בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חודש אדר
לחץ להקדשת שיעור זה

הכנה אמונית לימי הפורים

undefined

הרב שי הירש

שבט תשע"ח
33 דק' קריאה
אנחנו ממשיכים היום את ההכנה שלנו לקראת ימי הפורים. הכנה זו צריכה להיות כמו יתר ההכנות לשבת ולימים טובים, מורכבת מכמה וכמה תחומים 2 . ההכנה הבסיסית ביותר הינה ההכנה ההלכתית, לדעת מה לעשות וכיצד יש לקיים את מצוות היום. על גבי הכנה זו, מגיעות ההכנה האמונית וההכנה הרוחנית – יסודות האמונה השזורים במצוות החג, "מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" (אסתר, ט', כו') ומדרגות רוחניות שנקל יותר להשיגן בימים אלו.
כחלק מההכנה האמונית לקראת המועד, עלינו גם להשתמש בכוח המחשבה והדעה ולהיות קשובים אל נפשנו פנימה לצורך ה'היזון החוזר' והפנמת אותם יסודות גדולים בקרבנו. פעמים רבות אנחנו לא שמים לב לתהליכים שמתרחשים בתוכנו בעת מפגש עם תכנים רוחניים וזה היבט נוסף שצריך לתת עליו את הדעת כחלק ממכלול ההכנה השלם. כמובן, שבסוף תמיד מגיעה ההתכוננות המעשית – אשר יתר ההכנות מתנקזות אליה - ניקיון הבית, הכנת הסעודות, לבוש חגיגי, דאגה לצרכי החג המיוחדים וכו' 3 .
וביתר ביאור, הכנה רוחנית הינה מה שמכנים היום בשם: 'רוחניות' או 'דביקות' (במלעיל). בדרך כלל על פי המובא בספרים קדושים ו - 'בדברי אלוקים חיים' ('דא"ח') בחסידות לגווניה, המכילים גם נוטריקונים, רמזי גימטריות או חישובי קיצים (על פי רוב, ללא תודעה כללית או קבלות אישיות טובות הנובעות מהם). הרוחניות הזו, מקורה הוא מה שמעבר להכרה השכלית הגלויה ויסודה הוא ההופעה הנשמתית והרזית (אוה"ק, ח"א, הגיון הקודש) והיא נשמת כל שאר ההכנות. אולם, אם נוקטים בה לבדה תוך ניתוק משאר סוגי ההכנות, נשארים ללא שום דבר ממשי, כי אין 'שם מלא (אלא) על עולם מלא' ולא על עולם מלא בדמיונות, ללא אחיזה במציאות.
לעומת זאת, ההכנה אמונית תלויה בשימוש בדעת וביכולת החשיבה ההכרתית ונדרשת גם התבוננות עמוקה, של "בינו שנות דור ודור" (דברים, לב', ז'), לראות את הדברים ברוחב מבט של דורות רבים וכחלק מתהליך של התעלות העולם (אוה"ק, ח"ב, התעלות העולם).
ולעניינו, אם אסתר שלחה לחכמים "קבעוני לדורות" (מגילה ז.) והדברים אכן נקבעו לדורות, אזי מובנו שאינו דומה פורים בימי החשמונאים לפורים בזמן 'רבנו תם' באירופה של מסעי הצלב, ואינו דומה פורים בתקופת 'תור הזהב' בספרד לפורים של יהודי גטו ורשה. ובוודאי שאינם דומים ימי הפורים לפני תקומת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים - לימי הפורים בימינו, משום ש'כל זמן מאיר בתכונתו' (אגרות הראי"ה, ח"ב, שעח') וכל הארת הפורים תלויה היא גם בהתמודדות עם אתגרי הדור הייחודיים, וכפי שאומר הפייט: "פור המן - נהפך לפורינו" (פיוט 'אשר הניא'). בכל דור ודור יש 'פורים' מיוחד במינו ובדורות האחרונים על אחת כמה וכמה...
א. "קבעוני לדורות?!":
'פורים', זוהי מילה בפרסית שמובנה גורלות 4 . אתם יודעים שבקרב חוגים שאינם שלמי אמוני ישראל, מימין ומשמאל, יש עוררין על ימי הפורים. יש להם כל מיני קושיות על ימים אלו. מימין - שהרי אלו מאורעות גלותיים מובהקים ומה מקום יש לציינם בזמן שבו עם ישראל ריבוני בארצו? ומשמאל, גם כן קשה להם עם חוסר 'ההומניות' במגילה ועל הריגת שונאי ישראל תוך כדי 'שימוש מופרז בכוח'? (אבל, אין להם בעיה עם ה'המניות'... אותה, הם דווקא 'מכילים'...)
כידוע, ביחס לחוגים הללו, "אלו ואלו אינם דברי אלוהים חיים"... אבל, בהחלט יש כאן קריאה לאנשי האמונה, העוסקים ברוחב מחשבה ודעת אלוקים, לברר מה משמעותם של ימי פורים היום. כל שנה ושנה ישנם היבטים מופלאים שמתעוררים מחדש בימים אלו בסוגיית "נצח ישראל" וישנם כמובן גם את מצוות היום. וכשם שבשאר תחומי חיינו אנו מחפשים כל הזמן אחר התקדמות והתחדשות, כך גם בענייני עבודת השם, עלינו לברר את השאלות שהזמן גרמן הנצבות לפתחינו.
נתחיל את הבירור מהעובדה שמה שנראה לנו היום ברור ופשוט כקביעת ימי הפורים לדורות, הרי שבאותם דורות הסמוכים לקביעה זו, הדברים לא היה פשוטים כלל. "שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות" (מגילה ז.). משמע, שחכמים לא רצו לקבוע אותה לדורות. מדוע? ניתן לחשוב על כל מיני סיבות. יש 'סיבות דתיות' - אין לנו סמכות הלכתית, 'אנחנו לא יכולים לחדש מועדים', "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה" (שם, יד.). ייתכן והיה מוסד 'כנסת הגדולה' במעמד ציבורי כשל הרבנות הראשית לישראל בימינו, והיו כאלה שאמרו מי זה אנשי הכנסת הגדולה האלה או 'הנביאים מטעם' שלהם?! הם יקבעו לנו ציוויים לדורות?! אם הם כאלו גדולים, שידאגו שנגאל כבר מפרס גאולת עולם בביאת המלך המשיח, אנחנו לא מוכנים לשום תחליפים, רק משיח עכשיו, 'ביד' ו'מיד' (כמו בדיני מלאכת 'בורר' בשבת - 'אוכל', 'ביד' ו'מיד'), ומן הסתם, הם בוודאי טענו שכל 'הגדולים' אף פעם לא קבעו ימים טובים על ניסים גלויים שאירעו בארץ ישראל מימות יהושע בן נון ובזמן הבית אז לקבוע יום טוב על ניסים נסתרים בחוץ לארץ לאחר חורבן הבית?!
בטוח שהקבוצה הזאת לא חגגה את ימי פורים כשנקבעו בימי חייה של אסתר המלכה אלא רק אחר כך, אולי בזמן שיבת ציון עם התעוררות 'הזיק המשיחי' ובניין הבית השני וככל שהתייצב ביסוס השלטון בארץ ישראל על אדני התורה, הם נאותו לא 'לפרוש מן הציבור' וקיבלו גם על עצמם ימים אלו, ואולי הם חיכו עד לימי החשמונאים לשם כך, איננו יודעים.
כבר בגמרא במגילה (ז.) אנו מבחינים בחילוקי יחסים והבחנות דקות בין קדושת המגילה לקדושת שאר כתבי הקודש בדין 'טומאת הידיים' ובשאלה האם נאמרה המגילה ברוח הקודש והאם ניתנה להיכתב מלכתחילה, כנראה שהוויכוח הזה לא שכח אפילו כ'שנקבעה החותמת 5 ' ע"י אנשי כנסת הגדולה לאחר שחזרו ישראל לארצם והחליטו להכליל את מגילת אסתר בכתבי הקודש (בבא בתרא יד.) ולא רק לקוראה מידי שנה בשנה כתקנתה היסודית (בעניינים אלו עיין היטיב בדברי הגרי"ז סולובייצ'יק, חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם, הלכות מגילה פ"ב ה"ט ובדברי הגרי"ד סולובייצ'יק, "שיעורים לזכר אבא מרי", ח"א, כתיבת ס"ת, תפילין ומזוזה לשמה", סע' ב').
תהליך זה יתרחש בעתיד הנראה לעין, גם עם אמירת ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים, ואולי סוף סוף אותם האנשים שלא מציינים ימים אלו, תהא סיבתם אשר תהא, גם הם ישתכנעו שכדאי לציינם כתקנת חכמי הדור.
יכול להיות שאנשים אחרים לא חגגו את ימי פורים מסיבות אחרות, שהרי כפי שהזכרנו כבר, פורים במבט חיצוני נראה כמו סוג של שתדלנות גליציאנית, מאורע שהתרחש בסביבת ה'שטיבל' ובעקבות איומי הפריץ, זה לא חג של זקיפות קומה וגאווה לאומית, זה לא מאורע של גאון יעקב, מן הסתם, גם חוגי הקנאים הלאומיים, נעדרי תחושת נצח ישראל בגלות לא ציינו את ימי הפורים, אולי רק אחר כך כשמלך יון, אנטיוכוס הרביעי (אפִּיפָאנֶס) ימ"ש, גזר עליהם במשך שנים רבות גזירות שמד בארץ ישראל, אולי אז הם נזכרו שקיימת ב'ארון הספרים היהודי' מגילה שנקרא מגילת אסתר ושסבא שלהם קרא להם אותה פעם כשהם היו ילדים קטנים... יכול להיות שגם הם לא חגגו את פורים בתחילה, אנחנו לא יודעים, אנחנו רק יודעים שהסיפור הזה לא היה פשוט כל כך כלל ועיקר...
