בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורים כלליים
לחץ להקדשת שיעור זה

הכנסת אורחים אמיתית

הכנסת האורחים של פעם, זו שנעשתה עם מי שהגיעו בלי תכנון ולא ידעו היכן ילונו ויאכלו, נעלמה מן העולם. שתי ההזדמנויות שכן נשארו לנו לקיים את המצווה הן בליווי ואירוח של מתגיירים, וביחס שמקבלים בבית הכנסת מתפללים שאינם קבועים.

undefined

רבנים שונים

חשוון תשפ
4 דק' קריאה
מה החידוש של אברהם אבינו? מקובל לתפוס את אברהם אבינו כמחדש הגדול של האמונה בא-ל אחד. זאת בעיקר לאור סיפור העקידה וכן דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה המתארים את בחירתו של אברהם. אך במקביל לכך, ולא באופן זניח אלא בצורה עקבית ומשמעותית, מחדש אברהם גם דרך סלולה וחדשה של נורמות מוסריות והתנהגות ראויה בין אדם לחברו. בניגוד לדור המבול שנידון על החמס, בולט אברהם בהקפדתו על נקיות כפיים וטוהר המידות. אחריותו שמקנהו לא ירעה בשטח הזולת, יציאת גמליו זמומים כדי להתרחק מהגזל ואי לקיחת השלל במלחמתו עם ארבעת המלכים. כמו כן, עומד אברהם בתפילה ומתחנן על הצלת אנשי סדום ועוד. הבשורה היוצאת מאברהם אבינו כפולה, גם וגם. גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.
אחת התכונות הבולטות של מידת החסד שבה נתייחד אברהם אבינו היא הכנסת אורחים. עד כדי כך נתפסים מעשיו כמכוננים ויסודיים, שאף למדו חז"ל ממנו כי "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה". אף על פי שה' מתגלה אליו, עוזב הוא את התגלות השכינה ופונה אל האורחים שנראו לו כהולכי דרכים ומכניסם בצל קורתו. בעומק הדברים כמובן שאין כאן עזיבת התגלות ה', שהרי הכנסת אורחים היא עצמה הדרך להתגלות השכינה אל האדם. שהרי כיצד מתגלית השכינה הרוחנית לאדם החומרי? האם יכבד אותה אברהם במאכל ומשתה? בוודאי שלא! אלא ההליכה בדרכיו של ה' בבחינת מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא גומל חסידים אף אתה עשה כן, היא היא קבלת פני שכינה.

בניו של אברהם
בימים עברו הכנסת אורחים הייתה דבר שבשגרה. יהודים היו עוברים ממקום למקום, מעיירה לעיירה, לא תמיד מתוכננים עד הסוף היכן יתארחו והיכן ילונו. היהודים טובי לב בני המקום שאליו הגיעו הכניסו אותם לבתיהם, אירחו אותם בשבתות וביום חול, האכילום על שולחנם ושיכנום בבתיהם.
בימינו כמעט לא נמצאות הזדמנויות ממשיות לקיום מצוות הכנסת אורחים בצורה זו. כאשר מזמינים את הדודה והדוד או חברים אחרים לשבת או לסעודה, אין זו הכנסת אורחים. זה אירוח משפחתי או חברתי, אך איננו בגדר של גמילות חסדים.
בתפילת "מי שבירך" שאומרים בשבת לאלו "שעוסקים בצורכי ציבור באמונה", נאמר שאנחנו מבקשים את ברכת ה' על מי שנותנים פת לאורחים וצדקה לעניים. האות ל' במילה "לאורחים" מנוקדת בשווא ולא בפתח. הבדל עצום יש בין שווא לפתח במקרה זה. ל' בפתח פירושו להאורחים, בה"א הידיעה - האורחים הקרואים ומזומנים מראש מקרובינו וידידינו שהזמנו לביתנו. אך ל' בשווא פירושו לאורחים שאינם ידועים, אלה שנקלעו למצוקה והזדמנו לביתנו כהצלה. באורחים כאלה מתקיימת מצוות הכנסת אורחים.
מה, אם כן, האפשרות לקיום מצווה עתיקת יומין זו שנתייחד בה אברהם אבינו עליו השלום וזרעו ההולכים בעקבותיו בימינו אנו? נראה לי שיש לפחות שתי הזדמנויות משמעותיות לקיום המצווה בתנאי חיינו כיום.
האחת היא אירוח מתגיירים בתהליך הגיור. הדרישה הבסיסית בבתי הדין מכל מתגייר ומתגיירת היא למצוא לעצמם משפחה מארחת בסביבת מגוריהם. אצל משפחות אלו הם צריכים לחוות שבת כהלכתה לאורך זמן, לחוש את חוויית השבת בסעודות ובאווירה השבתית השורה בהן. בדרך זו אפשר יהיה לקוות שהמתגיירים יתקבלו לקהילה וייהפכו להיות חלק ממנה, כך שלקבלת המצוות שלהם בזמן העמידה בפני בית הדין תהיה משמעות גם לתקופה הבאה.
אומנם גם למתגייר או למתגיירת עצמם אין זה דבר קל להתארח בבית של אנשים שאינם קרובי משפחתם, ולא מידידיהם ומכריהם. אנשים שהיו להם כזרים עד תמול שלשום, וכעת הופכים הם לבני בית אצלם. אך כמובן קשה יותר הדבר למשפחה המארחת. הם נדרשים להכניס זר גמור, שפעמים בא מתרבות שונה, שפה שונה ומנטליות רחוקה, לחיק המשפחה. אין זה דבר של מה בכך. יש משפחות מארחות שסביב שולחן השבת שלהן יושבים כמה מתגיירים שמצויים בתהליך וכאלו שכבר עברו את הגיור, ובני המשפחה, כאברהם אבינו, מלמדים אותם דרך ה' יחד עם סיפוק צורכיהם במאכל ובמשתה. המשפחות עושות זאת ללא תמורה כספית וללא רווח אישי אחר, מלבד עשייה לשם שמיים מתוך אמונה בצדקת הדרך והרצון להמשיך את דרכו של אברהם אבינו. אומנם הסיפוק בליווי המתגיירים בדרך כלל הוא רב, והזכות לראותם עולים ומתפתחים ובונים את אישיותם המאמינה בה' ואת חיבורם לעם ישראל גורמת לעונג גדול. הליווי לבית הדין והשמחה עם המתגיירים הנכנסים בקבלת תורה ומצוות לעם ישראל הוא שכרם של המשפחות המארחות.

