בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

צום יום כיפור – גם למעוברות

עוד לפני יום כיפור, מעוברות וחולים שנמצאים בספק צריכים לברר אם עליהם לצום * חולה שיש בו סכנה חייב לאכול, אך לא כל חשש הופך לסכנה * אם לדברי הרופאים אין סכנה מיוחדת, למעוברות ולמיניקות אסור לאכול ולשתות גם לשיעורין * המעוברות והמיניקות היום אינן חלשות מבעבר, ולכן חייבות בצום כפי שנשים צמו בכל הדורות * עצות להנקה בימים שלפני יום כיפור * יש להיוועץ ברופא בעל אחריות – הן כלפי חיי אדם והן כלפי התורה * דין בליעת גלולות בצום

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע"ח
5 דק' קריאה
היערכות מראש לצום
בשנה שעברה עסקתי בהלכות יום הכיפורים בשבת תשובה, ובתוך כך כתבתי בקצרה את דינן של מעוברות ומיניקות. בעקבות השאלות התברר שצריך להרחיב בנושא ולהקדים את העיסוק בו, כדי שהנצרכות יוכלו להיערך ולשאול רופא בזמן.

שלוש מדרגות הצומות
קבעו חכמים שבצומות הקלים, היינו הצומות המתקיימים ביום ולא החל מהלילה, מעוברות ומיניקות פטורות מהצום, וקל וחומר שחולים פטורים מהצום. בצום תשעה באב שהוא יותר חמור - מעוברות ומיניקות חייבות אבל חולים פטורים, למרות שאין במחלתם סכנה. בצום יום הכיפורים שהוא מהתורה - גם חולים חייבים, וקל וחומר שמעוברות ומיניקות חייבות. רק חולה שהצום עלול לסכן את נפשו פטור מהצום.

דין חולה מסוכן
מצווה לחולה שהצום עלול לסכן את נפשו לאכול ולשתות כפי צורכו, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התענית כמו את שאר המצוות שבתורה (יומא פה, ב). הנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לשתות ולאכול - חוטא. ואין הכוונה דווקא לסכנה כזו שבעטיה אחוז ניכר מהחולים מתים, אלא כל שישנו סיכוי שהצום יגרום למותו של החולה, יחליש את יכולתו להתמודד עם מחלתו המסוכנת או יקרב את קיצו במקרה של חולה מסוכן מאוד - מצווה שישתה ויאכל כפי צורכו. גם למען הצלת חיי עובר מצווה לאכול ולשתות (פנה"ל שבת כז, ג).

אין להפריז בחששנות
מאידך אין להפריז בחששות רחוקים, שכן נפסק להלכה שחולים וקל וחומר מעוברות ומיניקות חייבים לצום, ולשיטת המפריזים כולם נמצאים בסכנת נפשות. לא זו בלבד, אלא שאם נחשוש לסכנות רחוקות מאוד נצטרך אף לאשפז בבית חולים את כל חולי השפעת, ונצטרך לאסור נסיעות מיותרות במכונית מחשש תאונות דרכים, ונהיה חייבים להעניש בחומרה את מי שמכין ומוכר מזון שאינו בריא וכן הלאה.
אלא כך הוא הכלל: כל סכנה שאנשים רגילים לטפל בה בדחיפות תוך השקעת זמן ומשאבים, כמו החשת החולה לבית חולים באמצע יום העבודה, נחשבת כסכנת נפשות, וכדי למונעה מצווה לחלל שבת ולשתות ולאכול ביום הכיפורים. אבל סכנה שאין מזדרזים לטפל בה תוך השקעת זמן ומשאבים, אינה נחשבת כסכנת נפשות (פנה"ל ימים נוראים ח, ג).

