בית המדרש

  • מדורים
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ

מלחמתו של הרבי על שלמות הארץ; מלבד השיקול הביטחוני, הרבה להדגיש את ערכה של הארץ ולא לבעוט במתנתו של הקב"ה; ליישב כל שטחי ארץ ישראל ובייחוד אותם שטחים שיש מערערים עליהם; מסירת שטחים היא נגד התורה ולכן לא ייתכן שתביא שלום; המתרפסים בפני הגויים - ממשיכיהם של המתייוונים; השלום יבוא ע"י אהבת ישראל.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תשס"ה
6 דק' קריאה
בג' תמוז חל יום השנה להסתלקותו של האדמו"ר הגאון הרבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל מלובביץ', מפיץ התורה הגדול שבשליחותו פעלו חסידי חב"ד לקירוב רחוקים בכל קצוות תבל. אחד הדברים שעליהם לחם היה עניין ארץ ישראל, והנה לפניכם לקט שליקטתי מתוך דבריו המרובים (פורסם בגיליון רבני יש"ע, ז' מנחם אב תשנ"ד)

יש הסבורים כי רק הסכנה שבנסיגה הדאיגה את הרבי, אולם האמת שגם הרבה להדגיש את ערכה של ארץ ישראל, שהיא מתנה טובה שנתן הקב"ה לכל בני ישראל.

ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל
"הנה כל ארץ ישראל ניתנה לבני ישראל בברית בין הבתרים - 'ברית עולם', וניתנה לבני ישראל מ'אלוקי עולם' באופן ד'נחלת עולם'. ועל פי זה מובן שאין ביכולת אף אחד לשנות עניין זה. ואפילו אם נמצא מישהו מבני ישראל שמוכן ורוצה לתת חלקים מארץ ישראל לאינם יהודים - מובן בפשטות שאין הדבר ביכולתו כלל, מאחר שארץ ישראל שייכת לכל בני ישראל במשך כל הדורות, ולכן אין ביכולתו להתנהג כבעל הבית ולהחזיר אפילו שעל מארץ ישראל לאינם יהודים, כי אין הדבר ברשותו. והנהגה זו (לתת למישהו דבר שאינו ברשותו) היא הפך הצדק והיושר לגמרי.

ובפרט כאשר מדובר אודות חלקים בארץ ישראל שניתנו מהקב"ה לבני ישראל באופן של מתנה, בסבר פנים יפות, בחסד חינם, ומתוך ניסים גלויים (ולא מצד 'כוחי ועוצם ידי'), הרי חס ושלום לבעוט במתנתו של הקב"ה, ולהחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם יהודים רחמנא ליצלן..." (משיחת י' טבת תשמ"ב).

הסכנה שבנסיגה
"אין לוותר ח"ו על שטחים אלו (הקשורים ונוגעים לביטחונם של יהודים הנמצאים בארץ ישראל או בחוץ לארץ), מכיוון שוויתור כזה כרוך עם עניין של סכנה ופיקוח נפש (עירובין מה, א). ואדרבה, מכיוון שיש חשש שמשם "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - אזי "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת" ("עד רדתה - אפילו בשבת"). וכל זה - אפילו כאשר מדובר אודות נוכרים שצרו על עיירות ישראל "על עסקי תבן וקש" בלבד. ולא רק כאשר צרו בפועל, אלא אפילו כאשר ישנה שמועה שהם "ממשמשים לבוא" (שו"ע או"ח שכט, ו)". (מתוך שיחת י' טבת תשמ"ג).

כיצד ליישב את הארץ
"כדי להביא דבר זה ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת") לידי גילוי, נדרש שיהיה "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" - ליישב כל שטחי ארץ ישראל, ובייחוד אותם שטחים שישנם מערערים עליהם. ועל התיישבות זו להיות באותו אופן כמו שהיה אצל אברהם אבינו (שמעשה אבות סימן לבנים), שבבואו ובהתהלכו בארץ ישראל הנה "ויבן שם מזבח לה' וגו'" - דהיינו, להקים בכל אותם המקומות מקום תורה ומקום תפילה, וכן מקווה טהרה... ופשיטא שלא להזמין ח"ו לחץ מצד אומות העולם, על ידי ההנהגה המוזרה של התיישבות בנקודות ספורות מסוימות. על ידי הנהגה כזו מראים שמתחשבים בטענת המערערים, ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק בין נקודות ספורות אלו לכל השאר - שכן אותו "רגשו גוים" ו"יהגו" (מחאות מאומות העולם) קיים כשמתיישבים בנקודות ספורות או כשמיישבים את כל אורך הגבול וכל השטחים...