ב. 'פרסים בני דת משה':
גם הטיעון המובא בגמרא (מגילה ז.) אחר כך "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות", שהיה במשך דורות שגור בפי מתנגדי התנועה הציונית, עבר לאחרונה התאמה מחדש לרוח התקופה, אומץ ע"י נכדיהם של ראשוני הציוניים הכלליים ונשמע רלוונטי מתמיד. מה שנקרא: זה לא 'פוליטיקלי קורקט', זה לא תקין, זה לא נשמע טוב.. לא טוב להתעסק כל הזמן עם 'פשעי-שנאה', לא טוב להתעסק כל היום עם אנטישמיות או 'שנאת האחר', לא טוב להתעסק בפערים, הבה נתעסק במכנה המשותף (הנמוך ביותר), כולנו בני אדם, כולנו צריכים מזון ושתיה בכדי להתקיים, אז תראי אסתר, אפשר לקחת קצת אוכל טוב, 'אוזני המן' זה נחמד כזה ולאכול בצוותא... אחר כך, בכדי להפיג את המתח, אפשר לעשות נשף מסכות ולהשתכר זה נחמד ופולקלוריסטי, אבל, מדוע להתעסק כל הזמן ב - "אשר בחר בנו מכל העמים"? מדוע להערים עלינו קשיים תרבותיים? זה מפריע לנו 'להשתלב במרחב', להצליח לבנות מזרח תיכון חדש-ישן, נעדר זהות לאומית וקולוניאליסטית, אנו 'פרסים בני דת משה', השוללים את 'ההזיות המשיחיות' המסוכנות והלא ריאליות, של 'הראשון לציון' הרב מרדכי בלשן בן יאיר איש ימיני (ע"פ מנחות סה.) ושל יתר חבריו 'הקיצוניים', זה לא טוב מה שאת רוצה...
ייתכן ובשל הטענות הללו, נמנעו חלקים מן העם לציין את ימי הפורים בזמנו. במיוחד יש לזכור שבאמת אנחנו מהווים מיעוט אתני ולאומי קטן מאוד ברחבי האימפריה העולמית האדירה, ובנוסף ברקע נצבים ועומדים דברי דניאל אודות 'ארבע מלכויות' (דניאל, פרקים ב', ז') והרי טרם הגיע זמנה של 'מלכות קדישי עליונין' (שם, ז', כז') ובכלל, ישנם הרי גדולי תורה בדור הדורשים כי נקיים בעצמינו "בבלה יובאו ושמה יהיו" (ירמיהו, כז', כב'). ועל כן, מי התיר 'למרוד באומות' (כתובות קיא.) ועוד לקבוע זאת לדורות?!
מעבר לכך, גם גוף הנס עצמו וצורת כתיבת סיפור המגילה חריג מאוד. בכל ספרי הנביאים והכתובים רוח הקודש גלויה, שם ה' נזכר בפירוש פעמים רבות, בעוד שכאן שם שמים אינו מוזכר ופרקים נרחבים מוקדשים לתיאור מלך ריק ופוחז, אשר עורך משתאות במשך מאה ושמונים יום ועוד משתה ועוד משתה. גם השם 'ישראל' לא מוזכר כלל במגילה ובוודאי שלא כביטוי לאומי, לעומת זאת, מוזכרים יהודים – בני עם אחד מפוזר ומפורד, אשר מה שמחבר ביניהם הוא זיקתם ליהודה שממנה באו.
ג. "תשועתם היית לנצח":
לנו היום אין שום ספק לגבי נחיצותה של מגילת אסתר בזמן הגלות. היינו קרוב לאלפים שנה בגלות והבנו שבלי מגילת אסתר אי אפשר לשרוד את נוראותיה, אולם, בימינו מתעוררת השאלה מה אומרת מגילת אסתר לאנשי עידן הבית השלישי (שיבנה בב"א)?
על כן, ראו צורך חז"ל לומר לנו (מדרש משלי, ט, ב): "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם 6 ". אל תחשוב לרגע שאם הגלות הסתיימה אין יותר צורך בגילוי האלהי המופיע אלינו דרך מגילת אסתר. יסוד כל מועדי ההצלה והגאולה העתידה נלמדים בלימוד משותף מיציאת מצרים ומן המגילה. המגילה היא חוליית מעבר בין המועדים הראשונים (ובראשם פסח מצרים) למועדי העתיד לבוא, מועדי הגאולה. ביסוד קביעת המגילה למדנו ק"ו, "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?! (מגילה יד.) ומק"ו זה אנו לומדים בימינו, גם על המועדים החדשים 7 . "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו, טז יד-טו) וכפי שהוסבר בגמרא (ברכות יב:) "לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" 8 . ומתברר שימי הפורים הפכו להיות הבסיס למגילת תענית ולימי החנוכה, ומהם יתד ופינה ליום העצמאות ולשאר ימים טובים מעתה ועד עולם.
ולא רק את עצם קביעות מועדי הגאולה למדנו מימי הפורים אלא גם את דרכי ואורחות הגאולה העתידה, את עקרונותיה של איילת השחר אשר 'כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת' (ירושלמי ברכות פ"א), וכן יסודות חשובים נוספים בענייני אמונה וגאולה, ובכללם, הבחנה בין ניסים שניתנו להיכתב ובין אלו שלא. ובמגילתנו 'נס נסתר', כולו בדרך הטבע, אשר ניתן להיכתב ומהוה יסוד לגאולה ברישיון האומות ובדרך הטבע שתתפתח מאוחר יותר בספר עזרא ובימינו 9 . ובעיקר, מתבררת נקודת "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" ואותו הציווי המתריע בפנינו: "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח" – מוטל עלינו גם כאן ועכשיו 10 .
ד. "אלי אלי למה עזבתני" – פורים לאחר השואה:
אחת השאלות הקשות שעל בני דורנו לשאול את עצמם, אם כי צריך גם לדעת כיצד לנסח ולהביע אותה 11 , שהרי נאמר בגמרא (סוכה נג.) : 'לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח ואיתלע (נעשה צולע)" אבל, שאלה זו כבר נשאלה ע"י גדולי דורנו 12 , והיא מה המשמעות של ימי הפורים אחרי השואה הנוראה?
האם המסרים הרוחניים של מגילת אסתר, "רווח והצלה יעמוד ליהודים", יכולים עדיין להחיות את הלבבות, בזמן שבו לצערנו הרב, לפני כשבעים שנה אותו מלך רשע שגזרותיו קשות כהמן (סנהדרין צז:) כמעט והצליח לבצע את זממו?! צריך לדעת שזו שאלה אמתית ומי שמתעלם מהשאלה הזאת, לעניות דעתי, אינו יכול לציין את ימי הפורים באופן השלם הואיל וימי הפורים, כפי שקראנו בהפטרת 'זכור' בספר שמואל (א', פרק טו'), שייכים ל"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם" (שם), וזו שאלה קשה מאוד שעלינו לזעוק אותה בתפילה לקב"ה גם אם אין לנו עדיין תשובה מליאה ומניחה את הדעת.
זכיתי בחיי לשמוע פעם אחת את הרב יהודה עמיטל זצ"ל באחרית ימיו בעת ביקור בביתו עם קבוצת תלמידים מישיבת 'שבות-ישראל' באפרת. הרב עמיטל היה אסיר במחנה כפייה של ההונגרים בזמן מלחמת העולם השנייה וזכר השואה תפס חלק נכבד מהגותו 13 , שמענו ממנו שיחה שעסקה גם בנושאים הללו והוא אמר שבצעירותו הוא לא כך עסק בנושאים הללו כמו בשנותיו המאוחרות, והוסיף שהוא חיכה שהרב יוסף דב סולובייצ'יק יעסוק בכך, אך לצערו, הרב סולובייצ'יק לא עסק בכך מספיק וכפי שהסביר זאת הרב עמיטל עצמו משום הקרבה שלהם בזמן לאותם ימים והצורך בפרספקטיבה היסטורית רחבה יותר.
עלינו לתעל את הכאב הנורא ואת הקושיה הזאת לבקשת גאולה. השנה, מלאו שבעים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה ולשואה הנוראה אשר "היתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא" (דניאל יב, א) ואשר כל גדולי ישראל ראו בה את חבלי משיח המפורסמים שמהם פחדו בכל הדורות (סנהדרין צח.) וכבר עברו מאז שבעים שנה ועדיין לא זכינו לגאולה השלימה. כל אחד צריך לחוש כאן כאב נורא. איך אפשר להבין דבר כזה?!
בשיחה שנאמרה בדיוק לפני ארבעים שנה, בשנת ה'תשל"ה, עמד האדמו"ר מקלויזנבורג, הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, ניצול שואה אשר שכל שם אישה ואחד עשר ילדים וזעק בכאב: רבונו של עולם, איך יכול להיות שאנחנו כבר ארבעים שנה לאחר השואה ומשיח עדיין לא בא 14 ?!.
