בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • גשמים בארץ ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

כל מיצוי הברכה

undefined

הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

תשס"ח
3 דק' קריאה 5 דק' האזנה
דיברנו על כך שארץ ישראל יש בה ברכת-כול בתמצית, לעומת הריבוי שיש בארצות אחרות.
"אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח, ט).
מה המובן של אכילה ב'מסכנות'? - זוהי אכילה במצב של דחקות ועניות (ע"פ הראב"ע). כשנמצאים במצב של אביוניות ועניות, מפתחים גישה חדשה ביחס לסדר העדיפויות של המאכלים. משתדלים למלא את הכרס בדברים הממלאים ומשביעים, כדי שלא להרגיש את חרפת הרעב והמחסור. מאידך גיסא מתרחקים מן הדברים המגרים ומעוררים את האכילה, שלא יגרמו להם לתאבון יתר, שלא יגיע לידי סיפוקו. על כך סיפר ריש לקיש, שבעניותו לא אכל ירק, כדי שלא להגביר את תאבונו ואת רעבונו, כי במצב של מסכנות, התפריט נשען ועומד על ההכרחי הממלא, ולא על המותרות, על המהנה ועל הערב.

מה המובן של סיום הכתוב: "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ", וכי הכול יש בארץ? בתלמוד (ברכות לו, ע"ב) טרחו להסביר מהו אותו 'כול' שלא חסר בה - והשיבו: "אפילו פלפלין". הזכרת הפלפלין באה ללמדנו, שלא רק את החיוני לקיום האדם במאכליו אפשר למצוא בארץ, אלא גם תבלין שהוא טפל למאכל, שאין בכוחו להשביע את האדם, אלא רק להטעים המאכל ולעורר את התאבון, גם זה לא יחסר בארץ, "ללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום" (ברכות לו, ע"ב). ואין דאגה שמא יתגרה האדם למאכל ולא יהיה לו במה להשביע רעבונו. כשרצו חכמינו להבליט את גדולתם ועושרם של אנטונינוס ורבי אמרו:
"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (עבודה זרה יא, ע"א),
חז"ל הזכירו את הדברים החריפים המגרים ומעוררים את התיאבון.

בשבחיה של ארץ ישראל נאמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת" (דברים ח, ט), המתכות האצילות אינן מוזכרות, ללמדנו שהיעדר הכסף והזהב איננו חיסרון בארץ (ע"פ הרמב"ן). לעומת זה בתיאור היבשות והנהרות בסיפור בראשית, מתואר מהלכו של הנהר פישון הסובב את כל ארץ החווילה "אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב". כי שם ב'חוצות' - בהתפשטות הגשמית, הזהב נדרש, אבל בארץ ישראל אינו נחשב לחיסרון. כי בארץ החיים מדברים על החיים ועל כל מה שנדרש לקיום החיים. לכן במאכל - לא יחסר כול בה, הכול ניתן בה כדי להרחיב את הבריאות ואת חיוניות החיים, אבל היעדר המותרות כמו הזהב והאבנים היקרות, אינו נחשב בה לחיסרון.

פירוש מעניין ביחס ל"אבניה ברזל", מצאנו בתרגום הירושלמי: "ברירן כפרזלא". כלומר, לא מדובר על מחצב המתכות כמו ברזל, אלא על 'אבניה' שהן חזקות כברזל. את משמעותו של התרגום מסביר רמב"ן:
"הכתוב משבח את הארץ שנמצא בה מחצבות לאבנים יקרות, אבני גזית לבנות מהם חומות ומגדלים, לא כארץ מצרים וארצות רבות שוכני בתי חומר ונעשים ליושביהם קבריהם".
כאן הארץ נשתבחה אפוא במבני הדיור המכובדים והטובים שבה, בבנייני האבן שאפשר לחצוב מהרריה.

שבחה של הארץ שהגשמים היורדים בה תלויים ברמה המוסרית של יושביה. קיימת השגחה מיוחדת על הארץ, אשר ה' דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה, על כן הגשמים היורדים בה, במידה ובמשׂוׁרה הם יורדים, בהתאם להתנהגות המוסרית של יושביה, ואין השפע בא בצורה טבעית (עיין רמב"ן דברים יא, י).

מתוך מצוקת המים הגיעה ישראל לניצול מרבי של כל טיפת מים. שיטות ההשקאה של ישראל על ידי טפטפות, מעוררות את סקרנותן של מדינות רבות, הן מדינות ותיקות ובעלות ניסיון עשיר בחקלאות והן - צעירות שזכו לעצמאותן רק בתקופה האחרונה. כשביקר בארץ שר החקלאות הסובייטי, הוא הודה ואמר, שהנה מדינת ישראל הצעירה, הגיעה להישגים גדולים בחקלאות, עד שמעצמה עולמית כמו רוסיה עם עבר חקלאי גדול וותיק, יכולה להיעזר בתושייה ובניסיון הישראלי בתחום החקלאות. ללא ספק מעוררת קנאה הצלחתנו בתחום הגידולים החקלאיים, בתקופה כה קצרה שאנו נמצאים בארץ. הנה באזור 'גוש קטיף', באדמה חולית, הצליחו לגדל ולפתח חקלאות משגשגת בקרקע שלא ניתן היה לגדל בה במשך כל הדורות, ועתה - בהשקאה - מספקים לצמחים את המים ביחד עם הדישון.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il