תורת חיים
ההזדמנות השנייה לקיום מצוות הכנסת אורחים, אם כי במובן קצת שונה מאוהלו של אברהם, היא בבית הכנסת. פעמים רבות מגיעים אנשים שאינם ממתפללי בית הכנסת הקבועים לתפילת שבת וחג בבית הכנסת. פעמים האורחים נתקלים באדישות, חוסר התעניינות והתעלמות, וזה נחשב עוד כמקרה הטוב. במקרה הפחות טוב האורחים מתבקשים לפנות את המקום שבו הם יושבים מאחר שישבו במקומו הקבוע של אחד המתפללים, ולנוע ממקום אחד למשנהו בבית הכנסת עד שימצאו מקום שבעליו לא נמצא באותה השבת. חוסר הנעימות והרגשת הזרות אצל האורח שחווה יחס שכזה לא מעודדות אותו להישאר, ופוגעות אנושות במשמעות של תפילה בציבור בשבילו.
דרך המלך לקיום מצוות הכנסת אורחים בבית הכנסת היא למנות גבאי לעזרת גברים וגבאית לעזרת נשים, שכל תפקידם יהיה לקבל את פני הבאים שאינם מבני המקום. לוודא שיש להם סידור וחומש, למצוא להם מקום פנוי שבו יוכלו לשבת כל התפילה, להתעניין בהם ולראות אם הם מסודרים לסעודת שבת. כמו כן, את בית הכנסת פוקדים באופן תדיר גם קשישים שההגעה למקום היא הזדמנות מיוחדת בשבילם לפגוש אנשים שמתעניינים בהם ובשלומם, מאירים להם פנים ומעניקים להם תחושת שייכות. דבר שלא תמיד הם חווים בביתם - שבו הם נמצאים בבדידותם.
אז אף על פי שהמציאות השתנתה ואין האוהל פתוח לארבע הרוחות כאוהלו של אברהם, עדיין יכולים אנחנו וחובה עלינו ליישם את מהות המצווה בכלים המתאימים לדורנו זה, ובית הכנסת הוא מקום נפלא לכך.
פתחנו בדרשת חז"ל על כך שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. לפני כ-20 שנה שאלני יהודי תלמיד חכם מקיבוץ עין הנצי"ב האם מדובר ברעיון בעלמא או בדרשה הלכתית ממשית. לדבריו, בדרכו לתפילת מנחה ביום חם בעמק בית שאן, שם הוא מתגורר, הגיעו אורחים שחלפו בדרך מהדרום לצפון ועצרו לתחנת ביניים להתרעננות אצלו. ההתלבטות שלו באותה שעה הייתה האם להמשיך בדרכו לתפילת מנחה ולבקשם להמתין עד שובו (מנחה קצרה, כמה דקות בלבד), או להפסיד מנחה בציבור וכן להפסיד זמן מנחה בגלל השקיעה המתקרבת, ובמקום קבלת פני שכינה בתפילה לארח את הבאים בביתו.
עניתי לו שרעיונות תיאורטיים הם לא תורת חיים. תורתנו באמצעות מצוותיה מלמדת אותנו כיצד להוריד את האידיאליים הרוחניים ולחיות את החיים המעשיים. גם אם ברגש הדתי באופן אינטואיטיבי ראשוני היינו אומרים לאורחים להמתין עד שנחזור מהתפילה, כבניו של אברהם אבינו חובה עלינו ללכת בדרכו ולהפנים שהדתיות שלנו צריכה לכלול באופן מלא גם את הכלל שקבלת אורחים קודמת לקבלת פני שכינה. לכן יטפל באורחיו כאברהם ואחר כך, אם נשאר לו זמן עד השקיעה, יעמוד להתפלל.

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il