כידוע לכם, כל חישובי הקיצים כבר כלו ומדוע לא בא בן ישי?!, נכון, ב"ה התחלנו להיוושע, "מצמיח קרן ישועה", הגלויות מתכנסות והארץ נבנית והקץ מגולה והקב"ה מחזיר שכינתו לציון, ברוך ה'. אבל, בליבו של כל אדם מישראל צריכה להיות צפייה לא רק לחיות בימות המשיח אלא גם לגילויו של מלך המשיח 15 .'קמעה קמעה' אין פירושו 'לאט, לאט', אלא מעט, מעט. ומעט, מעט - יכול גם להיות מהר , שנאמר: "היום אם בקולו תשמעו", ישנם אנשים האומרים: 'אני מאמין בביאת המשיח' אבל, הם לא באמת מצפים לביאתו (ואולי אף מעדיפים שלא יפריע להם..), ככה הם פותרים את הקושיה הזאת, הם פשוט לא דורשים מעצמם משהו ממשי, עבורם 'לא קשיא מידי' כי אצלם מילים אלו הינן כ'צפצוף התוכי ודיבור הזרזיר' (ע"פ דברי ה'חבר' בכוזרי') אבל, אדם המאמין בביאת המשיח צריך לחכות ממש ולעסוק בכל מה שיכול לקרב את ביאתו 16 .
ה. "והדת נתנה בשושן הבירה":
וכשאנחנו שואלים את עצמנו איך אנחנו מתכוננים לפורים מבחינה זאת. דבר ראשון עלינו לזכור שבני דורם של אנשי כנסת הגדולה לא למדו את מגילת אסתר באמצעות ספרות יהודית מהסוגה (ז'אנר) החדשה והפופולרית, הם לא ביקשו להינצל 'מקליפת המן עמלק', הם רצו את ראשו של המן העמלקי צורר היהודים... הם בנו בפועל את הארץ והתמודדו צבאית עם אויבי ושונאי ישראל בדורם. ואכן, הם השיבו לקריאתו של נחמיה: "לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה", במילים: "נקום ובנינו" (נחמיה, ב', יז'-יח') ונרתמו לשחרור יהודה וירושלים משליטת גשם הערבי, סנבלט החורני, טוביה העבד העמוני ויתר "צרי יהודה וירושלים" שהיו מחרפים אותם על דלות האמצעים שברשותם (שם, יט').
על גבי יסוד זה, ניתן לראות את מגילת אסתר גם כמחאה כנגדי הפיכת החיים הישראליים השלימים לאידיאה דתית מצומצמת בלבד, 'הדת ניתנה בשושן הבירה' 17 . יושבים בני הדור במשתה אחשוורוש, נתונים לחסדיו של 'הדוב הגדול' (פרס) או חוסים תחת כנפי הנשר מגבעת הקפיטול ('Uncle Sam') או אצל בן-דודו מהרפובליקה הצרפתית ( (Républiqueשל ימינו. חלקם, יושבים שם עם אזרחות כפולה ומשולשת, מחזיקים בדרכון אירופאי, מצדיעים לדגל הצרפתי ה'טרי-קולור', ומכנים עצמם "צרפתים בני דת משה" או משהו כזה. אוכלים רק 'בד"ץ' ולא סתם 'בד"ץ', אלא 'בד"ץ' תוצרת צרפת כמובן. מקפידים על כל המצוות כולן, כולל נשיאת תפילה נרגשת בבית הכנסת המרכזי 'לשלום הקיסר' ביום הבסטיליה.., הם מקפידים גם על עירוב תבשילין ועל הפרדת הרשויות... כאמור: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", שומרים את כל המצוות שקיים אברהם אבינו, חוץ מ'לך-לך מארצך'... משום שהעלייה לארץ ישראל אסורה כידוע, משום 'דחיקת הקץ' ו'התגרות באומות'...
בני דורו של אחשוורוש, היו מוכנים אפילו להשתתף במשתה הוללות וסכלות, משום 'שלום מלכות' כמובן, ולקחת חלק במושב הלצים, בו מוצגים לראווה כלי המקדש החרב, תוך צפייה במלך הפוחז והנהנתן, לובש את בגדי הכהן הגדול ומתריס כלפי שמים שלא ייבנה יותר המקדש (מגילה יא:), העיקר לא להרגיז את הגויים... זהו האבסורד שעליו מצביעה המגילה בסגנונה הייחודי.
אסתר המלכה, היא אחת הדמויות הטרגיות בתנ"ך. מדוע? משום שהגיבורה הראשית של ימי הפורים לא זוכה להצטרף לעמה. היא כביכול נעלמת בין הגויים, נושאים עליה את תפילתה היא: "אלי אלי למה עזבתני" (תהילים, כב', ב'). נכון, ייתכן ולבנם המשותף של אסתר ואחשוורוש, דריווש השני (ויקרא רבה, יג', ה'), יש חלק בבניין בית המקדש השני. אבל, היכן אסתר ומה עלה בגורלה?! "כאשר אבדתי אבדתי", כמה 'אסתריות' קטנות, היו נמצאות בשווקי שושן או ברחובות נהרדעא, כמה 'דריוושים קטנים', 'אחמד בן שרה', נמצאו אז בפרס וכמה נמצאים גם היום. אסתר היא הפה של כל אותה אוכלוסייה יהודית נעלמת ונכחדת לדורותיה.
ו. "ונפוצותינו כנס":
אז בתפילת מוסף של שלושת הרגלים, לפני שאנחנו מתפללים על כל תיקונים ו'ניצוצות' למיניהם, אפשר גם לכוון בפשטות על אחינו בני ישראל שיחזרו לארץ הקודש, זה לא פחות קדושה. המקובלים בעבודתם הרוחנית מכוונים למה שאנשי המעשה עושים בפעולתם הממשית. זה אותו מהלך רוחני.
אבל, איך יכול להיות מצב בימינו שבו יהודים נוסעים לערוך את ליל הסדר במצרים (או באחד ממלונות אירופה). את ראש השנה באוקראינה ואת פורים בפרס (אם רק היה אפשר)?!. אתם יודעים בשביל הנוסטלגיה והפולקלור או סתם בשביל הנוחות. אני חושב שאם היה לנו 'שלום-אמת' עם איראן, סביר להניח שקברי הצדיקים שמה היו זוכים לעדנה בימים אלו, היו אף כאלה שהיו מהדרים לעשות שמה את ימי פורים, ובמיוחד את 'שושן פורים', "וכדי ביזיון וקצף".
לעומת זאת, מי שהוא מתלמידיו של מרדכי היהודי כשהוא מגיע לפורים הוא זוכר את דברי חז"ל בביאור "עד חצי המלכות" ובנין בית המקדש, הוא מרותק לשיבוץ מגינת 'איכה' בפתח מגילת 'אסתר' המתארת את מרדכי היהודי "אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר, ב, ו'), ועוד קודם לכם בתיאור כלי המקדש במשתה אחשוורוש וזה מספיק לו להבין מה עניין המגילה בכלל ומה מוסר ההשכל הנלמד.
מרדכי היהודי, הוא זה שנשלח ע"י שבי הגולה לבטל את הקטרוג של 'צרי יהודה וירושלים' על בנין במקדש, הוא זה שממשיך ופועל במסירות נפש בארמון המלך למען שיבת ציון, ואכן, היו מקצת מחכמי הסנהדרין שפרשו ממנו בגלל ענייני 'ביטול תורה', הוא התעסק בענייני מלכות יותר מדי לדעתם. אז מה הם מציעים? הם מציעים פתרונות אחרים, אפשר להכריז על כל עניין הציונות ובניית המקדש כ'הלכתא למשיחא' ואז הכול יסתדר ונוכל לחזור ללימוד סוף סוף. כבודם במקומם מונח כמובן, אבל, אפילו לא גילו לנו את שמותם וככל הנראה עשו זאת בכוונה. רובה של סנהדרין תמכה במרדכי. אך הוא שילם על כך מחיר אישי כואב.
אתם יודעים שכשהרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון זצ"ל, 'חצה את הקווים' מ'אגודת-ישראל דאמריקה' לתנועת ה'מזרחי', הוא שילם על כך מחיר אישי כבד. הנסיך לשושלת בריסק, ממשיכו של ר' חיים מבריסק, נעשה ציוני?! איך אפשר לקבל דבר כזה? הגרי"ד התבטא שהוא הקדיש לכך הרבה לילות ללא שינה 18 אבל, הוא היה איש אמת. זה לא פשוט לעשות מהפך השקפתי, לומר 'דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי' (שבת סג:). אבל, הרב ידע שהקב"ה מתגלה בהיסטוריה ובהנהגת עם ישראל. ומי שלא רואה היום את אפסות האופציה הגלותית בתור ארובת קיום לעם היהודי, הוא עיוור לחלוטין. מה עוד צריך להתרחש בכדי שגם הוא יראה?!
יהודי רוסיה לא רצו לבוא ארצה בזמן שהשערים היו פתוחים 19 , אז אחרי כמה עשרות שנים – הם באים... יהודי ארגנטינה לא רצו לבוא עקב שפע כלכלי – עוברות כמה שנים, 'ונשכח כל השבע' והם באים. יהודי צרפת לא רצו לבוא בגלל זהותם האזרחית הייחודית - אין בעיה, קצת מהגרים מוסלמים מגיעים לצרפת והיום כבר באים.. יהודי אמריקה עדיין לא רוצים לבוא? אל דאגה, הם עוד יבואו. אין כאן 'תכנית כבקשתך', אם תרצה תחיה כאן, אם לא תרצה תחיה שם. יש תכנית לרבש"ע, "האני אשביר ולא אוליד יאמר ה', אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך" (ישעיה, סו', ט'). יש פה יעד שאליו הולכים, הגלות נגמרה. יהודים צריכים להיות בארץ ישראל. וזו גם דרך הגאולה, "עוד אקבץ עליו לנקבציו" (שם, נו', ח') 20 .