הטעות בהבנת דין "לשיעורים"
טעות נפוצה בין רופאים וחולים, שסבורים שההצעה לשתות לשיעורים היא מעין דרך ביניים, שמתאימה לחולים שהצום אינו מסכן את חייהם. אולם האמת שחולים שאין נשקפת סכנה לחייהם דינם כשאר בני אדם, ומהתורה אסור להם לשתות או לאכול אפילו כלשהו.
אלא העניין הוא שכאשר חולה מסוכן צריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים, יש מחמירים וסוברים שעדיף שיאכל וישתה לשיעורים. היינו כל תשע דקות ישתה מעט פחות מ"כמלוא פיו" ויאכל פחות מכ 30 סמ"ק. ולכתחילה כשאפשר חוששים לשיטתם (רמב"ן; שו"ע תריב, א-ה; ט י).
הרי שבעלי שיטה זו באו להחמיר על חולים מסוכנים שבמידת האפשר יאכלו וישתו לשיעורים, אבל לא עלתה על דעתם שישתמשו בשיטה זו כדי להקל על חולים שאינם מסוכנים לאכול ולשתות לשיעורים. קל וחומר שלא עלתה על דעתם להקל למעוברות ומיניקות, שאפילו בתשעה באב חייבות, שיאכלו וישתו לשיעורים ביום הכיפורים שחובת הצום שבו מהתורה (פנה"ל ימים נוראים ח, ה).

הנשים אינן חלשות מבעבר
יש רבנים בודדים, שמתירים כיום למעוברות ומיניקות לשתות לשיעורים. ואף שבגמרא (פסחים נד, ב), ברמב"ם (תעניות ה, י) ובשולחן ערוך (או"ח תקנד, ה) נפסק במפורש שמעוברות ומיניקות חייבות לצום אפילו בתשעה באב, קל וחומר ביום הכיפורים (שו"ע תריז, א), לדעתם הנשים נעשו כיום חלושות, והצום עלול לגרום להן שיפילו את עוברן, ולמיניקות הוא עלול לגרום להפסקת החלב.
אולם ממחקרים שנעשו בארץ ובחוץ לארץ, התברר שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה. רק לעיתים נדירות הצום עלול לזרז לידה בחודש התשיעי, ומכל מקום אין בכך סכנת נפשות. גם אין שום סימוכין לטענה שכיום נעשינו חלושים יותר. להפך, אנשים כיום חיים בבריאות טובה מבעבר, בזכות שפע המזון המגוון, ההיגיינה וההתקדמות הרפואית, והדבר בא לידי ביטוי גם בכך שתוחלת החיים עלתה בעשרות שנים. לפיכך אין מקום להקל כיום יותר מאשר בעבר, והדין נשאר במקומו שמעוברות ומיניקות חייבות לצום (נשמת אברהם תריז, א).
לפיכך, גם מעוברת שסובלת מהקאות, מלחץ דם גבוה, מהמגלובין (ברזל) נמוך וממיחושים שונים, חייבת בצום יום הכיפורים, ובכלל זה אסור לה גם לשתות לשיעורים. רק במקרים מיוחדים של היריון שנמצא בסיכון, על פי הוראת רופא ירא שמיים יש להורות למעוברת לשתות, ועדיף שתשתה לשיעורים.

הימנעות מהנקה אינה מסוכנת
כמו כן קשה להבין את טענת המקילים לגבי מיניקות. אמנם ברור שההנקה מקשה על הצום, מפני שהיא גורמת לאובדן נוסף של נוזלים, אולם אין בכך סכנה לאם או לתינוק. ואף אם היה חשש אמיתי שהחלב ייפסק בעקבות הצום, לא היה בכך היתר שלא לצום; מפני שאף שבוודאי יש סגולות טובות בהנקה וחלב אם, הרי ידוע שישנן נשים רבות שאינן מניקות כלל, ולא שמענו שהרופאים נלחמים על כך שימשיכו להניק כדי להציל את חיי ילדיהן מחשש סכנת נפשות. ואם בעבר, כשתינוקות רבים מתו בשנתם הראשונה, ולא היו תחליפים טובים לחלב אם, הייתה הוראה ברורה בגמרא ובכל הפוסקים שמינקת חייבת בצום, ואפילו בתשעה באב, איך אפשר להעלות על הדעת שכיום שיש לנו תחליפים טובים - יהיה בזה חשש פיקוח נפש?! (פנה"ל ימים נוראים ח, 12).