רק שלא יכריזו על כך בקול רם, שתהיה ההתיישבות בשטחים בלי רעש והמולה... ועל אחת כמה וכמה לא ההתפארות ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אדרבה, ההתפארות ש"כוחי ועוצם ידי" עלולה חס ושלום לקלקל, נוסף על כך שאין זה אמת.

יש לדעת שעושים זאת בשליחותו ובכוחו של הקב"ה, שעל ידי כך מתווסף יותר תוקף במעשה ההתיישבות, ולגבי כוחו של הקב"ה אין מקום למניעות כלל ח"ו. בשעה שיילכו בדרך זו, הנה לא רק שסוף סוף הם לא יערערו, אלא אדרבה, זה יביא את "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו וגו'". (משיחת מוצ"ש פרשת לך לך תשל"ח).

מנסיגה לא יבוא שלום
"ישנם הטוענים שהחזרת שטחים לאינם יהודים תביא לשלום - לא יתכן שהנהגה שהיא היפך התורה תגרום לדבר טוב, ועל אחת כמה וכמה שלא יתכן שהנהגה זו תביא לעניין ה"שלום", שעל זה נאמר "אם שלום כאן הכל כאן".

ואדרבה, כאשר מתנהגים על פי התורה, ומסבירים לכולם (כולל אינם יהודים) - בסבר פנים יפות - שהיות והקב"ה נתן שטחים אלו לבני ישראל במתנה גמורה, אין ביכולת אף אחד לשנות זאת וכו' - זוהי הדרך להשכנת שלום אמיתי!

כדי לפעול שיהיה שלום אמיתי - בהכרח להתנהג על פי הוראות התורה "תורת אמת", והוראת התורה היא שצריכים לומר את האמת. כאשר מדברים עם אינם יהודים, אסור לדבר אתם בשקרים, באופן של 'דיפלומטיה', אלא צריכים לומר להם את האמת: בברית בין הבתרים נתן הקב"ה את ארץ ישראל לבני ישראל "נחלת עולם", ולכן אסור לנו להיות כפויי טובה ולא לקבל את מתנתו של הקב"ה..." (משיחת י' טבת תשמ"ב).

שלמות העם ושלימות הארץ
"אע"פ שאין זה הזמן לדבר בגנותן של ישראל - הרי העניין שידובר אינו מצד רצונו האמיתי של יהודי (כי כל אחד ואחד מישראל רוצה לקיים את רצון הקב"ה) אלא רק מצד זה ש"יצרו אונסו", היינו, שיצרו מתמודד עמו ולפעמים אונסו לעשות היפך רצונו האמיתי.

לאחרונה החל היצר הרע להתנגד לכללות העניין ד'שלימות הארץ', "ארץ אשר... עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה", ששלימותה קשורה עם 'שלימות העם', כדאיתא במדרש רז"ל: "כשברא העולם חילק הארצות וכו', יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי", זאת אומרת, שהקב"ה נתן את כל ארץ ישראל לעם ישראל באופן של "נחלת עולם".

והנה מאחר שכך נאמר בתורה, תורה נצחית, "תורת אמת", ו"תורת חיים", היינו שהתורה נותנת הוראה אמיתית ונצחית בחיים - הרי בודאי שעניין זה (שארץ ישראל בשלמותה שייכת לעם ישראל בשלמותו) הוא עניין של קיימא, באופן אמיתי ונצחי.

