בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיה מוריה בת אסתר

שרשרת החסד

לנהג לא היה מכשיר GPS, וחבריו סמכו על כושר התמצאותו ועל האינטואיציה שלו. אולם ברגע מסוים החלו להבין שהם ממש לא בכיוון, מפני שיש יותר מדי כפרים ערביים בצידי הדרך, ובכל אופן המשיכו לנסוע בתקווה לפגוש איזה רכב ידידותי שנהגו יסביר להם לאן עליהם לנסוע

undefined

עודד מזרחי

חשוון תשפ
3 דק' קריאה
בשלהי שנת תשע"ח, כאשר דוד היה בן 19, הוא נסע ברכב שכור עם שלושה חברים נוספים מישיבתו בכרמיאל לאמירת סליחות בכותל המערבי בירושלים.
הם מצאו את עצמם נוסעים בכביש 6 בשעה שלוש לפנות בוקר לכיוון ירושלים.
לאחר סליחות עם שחר ותפילה בהנץ החמה בכותל, החליטו לנסוע להתפלל בקבר רחל ולשהות שם עד אחר הצהריים.
לקראת ערב, בערך בשעה שמונה, יצאו הארבעה מקבר רחל לכיוון צפון. לנהג לא היה מכשיר GPS, וחבריו סמכו על כושר התמצאותו ועל האינטואיציה שלו. אולם ברגע מסוים החלו להבין שהם ממש לא בכיוון, מפני שיש יותר מדי כפרים ערביים בצידי הדרך, ובכל אופן המשיכו לנסוע בתקווה לפגוש איזה רכב ידידותי שנהגו יסביר להם לאן עליהם לנסוע. המצב היה קשה ביותר, משום שהדרך לא הייתה מוארת. אחד מהם צעק לפתע: "דוד, נכנסנו לתוך אזור ערבי ביהודה ושומרון!".
"איך אתה יודע?", שאל דוד, והלה ענה: "מפני שראיתי רכבים עם לוחית זיהוי לבנה".
בנוסף לאובדן הדרך הבחינו בכך שהדלק במיכל הולך ואוזל, ובגלל שהאזור היו מלא בכפרים ערביים, החברים החלו קצת לדאוג ולפחד. מאין יבוא עזרם?
אז הם הגיעו ליישוב יהודי בשומרון, עצרו בכניסה וחיפשו מישהו שיעזור להם.
לפתע הם ראו בצומת חייל בצבא קבע מבקש טרמפ. הם ניגשו אליו וסיפרו לו על כך שתעו בדרך ואין להם דלק.
"אני מציע שתתקשרו למשטרה", אמר, "והם יביאו לכם כמות דלק תמורת תשלום".
הם התקשרו, ואכן המשטרה ענתה והבטיחה להגיע. כעבור כשעתיים הגיע רכב ונתן להם מיכל דלק תמורת 50 שקלים, וכן הסביר להם איך להגיע ליעדם. כאשר התכוננו לנסוע בשעה אחת עשרה, עדיין ראו את החייל עומד בצומת.
"לאן אתה צריך?", שאלו, והוא ענה: "לכיוון צפון".
"איך תכננת לנסוע מכאן בשעה כזאת לצפון?".
"רציתי לקחת אוטובוס", ענה, "אבל הפסדתי אותו, אז אני מחכה לאוטובוס הבא".
"באנו לכאן משמיים רק בשבילך כי אנחנו נוסעים לצפון. בוא תעלה!".
החייל עלה בשמחה לרכב, התיישב ליד הנהג בעוד דוד ושני חבריו מצטופפים מאחור, והם החלו לנסוע צפונה. כאשר הגיעו כעבור כמה שעות לצומת שביקש, שאלו את החייל: "איך תמשיך מכאן ליישוב שלך?".
"זו לא בעיה. אקח עוד טרמפ", אמר והתכונן לרדת.
השעה הייתה כבר אחת וחצי, והם החליטו לקחתו עד לביתו.
החייל הודה להם מאוד, ובתום המצווה שארכה כרבע שעה נוספת, חזרו על עקבותיהם לכיוון כרמיאל.
חלפו כמה חודשים, עברו חגי תשרי, ובתחילת החורף בחודש מרחשוון רצה דוד, יחד עם עוד חבר שלא היה בנסיעה לכותל, להשתחרר קצת ממתח הלימודים ולנסוע אל חוף הטורנדות בעיר העתיקה בעכו. טורנדה היא סירה מהירה ששטה על גבי הגלים, והשיט בה כיפי במיוחד.
השניים עמדו בטרמפיאדה שבצומת, והנה עצר להם נהג עם רכב יונדאי. החבר דיבר איתו ונכנס לשבת לצידו, ואילו דוד התיישב מאחור.
הנהג לקח אותם לכיוון עכו, ובינתיים פתח בשיחה עם החבר.
"חבר'ה, לאן אתם צריכים?", שאל הנהג.
"לחוף הטורנדות", ענה חבר של דוד.
"אני לא נוסע לשם, אבל אקח אתכם עד למקום שאתם רוצים להגיע אליו".
כמובן שהשניים התפלאו ושמחו מאוד. ואז הוא הוסיף: "אתם יודעים למה אני לוקח אתכם טרמפ, ואפילו משתדל להגיע עד למקום שאתם רוצים? אספר לכם סיפור. לפני כמה חודשים הייתי באזור יהודה ושומרון כחייל וחיפשתי טרמפ צפונה. ראיתי רכב שכור עם ארבעה בחורי ישיבה שנתקעו בלי דלק. הצעתי להם להזמין את המשטרה, ואחר כך הם שמחו לצרף אותי אליהם לנסיעה צפונה. לא רק ששלושה מהם נדחסו מאחור ולקחו אותי עד הצפון, אלא אפילו הביאו אותי עד לביתי! ואז אמרתי לעצמי: תמיד אעזור לאנשים כאלה! ומאז בכל פעם שאני רואה בחורי ישיבה, אני עוצר להם ומשתדל לקחת אותם לאן שאני יכול, הכי קרוב למקום שהם רוצים להגיע".
לפתע נזכר דוד בנסיעה באלול. הוא התבונן בפני הנהג ואמר לו: "אדוני, אתה מזהה אותי?".
הנהג הסתכל בו ונזכר: "וואיי, אתה היית שם! איזה עולם קטן...".
דוד חייך וחשב בליבו כמה טוב לעשות חסד. מלבד השכר הנסתר של המצווה, לעיתים זוכים לראות ממש בגלוי, עוד בעולם הקטן הזה, עד כמה היא משתלמת.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il