ז. 'בחינת ארץ ישראל' ו'ארץ ישראל ממש':
יש לדעת שעיקר התחייה הרוחנית בימינו נעוצה בלימוד ב'ספרי האורות. ה'ספר הלבן' 21 , 'ספר אורות' שהוא בקדושה כנגד 'הספר הלבן דקליפה' 22 . והוא התוכנית המעשית. איך להפוך אנשים 'דתיים' שמחפשים לעצמם 'אחוזה ונחלה' בגן עדן אחרי מאה ועשרים, מחפשים שמלאכי השרת יזלפו לתוך יין לגרונם ויצלו להם בשר כמו שכתוב במסכתא דגן עדן ובכל מיני מדרשים אודות מהות הגמול בעולם הבא, איך אתה הופך אותם לאנשים ש'רואים עין בעין בשוב ה' ציון' (ישעיהו, נב', ח')! לא רק בשוב ה' את 'בחינת ציון' אלא 'בשוב ה' ציון', הממשית .
רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על מעלת ארץ ישראל 23 . פעם אחת שאלו אותו תלמידיו: "רבנו, כשאתה מדבר על ארץ ישראל, למה אתה מתכוון? (האם אתה מתכוון ל'בחינת ארץ ישראל'?") אמר להם רבנו ז"ל: "לא, אני מתכוון לארץ הזאת עם הבתים והשבילים". כשאומר רבנו 'כל מקום שאני הולך אני הולך לארץ ישראל' רבנו מתכוון ממש פה לגשמיות הזה 24 . אה, חידוש כזה לא היה מעולם. זה באמת יפה.
ולכן, כשמו"ר הרב צבי יהודה שמע שתלמיד חכם גדול דיבר על 'בחינת ארץ ישראל' בחו"ל ולא בארץ ישראל, הוא התבטא כנגד כך באופן חריף ביותר 25 . הוא היה 'הכהן הגדול מאחיו' בדור שלנו, הוא הבין את האמירה של מגילת אסתר לדורנו לא רק בתור הדרכות פרטיות בעבודת השם אלא בתור קריאת כיוון לשיבת ישראל לארצו.
קל מאוד בפורים להסיח את הדעת מענייני הכלל ולשקוע ביין, "נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר" (ישעיה כח, ז'). אם כי בעומק העניין, היין לא נועד להסיח את הדעת מצרות ההווה, הוא נועד לפתוח בפני האדם אפיקים אחרים, לאפשר לו לפתור את בעיות ההווה מתוך השראה ומחשבה יצירתית ('מחוץ לקופסה') על ידי החיבור, אל המקור והשורש מחד ואל היעד, היין המשומר מששת ימי בראשית המעותד לצדיקים לעתיד לבוא...
היום, ב"ה, יש כבר בלי סוף, מדפים שלמים של 'פרטיות', איך להיות יותר פרטי ועוד יותר פרטי והכי פרטי והכי הכי פרטי, ב"ה, נכתב כבר הכול, אבל, איך להפוך את תורת היחיד בחזרה ל'תורת הכלל', כיצד תראה מדינת ישראל כשתהיה מונהגת לאור תורת ישראל. ואף ביחס לעתיד להתחיל לערוך בירור רוחני מה צריך להיות כתוב בבוא היום, בספר "אורות האומות"? מה המשמעות האמונית והדתית של תחיית עם ישראל בארצו עבור האנושות כולה? היכן אנחנו ביחס לכתיבת ה'פרק הבא בתנ"ך' ולשיבת הנבואה.
מי שאמור לעסוק בשאלות החשובות הללו הוא מי שלומד תורה. ומי שלומד תורה היינו הוויות אביי ורבא, כתוב בגמרא (סוכה כח:) שיש במקצועות התורה 'דבר גדול ודבר קטן'. 'דבר גדול' - מעשה בראשית ומעשה מרכבה, 'דבר קטן' - הוויות אביי ורבא. ואף על פי כן, הרמב"ם אומר (הל' יסודי התורה, פ"ד, הל' יג') "ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים, ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא ואפשר שידעם הכול, קטן וגדול איש ואשה, בעל לב רחב ובעל לב קצר".
ויחד עם זכירת דברי הרמב"ם, כותב הרב (אגרות ח"ב, עמ' רלב'): ש"כל זמן שהאורתודוקסיה אומרת בעקשנות דווקא, לא! רק גמרא ופוסקים לבדם. לא אגדה, ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר, לא דעת העולם ולא חסידות, ועם כ"ז אנכי אחזיק את מלחמתי, נגד כל הקמים עלי מעברים - הרי מדלדלת את עצמה, וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם-החיים האמתי, אור התורה בפנימיותה, הם לה לא לעזר ולא להועיל, והיא מתמלאה על ידי זה בקצף אין-איל, ומתמלאה מחשבות של משטמה, ומדנים, גם בינה לבין עצמה, וכוחה הולך וכשל....
כאשר מנסים בכוח למנוע את ההופעה הרחבה והשלימה של התורה ושומרים אך ורק על מסגרת הקיום הבסיסית, כורתים את הענף שאנו יושבים עליו, כיון שאנחנו נדרשים לעסוק כאן בתנועת חיים של תחיית הקודש, הקודש הרחב וכפי שהרב כותב ('אורות התחיה', טו'):
"כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח : הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא"...
"קרייתא זו הלילא" (מגילה יד.). כיצד יהודי ירא שמים יכול לקרוא מגילה בפורים ולא לומר 'הלל' (אפילו בלי ברכה) ביום העצמאות?! וכי ניתן בכלל להשוות את מהות הנס?! האם אדם מתבונן לא מבחין בסתירה הזאת? התשובה לכאורה פשוטה, 'טכנוקרטיה', כאן (פורים) קבעו, וכאן (עצמאות) לא קבעו, אבל, היא גופא, אם יש לך מניעה הלכתית, אתה לא יכול לברך, אין בעיה. אחרי התפילה תערוך בביתך סעודת הודיה על נסי תקומת ישראל בדורנו או לכל הפחות תאמר "נשמת כל חי" אחרי התפילה, והיכן שנוהגים לערוך ימי לימוד, "בר בי רב דחד יומא", תקדיש את הלימוד בבית הכנסת השכונתי לסוגיות של הקץ המגולה והחזרת השכינה לציון ולא רק לעניינים צדדיים ושוליים בהלכה, על מנת להימנע מלהזכיר שם שמים על אירועי המדינה והתקופה.
ח. "ישראלי מחמד":
צריך לומר באופן ברור: "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב" (תנחומא, שמות, כז'), יש הרבה אריכות אצל הרב יהודה אשכנזי זצ"ל בשאלת זיהויים של עשיו, אליפז ועמלק והקשר שלהם לפגניות, לנצרות ולנאציזם. אבל תדעו שהנושא הכי נוקב כשאתה נפגש עם 'הצבר הישראלי המצוי' היום, במילואים וברגע של אמת, בדיבור של 'אחד על אחד' בעניין הזהות היהודית. הוא אומר לך בכאב: למה הם שונאים אותי?! אני בחור יפה, בן טובים, אני דובר כמה שפות, יש לי השכלה רחבה, ואני חילוני לחלוטין, למה הם שונאים אותי?! והוא בסך הכול מנסה להיות עוד מחוז ב'איחוד האירופי'.
כל רפיסות הרוח הזאת, של ה'ישראלי המחמד', נובעת מחוסר היכולת לעמוד נכוחה מול שאלת חריגות הקיום היהודי, אני מנסה לברוח מ'ברית היעוד' של עם ישראל ואז בא האנטישמי הקלאסי או המודרני ואומר לו 'היבריי' ('עברי' ברוסית) 'קוזק שכמותך', אתה כובש וגזען. מנסה 'ישראלי המחמד' הזה לענות לו ואומר: זה לא אני, זה 'המתנחלים'... אני בכלל אוניברסלי, אני בעד "רב תרבותיות". ותדע שאנחנו הישראלים נמצאים בכל מקום טוב בעולם. בכלכלה, בתעשייה, בטכנולוגיה, בפטנטים ורפואה, זוכי פרסי נובל ממש כמו בתקופת הרנסנס.. מה הוא לא יטען, העיקר שיפסיקו להגיד לו שהוא 'מתנחל'...
ואכן, בכל מקום שיהודים מגיעים אליו מאז האמנציפציה (מתן שוויון הזכויות ליהודים) הם הופכים ל'סלתה ושמנה' של האליטה המקומית. הם יותר גרמנים מגרמנים, יותר צרפתים מצרפתים, יותר מרוקאים ממרוקאים, ויותר תימנים מתימנים... בכל מקום, מדוע? כי עם ישראל הוא "כרכא דכולה ביה" (חולין נו:), הם כוללים את כל האופנים האפשריים של היות אדם (יבמות סא.), "רב תרבותיים" במהותם. אבל, אומר הרב קוק לאותו חבר מהמילואים: מה עם קצת "אתה בחרתנו"?!