ולעומת זאת - כל תחבולות היצר (שמתנגד לעניין זה) אין להם מציאות כלל, כי מאחר שזהו היפך רצון הקב"ה, הרי זה עניין שקר, היפך האמת, אפילו כאשר מדברים בלשונות 'דיפלומטיים' - לכן אין לזה מציאות כלל". (משיחת ליל שמע"צ תשמ"ב).

המתייוונים
"ניצחונם של בני ישראל בימי חנוכה הוא - שנשארו נאמנים לעם ישראל, לתורה ומצוותיה, והלכו עם התוקף של "גאון יעקב", מבלי להתפעל מהלחץ של היוונים, ביחד עם ה'מתייוונים' - יהודים שרדפו אחרי היוונים, התרפסו בפניהם והשתדלו לישא חן בעיניהם, תמורת כל מחיר.

אבל לדאבוננו, ישנם כיום יהודים שהולכים בשיטתם של ה'מתייוונים', והם אלו שגרמו לכל המחדלים השונים, הן במלחמת יום כיפור, הן בהסכמי קמפ-דיויד, הן במלחמת שלום הגליל, והן בשאר העניינים שהיו בינתיים...

אותם 'מתייוונים' יכולים להיות שמניחים תפילין בכל יום, אבל בעניין זה - הם בבחינת 'תינוקות שנשבו', מכיוון שקיבלו חינוך שצריכים להתפעל מהגוי, להתרפס בפניו ולהשתדל לישא חן בעיניו..." (משיחת שבת פרשת מקץ תשד"ם)

הצעקה הטבעית
"לכאורה יש מקום לשאלה: מה התועלת בכל הדברים האמורים - הרי כבר דובר ברוח זו כמה וכמה פעמים, ואע"פ כן לא הועילו הדברים? הנה המענה לכך בפשטות: רואים במוחש שטבע האדם הוא - שכאשר חותכים אצבעו בסכין הוא צועק מרוב כאב... הוא יודע שיש לטפל בזה באופן כך וכך, וכאשר מדובר אודות מקרה חמור יותר - יש לקרוא לרופא וכיוצא בזה, אבל אע"פ כן, התגובה הראשונה שלו (ללא כל חשבון) היא - צעקה. וטעם הדבר - מכיוון שמדובר אודות חתך שנעשה באצבע שלו, דבר הכואב לו! והנמשל מובן ופשוט..." (שם).

השלום יבוא על ידי ואהבת לרעך כמוך
"... ובפרט בנוגע לארץ ישראל - "ונתתי שלום בארץ" הידועה... השייכת לכל אחד ואחד מישראל... ומכיוון שכן, פשיטא שאין רשות לאף אחד לתת לגוי שטחים מארץ ישראל מבלי לקבל על כך רשות מכל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהוא - 13 מיליון יהודים כן ירבו...

כל זה נפעל על ידי זה שיהודי מתנהג באופן ד"בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", כלומר, אע"פ שעניין השלום נפעל על ידי הקב"ה, כדיוק הלשון "ונתתי שלום בארץ", הרי עניין זה נפעל לאחר שבני ישראל מצידם מתנהגים באופן ד"בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו", החל מקיום המצווה העיקרית "ואהבת לרעך כמוך", שזהו "כלל גדול בתורה", עניין האהבה והשלום בין אדם לחבירו. וכפתגם מורי חותני אדמו"ר נשיא דורנו, שהעניין דאהבת ישראל צריך להיות אפילו ביחס ליהודי הנמצא בקצה העולם, אף שמעולם לא ראהו, וכאשר יש לו הזדמנות לעשות טובה ליהודי זה, טובה גשמית או רוחנית - הרי הוא עושה זאת מתוך שמחה וטוב לבב, שעל ידי זה נפעל כללות העניין דאהבת ישראל עד לאחדות ישראל - "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד", שזוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.

וכאשר ישנו עניין השלום אצל כללות ישראל (נוסף על עניין השלום בביתו של כל יהודי, ולפני עניין השלום אצל כל יהודי, שלום בין היצר טוב ליצר הרע) אזי נפעל עניין השלום בעולם כולו, ובמיוחד "ונתתי שלום בארץ", בארץ ישראל." (משיחה לנשים כ"ה אייר תשמ"ג).

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il