אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. (לז ב)

לימוד מיוסף הצדיק בגודל הזהירות מלשון הרע | לשון הרע לתועלת | תנאי ההיתר

א. לימוד מיוסף הצדיק בגודל הזהירות מלשון הרע
כל דבר רע שהיה יוסף הצדיק רואה באחיו, היה אומר לאביו (רש"י עה"ת). כגון- ראה שאכלו אבר מן החי ואמר לאביו, ראה שמשתמשים בנשים ואמר לאביו, ראה שקוראים לבני השפחות- עבדים, ואמר לאביו.
וכוונתו הייתה לשם שמיים, שיוכיח אותם יעקב.
אבל השבטים היו גם כן צדיקים, ומעשיהם היו על פי ההלכה. ולכן נענש יוסף שהיה לו לברר ולהבין שדרכם ישרה 1 .
ואם יוסף נענש למרות שכוונתו לשם שמיים קל וחומר למוציא דיבה ואין כוונתו לשם שמיים.
"צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס בר מינן כמה גדול רעתו קל וחומר וכל שכן המוציא דבה" (לשון השל"ה הקדוש) 1 .

ב. לשון הרע לתועלת
אמרה התורה: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'' (ויקרא יט טז). מכאן שאם יודע האדם שחושב אחד לעשות רעה לאחר, ילך ויודיענו על מנת שישמור עצמו מהנזק, ולא יחשוב שיש בזה לשון הרע (על פי אור החיים הקדוש).
וכן, היודע עדות לחברו והוא עד אחד, חייב להעיד. ואין בעדותו לשון הרע, מפני שהיא לתועלת.
הכלל העולה, שאיסור לשון הרע הותר כשיש תועלת באמירתו (ועי' להלן בתנאי ההיתר) 2 .

ג. תנאי היתר לשון הרע לתועלת
החפץ חיים הגדיר שבעה תנאים להיתר לשון הרע לתועלת:
א. שיראה המספר עצמו את העוול, ולא ששמע מאחרים 3 .
ב. שיעיין היטב שאכן יש כאן עוול או נזק, ושאין דרך להפוך לזכות 4 .
ג. שיוכיח את המזיק או עושה העוולה לפני שיספר לאחרים 5 .
ד. שיספר את הדברים כהוויתם, בדיוק מרבי ללא תוספת וגירעון 6 .
ה. שכוונת המספר תהיה רק לתועלת ושלא תהיה לו הנאה מזה 7 .
ו. שאין למספר אפשרות לפתור את הבעיה ללא סיפור לשון הרע 8 .
ז. שלא יגרום הסיפור נזק למזיק, גדול יותר מאילו היו פוסקים עליו בבית דין 9 .