ואף יותר מכך, מה הפירוש והמובן של "אתה בחרתנו"? זו סוגיה חשובה מאוד בדורנו. יש אנשים שמפרשים את "אתה בחרתנו" פירוש מזעזע, נורא ואיום, הם נדבקו ב'עשוויות'... כפי שמסביר הרב ב'מידות הראי"ה', שאם 'אהבת ישראל' מטביעה בקרבך איזה שנאה למישהו רק בגלל שהוא לא יהודי, אז 'אהבת ישראל' הזאת צריכה הרבה בירור 26 ... צריכה הרבה בדיקה.
הרב צבי יהודה, הלך פעם בשוק 'מחנה-יהודה' בירושלים וראה שני צעירים יהודים נטפלים סתם כך לרוכלת ערבייה זקנה והופכים לה את הדוכן על הרצפה, הוא הזדעזע עד עמקי נשמתו וכתב מכתב למנהל בית הספר שבו למדו הנערים ושאל אותו מה פשר הדבר הזה 27 ?! היום אומרים 'עשבים שוטים', מה צומח בסביבתנו?! דיבורים על 'תג מחיר' – וכי יש לזה איזשהו קשר ל'תורת-הרב'?! האם ראינו אי פעם את מי מגדולי התורה של בית המדרש של מרן הרב זצ"ל מדבר באופן כזה או מתנהג כך?! זה נקרא סגולת ישראל? זה מחזיר אותנו אחורה (לימי המחתרות שקודם הקמת המדינה) ולא קדימה... אלו לא אנשים המונהגים ע"י תלמידיו של הרצי"ה אלא ע"י אנשים אחרים ששוללים את שיטתו של רבנו מכל וכל וכי לשם אנחנו צריכים לפנות?!
על כן, אומרת המגילה, "ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר, ט'-י'), זה לא עניין כלכלי, זה לא עניין של 'פשעי שנאה', היום יש מכבסת מילים מאוד יפה שעוזרת לנו לברוח משאלות היסוד של חיינו. שאלות היסוד שקשורות לזהות היהודית. למהות שלנו. מי אנחנו? האם אנחנו "פה בארץ חמדת אבות' ההמשך של עם ישראל ההיסטורי? עם הנבואה, זקן העמים, או שאנחנו רוצים לאמץ זהות של "חדשים מקרוב באו" 'NEW ISRAEL'ועוד כמה תארים מתקדמים...

ט. "גדור פרצי בבן פרצי":
וכאן אנו מגיעים לשאלת יהדותה של המדינה, לא רק של היהודים אלא גם של מדינת היהודים . אותה 'ישראל' שאנחנו מתחמקים באופן קבוע מהעיסוק ברכיבי יהדותה ומסיחים דעתנו מכך, באמצעות עיסוק קנאי ואובססיבי ברכיבים דמוקרטיים (המוטים שמאלה) שבצורת המשטר שלה. וזאת משום שהמשמעות שאנחנו צריכים לגזור מהשאלה היהודית היא מרחיקת לכת ומשליכה על כל הקיום שלנו פה. אז יש כאלה שנוח להם יותר לברוח מהשאלה.
יש גם בציבור הדתי והחרדי כאלו שגם מנסים לברוח מהתפקיד שלהם על-ידי היצמדות לאותה 'חומת ברזל שמפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים (ברכות לב:) או ע"י היאחזות אך ורק בתחום 'ארבע אמות של הלכה' ואותם גדולי ישראל, יחידי סגולה שמנסים ל'הרחיב' בחזרה את התחום, "גדור פרצי בבן פרצי", אשר יודעים שהמשיח פורץ גדרים 28 , הם מנסים לחולל תנועות רוחניות גדולות שירחיבו בחזרה את תחום מחנה ישראל לי"ב מיל כבזמן המשכן כפי שראינו לעיל.
הבולט בקרב אותם גדולי ישראל בדורות האחרונים היה מרן הרב קוק זצ"ל אשר כתב בפנקסיו שכשסופגים על ידי אותה שיטה רוחנית דברי חירוף וגידוף מיראי השם הפשוטים יש בכך בחינה של למסור את הנפש למיתה על ידי קידוש השם. הרב הבין את השליחות שלו ולא נרתע ולא נסוג לאחור. גם ממשיך דרכו ברבנות הראשית מו"ר הגר"ש גורן צעד בדרך 'ההלכה הממלכתית' שלא הובנה כראוי ע"י רבים מחכמי דורו.
וכדאי גם להזכיר כאן, ערב אזכרתו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק (נפטר בפורים תשמ"ב), אשר קיים בעצמו: "לא תגורו מפני איש", נגיד זאת בחריפות, ללכת לבד מול כל עולם התורה ולהסביר לעולם התורה מה זו תורה. זו השליחות המיוחדת שלקח על עצמו הרב צבי יהודה, לשמור מכל משמר שתורה הגואלת, תורת ארץ ישראל, הכללית והציבורית, לא תהפוך בחזרה לתורת חוץ לארץ, לתורת פירודים והמחיר שהוא שילם על כך מבחינה חברתית ומעמדית היה גבוה מאוד. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬וזו מסירות נפש לא פשוטה. שפרשו ממנו לא רק 'מקצת סנהדרין' אלא ייתכן ואפילו אם היה מדובר ב'רובה של סנהדרין' שאולי השלימה עם הישארות בחו"ל עד ביאת המשיח... (מה שאין הדבר נכון, משום שכידוע 'מועצת גדולי התורה' של אגו"י החליטה בשנת תרצ"ז כי אין לדחות את רעיון הקמת מדינה יהודית, בתנאי שתקום על פי חוקת התורה ותתנהל לפי שלטון התורה 29 ) אבל, אפילו אם היה כך, אצל איש אמת, זה לא נתון לסקרים או למדרג פופולארי, איש אמת פועל לפי הכרת האמת שלו ואם זה מה שצריך לעשות אז זה גם מה שעושים בסופו של דבר, בין אם אחרים אוהבים ומסכימים או לא.
וביחס לעתיד הבעל"ט כתב הרב: "מרשמי מחשבותי שיתקבצו לעדרים ילקחו אותיותי והיו למאמרים והמאמרים בחוברת יהיו לספרים והספרים בכל-קרת יהיו נפזרים" ('צפיה', ריש מלין) "ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים ועדנה בלי די, יינק מטל שמים" (לחשי ההויה, אורות הראי"ה).
והדברים ברוך השם, הולכים ומתגשמים גם בקרב הציבור החרדי. בעוד מאה וחמישים, מאתים שנה, אמנם, הם לא יקראו לזה שיטת הרב קוק (כפי הנראה, הם לא יודו שהצדק היה אתו, כמו בעניין 'אתרוג חזון איש', הקפדה על זן אתרוג שאינו מורכב, שמי שעמד על כך לפניו, היה הרב קוק 30 אך שמו לא מוזכר על ידיהם גם בעניין זה), אחד הסוציולוגים בני ימינו הציע את ההגדרה: 'ציונים ללא ציונות 31 ', מן הסתם, עד אז ימצאו שם יותר טוב.
י. "נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי":
בינתיים, נלמד מפורים כמה יסודות. היסוד הראשון הוא ההיחלצות למען כלל ישראל. לנו אין כל ספק שזהו המסר החשוב ביותר שלמדנו בבית מדרשה של 'התורה הגואלת' וכפי אשר אומר מרדכי לאסתר המלכה שרק דימתה לעצמה שהיא יכולה להחריש בעת שישנה גזרה קשה על עם ישראל. מדוע חשבה כך? היו לה כל מיני סיבות טובות, "יש לה 'פטור'", היא תשב בארמון המלכה ו'תחזק מרחוק', שהרי אפילו עצם ההגעה לארמון אחשוורוש מסוכנת, האיש הזה יכול להרוג אותה.. 'סכנת נפשות' מה יהיה? ונניח שתבוא, הרי גם תוכן בקשתה, לפגוע בשונאי ישראל שרוצים להרוג את בני עמה זה גם מסוכן ואפילו גובל ב'התגרות באומות', אז מה היא תעשה?! היא תשאל את 'הגדולים' מה לעשות. ברוך השם, שיש את חכם מרדכי, ברוך השם שמישהו מ'הגדולים' אומר לה: 'את חייבת ללכת' 32 , מלכה זה לא 'ג'וב', זה לא 'מינוי פוליטי'... עוד לפני שאת מלכה, את 'אסתר', את קודם כל יהודייה ואל תשכחי זאת.
ואגב, המשיך לנמק מרדכי, אל תדמי בנפשך שאם את תתחמקי מהשליחות שלך את תינצלי. האכזריים הללו לא ירחמו גם עליך. אתם יודעים שבהונגריה לפני השואה, היו חוגים יהודים 'מתקדמים', חלקם היו פטריוטים וגיבורים לאומיים, עטורי מדליות ואותות כבוד מימי שירותם בצבא האוסטרו-הונגרי בעת מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהנאצים ימ"ש נכנסו להונגריה והעבירו את השלטון לידי הכנופיות האנטישמיות ההונגריות חשבו אותם יהודים פטריוטים שההונגרים יחוסו עליהם, והם יצאו לקראתם בקומה זקופה עטורים בכל המדליות על בגדיהם, הם היו הראשונים שנרצחו עקד"ה. הניסיון לחקות את הגויים רק מכעיס אותם, "ההלכה שעשיו שונא ליעקב", בכלל לא משנה אם יעקב יודע שהוא יעקב, או חושב שהוא 'ג'אקוב' או אפילו 'ג'ון', זה כלל לא משנה. אתם חושבים שזה משאיר רושם על מישהו?!
