בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גשמים בארץ ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

הברכה התמציתית

undefined

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

4 דק' קריאה 5 דק' האזנה
"ת"ר ארץ ישראל נבראת תחילה, וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר: '...עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת'" (משלי, ח כב-כט). (תענית י, ע"א)

ניסינו לעמוד ולהתבונן בסודה של הברכה המפוזרת בכל חלקי התבל, לראות את ההיגיון והצדק בפיזור הברכה בחלקי הארץ השונים, במגמה תכליתית שתוביל לאחדות הבריאה, ותביא את כל משפחות העמים המפוזרות על פני כל הארץ, להגיע לידי שותפות הדדית וגם לתלות הדדית בחלוקת הברכה. מגמה זו באה לידי ביטוי במחשבה הרעיונית של חז"ל בהשקאת הארץ במטר הבא מלמעלה, המשקה גבוה ונמוך כאחד, הרים ועמקים יחדיו. אין להסתמך רק על מי הנהרות שבארץ, כדי למנוע מ'בעלי הזרוע' שישתלטו על הצמתים ועל מקורות המים.

הנה נראה שלארץ ישראל יש מעמד מיוחד בתוך כל שאר הארצות. אמרו חכמינו בתלמוד, שציון היא נקודת התשתית של הבריאה, "'אבן שתיה' - שממנה הושתת העולם" (יומא נד, ע"ב). בנקודת 'ציון' הותחל העולם, שנאמר: "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱ-לֹהִים הוֹפִיעַ" (תהלים נ, ב). מאמרים אלה, והדומים להם, באו להמחיש את מעמדה הבכיר והמיוחד של ארץ ישראל, שאין להקיש וללמוד ממנה על האחרות: כי ארץ ישראל, "משקה אותה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח" (תענית י, ע"א). כי ארץ ישראל היא תכלית הבריאה, והיא גם נקודת ההתחלה שלה, זהו הרעיון המונח בכל המאמרים האלה. אותו חכם שהבחין בין ארץ ישראל לשאר ארצות, הסתמך על הנאמר באיוב (ה, י): "הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת". ועליו אומר הרשב"א:
"החכם הזה סבור שארץ ישראל, שהיא העיקר, נקראת 'ארץ' סתם, כי היא תכלית הכוונה בארץ, ומה שהוא טפל אליה נקרא 'חוצות', מלשון חוץ, דבר שהוא חוץ לעיקר". (רשב"א, פירושי אגדות)

הארץ הנבחרת מיוחדת באופן ההשגחה עליה, היא לא נמסרה לשליח ואין לה כוכב או מזל שישפיעו עליה, על כן באופן ישיר, הוא "הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ". זהו המובן שהשקאת ארץ ישראל באה לה על ידי ה'. "וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת" - משמעו ששאר כל הארצות שהן חיצוניות לה וחוץ ממנה, מושגחות על ידי שליח.

לעתים נדמה שהעיקר הוא בחוץ, בהתפשטות הכמותית העצומה, בממדים הכבירים והגדולים המופיעים בחוצות. היאך נבין את מקומה של התמצית? - את הארץ הקטנה מול פני היבשות הענקיות? מה פירוש "מציון נברא העולם" (יומא נד, ע"ב)? אפשר להבליט ולהראות את ייחודה של ארץ ישראל כנקודת התשתית של הבריאה: כשם שבתא זעיר של גרעין זרע, מקופל כל המטען התורשתי של האדם, כן ניתן לראות, כיצד בפיסת הקרקע הקטנה של ארץ ישראל מקופלים ומוצפנים חלקי עולם ומלואו. נתרכזו בה כל הצורות השונות שבעולם: ארץ הרים וגבעות, בקעה ושפלה, ערבה ומדבר, ים ונהרות. יש בה רוחות ושלגים כמו בארצות הקרות שבצפון, - מקומות יבשים, מדבריים וחמים, כמו בארצות המדבר האפריקני. נמצאות בה, מתחת לפני האדמה, מערות נטיפים רבות קסם, ובמעמקי הים שמורות אלמוגים ובהן חיי הדממה המופלאים.