עצה טובה למיניקות
הרופאים שאנחנו מכירים מציעים למניקות להתחיל להרבות בשתייה בשלושת הימים שלפני יום הכיפורים, ובערב יום הכיפורים לשתות עוד יותר, כדי לאגור נוזלים לקראת יום הכיפורים ותוך כך גם להרבות את החלב. על פי הניסיון מי שתנהג כך, לא רק שיום הכיפורים לא יפגע בהנקתה, אלא שמתוך התיקון שתעשה לקראתו, חלבה אף ירבה. ייתכן מאוד שאף תוכל לשאוב מעודפי החלב לקראת יום הכיפורים, שזה הפתרון הטוב ביותר לתינוק.
עוד עצה מאשתי כדי שהצום יעבור יותר בקלות לאם ולתינוק היא לדלג לסירוגין על שתי הנקות, בצוהרי יום הכיפורים ולקראת צאת הצום, ובמקומן לתת תחליף (שם ח, י).

לשאול רופא ירא שמיים
הלכה זו מסורה לרופאים, שעל פי המידע הרפואי שברשותם ועל פי ניסיונם צריכים לקבוע אימתי יש חשש סכנת נפשות ואימתי אין חשש. מכיוון שהרופא הוא שצריך לקבוע אם הצום עלול לסכן את נפשו של החולה, צריך לשאול בזה רופא ירא שמיים. זאת מפני שישנם רופאים שמתוך חששנות יתר או מתוך זלזול במצווה מורים תמיד לכל חולה לשתות ולאכול ביום הכיפורים.
חשוב מאוד להדגיש שיראת השמיים אינה תלויה בכיפה, אלא ביושרו ובמוסריותו של הרופא, שמתייחס באחריות מירבית הן כלפי קדושת הצום והן כלפי חיי אדם.

הרופאים הדתיים המקילים
צריך לציין שבשנים האחרונות, רופאים דתיים רבים קיבלו עמדה של רבנים בודדים שמתירים לכל המעוברות והמיניקות לאכול ולשתות לשיעורים ביום הכיפורים, וממילא אין קביעתם נחשבת לפי דעת כל הפוסקים על פי ההיגיון וההלכה, שמעוברות ומיניקות חייבות בצום. לכן על המעוברות והמיניקות שרוצות לנהוג כפי ההלכה המקובלת מדורי דורות, לשאול רופא שמקבל את העמדה העקרונית שמעוברות ומיניקות חייבות בצום, או לפחות מסוגל לקבוע ביושר מהי ההוראה הראויה על פי עמדה עקרונית זו.

עצה לרופא
אם הרופא נמצא בספק, ישקול בעצמו מה היה עושה אם ביום הכיפורים היה נודע לו על חולה כזה שצם. אם היה מוכן לנסוע עשר דקות בלא לקבל על כך שום תשלום, כדי להורות לו לשתות ולאכול ולהצילו בכך מספק סכנה, סימן שאכן יש כאן ספק סכנת נפשות, ועליו להורות לחולה שלפניו לשתות ולאכול ביום הכיפורים. אך אם למרות אחריותו כלפי חיי אדם לא היה מוכן לנסוע לשם כך ביום הכיפורים עשר דקות, סימן שאין כאן ספק סכנה, ועליו להורות לחולה לצום. עצה זו מועילה לרופא רגיל שאינו עצלן במיוחד, ומאידך גם אינו אוהב להתרוצץ בין חוליו.

מעוברת ששאלה רופא שאינו מורה כהלכה
מעוברת ששאלה בטעות רופא שמקל לרוב המעוברות וכמובן הקל גם לה, צריכה להזדרז לשאול לפני יום הכיפורים רופא ירא שמיים שמורה לפי ההלכה המקובלת. ואם לא הספיקה, וכבר הגיע יום הכיפורים, תשתה כפי שהורה לה הרופא ששאלה, מפני שאף שיש לנו ספק אם השיב לה כהלכה, מכלל ספק לא יצאנו, ובכל מצב של ספק נפשות יש להחמיר לשתות.

בליעת תרופות ביום הכיפורים
כדרך אגב, אציין שמותר למי שנצרך לבלוע גלולות תרופה שאין להן טעם טוב, לבלוע אותן ביום הכיפורים, ובתנאי שלא ייעזר במים כדי לבולען. וכן מותר למי שרגיל לשתות קפה וסובל מכאבי ראש ביום כיפורים לבלוע גלולות שיש בהן קפאין, כדוגמת אקמול פוקס או דקסמול פלוס (עיינו פנה"ל ימים נוראים ח, ב; שבת כח, ה ו).

לתגובות: ravmel@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il