מרדכי הצדיק, פועל ראשית בתוך בית המדרש פנימה, בתוך בית המדרש פנימה, דופק על הבימה ואמור: רבותיי היום לא לומדים כרגיל ב'שור שנגח את הפרה' היום לומדים על הנפת העומר והכנת מנחת חיטים. ורק מתוך כך, הציע שק ואפר לרבים וקרא לצום ולזעקה.
גם בימינו, המהפכות התחילו בתוך בית המדרש פנימה, העיסוק המפורט של רבנו הרמב"ם בענייני המקדש והקורבנות לאחר מאות שנים של העדר עיסוק שכזה, העיסוק של הרמח"ל בחכמת ההיגיון ובחיפוש הנמשל של רזי תורת האר"י במהלך ההיסטוריה האנושית, העיסוק של הגר"א בענייני מצוות התלויות בארץ ובגבולותיה וקריאות ללימוד החכמות, העיסוק בסדר קודשים אצל ה'חפץ חיים' ובבית בריסק, לימוד סדר זרעים אצל החזו"א, הכנסת לימוד מדעי האמונה וחובת הלבבות לתכני הלימוד הישיבתיים אצל מרן הרב קוק, והתמסרות ללימוד וההדרת התלמוד הירושלמי של הרב שלמה גורן. זה לא משנה איך נקרא לזה, צריך להבין שהעת ההיסטורית דורשת מפגש עם חלקי התורה המיוחדים הנתבעים להופיע דווקא כעת. כמובן, כל אחד לפי דרכו וסגנונו המיוחד. וכל אדם יבחר לעצמו מתוך התחומים שבהם צריכים בזמן הזה להתרחב מה ה'חלק שלו בתורה'.
דבר שני שעלינו ללמוד מימי הפורים, מסירות נפש. נקרא את ההקדמה לספר 'פאת השולחן' של רבי ישראל משקלוב, מבחירי תלמידי הגר"א, איזה מסירות נפש שלא תאומן, ההתמודדות בצפת עם המחלות ועם נזקי רעידת האדמה ואחר כך, הקשיים בירושלים תחת שלטון העותומנים. אבל, תלמידי הגר"א יודעים רק דבר אחד 'מטרה' ו'משימה':
"עפ״י רבנו הגר״א, אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש, בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במדת הדין... ותהיה ברשיון מלכי האומות ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד...כלל גדול מאד הוא עפ״י רבנו שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילין גם באתחלתא דגאולה קימעא קימעא... (ספר 'קול התור', פרק א').
ובאמת, כבר כתב הרב יהודה אלקלעי זי"ע, אודות מאת השנים שבין שנת ה'ת"ר-ת"ש כשנות גאולה ברישיון האומות (הקדמת ספרו 'שלום ירושלים', כתבי הרב אלקלעי, מוסד הרב קוק), ועמד על חלקה המרכזי של בריטניה בתהליך זה (בספר 'קול מבשר' וב'ספר חיים' עמ' 446-447, שם) ואף כתב בחריפות שמי שלא יבוא לארץ ישראל מרצונו בשנת ה'ת"ר, יבוא בשנת ה'ת"ש בעל כרחו ובמידת הדין ודפח"ח 33 .

יא. "האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע":
יום בהיר אחד, גם תהליך הגאולה שלנו יגיע לשיאו, 'כהרף עין' (מכילתא, בא, יד) ו'בהסח הדעת' (סנהדרין צז.). בין אם זה יהיה בשנת ה'ת"ר (א"י חזרה לשלטון העות'מני ונפתח פתח להשפעת הקונסולים והגדלת מספר תושביה היהודיים של ירושלים ועוד 34 ), ב'בבוקר לח בשנת ה'תרל"ח' (יסוד 'אם המושבות' - פתח תקוה), בה' באייר ה'תש"ח (הקמת המדינה) ובכל שנה ושנה שבה הקב"ה, "מצמיח קרן ישועה" וגואל ישראל.
גם לפנינו ניצבות עוד מטרות ומשימות רבות, "התעוררי התעוררי, קומי ירושלים" (ישעיהו, נא, יז'), ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, זו המטרה שלנו. אנחנו עובדים לטווח רחוק. איננו נבהלים מקשיים בדרך, כמובן, לוקחים אנו לתשומת לבנו את מה שצריך לשנות ולשפר, אבל, במהלך הרוחני של החזרת תורתם של 'יבנה וחכמיה' להיות תורת כסאו של חזקיהו מלך יהודה (ע"פ ברכות כח: ו'עין אי"ה' שם) ומתוך כך, בהמשך הדורות למדרגה גבוהה עוד יותר, עד "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א', כט', כג') זהו מהלך גדול וארוך ועלינו להתכונן לקראתו עם הרבה סבלנות ונכונות לעמל.
וגם בעניין שבו פתחנו, פורים לאחר השואה הנוראה. בדורנו, השאלה הזאת עדיין נותרת פתוחה, התשובה האלוהית עוד לא ניתנה לנו בשלימותה. הכאב עוד קשה מנשוא ואי אפשר עדיין לומר שאנחנו התנחמנו בכפלים, אנחנו אמנם, מתנחמים אך עדיין ממאנים להינחם. ויחד עם זאת, אנו זוכרים כי מבחן האמונה הוא "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהילים צב') ואנו גם יודעים כי "אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" (נוסח תפילת 'נחם'), "ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב" (ירמיה, ל', יח'), עוד נדבך ועוד נדבך, עוד ישוב ועוד שכונה, עוד כביש ועוד מחלף, עוד מפעל ועוד אזור תעשייה, עוד ישיבה ועוד בית מדרש, אבל, הצער הנורא של הגלות הקשה עוד לא נמחה לגמרי וכל עוד אנחנו מפוזרים בין הגויים, חילול השם הזה עוד לא נמחה לגמרי, "באמור עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו", ואנחנו עוד לא הפקנו ולא למדנו את כל מה שהיינו צריכים ללמוד. ליהודים אין יותר מקום בגולה, יהודים צריכים לשבת בארץ ישראל ובכל מרחבי ארצנו ולא רק ב'תחום מושב' אשר בגבולות 'גדרה-חדרה'.

היהודים הפרטיים היושבים בהרי הפרזות צריכים לחזור ולהיות מוקפים בחומה, "אני חומה ושדי כמגדלות" (שה"ש, ח', י') להתכלל חזרה בשורש הכללי שלהם, "בכנסת ישראל" (אורות ישראל, ג', ה'),
לפי המקובלים עיקר הארת הפורים קיימת ביום 'שושן פורים' שבאור לטו' לחודש 'קיימא סיהרא באשלמותא 35 ' (הלבנה נמצאת במילואה) וכידוע כנסת ישראל נמשלת ללבנה, וכפי שהסביר הירושלמי (מגילה, פ"א, ה"א) מפני מה קבעו את עניין מוקפות החומה דווקא מימות יהושע בן נון ולא מימות אחשוורוש משום כבודה של ארץ ישראל שהייתה חרבה באותם ימים, ארץ ישראל כידוע מקבילה לספירת המלכות.
בבית המדרש שלנו, אנו לא מדלגים, כפי הטעות שטעו מקצת מהוגי הציונות החילונית שחשבו שאפשר לדלג על כל תקופת הגלות, שאפשר לדלג על תקופת מגילת אסתר, ואחרי מרד בר כוכבא נדם לגמרי המאבק הלאומי עד ימי העלייה השנייה, וניתן לדלג על 'שאלי שרופה באש' 'וארזי הלבנון אדירי התורה' (קינות לתשעה באב), ניתן לדלג "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם" - במסעי הצלב, באותות הקלון ובגטאות של ימי הביניים, לדלג על עלילות הדם והשמד הנורא באירופה של העת החדשה ועל חוקי ההשפלה ומס הגולגולת בארצות המזרח וליצור 'יהודי חדש' בארץ ישראל, ש'יהדותו' לא תעבור דרך המשנה, הגמרא והשו"ע, חלילה וחס.
אנחנו לעומת זאת, מתבוננים בפלא הגדול של "נצח ישראל", ואותה 'החיות הישראלית 36 ' שהופיעה בקרבנו בזמן התנ"ך, שהופיעה בזמן בית ראשון ושני ובזמן חכמי תושבע"פ דרך תקופת התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים עד ימינו היא מופיעה גם בקרבנו ואנחנו שבים ונגאלים, הולכים ומתעלים. להנחיל זהות היסטורית מובהקת בעידן פוסטמודרני, שאינו מקבל, לא זהות ולא זמן, זו מלאכה מאוד קשה.
צדקה עשה עמנו הקב"ה, ונתן לנו את התנ"ך שהוא 'נבואה שהוצרכה לדורות' (מגילה יד.) ואכן, אין כמו לימוד תנ"ך בשביל לחבר את ה'יהודים' לישראליותם ואת ה'ישראלים' ליהדותם ואז יהיו עץ יוסף ועץ יהודה לעץ אחד, "ועשיתים לעץ אחד והיה אחד בידי" (יחזקאל, לז', יט'), פורים שמח.




^ 1.נמסרה בישיבת ההסדר בראשון לציון (אדר תשע"ה). לשיעורים נוספים בקרו באתר שירת רש.