הכל ניתן בהישג יד, ולא צריך להתאמץ הרבה כדי להגיע אל כל היופי הניגודי הזה שבנופיה, שמעל לאדמה ומתחתיה. גם מתחת לפני האדמה ניתן לגלות שכבות תרבותיות רבות ועתיקות, שאין למצוא כדוגמתן בחלקי תבל האחרים. "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱ-לֹהִים הוֹפִיעַ" (תהלים נ, ב), "ממנו מוכלל יופיו של עולם" (יומא נד, ב). את היופי המיוחד הזה של הארץ לא קולטים על אתר, הוא לא מרשים ומהמם מיד, ברגע הפגישה, כמו ביתר המקומות הבולטים בעזותם בחוצות. את היופי המתון הזה יש צורך לקלוט ולהפנים אותו לתוך הנפש, כדי להיות חלק ממנו, או אז ניתן לחוש כיצד הוא מוכלל בנפש. כי ביופי הצנוע של הארץ, ניתן לנגוע ולחוש אותו מקרוב, להיפגש עמו בצורה בלתי אמצעית, באופן אינטימי. זאת, לעומת הגודל והעוצמה של ה'חוצות', המרשימים אך מפחידים בהתנשאותם. שכן ב'חוצות' מתגדלים ומתרחבים הדברים לממדים כבירים.

אמנם מה שניתן פה בארץ בצורה זעירה, לא נערוך זה לעומת זה, בתחרות של תצוגה והופעה, את הכמות המתפשטת בגודלה, בכבירותה, מול מה שמתגלה בארץ, לא נעמיד את מפלי המים בגולן לעומת מפלי הניאגרה, ולא את מדבר יהודה והנגב לעומת המדברות סהרה או נבאדה. לא את מכתש רמון לעומת הקולורדו, ולא את הירדן לעומת הפרת, הנילוס או המיסיסיפי וכדומה, וכן לא נעמת את החרמון המושלג לעומת האוורסט בשלגיו הנצחיים. כאן נמצא את סגולת ה'כול' בצורה המרוכזת, ושם ב'חוצות' נמצא את ה'רב' בכמויותיו, במסות, במספרים.

כשנעמדו יעקב ועשו, זה לעומת זה, ברכושם, בחילם, עם משפחותיהם בעת המפגש המפורסם, אמר עשו: "יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט). ויעקב, לאחר שהשביע את עיניו של עשו בשיירות הגמלים החמורים והעזים, ענה לו "יֶשׁ לִי כָל" (בראשית לג, יא). יעקב שמח בחלקו בברכת ה' אשר עליו. כשם שבחירת ישראל לא נבעה מהממד המספרי של ישראל, "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעָמִּים" (דברים ז, ז) כן לא נבעה בחירת הארץ מהשיקולים הכלכליים של עוצמת החומר בכמותו המספרית. מה שברור וידוע לכול, שארצנו הקטנה מבחינה גאוגרפית - יש לה שמים גדולים, ובחבלי ארץ זו על אף ממדיה הזעירים, יש גם מעמקים המשתרגים ונוגעים בהרבה תרבויות, בריכוז כה גדול, מרחבים תרבותיים עתיקים המתפשטים על פני ההיסטוריה האנושית, אשר ברישומם ניכרת הטבעת חותמנו עליהם.

כשם שבקניינים הפרטיים כותב המוכר לקונה: "עומקא ורומא" (בבא בתרא סא, ע"א), כן זכינו בנחלתנו, מתהום ארעא ועד רום הרקיע. עלינו רק להעמיק עד לאין חקר ולהעפיל למרומים, כדי לקלוט את ממדיה האמיתיים של הארץ.

דומה שביטוי נאות לסיום דברינו נמצא בשירהּ של המשוררת, נעמי שמר, על מה שיש לנו, ומה שאין לנו:
לנו אין נהרות אדירים וגשם בקיץ, לנו אין בירות אפורות וכל עשנן - אבל יש לנו תכלת כל השמים אבל יש לנו שמש כל השנה.
לנו אין טירות אצילים חומות חתומות, לנו אין יערות אפלים שלכת ענבר - אבל יש לנו עינות ותהומות בבקעה וגם בהר, גם בהר.
לנו אין מגדל נשא ראשו בעבים, לנו אין אוצר נעלם בצל הגיא - אבל יש לנו חלק בדוד נחלה בבן ישי.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il