיש כי כידוע "כי האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב"
, וכבר מצאנו אצל הבל,
שדווקא למנחתו שעה הקב"ה, והעדיפו על מנחת אחיו, בראותו את הפנימיות הקורנת ממנו וממנחתו.
אפשר שראוי להביא כאן גם את המימרא המפורסמת בשם ר' זושא מאניאפולי, שאמר בערך בלשון זו : "כשאגיע
לעולם הבא - לא ישאלו אותי 'למה לא הייתי כאברהם אבינו' ? . אלא יתמהו וישאלו : 'למה לא הייתי מי שני –
היינו זושא. !
משמע, עבודת ה' מוטלת על האדם - לפי מי שהוא. וכמובן, לפי מי שהוא מסוגל להיות.
העשירים יביאו אם כן את ביכוריהם כמידת יכולתם. בקלתות של כסף וזהב. והעניים, וחסרי היכולת הכספית,
יביאו את אהבתם הפנימית, שעטיפתה הם סלי נצרים של ערבה.

1
ספר דברים פרק כו, ב
2
מסכת ביכורים , פרק ג, ח
3
שם, בפירוש המשנה .
4
עיין שם
5
עין איה מסכת ביכורים , מא
6
שמואל א פרק טו, ח