^ 2." כי לשון קדושה, לשון הכנה והזמנה כמו (במדבר יא', יח') התקדשו למחר ואכלתם..." (שערי קדושה, ח"א שער ג). "מי שבוטח בה' ומאמין בו יתברך כי הוא המריק שפע ברכה על ידי הכנה זו שהאדם מכין עצמו לכבוד השבת או לעשות צדקה וגמילות חסדים בכל עסקיו, איש כזה הוא נותן נדבות בלב שמח ונפש חפיצה ומקבל את השבת מתוך רוב שמחה והא בהא תליא להגדיל קדושתו להבא, מה שאין כן איש אשר יעשה כל מלאכה בלי התבוננות כבהמה אז כשיגיע השבת יהיה עליו לעול ולמשא כי יפריעו ממעשיו וידמה אליו שמפסיד בזה במה שמתבטל ממלאכתו . גם במעשה הצדקה גם כן אי אפשר לו ליתן בטוב עין מאפס ההתבוננות כי כל כבוד עשרו הוא מתוסף על ידי הכנות הקדושה שהוא מכוין (ספר מאור ושמש - פרשת ויקהל ד"ה הנה).
"וישמע יתרו כו'. פרשתו של יתרו קודם מתן תורה לרמז שנצרך הכנה והתבוננות לקבלת התורה . ישב בכבודו של עולם ונדבו לבו למדבר כו', וזאת נצרך לקבלת התורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמדבר והרצון והתשוקה לקבלת התורה ולשים עצמו כמדבר זאת מועיל לקבלת התורה" (בית ישראל יתרו, תשי"ג, הובא בספר "קול שמחה", מועדים).
^ 3.אולי אפשר לומר, שארבעת סוגי ההכנות הללו הן כנגד אותיות השם ב"ה. י' – הכנה רוחנית, ה' – הכנה אמונית, ו' – הכנה הלכתית, ה – הכנה מעשית. קיום מצוות החג בפועל הינה כנגד כללות השם ב"ה.

^ 4.פור – בפרסית: puru – חרס או אבן קטנה שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות. מקור המילה הפרסית הוא באכדית: puru, buru - אבן; וייתכן שבמקור זו מילה שומרית (רוני הפנר, השפה העברית).
^ 5.מטבע לשון של מו"ר הרצי"ה קוק, מזמור י"ט למדינת ישראל, סע' ב', ארץ הצבי.
^ 6.כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואף על פי שכל זיכרון הצרות יבטל, שנאמר: כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם (רמב"ם הלכות מגילה פ"ב, הלכה יח, על פי הירושלמי).
^ 7.על כך ראה בהרחבה בספרנו: המחזיר שכינתו לציון, מבט תורני על מלחמת ששת הימים ויום ירושלים, כרך א', שער ההלכה, תשע"ז, הוצאת תנועת המזרחי העולמית.
^ 8."לפיכך סבירי להו לחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסבה עם המסובב, כי מן המדריגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים יקנו עוד מדריגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאנו ממצרים, ולקח ישראל לו לעם, לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים הוא סבה בעצם אל הגאולה העתידה" (נצח ישראל למהר"ל הקדמה, וראה תפארת ישראל פרק נב').
"יציאת מצרים היתה מאורע כזה, שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, ונשאר בתור זכרון אדיר בתולדות ישראל, ובתולדה הכללית של האנושיות כולה. אבל באמת ע"י הכרה תוכית אנו באים לידי ידיעה, כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל, התגלות יד ד' בפרסום ובהופעה בהירה על פני ההיסתוריה של התבל, היא התפרצות אור נשמת אלהים החיה והפועלת בכל מרחבי עולם, אשר ישראל זכה לזה, שע"י גדלו והכשרת קדושתו, תאיר את אורה להזריח אורים גדולים בכל נאות מחשכים לדורי דורים. והמפעל העצמי של יציאת מצרים הולך הוא ופועל את פעולתו, הזרע האלהית, אשר נחשפה במצרים לגאולתם של ישראל, היא היא נטויה ועומדת בהכנת המשכת פעולתה, באין הפסק והפרעה (עולת ראי"ה, ח"א עמ' כו') וראה אורות התחיה, ל'.
^ 9.לעיון ביסודות אלו עיין בספר: קבעוני לדורות, אסופת מאמרים לחודש אדר (תשס"א), מאמרי הרב חיים דרוקמן, הרב אברהם בלס, הרב חנן פורת ונוספים.
^ 10.מבלי להיכנס לבירור המפורסם בעניין גדר חיוב מחיית עמלק, האם הוא פרטי או מוטל על ב"ד (ספר החינוך תר"ד, ועיין שו"ת קול מבשר ב, מב), אלא שהיום אין לנו את אותו עמלק ההיסטורי ואודות 'עמלק מדרשי או היקשי' אין לנו כיום סמכות להכריע דין זה ולדמות דבר לדבר מדעתנו וכשתתחדש הסנהדרין (בב"א), הם יצטרכו לדון האם יש איזשהו ישות מסוימת כיום שעונה לקריטריונים הנ"ל.
^ 11.וראה בספרו של הרב אריה הנדלר: 'מרחוק - פרקי אמונה במבחן משבר', (תשע"א).
^ 12. עיין בספר 'מועדי ישראל' (מהדורת תשע"א) למו"ר הגר"ש גורן זצ"ל עמ' 178 הכותב: "...דורנו, דור השואה, מתלבט מאוד להבין תיאוריה זאת על ההשגחה העליונה החופפת תמיד על עם ישראל ומגינה עליו מפני כליה והשמדה, לאחר שתכנית ההשמדה של הגרמנים ימ"ש הצליחה להשמיד שליש של העם היהודי. בעיה זו מנסרת בנפשינו ונוקבת ויורדת עד תהום .. יש ביד הסבר מדעי-דתי על דרכי ההשגחה העליונה על עם ישראל שאין כאן המקום להרחיב עליו את הדיבור...". ועיין בספר: קדיש אחרון: עיון בגישות אמוניות בסוגיית האמונה והשואה הרב איתמר כהן (תשס"ג).
^ 13.ראה אצל ר' משה מיה, עולם בנוי וחרב ובנוי: הרב יהודה עמיטל לנוכח זיכרון השואה, הוצאת תבונות, תשס"ב.
^ 14. וראה עוד בספר "לפיד האש" עמוד תרעג, ר' אהרון סורסקי, תשנ"ז.
^ 15.באחד משיעוריו סיפר פעם הרב שלמה אבינר בבדיחות שיום בהיר אחד, נגלה המלך המשיח ובכל מקום קבלו אותו בשמחה ושירה, 'שאו שערים... 'ימים על ימי מלך'..., וברכו עליו את כל הברכות ואילו בישיבות של תלמידי הראי"ה קוק, לא שמחו מספיק וכאשר שאל אותם המשיח מדוע, אמרו לו: "אתה אמור לבוא 'קמעה קמעה' ומכיון שהקדמת, אנו עוד לא מוכנים".
^ 16.כתב בחידושי הר"ן (רבנו ניסים) לשבת דף לא.: "צפית לישועה, פי' רש"י ז"ל לדברי הנביאים ע"כ. ועוד צריך לבאר צפית לישועה בימיך. ולא אמר צפית שתבוא ישועה לישראל, דמי שאינו מאמין זה, אפיקורס הוא , שהאפיקורסים אינן מאמינין שתבוא ישועה לעולם לישראל, כן פי' בתוספות".
ובעולת ראי"ה, ח"א עמ' רעט': "הצפיה כוללת גם שימת עין תדירית, גם באין שום יחש של הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה, ולא יעזוב עמדתו גם באין לפניו דבר מחודש - וגם שבכל עת מצא של איזו הערה שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה, יחיש פעולתו ולא יעזוב , כמו שהמצפה בראותו ע"פ צפיתו, שבאה שעת מעשה, לבריחה או הגנה מאיזה אויב וכאלה, עליו החובה לעשות מה שדרוש לעשות לטובת המצב, כן יזרז לעת הנכון בלא איחור רגע וזמן. לאלה שתי התכניות (התכונות) יחדיו, הנראות כמתנגדות זל"ז (זו לזו), ההתמדה בצפיה מחשבתית והזירוז בעת הכושר, צריך להתרומם בעומק העיון של צפיה לישועה". וכן כתב במאמרי ראי"ה, עמ' 257: "ביחס לתקוה המפעמת בלב כל יהודי מדור דור לישועה ולגאולה, השתמשו חז"ל בבטוי "צפיה". שואלים לאדם "צפית לישועה" ולא "קוית". צפיה היא מגזרת צפה. תפקיד הצופה להשתמש בכל מאורע שהוא להזהיר על תקלה ולעורר למפעל של ישועה. וכך עלינו להשתמש בכל המאורעות שבעולם, שעל ידם תוכל לבוא או לצמוח תשועה לישראל . אנו אמונים על האמונה שכל דבר שיוכל להועיל לבנין הארץ ולחזוק האומה צפון בו דבר ה' לתחית הקודש בארץ הקודש". ועיין אגרות הראי"ה ג' עמ' כא', ובמאמר 'צפית לישועה' של ה'חפץ חיים', פרק ג' ('כל כתבי החפץ חיים', חלק ג').
ובשו"ת בני בנים, לרה"ג הרב יהודה הרצל הנקין ח"ג, מאמרים, מאמר שלישי עמ' קפא', מהי צפיה למשיח, ובספר ועלהו לא יבול (הרב נחום סטפנסקי), ח"ג, ליקוטים עמ' שסט', דעת הגרש"ז אויערבאך ודעת הגר"י ניסן רוזנטל.
^ 17. על כך בהרחבה במאמר "למהלך האידיאות בישראל", שבספר 'אורות'.
