כאשר אדם עובר ניתוח, פשוט ככל שיהיה, הרפואה מתייחסת לכך במונחים של "טראומה". הגוף עובר טראומה מהשינוי ומהחדירה הזו אל תוכו. במובן מסויים העולם כולו עבר "טראומה" כאשר הוא נברא. מאור אלוקי אין סופי, נוצר עולם מוגבל המכיל חומר, אור וחושך, עליות וירידות ובעיקר התפרטות ופירוד. הקב"ה הוא אחד ומאוחד והעולם מכיל כוחות רבים ושונים. כאשר נברא העולם, שאפה הבריאה לחזור ולהיות אחד. היא לא הצליחה לקבל את המציאות של הפירוד. הדבר בא לידי ביטוי בשנותיו הראשונות של העולם, אולם היות והאיחוד הזה היה בוסרי ובלתי אפשרי, שכן העולם ירד מן המדרגה האלוקית אל המדרגה החומרית המפורדת, הרצון הזה לאחדות התבטא בדרך מקולקלת. הקלקול הזה הופיע בשלוש צורות שונות, שהן בעצם השיא של הדברים הלא טובים שישנם במציאות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בפרשת בראשית נאמר "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ד', ח'). מוזכר שקין דיבר אל הבל, אבל לא מוזכר מה דיברו ביניהם. אחת השיטות המובאות במדרש היא שהם רבו ביניהם מי ירש את העולם. קין והבל היו בעצם היורשים של העולם כולו, אולם למרות המרחבים הגדולים של כל היקום הם רבו ביניהם מי ירש את העולם. קין לא יכל לקבל את העובדה שיש התפרטות ויש עוד מישהו בעולם מלבדו שירש אותו. הוא ראה את האחדות שצריכה להיות בעולם, שהכל אחד, אבל בצורה בוסרית ומקולקלת. העובדה שיש עוד מישהו מלבדו, גרמה לו לרצוח את אחיו, על מנת להשאר אחד. זהו השורש של שפיכות דמים.
בימיו של נח אנו רואים את ההשחתה הנוראה שנעשית בעולם. "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (ו', ב'). האחדות הגדולה שיש בעולם היא בין איש לאשתו. רש"י אומר כי לקחו להם נשים מכל אשר בחרו פירושו – אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה. ישנו רצון ליצור אחדות בין כל חלקי המציאות. אולם גם כאן, רצון זה מביא לקלקול ולהשחתה. בני האדם עוברים על חטאים חמורים של גילוי עריות, ועדיין לא מצליחים לקבל את מציאות ההתפרטות והפירוד שיש בין אדם לבהמה ובין משפחה למשפחה.
תוצאת הקלקול היא המבול. העולם כולו נמחק ומתחיל מחדש מנח. נח הינו צדיק יסוד עולם, "איש צדיק תמים היה בדורותיו", וממנו נוסד מחדש העולם כולו. כל בני האדם הם כעת צאצאיו, והם כעת מסוגלים להכיל את ההפרדה הקיימת במציאות. כור ההיתוך של העולם כולו, כולל החיות, הרמשים, הבהמות והאדם, בתוך התיבה מאפשר להם לקבל את העובדה שישנן מדרגות במציאות. שלושת הקומות של התיבה – אחת לאדם, אחת לחיות ואחת לזבל, מבטאות את ההדרגתיות שיש במציאות, גם בתוך תיבה אחת שלמה.
אולם, גם כאשר בני האדם יוצאים מן התיבה ומתרבים הם עדיין לא מוותרים על רצונם להתאחד, כפי שהיה טרם שנברא העולם. מספר שנים לאחר המבול מתאחדים בני האדם ובונים מגדל שראשו מגיע השמימה. הם רצו לעשות לעצמם שם "פן נפוץ על פני כל הארץ" (י"א, ד'). הם חששו מן הפירוד ומביטול האחדות. אולם גם כאן, הדבר היה באופן בוסרי והביא לקלקול. גם כאן מטרתם לא היתה להתאחד בשביל לבטא את שם ה' בעולם, אלא רצו למרוד בקב"ה ולהלחם בו. זהו קלקול של עבודה זרה, המחשבה שיש אפשרות לבטל חלילה את קיומו של הקב"ה וליצור מציאות אחרת. אולם הקב"ה מפיץ אותם משם "על פני כל הארץ". הקב"ה ברא את העולם, ומשכך ישנה התפרטות ויש הפרדת מדרגות. ישנן הסתרות וישנם העלמים, עולם מלשון העלם.
ומכאן העולם צועד אט אט אל הדרך השלמה והנכונה, אל הרצון הפנימי הקיים בתוך המציאות להתאחד ולגלות את האלוקיות הנמצאת בתוך המציאות כולה. אלוקות זו שהיא התוכן היצוק בתוך כל המציאות, היא בעצם האחדות השלמה והגדולה הקיימת בתוכה, ורק כאשר היא תתגלה באופן השלם, תוכל גם האחדות להופיע בצורה השלמה והמלאה.