^ 18."..בניתי מזבח, עליו הקרבתי לילות נדודי שינה, ספקות ופקפוקים... יהודים כמוני ואחרים, אשר שרשיהם יונקים מן הקרקע העתיק של אביי ורבא ואשר התקשרו עם התנועה, הרי הם בבחינת יוסף, הנדרשים להקריב על המזבח את מנוחת הנפש שלהם, יחסי חברות וידידות" (חמש דרשות, עמ' 24).
^ 19. "בואו לא"י, אל תמתינו על סדרים ודברים רשמיים... המלטו והאספו, בואו לא"י... וראו הדר ארץ חמדה, הדר הכרמל והשרון, הדר שמי תכלת נאים ויפים, הדר האויר הצח הטהור והממוזג, השורר בהודו והדרו גם בתקופת טבת... בואו וראו איך עמנו האהוב והיקר, מחדש כנשר את נעוריו, איך הוא מתחיל פושט ברווחה את עצמותיו הכואבות והמפוצחות מימי נדודו וגלותו המרה, בואו וראו איך מתרגל הוא לזקוף כתמר את קומתו... עלינו ללחום בכל עוז בשנאת אה"ק שהתחילה להיכנס בפרטים מקרבנו. עלינו להשמיד... את הזוהמא של המרגלים, שדוקא במועד לחננה, התחילה להתנער מעט... והיא דומה להתאמצות האחרונה של הפתילה, המתנשאת למעלה טרם תיכבה כליל... לשוא יתאוננו המתאוננים מכל הצדדים, האוהבים והאויבים, על מהלכה של הפעולה המעשית להתיישבות. אחינו על אדמת הקודש, שלא גדול עוד ערכה. טרוטי עיניים אלה אינם רואים את האור, אינם מרגישים אותו... אינם יכולים להכיר את הדר החיים של הקדושה השאננה, את המנוחה הפנימית ואת האור המאיר בשלווה ובטחה גנוזה, השורה בעצם קדושתה... על אדמת הקודש. הה עיוורים! מי ייתן לכם עיניים לראות בלב פנימה, הוי יושבי ארצות חשוכות... הטעמתם טעם גן-עדן זה? הוי אחים נדכאים ואומללים, לבי לבי עליכם, מעי מעי עליכם!" (מאמרי הראי"ה, 323-325).
^ 20.וכך כותב הרמב"ן על פסוק זה: מתחילה יקבץ רבים מנדחי ישראל ולא כולם , ואחרי מלחמת גוג אמר: 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', שעוד יקבץ שנית על הנקבצים מכבר, ואז תהיה שלמות הגאולה.
וכן כתב הגאון רבי יהושע מקוטנא: ".. ואין ספק שהיא מצווה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר "עוד אקבץ עליו לנקבציו " ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה ..(ישועות מלכו, יו"ד, סי' סו'). וראה בדברי הרב טייכטאל הי"ד ב'אם הבנים שמחה' (פרק שני סע' ג').
^ 21.צבע הכריכה של ספר 'אורות' במהדורה הקלאסית והנפוצה של מוסד הרב קוק. אמנם, בהתחלה הדפיסו אותו בצבע כחול ואחר כך עברו ללבן, וביחד - כחול ולבן, כדגל ישראל. ספר 'אורות' ראה אור לראשונה בקיץ תר"ף. והקדים הקב"ה תרופה למכה.
^ 22."הספר הלבן" - ספרם של הכובשים הבריטים המטיל מגבלות על עליית יהודים לא"י וקריעת עבר הירדן המזרחי משטח המדינה היהודית (הראשון פורסם בתרפ"א) ובשנת תרפ"ט ובתרצ"ט – הגבלת רכישת קרקעות על יהודים והגבלת העלייה לארץ ישראל.
^ 23."ועיקר אמונה, בחינת תפילה, בחינת ניסים, אינו אלא בארץ ישראל, כמו שכתוב: 'שכן ארץ ורעה אמונה', ושם עיקר עליית התפילות, כמו שכתוב: 'וזה שער השמיים' (ליקוטי מוהר"ן תורה ז' סעיף א') "כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות" (ליקוטי מוהר"ן תורה רל"ד) "וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך, שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל" (ליקוטי מוהר"ן תורה קנ"ה) ו"מי שרוצה להיות איש ישראלי, היינו שילך מדרגה לדרגה, אי אפשר אלא על ידי ארץ ישראל" (ליקוטי מוהר"ן כ') ואמר: "המקום שלי הוא רק ארץ ישראל, מה שאני נוסע אני נוסע רק לארץ ישראל, ולפי שעה אני רועה בברסלב וכיוצא" (חיי מוהר"ן).
^ 24.כך כותב תלמידו רבי נתן: "ואחר שגמר התורה (ליקוטי מוהר"ן כ') אחר כך בעת השיחה שאלתי אותו מה כונתכם במה שאמרתם שארץ ישראל היא גדולה כל כך ושזה עקר נצחון המלחמה. וגער בי וענה ואמר כונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות . כלומר שכל כוונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל כוונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם , שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה, ישבר כל המניעות וילך לשם כי זה עקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל (חיי מוהר"ן, אות טו').
^ 25. בספר "להלכות ציבור" במספר כרוזים.
^ 26. "...כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית. וצרות-העין הגורמת לראות בכל מה שחוץ לגבול האומה המיוחדת, אפילו אם הוא חוץ לגבול ישראל, רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית לכל בנין הטוב הרוחני, שכל נפש עדינה מצפה לאורו (מידות הראי"ה, אהבה, סע' י').
^ 27. איילת השחר (מהדורת תשנ"ה), הרב יעקב הלוי פילבר, עמ' רסה'. 'עין בעין' - הרב ד"ר חגי שטמלר, עמ' 89-92, תשע"ו.
^ 28."כשפורצים גדרים של דורות הקודמים שעמדו נגד התפשטות החכמות בישראל, לשם שמים, מאירים על ידי זה אורו של משיח, הנקרא בן פרצי. ועל ידי מה שסובלים כל האיומים והבזיונות ומניעות הכבוד הבאים על ידי זה מיראי ד' פשוטים, זוכים לבחינת יחידה, כמו שזוכין במסירת נפש בפועל על קידוש השם, ומכפרים על ידי היסורים הללו על כל העולם כולו, ועונות הדור מתהפכים לזכיות, וסניגורים רבים עומדים על כל חכמי ישראל לזכותם בזכותם את כל ישראל" (קבצים מכתי"ק, כרך ב', פנקס הדפים ד', 8-12).
^ 29.עיין במאמרו של הרצי"ה - "יהדות התורה – לדרישת המדינה היהודית" (נכתב בשנת ה'תש"ו), 'לנתיבות ישראל', ח"א, עמ' 63-66, ירושלים, תשכ"ז.
^ 30.עיין בדברי המבוא לספרו של הראי"ה קוק, 'עץ הדר השלם', המכון ע"ש הרצי"ה, ירושלים, תשמ"ו.
^ 31.פרופ' בני בראון, מדריך לחברה החרדית, אמונות וזרמים.
^ 32.עיין שו"ת 'משפט-כהן' סי' קמג': "...וי"ל שמתחילה חשבה, שעל חייה לא יש ספק כלל, והיתה חושבת שאסור לה למסור נפשה, ואחר שהורה לה מרדכי, שיש ספק גם על חייה, שוב הכירה את ההיתר, וממילא את החובה... מיהו הדבר מצד עצמו מסתבר, דאין לך הוראת שעה כ"כ נחוצה ראויה להורות לעבור על דברי תורה כמו הצלת כלל ישראל..." ובהמשך: ..החובה התדירית למסור נפש היחיד בשביל הכלל היא משום מגדר מילתא והוראת שעה, וצריך לשקול את הענין. ואסתר משום הכי חשבה לכתחילה, שהדבר רחוק שתציל, שהרי ודאי ימיתוה ותפסיד חיי שעה, וגם שהיתה חושבת שאולי במשך הזמן תהיה נקראת, ותוכל להציל אז באופן יותר קרוב ובלא סכנה, ומרדכי הורה לה הוראת שעה, שבמקום הצלת כלל ישראל אין לדחות כלל, ויפה שעה אחת קודם , והעיר לה ג"כ שע"ד חשש הצלת חייה, שהוא נוגע לענין דינא חוץ מהוראת שעה של למגדר מילתא, הלא יש ספק שגם היא בסכנה ומי יודע וגו', וכמשכ"ל.



^ 33.כתב הרב בשנת תרי"א (!) דברים אלו: "ואם ח"ו ינסך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ יאבדו ימות המשיח בן יוסף, שהם באלף השישי, ובסוף האלף השישי יבא בן דוד ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה ויקבץ נדחנו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לאלהי ישראל לשוב להסתופף בצלו בארץ ישראל (ספר חיים, עמ' 399, שם) ובמקומות נוספים בכתביו.
^ 34.סקירה היסטורית ואמונית מרתקת על שלבי תהליך הגאולה שאנו נמצאים בעיצומו ניתן למצוא בספרו של מו"ר הרב שמואל יניב: 'התגלות', שער ד', עמ' 181-239, גבעת שמואל, תשע"ד.
^ 35. וראה ב'פרי עץ חיים', שער ר"ח חנוכה ופורים, פרק ו' ובפירוש 'יוסף לקח' (לרבי אליעזר אשכנזי ב"ר אליה הרופא מח"ס 'מעשי ה''), על מגילת אסתר, ט', יט'
^ 36.על פי מאמרו של הרצי"ה קוק 'החיות הישראלית' - 'לנתיבות ישראל', ח"ב, עמ' קיט'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il